כתבנו פה לא פעם לא פעמיים וגם לא שלוש (ואף קיימנו תחרות) על סוגיית הבועה 2.0 וגרורותיה; האם יש כזו בועה או לא. כתבנו שהשאלה הזו טרם הוכרעה ומן הסתם היא תוכרע כאשר הבועה תתפוצץ. ובכן, מקריאת מקריאת מדור ההייטק של הטוש שמתפרסם הבוקר, קשה להגיע למסקנה אחרת: האמא של הבועה כבר פה.
בואו נראה מה מציע לנו המדור:
התקבלת לעבודה בזלנגו? קבל 20 אלף ש' – כך נפתחת כפולת עמודי ההייטק בכתבה שהיא סממן בועה קלאסי. היא סממן בועה כפול: האחד מצד החברה שמציעה סכומי כסף כאלו והשני מצד התקשורת שמוכנה להקדיש חצי עמוד להצעה.
שבוע לפני וואלה: תפוז משיקה מנוע חיפוש – המרדף אחר Time to market. זה נורא חשוב שזה שבוע לפני, זה נורא חשוב גם שזה מנוע חיפוש – הנה זה בא – מבוסס על תכני הגולשים.
מיקרוסופט מציגה בלוגים חדשים של עובדיה בפלטפורמה חדשה שהיא משיקה – מהלך שיווקי טהור זוכה לחשיפה נאה. למה? בלוגים! נו, חייבים לכתוב על זה. זה בלוגים!
סטארט-אפים ישראלים: מייספייס רוצה אתכם – אני חושב שהכותרת אומרת הכל, לא?
תנו לי אקזיט בחיים – מנכ"ל חברת ביוטכנולוגיה ויועץ לחברות סטארט-אפ בתחום מדעי החיים מתלונן שאין מספקים אקזיטים בתחום שלו.
על זה תוסיפו פוסט מקסים שכתב ימי גליק בו הוא מספר שעורך מדור ההייטק לשעבר של הטוש, עודד חרמוני (גילוי נאות: עבדנו ביחד ארבע שנים), מחפש מיזמים טכנולוגיים להם הוא יעניק 600 אלף דולר – אז אם מישהו רוצה 600 אלף דולר, אפשר לשלוח לו מייל.
אני חוזר לעניין הבועה פעם אחר פעם מכיוון שכאשר אתה נמצא בתוכה, קשה לך להבחין בה. לצערי, אני אומר את זה מניסיון. התחלתי לעבוד ב"הארץ" בראשית 2000, חודש וחצי לפני מה שמתואר כיום כראשית התפוצצות הבועה, אבל רק בראשית 2001 היה ברור לכולם שהחגיגה נגמרת. כיום, החגיגה נמצאת בעיצומה והכתבות שאני ושכמותי פרסמנו לפני שבע שנים, חוזרות ומתפרסמות. למרות שיש כבר קצת ניסיון, הכותבים מסרבים להפעיל את חוש הביקורתיות שלהם ומשתפים פעולה עם "פרסומי בועה".
קראו שוב את הידיעה על זלנגו. החברה מעסיקה 30 עובדים ועומדת לגייס שלושה (שלושה!) עובדים נוספים. בגלל זה צריך לתת לה חצי עמוד ב"הארץ" בכתבה שנראית כאילו מישהו שילם עליה (ואם לא, היה צריך)? קראו מה מנכ"ל החברה אומר:
לורך, שמדגיש שהחברה מגייסת גם עובדים בתחומים נוספים שלא יקבלו את המענק, לא מרגיש ששיטת התגמול שבה בחרה החברה פוגעת בניסיונן של חברות לשמור על שפיות ולא לחזור לשיטות תגמול "בועתיות", שאיפיינו את 99'-2000. "אין לי אחריות לכל הענף. יש לי אחריות לגייס לחברה שלי אנשים טובים ומהר", הוא מוסיף.
מן הסתם זו גם הרציונליזציה של הטוש. "אין לנו אחריות לכל הבועה. יש לנו אחריות להביא סיפורים מעניינים. זה סיפור מעניין למרות שהוא בעצם מודעת 'דרושים' במסווה של עיתונות". הטענה לי פשוטה: אם כבר מפרסמים כזו "ידיעה/מודעה", צריך להיכנס בלורך ככה שבפעם הבאה הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא מוכר לתקשורת לביבות שטוגנו לפני שבע שנים.
שאלת תם: מה קרה, בתחילת שנת 2000, שנחשב לראשית התפוצצות הבועה?
הנה שיעור קצר בהיסטוריה:
ב-10 במארס 2000 עמד הנאסד"ק על 5,046.86 נקודות. הוא עלה מ-3,000 ל-5,000 במשך ארבעה חודשים בלבד. ואז התחילה הנפילה. תוך חודש צנח הנאסד"ק וב-4 באפריל 2000 הוא הגיע ל-4,148 נקודות.
בבוקר יום שישי, ה-14 באפריל 2000 התחולל משבר. מניות של חברות רבות איבדו עשרות דולרים מערכן, הנאסד"ק עמד עד 3,321 נקודות לאחר – נפילה של 25.3% מערכו ביום אחד. יום שישי הזה נקרא "יום שישי השחור". בחודש אחד איבדו רוב חברות האינטרנט יותר מ-50% מערכן וזו היתה רק ההתחלה.
מה האייקון של "בועה" בשפת זלנגו?
הבועה עדיין לא מתבטאת בשערי המניות בנאסד"ק, אבל בהחלט מתבטאת גם בשווקי העבודה בארה"ב ואפילו בבריטניה.
http://news.independent.co.uk/business/news/article2086755.ece
יוחאי – גם אין גל הנפקות שהתרחש בשנים 96-99. זה לא בול אותו הדבר. זה לא אומר שזה מאוד מאוד דומה.
אני מסכים שזה בהחלט דומה.
היום קשה יותר להנפיק בנאסד"ק, ומכירה היא יותר באופנה. ב 2006 היו אקזיטים רבים של חברות ישראליות. אם אני לא טועה מדובר באיזה 10 מיליארד דולר. לקראת 2007, ראיתי איזה כתבה שניסתה לנבא את האקזיטים הגדולים הצפויים לנו, וזה מצטרף לבועה התקשורתית שסקרת.
יש בהחלט סימני-בועה, אבל עיתונות הכלכלה וההיטק כל כך מחפשת בועה, שבסוף זה יקרה. הכתבה על זלנגו היא דוגמה מצוינת לכך: חברה קטנה ועלומת שם שקשה לה למצוא עובדים, ולכן היא מציעה מענק, וזה הגיוני, אבל זה רחוק מלהצדיק כתבה ענקית בדער מארקער.
אבל יש לזה עוד היבטים: המיתון בארה"ב, שדוחף משקיעים לחפש תחומים שצומחים למרות המיתון; יציאת הכספים המסיבית מהשווקים המתפתחים (הודו, סין, רוסיה וכו') שהיתה באמצע 2006, ופינתה למשקיעים הרבה כסף שמחפש לאן ללכת; השפל הנורא בנדל"ן בארה"ב, ומשקיעים שמחפשים לברוח מהתחום. זה ניתוח שהייתי מצפה לראות בעיתונות הכלכלית, אבל אני לא מוצא אותו. במקום זה אני מוצא כתבה על חברה שמגייסת 3 עובדים.
נ.ב. יש לינק חדש.
קודם לא, אבל עכשיו כן.
בטח שיש בועה, אני בפנים, נהנה מהמשכורת והתנאים, ויודע שזה יתפוצץ מתישהו, אבל לעזאזל, תנו להנות עכשיו!
לר"ש – לכתוב ניתוח כלכלי ברמה שאתה כתבת, בהיקף שמתאים לכתבה בטוש, עלול לקחת 10 דקות ומצריך ידע מוקדם.
השווה לעיבוד של הודעה לעיתונות.
כמה נחמד לכתוב על בועה…
אבל כל מי שכותב על בועה, פשוט לא מבין איפה הוא חי.
ה"בועה" של 2000 התנפחה בגלל שתי סיבות עיקריות:
1. כלים ואתרים שהקדימו את זמנם (העדר תשתיות מתאימות ואי בשלות של הגולשים).
2. לא נכנס כסף!!!
רבותי, כל תעשיית הפרסום מפנה את התותחים הכבדים שלה לרשת וזה אומר שהכסף בדרך.
בשנת 2000, הנתח של האינטראקטיב בעוגת הפרסום היה מזערי.
בשוק הפרסום האמריקאי מדברים כבר על 9% ובאנגליה על 15%!!!
אז בואו נסכם:
יש גולשים שמבלים שעות ברשת.
יש מפרסמים שדוחפים את החברות לפרסם ברשת.
יש תשתיות שצומחות ומשתפרות בקצב מדהים.
יש אתרים שמשקיעים הון בהתמקדות בצרכים של הגולש וביצירת תוכן רלוונטי.
בקיצור – יש פה ביזנס אמיתי שרק הולך וצומח!!!
לעבודה…
אין דבר כזה בועה!!!!!!
יש מחזורי גאות ושפל בכלכלה העולמית
וזה קרה לפני ההיי-טק וזה ימשיך לקרות
אנחנו רואים רק את "הבועה" שהתפוצצה ב2001
אבל לא התפוצץ שום דבר
היה שפל כלכלי
ועוד מעט יגיע עוד אחד וחריו עוד "בועה" וכך הלאה
anubis – תספר את זה לאנשים שאיבדו את התחתונים בבורסה. תספר את זה למאות אלפי עובדים שפוטרו בשנים 2001-2003, תספר את זה למיליארדי הדולרים שירדו לטמיון בהשקעות בחברות שלא היה להן כלום חוץ ממצגת פאוורפוינט, תספר את זה לחברות הטכנולוגיה עצמן שאיבדו (באופן מצרפי) טריליונים מהשווי שלהן.
אתה יכול להמשיך לספר לעצמך סיפורים על גאות ושפל ומחזוריות. מה שהיה כאן, לפי כל הגדרה *כלכלית* בשנים 98-2000 היא בועה פיננסית.
בכל פעם שאני קוראת כתבה שמתחפשת לברושור, אני בודקת את הקרדיט וברוב המקרים לא מתאכזבת (טוב, היתה פעם אחת שלחצתי על באנר בטעות).
יובל יקירי
כל מה שאמרת נכון אבל הוא לא משהו ספציפי ל2001-2003
זה משהו שקורה בערך כל שבע שנים עם הייטק ובלי הייטק
בוא נתפשר ונקרא לזה פיצוץ הגאות
כל מה שנשאר לעשות בזמן הגאות הנוכחית זה לאגור מספיק תבואה לשפל הבא עלינו לרעה (והוא בוא יבוא)
אני אשמח לדון על זה אתך בפעם הבאה שניפגש
אנוביס יקירי (מה המצב?!) – אתה טועה. היכן היתה "הבועה" (לשיטתך) בשנות ה-60' או ה-70'? מה שהיה אז זה באמת שפל וגאות.
בועה פיננסית היא בועה פיננסית. ושפל וגאות הם שפל וגאות.
אלו שני מונחים שונים ונפרדים. מה שהיה ב-98'-2000 היה בועה. לא שפל ולא גאות. סתם בועה פיננסית חסרת כל הצדקה כלכלית אמיתית.
טוב לא צריך,
תן לי לצטט לך קצת מספרו של ריצ'ארד ראסל (פורסם ב1961) על תאוריית הדאו (הומצאה ע"י רוברט ריאה ב1932 בשיא השפל) שמנבא מתי יהיה השפל הבא (דבר שעזר לו בשפל הגדול)
וסליחה על האורך, אבל חשוב לקרוא ולהפנים –
“… if the Dow Theory can call the turns accurately, why doesn’t everybody follow it? The answer is largely greed. Laziness, lack of knowledge, and wishful thinking. When prices are advancing, the public, holding large amounts of stock, wishes to be reassured. Investors like nothing better than bullish counsel during a bull market. Caution does not mix with greed, and the Dow Theorist grows cautious as the market climbs. As to ignorance, Wall Street is not immune. Moreover, it is easier to follow another’s advice than to form one’s own conclusion … Lastly, the Dow Theory suffers from that prejudice which afflicts all technical market studies; it does not answer the question, “why?” The Dow Theorist has learned not to question the validity of a bear market signal which predicts a turn in the economy, nor does he deny the probability of an advance after industrials and rails [transports today] better their previous highs. For him it is sufficient that the Theory has been tested and that it works.”
שוב סליחה על האורך ועל שזה באנגלית ועל זה שאני חי.
אני תוהה, אולי עכשיו זה הזמן להשקיע בצבעונים?
כל אחד וההקשרים שלו למושג בועה:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=5593617