שלוש מחשבות לסוף השבוע

1. והארץ התמלאה במלחכי פינכה וספין דוקטורים. בימים האחרונים התמלאו העיתונים בסיפוריהם המרגשים (עאלק) של כל מיני ניצבים שאחראים כל קשירות קצוות, העברת שקרים ומיצוב תדמיתי של כל מיני עשירים ומקבלי החלטות. אתמול היה זה סיפורו של יוסי מילשטיין, תחקירן לשעבר בערוץ 10 שעלה לגדולה כאשר החליט להקדיש את חייו לארקדי גדימאק ועל פועלו המלקק קיבל סקירה נרחבת במוסף 24 שעות של "ידיעות אחרונות" וכתבה נרחבת עוד יותר ב"מוסף הארץ".

במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" ניתן לקרוא על פועלו של טל זליברשטיין שאומר על אולמרט שהם ב"יחסים מאוד קרובים. אני מרים טלפון והוא מקשיב. אשכב על הגדר בשבילו, ככה זה עם חברים". גם אברהם הירשזון, דודי אפל, דובי וייסגלס ואלדד יניב הם בחבריו ועמיר פרץ, עמי איילון ופואד בן אליעזר בלקוחותיו והרשימה עוד ארוכה.

וגם זה לא מספיק. בטושבוע מספרים את סיפורו של רוני מאנה, חובב מלכות יופי ש"הצליח להשתחל באחרונה לכמה עסקאות ענק, לגרוף מיליוני שקלים ולקנות לעצמו מעמד של מתווך על" וחותמים בהצהרה ש"קצת קשרים וחוש ריח עסקי יכולים להפוך אתכם למיליונרים בתוך דקות ספורות". לעתים רחוקות נכתב שקר גס כל כך בצורה בוטה, זולה ומכוערת כל כך.

2. בן כספית ("מעריב", מוסף לשבת) מספק כרוניקה מרתקת לדרך שבה כבש אהוד את מפלגת העבודה. בין השאר הוא מאייר בכישרון את הדרך שבה אלדד יניב ושמעון שבס הינדסו את ברק וכיצד ברק נתן להם להנדס אותו; כיצד קבעו לו את סדר היום, את דרך ההתנהגות, את המקומות בהם ביקר, בהם אכל, את האנשים איתם שוחח. זהו תיאור נפלא לתהליך במסגרתו הפוליטיקאי הישראלי הפך למוצר מדף שעובר תהליכי פיתוח, ייצור ומיצוב בעזרתם של אנשי שיווק ופרסום.

באופן דומה מראה כספית כיצד פרס נבחר לנשיאות וכיצד גם במקרה זה אנשים רבים לקחו תפקיד בהבאתו לשם. בין השאר הוא כותב:

את הקמפיין ניהל איל ארד. בצוות המצומצם היו רפי אלו ואפי אושעיה. את אולמרט ייצג עובד יחזקאל, שעשה עבודת קודש.

עבודת קודש? קודש? לעסוק בתחמנות פוליטית, קטנונית ואישית במסדרונות הכוח של הפרלמנט הישראלי, זו "עבודת קודש"? "עבודת קודש" עושים אלו שמתנדבים לעזור לקשישים, שמתרוצצים בערים כדי לאסוף אוכל לעניים, שמסייעים לחלשים. השימוש במונח הזה בהקשר הזה הוא עדות להתמוטטות נוספת בסולם הערכים.

3. ב-ICE מדווחים כי כתב המוזיקה של פורטל MSN, שי בן-שבת, ניסה לראיין את אסף אמדורסקי ששאל אותו "מאיפה אתה?". כאשר בן-שבת ענה שהוא מ-MSN אמר: "אל תעלב, אבל אני לא מתראיין ל-MSN". בן-שבת אמר ל-ICE ש"לא ברור לו" למה אמדורסקי לא רצה להתראיין ל-MSN והעלה איזו השערה לפיה אמדורסקי נפגע מ-MSN ולכן סירב להתראיין.

בן-שבת, בוא בוא רגע.

אמדורסקי לא נפגע. הוא פשוט מבין את מה שכולם מבינים (למרבה הצער) ש-MSN היא לא פונקציה באינטרנט הישראלי, שחלקים גדולים באתר מספקים תכנים מביכים ונמוכים ולכן ראיון בו הוא לא כבוד גדול. מצטער, אבל זו האמת.

14 מחשבות על “שלוש מחשבות לסוף השבוע

  1. מלחכי פינכה.

    שמעתי היום בבוקר ברדיו את רפי גינת בפרומו לגליון הסופ"ש של ידיעות שאומר שיש שם ראיון עם איזה כוכב כדורגל שמספר על הפחד שלו מפיגועי טרור… באמת?! אתה באמת מפחד מפיגועים? וואו!
    אכן חומר ראוי לפרומו.

  2. בן כספית הוא כבר שנים גרופי ידוע של אהוד ברק, לא מפתיע שהוא מפרגן לו וליועצים שלו ככה. הטוש בסה"כ ממשיך למכור את האשליה הקפיטליסטית שלו, ואפילו לא מנסה להסוות את זה שמדובר בקשרים ולא כישורים – מתי בדיוק הנושא הפך למושא לגאווה, תהרגו אותי, אני לא מבין את זה.

  3. עבודת קודש – יותר ויותר אני נתקל במונח הזה דווקא במובן של "עבודה מסורה", "עבודה ללא ליאות", מין סוג של מסירות נפש בחברה שאין בה על מה למסור את הנפש. יכול להיות שזו הייתה הכוונה של בן כספית.
    ובכלל ראוי לכנס פעם את כל הביטויים והניבים שעוברים מטהמורפוזה בתרבות הכתיבה באינטרנט – פשוט מפני שאנשים לא עוצרים לרגע לחשוב מאין בא הביטוי ומה משמעותו, ומנסים להשתמש בו בהקשר שנראה להם דומה.
    אני אתרום את הראשון: כל מילה בסלע (שהוא לדעתי הכלאה של "מילה בסלע, שתיקותא בתרין" ו"כל מילה זהב")

  4. בן-שבת צריך להביא את הטענות האלו לממונים אליו ב-MSN. שיבינו שאם פתחו דלת אחת, סגרו דלת אחרת.

  5. אני דווקא יודע מה זה MSN, אין לי כל כך מושג מי זה אסף אמדורסקי.
    (זה כמו אשתו של מיכל אמדורסקי רק בעלה של?)

  6. משהו מוזר בסיפור עם הבן שבת הזה, כי בהמשכו של אותו יום בו פורסמה הידיעה באייס, נשלחה הודעה של משרד יחסי ציבור כלשהו, ובה נכתב כי בן שבת פוטר מMSN כי לא הצליח להביא ראיון עם אסף אמדורסקי.

    כל הסיפור – מתחילתו ועד סופו – נשמע מאוד מפוקפק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: