הבלונדינית הסודית צפתה בטלוויזיה והפיוזים שלה קפצו. הנה הטקסט:
אתמול עשיתי משהו שלא עשיתי כבר המון זמן: ראיתי את אחת מתכניות שש עם באחד הערוצים. אין לי מושג עם מי, או באיזה ערוץ, כי זה קרה במהלך ביקור מעט הזוי אצל סבא וסבתא שלי. בכל מקרה, המגיש (גבר כלשהו) ראיין אישה שבשעות הצהרים מישהו פרץ לביתה ותקף באופן קשה את בתה בת ה-11שהייתה לבדה בבית. אחרי שהמראיין התעקש לברר בדיוק מה קרה ולמה ("אז למעשה אין עדויות לתקיפה מינית…”) הוא הפנה לאם את השאלה הבאה*: "בעצם בתך בת ה-11 שהתה לבדה בבית כשאותו גבר נכנס וביקש מים. מה הלקח שלמדת מהאירוע?”.
הפסקתי לנשום מרוב עצבים. האם ענתה משהו על המערכת שתומכת בשתיהן, אין לי מושג אם היא לא הבינה את כוונתו של המראיין חסר הבושה או שהיא העדיפה להתעלם כדי להעביר את המסר שלה, אבל בואו נעצור רגע להבין מה קרה שם:
ילדה בכתה ה' חזרה מבית הספר בצהרים, לביתה שבמרכז העיר. אמא שלה חוזרת מהעבודה קצת אחריה, כך שהילדה מבלה מדי יום בערך חצי שעה לבדה (זה לא שאני מכירה אותם. האם הסבירה את זה בראשית הראיון). חלאת אדם דפק בדלת, ביקש מהילדה כוס מים ואז הכה אותה באכזריות והמסקנה אליה הגיע המראיין היא שהאם חסרת האחריות צריכה להפיק לקח מהעניין ולא לנטוש את ילדיה.
אם היו לי מילים בטח הייתי כותבת כאן את דעתי.
*אמנם בגרשיים, אבל יש סיכוי סביר מאוד שלא זה היה הניסוח המדויק. רוח הדברים, בכל אופן, מדויקת. גם ההדגשה.
הלקח שאני למדתי זה לא להתראיין לטלויזיה.
ו/או לא לראות תוכניות אירוח.
צריך לעשות חוק שמחייב הורים להיות בבית כשהילדים שלהם שם.
אני מציע שאת החוק יעביר אחד מחברי הכנסת של ש"ס. נקרא לו "החוק להגנת הילדים".
רעיון מצויין
נתקין זיהוי ביומטרי על כל דלת. אם הורה לא נכנס קודם הבייתה (קרי, סרק את אצבעו), הדלת לא תיפתח לילדה.
חבר כנסת עלום מש"ס: "פגיעה בכלכלה? אז שהורים לא יעבדו כל כך הרבה שעות! מה יעשו? שילמדו תורה!"
בכל התוכניות בפורמט של X עם Y (לדוג' : חמש עם באבא או מה שזה לא יהיה), יש משהו מאוד מביך ומטומטם בראיונות. די ברור לי (או שמא אני טועה?) שלא המראיינים הם אלו שכותבים את השאלות אלא שמי שעושה זאת הם חזירי הרייטינג ותאבי הפרובוקציות שמאחורי הקלעים. איכשהו זכור לי שלא פעם בתוכנית שכזו, ששודרה בערוץ 2 כך נדמה לי, היה קטע מאוד מביך שגורם לך לתהות מדוע בכלל פתחת את הטלוויזיה בערוץ שכזה ובשעה שכזו.
קורא מזדמן, מצטערת, אבל "חזירי הרייטינג ותאבי הפרובוקציות כתבו לי את השאלות ואני רק קראתי אותם בקול מול המצלמה" זה לא תירוץ.
עומר ונדב פרץ, רעיונות מצויינים. אולי עדיף לחוקק חוק שאוסר על נשים לעבוד, כדי שתוכלנה לשבת בבית ולהמתין לצאצאיהן. בזמן ההמתנה הן יורשו לנקות את הבית, לבשל ולדאוג לצרכי המשפחה. בת מלך כבודה פנימה.
פףףףף, הפמיניסטיות האלה.
זה לא חוק "שאוסר על נשים לעבוד", זה חוק שמשחרר אותן מהצורך לעבוד. וכך הן יכולות להקדיש את זמנן לדבר החשוב באמת: הבית והמשפחה. אגב, לנשים מותר לגלוש באינטרנט?
זה אמנם איום, אבל בעולם שלנו, אחד הדברים שכדאי ללמד ילדים זה לעולם לא לפתוח את הדלת לזרים (=לא בני משפחה). חבל על מי שצריך באמת כוס מים או לעשות שיחת טלפון, ולא להכות או לאנוס, אבל שיפנו לשכן, שהוא גבר בוגר וחזק.
צר לי לומר שגם היום אני לא פותחת את הדלת לזרים לעולם.
אויש, מעציב אותי שאותו מראיין אידיוט, בשם החובה המטומטמת לשאול את השאלות הנוקבות ה"נכונות", שכח שבטח גם הוא היה פעם (כמו כולנו) "ילד מפתח" שחוזר הביתה ומחמם את השניצל שאמא היתה משאירה לו במקרר.
אני לא יכולה לסבול את הדרך שבה, כשמעורב ילד באיזה מקרה נוראי, המנטליות התקשורתית היא שאם קרה משהו לילד זה חייב להיות בגלל ההורים. אין בכלל אופציה אחרת. חייבים להוציא מהאייטם מעשיית מוסר, לא ככה? עזבו את הפושע, בואו נסתער על מי שאנחנו יכולים להפיק ממנו סאונדבייט.
כאילו אין מספיק מקרים של הורים איומים באמת שאפשר להכנס בהם מעל גלי האתר. אבל אלה בד"כ לא ששים להתראיין. אולי רק עם מעיל על הראש.
צודקת. ראיתי את הראיון. באמת מקומם מאד.
אני מנחש שזה היה רפי רשף?
קורא מזדמן – ממש לא. עודד בן עמי.
אגב, החוק בישראל אוסר להשאיר ילד עד גיל 6 בלא השחה ראויה, אבל ארגון "בטרם" ממליץ להעלות את הגיל הזה ל-12.
השגחה, כמובן, לא "השחה".
משעשע, אם נוטשים את הילדים הולכים לכלא והילדים נשארים לבד.