על הקשר בין עישון להחזקת דלי סיד

לאחר לחץ פיזי מתון, הסכימה האנונימית שכבר כתבה לנו טקסט אחד, לשלוח טקסט נוסף לקטגוריית כתב/ת אורח/ת. הפעם היא מבקשת להוסיף תוספת קטנה להתגוללות ההדדית בשבועות האחרונים בין המעשנים לאבירי השלטון ולתקוף את חוק העישון מזוית קצת שונה. הנה הטקסט:

חלק מהטיעונים שנכתבים ונשמעים מאז אושר החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים עוסקים באספקטים האסתטיים והריחניים של העישון: “זה מסריח לי את הבגדים/השיער”, “יש לכם ריח נורא מהפה”, “עור הפנים של מעשנים מתקמט בגלל זה מהר יותר וזה ממש לא נוח לי לראות כשאני יושבת בפאב בחורה עם קומפלקשן רע, פויה תוציאו אותה מכאן!”.

אחת ולתמיד: האיסור על עישון במקומות ציבוריים לא קשור לכל אלה. הוא לא קשור לחירות הפתאומית של הלא מעשנים לצאת מהבית ולחזור אליו כשבגדיהם מדיפים ניחוחות לבנדר למרחוק, הוא לא קשור לזכותן של בעלות שיער ארוך לחפוף לכל היותר פעמיים בשבוע. הוא קשור אך ורק לעישון הפאסיבי של הזולת והנזקים שעלולים להתחולל לבריאותו. המחוקק לא התכוון לפתור בעיות הגיינה ציבורית עם מניעת העישון בפומבי, כי אחרת היה נאלץ להתייחס לריחות ובעיות ויזואליה אחרות שהזולת מייצר. הפעם האחרונה שהמחוקק התייחס לזה היה בתקנות הנסיעה ברכבים ציבוריים משנת 1956 שבו נאסר על אדם לנסוע בתחבורה ציבורית כשהוא אוחז בדלי סיד בלתי מכוסה מחשש לפגיעה בבגדי הנוסעים האחרים (נשבעת לכם שקיימת תקנה כזאת, והיא גם מעולם לא שונתה).

מאחר והפגיעה בריאות הציבור קיימת רק כאשר הציבור נוכח בחברת מעשנים – מדוע אם כך במקומות עבודה ובילוי אסור לעשן לאחר שכל המעשנים עזבו?

בואו נגיד שאני עובדת בחברה קטנה משמונה עד חמש. בהתאם לשיעורם באוכלוסיה, בין עשרת העובדים יש שלושה שמעשנים. ובואו נגיד ששלושת המעשנים האלה הם היחידים שנשארים שעות נוספות ביום מסוים בשבוע. הלא מעשנים חתכו הבייתה להשפריץ על עצמם סבון ופרפום כאילו אין מחר, ורק המעשנים נותרו במשרד. מדוע שלא יעשנו אז? הרי העשן יתפוגג עד שישובו למחרת הלא מעשנים, נכון? הריח ישאר, זה כן, אבל ריח הוא לא דבר בלתי חוקי.

לפיכך נראה לי לא בלתי הגיוני להתיר את העישון במקומות עבודה ובילוי אם כל הנוכחים בחדר מעשנים ואם לא מגיעים לשם לא-מעשנים בשעות הקרובות.

כן, עד לכאן התדרדר הדיון בנושא, ואני יכולה לרדת גם נמוך מזה.

נכתבו 42 תגובות לפוסט “על הקשר בין עישון להחזקת דלי סיד”

  1. ניר:

    אחד מהדברים שאנשים לא מסכימים איתי (כנראה אני טועה כאן) הוא שהמחוקק לא צריך לטפל בכל הבעיות. אולי הוא בעצם צריך, אבל בוודאי אין לו זמן. אם היה המחוקק מצליח לטפל בכל הבעיות אז כן, היה עליו “להתייחס לריחות ובעיות ויזואליה אחרות שהזולת מייצר”. אך המחוקק מטפל בדברים שעולים לנגד עיניו, והדברים שעולים לנגד עיניו הם אלו המפריעים למספיק אנשים. אם יש אדם שנופח ללא הפסקה מרגע היכנסו לאולם קולנוע, היושבים במקום יעקמו את אפם וימלטו כל עוד לא אזל להם מלאי החמצן. אך אם יהיו הרבה מאוד כאלו, ולא יהיה ניתן למצוא אף אולם קולנוע שלא מריח מארוחת הצהריים של באי המקום, או אז יקום המחוקק לעזרת אלו שאינם נופחים. נכון, חוק העישון הנוכחי נחקק מראייה בריאותית ולא אסטתית, אך אין אומר שאינו פותר שתי בעיות.

    אך יותר מעניין הוא טיעונך השני, מדוע מעשנים לא יכולים לעשן במקומות בהם יש מעשנים בלבד? ובכן, הם יכולים. כדי לקבל קנס יש צורך בפקח שיקנוס, וכדי שיקנוס יש צורך שיגיע. כדי שיגיע יש צורך שיזמינו אותו וכדי שיזמינו אותו יש צורך שהעישון יפריע למישהו. אך אם כולם מעשנים, וכולם מרוצים מהעניין הדבר לא יקרה. מדוע אם כך, את בטח שואלת, לא נפתח מקומות עבודה למעשנים בלבד ומיד אח”כ מקומות בילוי למעשנים בלבד? הסיבה פשוטה, זה תהיה אפליה. כמו שלא ניתן לפתוח מקומות עבודה לאנשים יפים ומריחים טוב בלבד (אלא אם מדובר בעיסוק הקשור ליופי וריח) אסור שתהיה עבודה למעשנים בלבד.

    הטיעון שלך תקף לגבי הרבה מקרים. אם מוכר מוכן למכור בשבת וקונה רוצה לקנות בשבת, מדוע אסור לפתוח חנויות בשבת? אם חייל מעוניין לאכול ארוחה שאינה כשרה והטבח מוכן להכין לו ארוחה שאינה כשרה, מדוע אסור עליהם לחטוא? אם גבר בן 40 רוצה לשכב עם בן 14 ובן ה-14 רוצה לשכב עם בן ה-40, מדוע אסור עליהם להנות מכך? הרעיון הוא פשוט – יש דברים שצריך הסכמה של כל הצדדים להם. אם אין הסכמה, החוק בא לעזרת זה שלא מסכים. אם יש הסכמה, השוטר יהיה עסוק בתיכנון והוצאה לפועל של פיגועים נגד עבריינים.

  2. בלעם:

    למרות שהצלחת להגיע יפה לבד להוכחה בסתירה, את עדיין מתעקשת להתעלם מהמסקנות המיידיות: הנחת שהחוק נועד למנוע נזקים בריאותיים מהעישון ואינו קשור למטרד שבסרחון הסיגריות, ומכאן הסקת ש-

    לא בלתי הגיוני להתיר את העישון במקומות עבודה ובילוי אם כל הנוכחים בחדר מעשנים ואם לא מגיעים לשם לא-מעשנים בשעות הקרובות

    .
    אלא שבכל זאת העישון בחדר של לא מעשנים ובמקומות שבהם לא נוכחים מעשנים אסור. האם לא תוכלי להסיק מכך שהנחותייך שגויות?

  3. אוזניון:

    אולי גם נרשה למכוניות לעבור צומת באדום אם כבר מאוחר בלילה ולא מגיעה לצומת אף מכונית בשעות הקרובות?

  4. ארז:

    מה שאוזניון אמר.

    לפי ההגיון הזה אפשר בכיף לנסוע 240 קמ”ש על איילון באמצע הלילה שכבר אין אף מכונית בכביש, לרצוח הומלסים כי גם ככה אין להם חברים ואין מי שיתגעגע אליהם ואפילו ללכת להופעה של צביקה פיק עם תחפושת כי במילא אף אחד לא יזהה אותך שם ולא יהיו פאדיחות.

    ראיתם מה שעשיתי כאן? דמגוגיה זולה? עכשיו אולי תבינו איך ציבור התומכים בחוק (ואני ממש לא מאלה שיצאו להפגין בעדו או שיתקשרו למלשינון כשיראו מישהו מעשן בפאב, אבל כן, אני מאוד בעדו) מרגיש עם כל הדעות נגדו שמלאות בדמגוגיות לא פחות חמורות.

    אסור לעשן במקומות עבודה \ בילוי כי זה החוק. כמו כל חוק, הוא הוגן יותר למגזרים מסויימים והוגן פחות למגזרים אחרים. במשך השנים האחרונות מגזר הלא מעשנים “סבל” כי החוק הותיר את העישון במקומות הנ”ל. עכשיו הגלגל הסתובב. החיים קשים, אבל זה לא חדש למי שגר במדינה הזאת.

  5. אפרת:

    “בעיות ויזואליה” אינן אלימות כמו ריח רע שנדבק אליך. אפשר להפנות את העיניים מעור פנים שלא נעים לעין שלי (למרות שמעולם לא נתקפתי ברצון לעשות דבר כזה) בקלות רבה יותר מאשר לצאת ממסעדה כמישהו מתחיל לעשן לידך. גם אם עישון פאסיבי אינו מזיק לבריאות אני בעד החוק. גם ריח מהפה לא נדבק אליך למשך כל היום ולא מתפזר בחדר. לא מבינה מה את רוצה. התקנה עם הדלי סיד דווקא כן דומה לעישון כי זה יכול להשפריץ ולהדבק אליך, אני אזכור אותה לפעם הבאה שאני אראה באוטובוס מישהו עם דלי סיד פתוח…

  6. הומר:

    ניר – המחוקק גם קבע בחוק מקומות ומקרים בהם שיקול הדעת של המעורבים לא מספיק, ולראיה, סקס עם בן 14 החשב אינוס גם אם הדבר נעשה בהסכמה.
    יש מקרים בהם סבור המחוקק שדעת היחיד אינה מספיקה בכדי לקיים חברה תקינה. כך עם מוכר הרואין והצרכנים, הושבת ילד בן פחות מ-8 ללא חגורת בטיחות ברכב, מניעה מנשים מלשמש דירקטוריות בחברות ציבוריות ועישון במקומות עבודה ומקומות ציבוריים.
    המשותף לכל אלה הם שבאיזה שהוא מקום (באוטופיה, אני חושב) ישנה חברה ראויה שאליה המחוקק רוצה לשאוף (היי, תרתי משמע), ואותה הוא מקדם באמצעות החקיקה. לא תמיד נחות המוצא של המחוקק סבירות, למשל, במקרה שהמפלגות הדתיות ייצרו חוקים מפלים באופן עקרוני, למשל, אין לבוא במגע עם אישה עד שהוכח שאינה נידה.
    יש גבול דק בין הדברים ומקומו של המחוקק להבין את מקומו ולא לחצות את הגבול, הוא לא עשה זאת במסגרת החוק נגד העישון.

  7. MisterBIG:

    “הרי העשן יתפוגג עד שישובו למחרת הלא מעשנים, נכון?”

    לא נכון כל כך
    במרבית המשרדים כיום יש מערכת של מיזוג אוויר – או בקרת אקלים כפי שאוהבים לקרוא לה.

    הבעייה במערכות הללו היא שאין למעשה טיהור אוויר או החלפת אוויר טובה, והחלקיקים של העשן שכוללים את כל הרעלנים והכימיקלים שחברות הסיגריות מוסיפים ל”מקלות הבריאות” נשארים במשרד. כך שיש אפקט מתמשך של עישון פאסויוי.

  8. הבלונדינית הסודית:

    מניעה מנשים מלשמש דירקטוריות בחברות ציבוריות

    לא תמיד נחות המוצא של המחוקק סבירות, למשל, במקרה שהמפלגות הדתיות ייצרו חוקים מפלים באופן עקרוני, למשל, אין לבוא במגע עם אישה עד שהוכח שאינה נידה.

    WTF?

  9. ברק פיטוסי:

    אוזניון, תתפלא לשמוע, אבל יש הרבה מדינות מתוקנות (במערב, לא בהודו) שכאשר יש אור אדום ברמזור והנהג שרוצה לפנות ימינה (לא באנגליה) רואה שאין אף רכב משום כיוון ופשוט נוסע.

  10. הומר:

    בלונדינית – עם שאר הדוגמאות הסתדרת? הציטוט הראשון מתייחס לבג”ץ שאת שמו שכחתי שמחייב למנות נשים לדירקטוריונים וממנו נובעת הלכה ולמעשנ חוק. השני, חוק היפוטתי (אך שאינו בלתי סביר בקרב מפלגות אורתודוכסיות) שאינו עולה בקנה אחד עם הקו הכללי בציבור וסוטה מהרציונאל הליבראלי.
    אם אינך מסכימה עם דבריי, מדוע עליי להמנע מקיום יחסי מין עם קטינים בשעה שהדבר נעשה בהסכמה? מאחר שהנחת המוצא של חוק העישון הבריאותית היא טיעון שאינו תקף, מותר גם לקיים יחסי מין עם ילדים.

  11. זיבזבזובי:

    הרגע עליתי על משהו- חוק העישון נועד כדי להסית את עיני הציבור מהבעיות האמיתיות שעל סדר היום. זה הכל.

  12. ולנסיה:

    בוודאי שהמחוקק מתייחס גם למפגעים אסתטיים ולאי נעימות, אחרת לא היו חוקים כנגד הרעשה (גם מתחת לעוצמות הגורמות לנזק פיסי).
    כמו רעש, ולא כמו בחורה לא יפה, גם עשן הסיגריות מתפזר ללא שליטת המעשן וללא יכולת של הסביבה להמנע ממנו. בניגוד לרעש, עשן הסיגריות (שהוא לא רק מאוד מסריח ולא רק מזיק, אלא גם גורם לגירוי ברמות משתנות בהתאם לרגישות ולכן פוגע באיכות החיים של השוהים בסביבתו) לא נעלם ברגע שמפסיקים לעשן ולכן חשוב להגביל את האפשרות של המעשנים לפגוע באיכות החיים של הסובבים אותם. על אחת כמה וכמה במקום כמו תחבורה ציבורית או מקום עבודה מהם אדם לא יכול להמנע.

  13. קורא נסתר:

    9 – חוקי גם בקנדה.

  14. הבלונדינית הסודית:

    הומר, לעשן בציבור, לאנוס ילדים ולהפלות נשים זה אותו דבר בדיוק. שויין, העולם מלא בדמגוגים בשקל וחצי, עוד אחד לא באמת ישנה.

    ואם כבר דמגוגים בשקל, ד”ש לנתניהו.

  15. ארז:

    ברק: תתפלא לשמוע, הפניה ימינה ברמזורים אדומים זהה לפנייה ימינה ב”תן זכות קדימה” (צהוב מהבהב) אצלנו. פשוט שם זה משולט אחרת, זה הכל.

  16. כותבת הפוסט:

    לפעמים שימוש באנלוגיות חיוני להמחשת דבר מה משדה אחר, אבל לפעמים האנלוגיות נועדו להקצין את מה שהן באות לייצג עד לרמת הגיחוך ובמקרה של הדוגמאות שניתנו כאן – עד לטשטוש מוחלט של כוונת הכותב, מתוך חולשה להתמודד איתה גופא.
    לא, להשוות עישון כשאין לא-מעשנים בחדר לנסיעה במהירות מטורפת בכביש ריק זה לא אותו הדבר: המחוקק לא מעוניין שתתנגש בעמוד ותהרוג את עצמך והוא גם לא סומך עליך שתדע שאין רכבים באיזור. כל מה שנוגע לחוקי תנועה נועדו למנוע פגיעה מיידית שיכולה להתרחש. לא כך הדבר בעישון: המחוקק לא אוסר עלי לא לעשן, אלא לא לעשן ליד לא מעשן כי אני פוגעת בזכותו להגן על בריאותו בטווח הארוך. השימוש בדוגמאות ההומלסים לצורך הבהרת הדמוגיה שבכל טענה לזכות המעשנים והשימוש במושג “חברה עם נורמות תקינות” ולא “חקיקה על כל דבר” שניהם נועדו לכסות על חולשת הטיעון האמיתי שיכול לעמוד מול הטיעון בפוסט.
    נכון, המחוקק לא יגדיר ואינו מגדיר כל אספקט ביחסינו ויש כללים של תקינות חברתית שאינם חוקים ובכ”ז ברור שאין להפר אותם. אבל מבחינתי עוצמת ההפרעה שחלה בחיי למן הרגע שנאסר עלי לעשן תחת כל קורת גג לא נמוכה מעוצמתם של מתנגדי העישון. אבל האמת? ממש לא אכפת לי שירידו בין מעשנים ללא מעשנים, כל עוד לאלה יהיה מקומות ציבוריים וגם לאלה.

  17. זיבזבזובי:

    כותבת הפוסט- תדעי לך שזה לא חכם להזדהות כמי שכתבה את הפוסט. במיוחד כשאת אנונימית. חיפוש בפוסטים אחרים יביא שלל תגובות ומהן יהיה אפשר למצוא את המגיבה עם הסגנון כתיבה שחופף לשלך. סתם FYI.

  18. יואב:

    אם את נשארת בעבודה שעות נוספות יחד עם עוד שלושה מעשנים, וכולכם ביחד פותחים מחששה, אז הבריאות שלכם נפגעת. במקרה ואסור לכם לעשן במקום העבודה, אז אתם תעשנו פחות (כי, בכל זאת, צריך לצאת החוצה), ובגלל שתעשנו בחוץ, תפגעו פחות זה מהעשן של זה. בנוסף, הלחץ החברתי של המעשנים על מי מהם שירצה להפסיק או להוריד את הכמות יהיה חזק יותר. תגידי שהחוק מקבל החלטות בשבילך, זה נכון, אבל אותו הדבר קורה בחוקים שמאלצתים אותך לשים חגורת בטיחות או קסדה.

  19. יובל:

    זיבזבזובי – חלאס עם ההפחדות. אני קורא פה את כל התגובות ואני לא יכול לדעת מיהי חוץ מאשר לנחש. נא להוציא מהארון (או לנסות להוציא מהארון) את מי שמעדיף להישאר אנונימי.

  20. אחד העם 18:

    כן, עד לכאן התדרדר הדיון בנושא, ואני יכולה לרדת גם נמוך מזה.

    מתחתיך יש את זה : וכל מילה מיותרת

  21. זיבזבזובי:

    נהפוך הוא. אני מייעץ לה לא לחשוף שהיא הכותבת של הפוסט האנונימי. אני לא ניסיתי, לא התכונתי, וגם לא מתכוון ללכת ולחשוף את זהותה.

  22. הומר:

    בלונדינית – הגזמת! זה לא אותו הדבר, זה היה בתגובה לניר (1). הנקודה היא שיש קבוצות מוחלשות באוכלוסייה שהמחוקק קבע שיש צורך להגן עליהם.
    קבוצת הלא מעשנים הייתה קבוצה מוחלשת שקיבלה חיזוק מהמחוקק לטובת הרווחה הכללית. שיקול דעת והעדפות הרוב. זה מה שהיה כאן.

  23. של ברמן:

    לגיטימי לחוקק חוקים נגד מפגעי ריח כמו נגד מפגעי רעש או מפגעים ויזואלים (פרסומות בוטות במיוחד) במרחב ציבורי (הבריאות היא לא הכל). כמובן שההגדרה הבעייתית היא מהו מרחב ציבורי.

  24. בטטה:

    בתור מישהו שמאוד סובל ורגיש לעשן סיגריות אני יכול בקלות להגיד לך שהדוגמא שלך בסוף שגויה, העשן של הסיגריות שוקע ו(כנראה) מתחבר עם העבק ואני לפעמים סובל מאדמומיות מלווה בגירוי בעיניים כשאני נכנס למקומות שעישנו בהם.
    מה גם שהוכח שגם אנשים שנכנסים לחדר אפילו מספר שעות לאחר העישון סובלים מאותו נזק כאילו היו שם בזמן העישון
    ולכן טוב שאסור לעשן במקומות עבודה (בעייני)

    אני אולי קצת קיצוני אבל אני חושב שסיגריות ואלכוהול לא יכולים להיות חוקיים במדינה שחומרים “שאנשים נהנים מהם” שהם הרבה פחות מזיקים (דוגמא:מריחואנה שהנזק היחידי שלה הוא הנזק שנגרם משעיפת העשן החם עצמו) לא חוקיים

    זאת צביעות

  25. זיבזבזובי:

    בטטה- אז מה 100 שנים של עישון כבד בכל העולם עשו לעולם? אם כמה מעשנים בחדר יכולים להשפיע בעזרת 10 סיגריות על האוויר גם כמה שעות אחרי שהם מסיימים לעשן, מה עם כל העולם? סטטיסטית בטח כל עשירית שנייה סיגריה נדלקת איפושהו ברחבי העולם!

  26. בטטה:

    בטח כמו מה שמפעל ממוצא עושה בשעה אבל זה לא אומר שצריך לקבל את זה
    גם זאת צביעות לקבל מפעלים מזהמים ועישון לא

    בדיוק כמו לשתות כוס יין\קפה ולהגיד שסמים זה דבר רע
    שניהם עונים להגדרה של סם

  27. giladt:

    אני חושב שחלק גדול מהשאלה היא עד כמה המחוקק אמור לחנך אותנו.
    נכון עישון מזיק, ועצם העובדה שמישהו מעשן לידי בפאב מסכנת את הבריאות שלי. אבל לדעתי בחוק הזה, יחד עם החיוב לרכב על אופניים עם קסדה ויחד עם העובדה שבהרבה מאוד מקרים הרשות המבצעת (אבל גם הרשות המחוקקת, הרי בארץ ההפרדה ביניהן כמעט לא קיימת) מזניחה את המחויבות שלה לדאוג לאזרחים. אז בעצם יש לנו סוג של הורה – שמזניח את הילדים שלו, אבל מעניש אותם על דברים קטנים שהם עושים לא בסדר.
    אני בהחלט חושב שצריך לאפשר ללא מעשנים לנשום אוויר נקי, אני רק חושב שיש עוד הרבה עוולות לתקן והן קודמות לזו.

  28. עודד:

    נוסף לכל מה שנאמר, החוק למניעת עישון במקומות בילוי הוא בתוקף כבר כמה שנים. אבל חבריה המעשנים של אנונימית פשוט התעלמו מקיומו של החוק ועישנו על אפם ועל חמתם [בעיקר על אפם] של מי שהחוק אמור היה להגן עליו.

    השינוי בחוק מגדיל את אחריותו של בעל העסק לכך שמעשנים בתחומו ולכן הופך את החוק לאפקטיבי.

    עכשיו, בצר לה, באה אנונימית ומציעה “הסכם ג’נטלמני” בין המעשנים לשונאי העשן, שבו כל צד מתחשב בצד השני. ובכן, כנציג (לא רשמי) של שונאי העשן, אני אומר: תשכחי מזה. ראינו כמה אתם יודעים להתחשב בנו, ויותר לא נסמוך עליכם. [כמעט שעמדתי בפיתוי, אבל אני פשוט חייב להוסיף: מבחינתנו אתם שרופים 😉 ]

  29. כותבת הפוסט:

    עודד, מאחר ולקחת תפקיד נציגותי, אני מוצאת לנכון לעדכן אותך במוטו של הארגון שלי: לא מנהלים מו”מ עם טרוריסטים.

  30. ירון (הלא מקורי):

    בהמשך למה שעודד (28) כתב, חשבתי על זה לפני כמה ימים: החוק באמת קיים כבר כמה שנים ולא נאכף כמעט. כמו רוב החוקים בארץ. המשטרה פשוט לא עושה את עבודתה ולא אוכפת חוקים. בגלל זה כל יום בדרך הלא-ארוכה-מדי לעבודה אני רואה לפחות שלושה רכבים עוברים באדום. כשאין מי שאוכף את החוק, אנשים מרגישים נוח לעבור עליו, כי מבחינה סטטיסטית הסיכוי שלהם להתפס נמוך, כלומר תוחלת התשלום נראית נמוכה מאד.
    בתיקון שנעשה בחוק נגד עישון במקומות ציבוריים ניכר שהמחוקק מכיר את יכולת/נכונות המשטרה לאכוף את החוקים, ובחר להגביר את הפחד מפני תשלום בדרך של קנסות דרקוניים ולא פרופורציונלים לגודל העבירה.
    וזה קונספט מעניין. במקום לאכוף את החוק, מפחידים את העבריינים הפוטנציאלים על ידי קנסות מופרכים, כדי שהמעשן יחשוב לעצמו: “אמנם סיכוי קטן שיתפסו אותי, אבל אם יתפסו אותי לא יהיה לי כסף לאוכל עד סוף החודש”.
    צריך לנסות את זה גם בתחומים אחרים. למשל, לקבוע את הקנס על נסיעה באור אדום על סכום עגול כזה, נניח 100,000 שקל. נראה מישהו עובר באדום עכשיו.

  31. ניר:

    הומר (וגם האנונימית, אני באמת אשמח אם תנסי להבין מדוע לדעתי החוק בעצם לא כ”כ נוראי),

    ניסיתי, ונראה שנכשלתי, להדגיש את ההבדל בין קיום החוק לאכיפתו. ברשותך אצמד לדוגמה הקיצונית – קיום יחסים בין מבוגר לילד בן 14. הדבר כמובן אינו חוקי, הוא מנוגד לחוק, המחוקק קבע כי אין לעשותו, באמת. אבל המחוקק לא אוכף את החוק. את החוק אוכפות רשויות החוק רק לאחר שהן נקראות לעשות כך. אם הגבר והילד לא נפגעו מאי קיום החוק, הוא יאכף רק אם מישהו מהצד נפגע מאי קיומו וקרא לרשויות. אם למישהו מהצד שנחשף לעבירה לא היה איכפת, החוק לא ידע מכך, עד שיבוא מישהו שהדבר כן מפריע לו. ואם לא יהיה אדם שמפריע לו אי קיום החוק, או אז החוק אינו רלוונטי כלל, וטוב שכך.

    אני לדוגמה פושע נועז. אני עובר על החוק מספר פעמים מידי יום, אני חוצה מעברי חציה באור אדום. אך הפלא ופלא, מעולם לא נקנסתי. ואם אקנס, זה יהיה כי שוטר \ פקח יבחין בי והדבר יפריע לו. כל אלו שראו אותי מבצע עבירה והדבר לא הפריע להם לא עשו מאום בנידון. באותו האופן בדיוק אם יעשנו שלושה עובדים במשרדם לאחר שהתרוקן והדבר לא יפריע לאף אחד, למרות שעברו על החוק, אין להם סיבה לחשוש ממנו. המחוקק יודע זאת.

    מכיר את “מותר להעתיק כל עוד לא נתפסים?” אז גם מותר לעשן כל עוד זה לא מפריע לאף אחד. המחוקק אינו טיפש, הוא מודע לכך, הוא בעצם בונה על כך. בדיוק מהסיבה הזו אין סעיפים בהם “מותר” לעשן כאשר לאנשים זה לא מפריע, למחוקק ברור שאם הדבר לא מפריע, לא יגיעו רשויות החוק כי הסדר הטוב נשמר בכל מקרה.

  32. ניר:

    ירון (30),

    כמו שיש פאבים בהם מעשנים, יהיו גם כאלו שיעברו באדום, אך ללא ספק יהיו פחות. הקונספט עצמו ישן – האם עונש בא להעניש את הפושע ביחס סביר לפשע, או האם הוא בא להרתיע את הפושעים בפוטנציה. היופי בתיקון לחוק העישון הוא הלחץ החברתי. לא רק המעשן חושש על כיסו, אלא גם בעל המקום. אם לדוגמה היה מוטל קנס גם על יבואן המכונית שעברה מהירות מותרת ולא רק על הנהג, מהר מאוד היו היבואנים בעצמם מגבילים את הקונים. אני חייב לציין שיש בזה סוג של מקוריות.

  33. קיימן:

    עכשיו ברצינות, לא נמאס לכם כבר להתווכח על זה?!

    עבר החוק, נגמר, תמשיכו הלאה!

  34. עומר (האחר):

    אני לא מבין על מה הוויכוח, באמת.
    נכון, זה ממש לא נעים ש”אסור” וש”מחנכים”, ולמדינה יש צרות גדולות יותר ולמשטרה יש עוד הרבה על הראש.
    ונכון שעד עכשיו זה היה “בסדר” ופתאום זה לא, ועד לא מזמן יכלתי לשבת על הבאר עם סיגריה וכוס משקה ומי שלא סבל את הריח פשוט התיישב במקום אחר.
    ונכון שדווקא בתור מעשן אני ארצה לעשן איפה שאי אפשר – נסיעות ארוכות, מבנים ציבוריים, עבודה.
    הכל פשוט נכון.
    א-ב-ל, וזה חתיכת אבל כמו שניתן לראות, והוא לא הוזכר עד עכשיו:
    החוק הזה הוא לא המצאה של מדינת ישראל. הוא קיים ונאכף במדינות רבות כולל ארה”ב ואנגליה, כבר די הרבה זמן בעצם, ובינתיים בהצלחה מרובה, ועם מעט מאוד קיטורים.
    כן, יש מגמה עולמית להוקיע את ההתמכרות הזאת אל מחוץ לנורמה, ואני דווקא חושב שזאת הזדמנות מצויינת לכל המעשנים למינהם, במיוחד אלו שממש ממש נהנים מכל שאכטה (ברור), מדליקים סיגריה עם השעון המעורר ומסתובבים תמיד עם חבילה או שתיים ספייר – כמוני – לנצל את ההזדמנות ולהחליט שמפסיקים לעשן.
    כמוני.
    בינתיים לא הולך משהו…

  35. רואה שחורות:

    מעניין שאף אחד לא הזכיר בדיון הזה את האנשים שבאמת זקוקים להגנה מפני המעשנים במסעדות ופאבים: האנשים שעובדים שם. מלצרים ובארמנים יושבים ונושמים את העשן 8-10 שעות ביום, כל יום. זה לא שעה-שעתיים פעם בשבוע. אלה הם עובדים חלשים, שלא היה להם הכוח להכריח את בעל המקום לאכוף את חוקי העישון הישנים. מעניין, כשעובדי קופי טו גו היו צריכים הגנה, כולם קפצו לתמוך בהם – אבל כשרוב המלצרים בארץ הוכרחו לעבוד בתנאים המסכנים את בריאותם, לא היה מי שיעזור להם. עכשיו יש. אז צאו החוצה עם הסיגריה שלכם.

  36. קפיטליסט סוציאליסטי:

    מה שאותי מרגש בימים אלו, זה לראות את כל לוחמי הגלובליזציה ואנשי ה”תאגידים-זה-פויה” פה בבלוג (מגיבים + כותבים) מגינים על חירותם האישית וזכותם להשתעבד לתאגידי הטבק בעולם. תענוג.
    פתאום, אתם מגנים (ומממנים במו דרכמותיכם) את אותם תאגידים ששיקרו במשך במשך שנים, עשו טריקים מלוכלכים, ניצלו חסרי-ישע… (Do no evil, anyone?)
    תודה רבה, בשמי ובשם R.J. Reynolds Tobacco, פיליפ מוריס, British American Tobacco PLC ודובק הקטנה שלנו.

  37. רונין:

    ר”ש, אתה כל כך צודק. אפשר לשים כוכבית ליד התגובה שלך? כמו הצהובות האלה בג’ימייל? איפה הכפתור לעזאזל. זה הדבר החשוב היחיד שנכתב כאן בהקשר הזה.

    וחוץ מזה, חאלאס. כמה פוסטים אפשר על הנושא הזה? אז בא לכם לעשן. אז יש דברים יותר דחופים/חשובים/עקרוניים. אם כל דבר לא יבוצע כי יש דברים יותר דחופים לעשות, אנחנו נהיה במצב של שיתוק תמידי. לפחות בתחום הזה יש שיפור, וגם זה משהו.

  38. ניר:

    ר”ש, אני לא רוצה להיות קטנוני, אבל בדיוק על זה תהיתי לפני הרבה זמן. טוקבקים לא טרחו לענות, ואנשים שדיברתי עמם ענו לי (כל אחד בנפרד את אותה תשובה בדיוק) “מה אתה רוצה, מלצרים תמיד דופקים”

  39. מאזינה ברקע:

    ר”ש, היר היר!

  40. The Daily Dolly » ארכיון » The Daily Dolly 27/11/2007:

    […] במשך שני דיילי דולי שלמים לא אוזכר חוק העישון! שערוריה! כדי לצמצם את ממדי הנזק, מצ”ב שני לינקים בנושא: ראשית, יוסי גורביץ’ משתמש בחוק כבסיס לדיון רחב יותר (אם אתם קוראים רק פסקה אחת מהמאמר הזה, קראו את זו שלפני האחרונה). שנית, הפוסט של אנונימית בגלוב. לא מסכימה עם אף מילה, אבל הדיון בתגובות שווה כל רגע. […]

  41. דור:

    יש לי זוית קצת שונה על החוק החדש: לדעתי כלא-מעשן, הוא נפלא. עם זאת, יש לי בעיה אחת איתו.
    נניח שאתם יושבים במסעדה ורוצים לזרוק את המסטיק שיש לכם בפה. או שהביאו לכם כוס עם חתיכת לימון בשביל הקולה\ספרייט, ואתם רוצים לזרוק אותו. לאן תזרקו? למאפרה!

    אבל בגלל החוק החדש, אסור לשים מאפרות!
    doh!

  42. חיבור » ארכיון » על חוק איסור העישון במקומות בילוי:

    […] הסיבה שאנלוגיות קשורות לחוק איסור העישון הוא שכל הויכוח על החוק הזה מתנהל באנלוגיות. ההשוואות בין עישון לצרעת, דלי סיד, אלכוהול, צנזורה, שכר דירה, סמים, ובמקומות אחרים גם עשן אוטובוסים או נפיחות (וגם משחק כדורסל…), מעידה יותר מכל, לדעתי, שאין לנו מושג איך לשפוט חוק כזה באמצעים מוסריים בלבד. כשיש התנגשות אמיתית בין שתי חירויות, ואין עדיפות של אחת על השנייה, הכלי היחיד שיש לנו לויכוח מוסרי טהור הוא האנלוגיה. אבל האנלוגיה אינה תמיד כלי טוב. רק בגלל שיש דמיון מסויים בין שתי סוגיות, לא אומר שההשלכה מהפתרון של אחד לפתרון של השני היא מדוייקת. אנלוגיה צריכה להיות מנומקת היטב, ולא להסתפק באמירת “זה כמו ש…”. ואני חושב שרוב האנלוגיות בנושא חוק העישון אינן מנומקות היטב. אז ה בכל זאת אפשר לעשות? אז לטעמי, הויכוח הזה לא צריך להתנהל במישור האידיאולוגי, אלא במישור התועלתני בלבד. לדעתי זהו מקרה נהדר של הרוב קובע – כיוון שהעמדות המוסריות של שני הצדדים שוות, הברירה צריכה להיות רצון רוב האזרחים הנוגעים בדבר. וכיוון שלצערי, נראה שרוב ההולכים למקומות בילוי היו רוצים לאפשר עישון שם (למרות שכאן אני מסתמך על תחושת בטן בלבד ולא על סטטיסטיקה), החוק צריך להיות לצידם. […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: