כתבנו פה לא פעם לא פעמיים וגם לא שלוש (ואף קיימנו תחרות) על סוגיית הבועה 2.0 וגרורותיה; האם יש כזו בועה או לא. כתבנו שהשאלה הזו טרם הוכרעה ומן הסתם היא תוכרע כאשר הבועה תתפוצץ. ובכן, מקריאת מקריאת מדור ההייטק של הטוש שמתפרסם הבוקר, קשה להגיע למסקנה אחרת: האמא של הבועה כבר פה.
בואו נראה מה מציע לנו המדור:
התקבלת לעבודה בזלנגו? קבל 20 אלף ש' – כך נפתחת כפולת עמודי ההייטק בכתבה שהיא סממן בועה קלאסי. היא סממן בועה כפול: האחד מצד החברה שמציעה סכומי כסף כאלו והשני מצד התקשורת שמוכנה להקדיש חצי עמוד להצעה.
שבוע לפני וואלה: תפוז משיקה מנוע חיפוש – המרדף אחר Time to market. זה נורא חשוב שזה שבוע לפני, זה נורא חשוב גם שזה מנוע חיפוש – הנה זה בא – מבוסס על תכני הגולשים.
מיקרוסופט מציגה בלוגים חדשים של עובדיה בפלטפורמה חדשה שהיא משיקה – מהלך שיווקי טהור זוכה לחשיפה נאה. למה? בלוגים! נו, חייבים לכתוב על זה. זה בלוגים!
סטארט-אפים ישראלים: מייספייס רוצה אתכם – אני חושב שהכותרת אומרת הכל, לא?
תנו לי אקזיט בחיים – מנכ"ל חברת ביוטכנולוגיה ויועץ לחברות סטארט-אפ בתחום מדעי החיים מתלונן שאין מספקים אקזיטים בתחום שלו.
על זה תוסיפו פוסט מקסים שכתב ימי גליק בו הוא מספר שעורך מדור ההייטק לשעבר של הטוש, עודד חרמוני (גילוי נאות: עבדנו ביחד ארבע שנים), מחפש מיזמים טכנולוגיים להם הוא יעניק 600 אלף דולר – אז אם מישהו רוצה 600 אלף דולר, אפשר לשלוח לו מייל.
אני חוזר לעניין הבועה פעם אחר פעם מכיוון שכאשר אתה נמצא בתוכה, קשה לך להבחין בה. לצערי, אני אומר את זה מניסיון. התחלתי לעבוד ב"הארץ" בראשית 2000, חודש וחצי לפני מה שמתואר כיום כראשית התפוצצות הבועה, אבל רק בראשית 2001 היה ברור לכולם שהחגיגה נגמרת. כיום, החגיגה נמצאת בעיצומה והכתבות שאני ושכמותי פרסמנו לפני שבע שנים, חוזרות ומתפרסמות. למרות שיש כבר קצת ניסיון, הכותבים מסרבים להפעיל את חוש הביקורתיות שלהם ומשתפים פעולה עם "פרסומי בועה".
קראו שוב את הידיעה על זלנגו. החברה מעסיקה 30 עובדים ועומדת לגייס שלושה (שלושה!) עובדים נוספים. בגלל זה צריך לתת לה חצי עמוד ב"הארץ" בכתבה שנראית כאילו מישהו שילם עליה (ואם לא, היה צריך)? קראו מה מנכ"ל החברה אומר:
לורך, שמדגיש שהחברה מגייסת גם עובדים בתחומים נוספים שלא יקבלו את המענק, לא מרגיש ששיטת התגמול שבה בחרה החברה פוגעת בניסיונן של חברות לשמור על שפיות ולא לחזור לשיטות תגמול "בועתיות", שאיפיינו את 99'-2000. "אין לי אחריות לכל הענף. יש לי אחריות לגייס לחברה שלי אנשים טובים ומהר", הוא מוסיף.
מן הסתם זו גם הרציונליזציה של הטוש. "אין לנו אחריות לכל הבועה. יש לנו אחריות להביא סיפורים מעניינים. זה סיפור מעניין למרות שהוא בעצם מודעת 'דרושים' במסווה של עיתונות". הטענה לי פשוטה: אם כבר מפרסמים כזו "ידיעה/מודעה", צריך להיכנס בלורך ככה שבפעם הבאה הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא מוכר לתקשורת לביבות שטוגנו לפני שבע שנים.
כתיבת תגובה