"גלובס" מפרסם הערב טקסט מתורגם מה-Financial Times של אחד דיוויד בודאניס, עליו נכתב שהוא "סופר ויועץ לחברות בנושא חדשנות". יופי. וכך נכתב בכותרת המשנה של הכתבה:
אם אלכסנדר גרהאם בל, מהגר סקוטי צעיר, לא היה מתאהב בנערה חירשת עשירה, כולנו היינו שולחים טלגרפים עד היום
הבל הבלים (ואיוולת מספר 1) וכל מי שקצת חקר היסטוריה של הטכנולוגיה יודע את זה. אגב, טיעון זה אינו מופיע בטקסט המקורי של בודאניס והוא תוספת של עורכי הכתבה. מיותר ושגוי.
בגוף הטקסט, מספק בודאניס 13 תובנות הנסמכות על אירועים שהתרחשו (בעיקר) לבל ואדיסון. מתוך האירועים האלו גוזר בודאניס 13 עצות שאמורות לסייע לארגונים לשפר את החדשנות אצלם בבית. זו כבר איוולת מספר 2.
תהליך החדשנות שמתרחש כיום בארגונים שונה לחלוטין מתהליך החדשנות של הממציאים הגדולים של המאה ה-19. לא רק זאת, הקונספט של הממציאים של המאה ה-19 כבר לא קיים וזאת מכיוון שכל תהליך החדשנות מתרחש בתוך קונצרנים ענקיים (כמו הגלוב, כן?). הממציא הרומנטי שיושב במעבדה במחסן ביתו ושובר את ראשו על ההמצאה שלו כבר מזמן נפח את נשמתו. משום כך עצות, שבנויות על תובנות שנגזרות מתוך דגם שמזמן חלף מהעולם הן עבשות בדיוק כמו הזמן שחלף מאז (שלא לדבר על זה שעצות כמו "הורה לו לפתח נפש של דיקטטור" ו"אמור לממציא שלך לעשות המון שגיאות", הן באמת נורא פרקטיות).
בסוף הכתבה כותב בודאניס את ההערה הבאה:
(ולכל מי שמתנגד לשימוש החוזר ב"הוא" בחוקים לעיל, זה רק מפני שעד כה ראינו רק ממציאים. זה לא חייב להיות כך, והחוקים נועדו גם לנשים)
זו דוגמה נפלאה לתרגום קלוקל שעושה יותר נזק מתועלת. הנה הטקסט המקורי:
And for anyone who objects to the persistent use of ”he” in the rules above, that’s just because that’s the way it’s generally been until now. It doesn’t have to be: the same applies to women. Just ask Marie Curie
ב"גלובס" נכתב: "ראינו רק ממציאים" בעוד שבמקור נכתב: it's generally been until now. יחי ההבדל הקטן. משום כך גם איוולת מס' 3 נרשמת לחובתו של "גלובס" וחבל.
העובדות הן שבמהלך ההיסטוריה המציאו נשים לא מעט טכנולוגיות ומוצרים. נכון, בחלקם הם מוצרים שנחשבים ל"נשיים" ועדיין קשה לדמיין את העולם בלעדיהם: מכונת תפירה (שתופרת בזיג-זג), חיתול חד-פעמי, ערכת גלוקוז לאיתור חולי סכרת, טיפקס, שפת התכנות 'קובול', חזיה, המיטה המתקפלת, עוגיות עם שבבי שוקולד, משחק המונופול וכמובן מארי קירי (שמוזכרת על ידי בודאניס אך לא על ידי "גלובס"), שגילתה את היסודות הרדיואקטיביים רדיום ופולוניום והיתה לאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל; למעשה זכתה בשניים: בפיזיקה (1903) ובכימיה (1911).
ויש עוד כמה נשים שפועלות בעולם החדשנות. כמה? 20% מהפטנטים שמוגשים כיום, מוגשים על ידי נשים וסביר להניח שהיום שבו שיעור הנשים יגיע ל-50% לא רחוק. אז זה נכון שנשים לא יודעות לנהוג, אבל לא צריך להגזים, כן?
באמת התכוונתי לשאול איך זה שכ"כ הרבה זמן לא העלת אף פוסט. חוץ מזה לא מספיק לך שזה גלוב של אומואים שעכשיו אתה רוצה להפוך אותו לגלוב של אומואים ושל לאסביות פמיניסטיות שלא מורידות שערות מהרגלים? אותך לטומי (לפיד)
פפפףףף, בלונדיניות.
כפרה עליך, אני גאה.
גאה באיזה מובן?
לולים עצבניים לבלונדינית ומרמ. 🙂
יובל, עוד אחד לאוסף – מגבים למכוניות.
גאה ביו"ר ירום הודו שמאז שיצא לחופשת לימודים לפני ארבעה ימים וחצי כתב רק שלושה פוסטים וגם גאה על כך שהרגל ספירת הנשים שלי מתחיל להתפשט.
אוי, זה נשמע אפילו יותר לאסבית פמיניסטית וגו' מהתגובה הקודמת… אהם…
בלונדינית, יש לך טעות, זה לאסאבית.
ואני מתנגד לקביעה שאת "קובול" המציאה אישה. אפשר לומר שזה היה חצי-חצי בערך, ועיון זריז בויקיפדיה יבהיר למה.
ר"ש – לפחות התוכניתן הראשון היה תוכניתנית…
עומר – זה נכון ומגיע לה הכבוד לקבל שפת תכנות על שמה. אגב, שפה מעולה, חבל שבמקום שהיא תיכנס לשימוש נרחב מה שתפס זה דוקא ++C המעצבנת.
הלו הלו
תחביר C זה הדבר הכי פשוט ונוח שקיים בעולם, אני מבקש לא להעליב.
לא סתם כל שפת תכנות שמכבדת את עצמה נכתבת בתחביר C.
התחביר של כובול הוא בלתי נסבל, כל תוכנית של שורה זה ספר ויש לה גמישות של נעל צבאית ממוצעת.
יש ספר מצויין על חייה של מארי קירי:
ברברה גולדסמית, גאונות אובססיבית: העולם המדעי והאישי של מארי קירי, הוצאת אריה ניר, 2005.
מומלץ.
אני חושב שגם מכונת התפירה היא בעצם המצאה גברית, לאורך כל הדרך:
http://en.wikipedia.org/wiki/Sewing_machine
לא צריך להיבהל מלהכריז שבמאה ה 19 לא היו הרבה נשים ממציאות. זה די הגיוני, בסך הכל, בהתחשב בעובדה שמעמד הנשים לא היה שווה.
גם שנות ה-70 היו "תקופת גראז'ים". ובמידה מסויימת גם הבועה הראשונה. אני בטוח שההתפתחויות הטכנולוגיות עוד יחזירו את תהליך ההמצאה למרתפים לתקופות מסויימות.
אני חושב שהסיפור של בל והחירשים הוא לא כל כך רחוק מהמציאות.
עד כמה שאני זוכר הוא היה מורה בבי"ס לחירשים, ואכן הוא התאהב בבחורה חירשת, ואביה מימן אותו בזמן עבודתו על הטלפון.
יובל, תקן אותי, בבקשה, אם אני טועה.
אורן – אכן.
חגי – יש הבדל בין יזמות לבין מחקר יישומי/חדשנות.
ירון – לא התייחסתי לסיפור ההיסטורי. התייחסתי לכך שמי שחושב שאם בל לא היה ממציא את הטלפון אף אחד לא היה ממציא את הטלפון, אומר דברי הבל.
באותו אופן, למיטב ידיעתי רוב המדענים היום מסכימים שלמרות שתורת היחסות היתה קפיצה מחשבתית משמעותית, גם אם איינשטיין לא היה קיים, תורת היחסות היתה מתפתחת גם בלעדיו, גם אם זה היה לוקח עוד 20 שנה. היסודות לה כבר הונחו על ידי מקסוול ולורנץ, ואיינשטיין היה זה שהצליח לחבר אותם לתורה קוהרנטית אחת.
אלכסנדר גרהם בל עבד במימון חברת הטלגראף במחקר שמטרתו היתה ריבוב שדרים על גבי קווי טלגרף, רעיון שנשמע אווילי היום, אך קסם מאוד לאנשי הבועה של המאה ה-19. בל שלא ממש האמין בהיתכנות הקונספט השקיע במרמה את רוב התקציב בפיתוח מה שנקרא היום "טלפון".
יובל,
בשבוע אטרף כנסים שהיה כאן לפני כמה חודשים שמעתי את איך קוראים אותו פבלוס או משהו כזה, האקר אקסטרה אורדינר. הוא דווקא הציע מודל שמאוד מזכיר את מודל הגראג' (לפחות בנוגע לפיתוח שירותים מקוונים ווב 2.0 סטייל). ההצעה שלו, טול לך מפתח או כמה, סגור אותם בחדר ל6 שבועות ביחד עם הרבה קולה וסושי. בתומם אמור לצאת רעיון פועל +-. עכשיו צריך רק לסגור קצוות ולהפוך את זה למשהו שרץ ובועט.
כמובן שזה מתאים לתנאים טכנולוגיים מסוימים במגזר מסוים, אבל אולי לפחות ברמת הסטארט אפ לא אבד על זה לגמרי הכלח
שימו לב – יורדת לכביש בשעה 14:00.
ובמסגרת המוגבלויות אודה אם תמצאו לי מסמך אקסל על המחשב שלי, בקצב שגוגל מוצא טריזליון אתרי סקס לפי המילה אשה. סטארטפים. נו באמת.
כמובן שאני לא מכחיש שיש אלמנט פוליטי ברור בהאדרת מיתוס הממציא הבודד הטורח מעל יורה רותחת ומעלה באוב את רוחות הקדמה
צ'טערת אבל גם את המונופול לא המציאה אישה. כך בכל אופן לפי מה כתוב פה.
אח, קשה האינטרנט הזה, מגיעים כל מני כאלה ומעררערים לך על העובדות.
לא חייבים ללכת כל כך רחוק אחורה עד מאדאם קירי. יש דוגמאות קצת יותר עדכניות, כגון תרופת ה"בלוק-באסטר" קופקסון של טבע לטיפול בטרשת נפוצה שפיתחה רות ארנון. סתם בשליפה.
גם לגבי הנהיגה אתה טועה, את זה אנחנו עושות יופי, זה רק עם הניווט וההתמצאות במרחב שיש לנו בעיה, נכון בלונדה? אופס מי הדביל ששם פה את עמוד התאורה הזה.. שייסה
sharper, עם עמודי התאורה אני מסתדרת, זה העניין של להחליף הילוכים ולהחזיק את ההגה בבת אחת שהורג אותי. אנשים שרוצים לעשות שתי פעולות במקביל. פפפפפף.
צחי, בל, אינשטיין וכל המצאה/פיתוח/גילוי שתעלה בדעתך. אף אחד לא חי בואקום, אף רעיון לא נולד מכלום, אף אחד הוא לא גאון יחיד בדורו. מדע וטכנולוגיה, כמו שאר יצירי דמיונו של המין האנושים מושפעים מהאקלים תרבותי-כלכלי-פוליטי-חברתי ובבואם משפיעים עליו בחזרה.
ובדיוק בגלל זה המצאנו לנו את הגיר האוטומטי.
יובל – אני לא בטוח שהקו בין "יזמות" ל"חדשנות" ברור כל כך. המצאות בסדר הגודל של הטלפון הן נדירות, וההבדל בין ICQ ל"מונופול" לא באמת כל כך גדול.
שלא כמו ג'ינג'י אחד, רוב ילדי הגראז'ים של שנות ה-70 עסקו בפיתוח, לא בעסקים.
צחי – לפי מה שאני שמעתי, רוב המדענים מסכימים שאם אינשטיין לא היה מפתח את תורת היחסות הפרטית, מישהו אחר היה עושה זאת; ולעומת זאת, תורת היחסות הכללית הקדימה את זמנה בהרבה.
חגי – הייתי אומר שהקו נמתח לאורך המושג applied science. יזמות היא בעיקרה דרכים חדשות לעשות ביזנס והקשר בינה לבין science הוא קלוש (חשוב כדוגמה על אתרי ה-2.0 שאין בינם לבין science דבר חוץ מאשר science fiction). אבל אני מסכים שאלו מושגים מעורפלים. אני גם מסכים שדוגמת המונופול היא לא הכי מייצגת או מוצלחת בהקשר הזה.
ובאשר להערתך לצחי, גם אם תורת היחסות הכללית הקדימה את זמנה בהרבה, אין זה אומר שהיא לא היתה מגיעה לעולם; היא אולי היתה מגיעה באיחור, אבל מגיעה. מי שחושב שהמצאה היא משהו שמתרחש רק בראשו של ממציא גאון ולכן – הורד את הממציא ונעלמה ההמצאה – אינו מבין את ההקשר החברתי/תרבותי/היסטורי הרחב והעמוק של המצאות, מדע או טכנולוגיה.
הזכרת לי שיחה ישנה נושנה מימי הצבא, באוהל נידח ומאובק, אי שם בדרום.
הפלוגה מתווכחת בשאלה מהי ההמצאה הגדולה ביותר בתולדות האנושות.
אומרים טלויזיה, מחשב, חשמל…
ורק המש"קית ת"ש (אהם אהם) אומרת "הטמפון!"
מה שכמובן זיכה אותי בכינוי "מגעילה".
יאללה יאללה, חבורת גברים שלא מבינים כלום.
כרמית: גם משקית ת"ש, גם סורגת, וגם לכשף טקסי ירח גם אם קר וסוער (?!)
יאללה יאללה
אני מאוד מוכשרת.
אגב ההקשר הרחב והעמוק, ראוי להזכיר את "המבנה של מהפכות מדעיות", ספרו של המלומד תומאס קוּן שמתעמק בשאלות האלו גם מההיבט הפילוסופי. לא כל כך מזמן הופיעה הוצאה מחודשת שלו בידיעות אחרונות שנראית מבטיחה יותר מהקודמת לפחות מבחינת הגופן ועדכנות התרגום.
ועוד הערה אחרונה, בתור מי שנמצאת בנעליו של איינשטיין לפני מאה שנה (לא, אינני פיסיקאית תיאורטית, כי אם כולה בוחנת פטנטים במשרד הממשלתי) המציאות השוררת סביבי מצביעה על מגמה כמעט הפוכה. במילים אחרות, אתה ממהר להספיד את הממציא הרומנטי, הזאב הבודד, שלא בצדק. לא רק שיש לא מעט "מבקשים פרטיים" כפי שהם מכונים כאן, גם הנתח היחסי שלהם בכמות בקשות שהולכת וגדלה בהתמדה נשמר די ביציבות לאורך השנים, אפילו בתקופות מיתון. זה נכון שהביטוי לכך בשוק הוא זעום יותר, בין היתר בשל הקושי למיסחור הרב יותר שניצב בפני ממציאים כאלו, לעומת תאגידי ענק. אבל להגיד שכל החדשנות נמצאת רק בגופים מהסוג הזה (תוך התעלמות ממוסדות מו"פ מובהקים יותר כמו אוניברסיטאות, חממות, TT…) זה קצת קיצוני, ואפילו דמגוגי. גם אם העצות באמת מטופשות להפליא.
sharper – אני מסכים שהמילה "כמעט" היתה צריכה להגיע לפני המילה "כל". ועדיין, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה שמעתי על המצאה חשובה, מרכזית, שחדרה אל המיינסטרים שהחלה במוחו של "ממציא רומנטי" וזאת בדיוק מהסיבות שאמרת – הקושי בפני מיסחור הוא כל כך עצום שעדיף לעבוד באיזו מעבדה של איזה קונצרן אם אתה רוצה שמשהו יצא מהרעיונות שלך.
את החיתולים החד פעמיים המציא גבר (אם אני זוכרת נכון, סבא שהשאירו אותו לשמור על הנכדים או משהו).
אביבה, בשבילך
יובל, אני מודה שאולי היה זה דמגוגי מצידי לכנות אותך דמגוג, ועמך הסליחה. אין ויכוח שגב כלכלי איתן הוא חיוני (או במילותיו של אשכול: "מי שרוצה לעשות בישראל הון קטן כדאי שיביא איתו הון גדול"), מה גם שכל מערכת ההגנה על קנין רוחני מפלה בבירור לטובת מבקשות גדולות וחזקות, שיכולות להרשות לעצמן להחזיק צי של עורכי דין על ריטיינר.
אם המצאה היא חשובה או מרכזית זה כמובן תלוי-הגדרה, ובדרך כלל נקבע רק בדיעבד. לי דווקא כן זכורה דוגמה אחת לפחות, של תרמומטרים מהירים מדוייקים משלישיית ממציאים רומנטיים להפליא שהחברה שהקימו בעקבות זאת מגלגלת מחזור (צנוע יחסית) של כמיליון וחצי דולר. אולי הם הפכו שקופים בתהליך, או שקנה המידה שלי "נמתח" מרוב שאני חיה את התחום, ובעצם לרוב האנשים לא ממש אכפת להמתין דקות ארוכות למדחום שנעוץ באחד מנקביהם.
ועוד ניג'וס אחרון: מבלי לזלזל בצייטגייסט ובעמיתיו של איינשטיין, יש לי הרבה פחות בטחון שתורת היחסות היתה "מתפתחת מאליה" במוקדם או במאוחר, כמו עוד שלב אבולוציוני. בכל זאת גם בין הגלגל של היוונים להליקופטר של דה וינצ'י מפרידות יותר מאלף וחמש מאות שנה של חושך.
sharper – שום דבר לא "מתפתח מאליו" ואני גם לא מאמין ב"אבולוציה של טכנולוגיה" שמרמזת לסוג של דטרמיניזם שאומר שמשהו "חייב" להתפתח ולו רק מפני שכך הם סדר הדברים הטבעי.
תחת זאת אני טוען שהתנאים החברתיים והידע המדעי שהצטבר בתקופתו של איינשטיין היו אחד הגורמים המרכזיים ליכולתו של איינשטיין להציג את התיאוריה שלו. אין ספק שאיינשטיין היה איש חכם במיוחד וכי הוא ביצע קפיצת דרך תיאורטית מדהימה אך גם אם הוא הקדים את זמנו בכמה עשרות שנים (במקרה הקיצוני) אין זה אומר שאם איינשטיין היה נהרג בתאונת דרכים, לא היתה לנו היום את התיאוריה שלו.
ואגב, בין הגלגל של היוונים להליקופטר של דה-וינצ'י לא מפרידות יותר מאלף חמש מאות שנה של חושך. אנחנו נוטים להתייחס (בעיקר) אל ימי הביניים כאל מאות של חושך אך לא כך הדבר. נכון שאחרי ימי הביניים התרחשה התפוצצות של ידע וכי התנאים בימי הביניים היו רחוקים מלספק תשתית להמצאות ופיתוחים ועדיין, אנשים לא נכנסו לפריזר באותה התקופה.
כאמור אינני שותפה לבטחון הזה (סוג של hindsight שבמקצוע מתחנכים להיזהר ממנו) אבל לשמחתנו (או לצערנו… מישהו אמר גרעין איראני ולא קיבל?) הדיון הוא תיאורטי ברמת הגלגלים-של-הסבתא (או פרק בסדרת הקאלט sliders).
הדיון תיאורטי אבל לא לגמרי. יש לא מעט מחקרים שמראים כיצד התשתית המדעית להמצאות גדולות היתה נוכחת בהרבה מאוד מקומות במקביל וכי למעשה מספר אנשים עבדו בדיוק על אותו הדבר מבלי שידעו האחד על השני. כך שאמנם hindsight אבל מבוסס בכל זאת.