מצפצפים על העוני

קשה לפספס את תשדירי השירות קורעי הלב (בלי ציניות) העוסקים בעוני בישראל. אושרת קוטלר מסבירה שנמאס לה, ובכל זאת כולנו צריכים להתגייס למען אלה שאין להם, ותשדיר אחר מציג ילדים המשחקים ב”משלושה יוצא אחד” – אחד שיחזור לשולחן עם צלחת ריקה. בדרך כלל תשדירים כאלה פועלים ישירות על בלוטת הדמעות שלי, אבל הפנייה הבאה שקיבלתי במייל, שעסקה באותו נושא, הצליחה דווקא להרגיז אותי.

“אם אתם נוהגים וגם אכפת לכם ,כנסו מייד!!
צפירות מחאה של כל נהגי ישראל למען 775,000 ילדים רעבים בישראל.
למען הילדים הרעבים והשותקים,תתקיים פעולת מחאה בהיקף ארצי, כל הנהגים ברחבי מדינת ישראל יצפרו בדיוק באותו יום (רביעי 5/9/07 ובאותה שעה 17:00) . באותה שעה בדיוק יתחיל בכיכר דיזינגוף בת”א טקס מחאה שיכלול מצעד ילדים שותקים וטקס הדלת (כך במקור) משואות שיתמוך בילדים הרעבים ויעיר את מי שצריך להעיר. הם לא אשמים, הם לא מתחזים כולנו יודעים את האמת קורעת הלב. הם שותקים מחוסר אונים, אבל לציבור במדינת ישראל אסור לשתוק, כולנו חייבים לצעוק ו… לצפור! תרשמו ביומנים!! כולנו משתתפים וצופרים! התקשורת תהיה שם! תעבירו הלאה לחברים!!! תודה, ארגון פתחון – לב וכל נהגי המוניות,המשאיות והאוטובוסים בישראל”

ברור שאם אני נוהגת ואכפת לי מהעניים, אני חייבת לצפור כדי להרעיש ולהעיר את מי שצריך להעיר – ככל הנראה את השכנים. ברור שאם אני רוצה לתמוך בעניים שאינם מתחזים, אני צריכה לרשום ביומנים ולצפצף כי התקשורת תהיה שם, ומלחמות עושים בכוח, או לפחות ברעש. בארגון פתחון לב, ששלחו את המייל נטול ההגהה, שלא לומר – נטול המחשבה, סבורים כנראה שהתמיכה בילדים העניים והשותקים לא צריכה להתבטא בתרומה כספית או בפנייה נזעמת לנבחרי הציבור. היא צריכה להתבטא בצעקות, בצפירות, באלימות אקוסטית, כי כך מתארגנת מחאה חברתית רבע ספונטנית – ישר מהלב, אל עור התוף.

אין ספק שמצב העוני בישראל כואב ומכעיס. אין זה אומר שצריך לנהוג באלימות כדי להשיג את תשומת הלב הציבורית. לחיצות נמרצות על הצופר לא יועילו ולו לילד אחד, אולי יספקו רק סיבה לשלוח מייל נוסף מטעם פתחון לב, המספר על מספר שיא של נהגים שהביעו מחאה על העוני בישראל באמצעות זיהום ווקאלי של המרחב הציבורי.

נכתבו 17 תגובות לפוסט “מצפצפים על העוני”

  1. gyuval:

    ובערוץ השני עוני מסוג אחר קוראים לזה “הדבר הגדול הבא”

  2. שושי:

    חשיבה תוצאתית זה לא, אם רוצים להשיג הקלה בעוני.

  3. דובי ק:

    המחלה הזאת, של ארגונים חברתיים בארץ (ולא רק בארץ, כמובן) שמאמינים שהתקשורת היא חזות הכל, זו אחת הסיבות שהן לעולם לא תזזנה דבר בישראל.

    (תזזנה? תזיזנה? איך כותבים את זה, לעזאזל?)

  4. א':

    “מצפצפים על העניים”

  5. צור:

    אני צופר כמחאה על הצפירה.
    נו באמת, המחאות בימינו נהיות דבר פחות ופחות רציני ומחושב, ויותר ויותר הופכים לangry mob. מתי יחלקו לנו לפידים?

  6. אמיר:

    כל הכסף שמושקע בפרסום, אם רק היה מגיע לידיין הנכונות, היה מספיק לחיסול העוני.
    לא צריך כסף. צריך אוכל. משום מה, עשרות שנים של התארגנויות, הפגנות, עמותות,
    תרומות – מה לא, ועדיין, מיליון רעבים. גדל יותר מהאינפלציה במדד. מישהו יכול להסביר את
    זה ?

  7. יוסי:

    גם אתה ברוטוס?
    כל אימייל שדורש ממך להפיץ אותו הלאה הוא וירוס שצריך להתעלם ממנו.

  8. אורח לרגע:

    כנראה אני מפספס משהו מובן מאליו, ויש לך מקור שמאשר שמי ששלח את המייל הוא אכן ארגון פתחון לב (שכן אם המקור הוא אזכורם בתחתית המייל, הרי שאת צריכה לזעום גם כנגד “נהגי המוניות המשאיות והאוטובוסים”). אם את לא יודעת זאת בוודאות הרי שהאשמותייך אינן במקום וכו’.

  9. תמר:

    אורח, כתובת מייל מסתיימת ב”pitchonlev.org.il”. מספיק משכנע?

  10. ירון (המקורי):

    איזה יופי, אני יכול לצפור כמה פעמים ולנקות את מצפוני. רעיון ענק.
    אינ מציע שוינוגרד יציע את זה לחלוץ. שפעם בשבוע, לפני שהוא יוצא מהחנייה שיצפור, ובא לציון גואל.

  11. מוסיף:

    אם כבר לצפור, אז רק במקום אחד – מול בית ראש הממשלה. 24 שעות ביממה. לצפור על העוני, ועל החינוך, ועל החיילים החטופים, ועל השחיתות, ועל הגסות.

  12. קסטה:

    מסכימה שרעיון הצפצופים לא משהו…אבל לגבי המשפט “אין זה אומר שצריך לנהוג באלימות..” אני לא בטוחה. לאורך ההיסטוריה נדיר למצוא מהפכה חברתית של ממש שלא לוותה באלימות. (ושלא יהיה לכם ספק – חיסול אמיתי של עוני דורש לא פחות ממהפכה חברתית)
    לצערנו לאורך ההיסטוריה רואים שאלימות היא הכלי העיקרי שמצליח לטלטל אנשים. היא אינהרנטית למחאה של קבוצות שהן להם מה להפסיד. דוגמא באנלית: הרבה חשבו שצריך לפתור את הבעיה הפלסטינית, אבל פעולות ממשיות החלו בעקבות האינתיפדה הראשונה. איזה עם כבוש קיבל עצמאות בלי התקוממות אלימה? כשעניי ישראל יבינו שגם הם “עם כבוש” (מעמד מדוכא), הם יגלו שיש להם יותר מהמשותף עם הפלסטינים מאשר עם חברי הממשלה והכנסת שלהם.

  13. ניר:

    תמר,

    כמו אורח לרגע גם אני הייתי בטוח שאין קשר בין המייל הזה לפתחון לב, וגם כתובת המייל לא מעידה על כך באופן חד משמעי. אז נכנסתי לאתר של פתחון לב ונדהמתי לראות את זה (שלישי מלמעלה).

  14. קצת פרופורציות:

    ארינגטון מעיד שלבלוג שלו יש
    מיליון וחצי מבקרים ייחודיים בחודש,
    יותר מ-400 אלף מנויי RSS ואימייל, ויותר מ-4 מיליון דפים נצפים בחודש. במלים אחרות, בתוך כשנתיים הרחיב ארינגטון את מעגל האנשים שמכירים אותו ומייחסים לו סמכות מקצועית, מכ-1,000, במקרה הטוב, לכמה מיליונים – ומכל העולם.

  15. מוסיף:

    אוקי…

  16. אחד לשעבר:

    שתי הערות
    1. צפירות הן אולי רעיון לא משהו, אבל הן בטח לא אלימות. מקסימום רעש.
    2. תמיד מפליאה אותי המהירות והטבעיות שבה נארגו מושגי היסוד של הביביזם אל תוך מוסכמות השיח הישראלי. לדוגמה הביטוי “עניים שאינם מתחזים”.
    אם טרום העידן הביביסטי היינו אומרים יש עוני בישראל וכו’, וייתכן שישנם כמה ממקבלי הקצבאות שמנצלים לרעה את מדינת הרווחה, הרי שלאחר פרוץ האור הקפיטליסטי מבית מדרשו של הביבי מיד כולם יודעים כעובדה שיש כמה עניים “אמיתיים” בקרב מיליון ומשהו המתחזים, הבטלנים ומשריצי הילדים למיניהם שמסתובבים פרא וחולבים את המדינה.

  17. חבצואל היבוסי:

    1. יופי של כותבת- מסכים עם כל מילה.
    2. אין להם כסף להגהה, הם עובדים על QTEXT כי הכל הולך לנזקקים.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: