ללמוד לשון והבעה עם היו”ר

בקיץ 2003, לפני ישיבה בעיתון “הארץ” ניגש אליי יואל אסתרון, אז משנה לעורך “הארץ” ועורך עמוד הדעות, וסיפר לי שהבת שלו כועסת עליו ושהיא כועסת עליו בגללי.

“בגללי?!”, החוורתי.
“כן. בגללך”, ענה לי.

מסתבר שיום קודם ניגשה הבת של יואל לבחינת בגרות בלשון והבעה וגילתה בחלק ה’ בבחינה מאמר של אחד יובל דרור, שב-500 מילה מבלבל ת’שכל על מברשת שיניים. המאמר הזה ניתן בחלק של “הבנה” ומיד לאחריו נשאלו התלמידים מספר שאלות שהיו שוות 16 נקודות בבחינת הבגרות של אותה השנה.

זה אמיתי!

(מי שמעוניין במאמר המלא ובשאלות יכול למצוא אותם כאן: חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4. אפילו את הפתרון המוצע של הבחינה שמרתי).

הרגשתי גאווה לכמה שניות עד שתמי ליטני, שמשמשת כיום כעורכת המשנה של “הארץ” ועורכת עמוד הדעות, אמרה לי שהיא תמיד חשבה שלחלק “ההבנה” בבחינת הבגרות בוחרים בטקסטים סתומים כדי להקשות על התלמידים. כל מי שהיה בישיבה צחק. נחמדה תמי.

מעניין היה לגלות שמשרד החינוך לוקח מאמרים אבל לא ממש מבקש רשות מאף אחד. ככל הידוע לי הוא לא ביקש אישור מ”הארץ” ובוודאי לא ביקש רשות ממני. פשוט לקח ותקע בבחינת בגרות. כשביקשתי עותק מהבחינה שיהיה לי למזכרת שלחו לי צילום. נחמדים משרד החינוך.

בכל אופן, מאז שמאמר שלי נכנס לבחינת הבגרות הוא מופיע בספרים להכנה לבגרות כדוגמה לבחינות עבר. זה הגיוני. בעבר פנתה אליי מישהי שכותבת ספרי הכנה וביקשה ממני להמליץ על מאמרים אחרים שלי. זה היה לפני כמעט שנתיים. שכחתי מזה לגמרי.

היום בבוקר קיבלתי מייל מסחלב ששלחה לי סריקה של שני עמודים מתוך הספר “לשון מפולפלת”, ספר לבגרות שתלמידי כיתות י’ לומדים איתו לקראת הבחינה. מסתבר שמאמר אחר שלי, הפעם מ”ידיעות אחרונות”, פורסם בו כדרך להתכונן לחלק ה”הבנה” בבחינות הבגרות הבאות (הנה המאמר והנה השאלות).

אני מסיק מכך שתי מסקנות:

1. אם אתה תלמיד כיתה י’, כדאי לך לקרוא את המאמרים שלי.
2. המאמרים שלי סתומים. הטקסטים חסרי פשר. זהב טהור למבחני הבעה.

נכתבו 55 תגובות לפוסט “ללמוד לשון והבעה עם היו”ר”

  1. ג'וני דו:

    אני די משוכנע שבבחינת הבגרות שלי בהבעה, היה טקסט של דודי גולדמן על המצאה פלאית בשם אינטרנט.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    כדי להוסיף להרגשתך החיובית: גם באחת הבחינות לדוגמה מספר המיקוד של “רכס” הופיע (לפחות לפני שנתיים) טקסט שלך. אתה מאוד פופולרי.

  3. אפי פוקס:

    רק לעיניין הצורך בבקשת הרשות ממך בשימוש במאמר בבחינה…

    למרות שיש חוק זכויות יוצרים חדש, והוא עדיין לא בתוקף, סעיף 2(1) לחוק זכות יוצרים, 1911, (החוק הישן שעדיין בתוקף) קבע:

    “רואים זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה על ידי אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות היוצרים, בתנאי שהמעשים דלקמן לא יהא בהם משום הפרת זכות יוצרים: (I) כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית. (II) …”

    החוק החדש, יותר מדוייק (סע’ 19):

    (א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.

    (ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין היתר, כל אלה:
    (1) מטרת השימוש ואופיו;
    (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש;
    (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
    (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.
    (ג) השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב שימוש לשימוש הוגן.

    מה שאומר שהשימוש בבחינה על ידי משרד החינוך, והציטוט של הבחינות האלה ע”י ספרים שמתייחסים לבחינות הללו הוא ככה”נ מותר גם על חשבון העובדה שלא ביקשו את רשותך לשימוש במאמר…

  4. יובל אחר:

    אתה באמת רוצה הצפה של תלמידי כיתות י’ מרחבי הארץ כאן בבלוג? החפץ חיים הנך?

  5. יהונתן:

    אני קצת חולק על אפי, להערכתי בעוד שהשימוש בבחינה עצמה מותר, פרסום של ספרי בחינות (שנמכרים בתשלום) אינו, במיוחד כיוון שגם מסמכי הבחינה מוגנים בזכויות יוצרים (לפחות בישראל) וגם אם לא, לא מדובר בשימוש לצרכי לימוד ובחינה, אלא לצרכי רווח (הצרכים הם של החברה, לא של המשתמשים).

  6. אפי פוקס:

    יהונתן, גם אני חשבתי על זה. והתלבטתי,
    יש להניח שאם הם (הוצאת ספרי הלימוד) קיבלו את מסמכי הבחינה ברשות ממשרד החינוך, אז העובדה שבמקור נעשה “שימוש הוגן” מרפא את המכירה (או המסירה ללא תמורה) של אותו המסמך בעתיד.

    הדבר משול לכך שאני אסתמך על מאמר המוגן בזכויות יוצרים בסמינריון שלי, ואת הסמינריון הזה יחליט מרצה שלי לפרסם בגיליון שמרוויח רווחים כלשהם. לדעתי, לי לא תהיה כל חבות לשלם או לבקש רשות ממי שלקחתי ממנו את המאמר במקור.

    בשורה התחתונה: אני לא בטוח, ואני משונע שניתן למצוא בפסיקה ובספרים מקרים לדוגמא לכאן או לכאן, אבל מאחר ומחר יש לי בחינה בנושא אחר לגמרי אני אתן למי שרק ירצה את הבכורה בלהוכיח לכאן או לכאן.

  7. שחר גבירץ:

    נכון ללפני שנה, כשעשיתי את הבגרות בלשון, היה בספר מיקוד של רכס גם טקסט אחד או שניים שלך בקטע של הבנה.
    למען האמת, אני מהמשועממים שקראו את כל הטקסטים של ההבנה בשביל הכיף 🙂

    אם אני לא טועה, אפילו שלחתי לך אז אימייל בנושא. אחת מהמשימות הייתה לכתוב חיבור שמסכם את המאמר שלך (בחלק של ההבעה).

    שחר.

  8. אביעד ק:

    מישהו כאן קרא את מאדאם בובארי ויכול לענות מדוע הדמות העגולה של הגיבורה הראשית היא בעצם מלבן המשקף את עוגמת הנפש בה חיו הצרפתים?

    תודה XD!
    3>

    *הכנס כאן עוד קיצור בו משתמשים בני הנוער*

  9. יהונתן:

    אפי,
    יש הבדל בין להסתמך (לדוגמא, להביא ציטוט במסגרת שימוש הוגן) לבין לפרסם את כל המאמר.

  10. יובל:

    פפפףףף עורכי דין.
    אני מתייסר מהיות הטקסטים שלי סתומים והם דנים בסעיף ג קטן לחוק זכויות יוצרים.

  11. יהונתן:

    אה, וכמובן (אפי) שהשורה “העתקה או צילום מספר זה הוא מעשה לא חינוכי, המהווה עבירה פלילית” מראים כמה (א) הם טועים משפטית (זה לא פלילי) ו(ב) הם רואים את עצמם כמפיצים ובעלים של זכויות היוצרים.

    הבעיה היא, ויובל יתקן אותי אם אני טועה, שהזכויות הן בכלל של ידיעות אחרונות, כשיש סיכוי לא רע שהם גם המוציאים של הספר לאור.

  12. אפי פוקס:

    יהונתן. נוכל להכנס גם לכך שלמרות שהזכויות הכלכליות הן של ידיעות הזכויות המוסריות הן של יובל (למרות שהוא קיבל קרדיט etc…). אבל כמו שאמרתי- מבחן מחר. ולא בקניין רוחני או זכויות יוצרים 🙂

    לגבי ההסתמכות: בחוק החדש אין שום מילה על הסתמכות, אלא על “שימוש”. אם אני לא טועה, בפורטוקולים של וועדת הכלכלה אודות הסעיף הזה דובר ספיציפית על שימוש במאמרים בבחינות בהבעה וכוונת המחוקק הייתה לנקות את משרד החינוך לחלוטין בשימושים מסוג זה.

    לגבי התמורה לכתוב המאמר מרגע שזה הועבר לספרי הלימוד: אני לא חולק עליך שהוצאת הספרים צריכה לתת תמורה על המבחנים שבהן היא משתמשת. השאלה היא האם צריך להגיע עד לכותב מאמר שמופיע בבחינה, או לאו, או האם מרגע שהבחינה נמסרת בין אם בתמורה ובין אם לאו להוצאת ספרים- על משרד החינוך לשלם למי שאז נחשב ליוצר תון שבוצע בו “שימוש הוגן”.

    כך או אחרת, אני לא בטוח שהתשובה היא כזו מכרעת וברורה כפי שאתה מציג אותה.

    אני ללמוד.

  13. חנן כהן:

    לקחו מאמר של חבר קיבוץ שלי ועיבדו אותו בשביל בחינת בגרות. כשהחבר ראה את התוצאה, הוא תהה על הקשר בין המקור שהוא כתב ובין מה שהופיע בבחינה תחת שמו.

    מעניין מה הקשר בין מה שכתבת במקור ומה שהופיע בבחינה.

    יכול להיות שהקושי בהבנת הטקסט טמון בעיבוד ולא בכתיבה המקורית?

  14. אודי פסמון:

    עצוב לראות שזו הרמה הנדרשת ממסיימי תיכון ישראלי. השאלות טכניות, הרמה הלשונית הנבדקת מביכה ואין שום שאלת עומק הדורשת הבעת רעיון או דעה. אגב, גם הפתרון גרוע וניכר שלא עבר הגהה בכלל.
    זו בחינה המתאימה לסוף כיתה ז’ או ח’, לא בחינת סיום של בית ספר. שימו לב שהבחינה הזו אמורה להיות שער יציאה מבית ספר אך גם שער כניסה, רף מינימום, לאוניברסיטה. כשזו רמת ניתוח הטקסטים המצופה מבוגר תיכון, קל להבין את הרמה הבעייתית של כתיבת העבודות לתואר ראשון (יובל, תוכל להרחיב בנושא)?

  15. יהונתן:

    אפי,
    השאלה היחידה היא האם אותה בחינה יכולה להיות “מכבסת זכויות יוצרים”.

  16. omeran:

    אכן טקסט סתום.
    בשורה 39:

    כל עוד הוא מצויד בנגן תקליטורים משוכלל …

    למי (או מה) מתייחסת המילה “הוא”.
    א. מנהל חברת טכנולוגיה.
    ב. לוח המודעות.
    ג. העולם.
    ד. יובל דרור.

  17. דוברמן:

    יובל, אני מציע שפשוט נתבע אותם. אם נזכה – יהונתן צדק. אם נפסיד – אפי צדק.
    (כך או כך, אל תשכח את הדוברמן שתמך בך כל הדרך עד לזכיה [כן. זכיה. ברור שיהונתן צודק, לא?]).

  18. דוברמן:

    [או אפי].

  19. רואה שחורות:

    צריך גם לזכור שעיתונים אינם יכולים לפרסם את נוסח בחינות הבגרות בגלל (לדעתי) זכויות יוצרים. אז מה שקרה זה שלקחו טקסט מוגן בחסות החוק, פרסמו אותו בנוסח בחינה והפכו אותו לשלהם, כי הבחינה מוגנת בזכויות יוצרים. משהו כאן מסריח.

  20. אפי פוקס:

    יהונתן- לכאורה אתה צודק. אבל לא התייחסת לעומק ליישום והגבולות של ה”שימוש ההוגן”. המאמר של יובל מופיע בספרי הלימוד כשהוא *בתוך* הבחינה ולא באופן עצמאי ולכן אין פה משהו ש”מכבס” את המאמר של יובל, משום שהוא לעולם יהיה “תקוע” עם הבחינה ועם השאלות שמצורפות אליה. במילים אחרות, לא ניתן “לכבס” מאמרים שמוגנים בזכויות יוצרים על ידי שימוש הוגן, אלא רק “להכתים” אותם עם התוספות של הבחינה.

    סתם לדוגמא: אם מדור המחשבים של נרג’ יפרסם את המאמר של יובל באופן עצמאי (שלא במסגרת הבחינה) ויסתמך על “השימוש ההוגן” שעשה משרד החינוך- הרי שלא למשרד החינוך, ולא למדור/לירחון יש כל זכות להשתמש בחומר של יובל. (עאלק של יובל, של נוני מוזס אולי)

  21. טל:

    יובל, אחת המורות מסגל המורים בבית הספר שלי כתבה את הספר “לשון מפולפלת” (וכעיקרון זה ספר חובה בבית הספר לשיעורי לשון, במקרה אני בי’).
    אגב, אפשר חתימה על העמוד עם המאמר?

  22. טל הזההה...:

    גמאני תלמיד תיכון שלומד לשון עם ספר זה ואותה מורה שכתבה אותו היא הרכזת לשון אצלנו (במקרה אני גם באותה כיתה עם טל חח). מכל הסיפור הזה החלטת להוציא דווקא את הפרט הכי חשוב. טובה אידל, מחברת הספר, היא כוסית אששששש. D=

  23. יובל:

    יובל אחר (4): ראה תגובות 21 ו-22. אתה צודק – אתה צודק – אתה צודק.

    תלמידי כיתות יוד – שו! שו!!!

  24. טל:

    יובל, יש מצב שאם יש לי שיעורים בהבעה ויש מאמר שלך, אני יכול לכתוב שהכותב סתם חירבש בשורה x? כי בסה”כ אתה הכותב, אתה מחליט למה התכוונת.

  25. הומר:

    רק אני מרגיש שהטקסטים סתומים?
    (גילוי נאות – לא נבחנתי, עד כמה שאני זוכר, עם טקסט שכתב יובל) ולמרות זאת הציון לא היה משהו…

  26. אפי פוקס:

    תגיד יובל, זה רק אני או שגם אתה מעכל ברגע זה ממש את ממוצע הגילאים של קוראי הגלוב? 😐

  27. דוברמן:

    רגע רגע. אפי, בן כמה אתה?

  28. אפי פוקס:

    14. למה?

  29. דוברמן:

    בגלל ממוצע הגילאים של הגלוב. כלומר, ראיתי פעם תמונה שלך במדים, אבל זו גם יכלה להיות תמונה שצולמה במהלך פעולה שלך בצופים.

  30. לינוי:

    ג’וני דו, נראה לי שעשינו את אותה הבחינה. גם בשלי היה טקסט על ההמצאה החדשנית והמוזרה “אינטרנט”. ומשום שהייתי שיכורה מההופעה שראיתי בחיפה לילה קודם (פיית’ נו מור. היה מעולה) הגעתי למסקנה המתבקשת שמי שחושב שאינטרנט זה משהו שיתפוס כנראה עוד יותר שיכור ממני.

  31. שירה:

    אני ראיתי את השם של יובל דרור מככב בפרסומת למוצרי מחשב.

  32. אפי פוקס:

    דוברמן- טוב נו. אני בן 27. אבל העובדה שלא למדתי למבחן שלי בפרקטיקה ברצינות בגלל שאני לא עוזב את הגיטאר הירו מאתמול בצהריים חייבת מורידה לי לפחות 40% מהגיל.

  33. דוברמן:

    גיטאר הירו? זה כל כך 2007!
    (ועדיין… איזה כיף לך!).

  34. רואה שחורות:

    אפי, אני יכול להגיד לך רק דבר אחר: Carry on my wayward son.

  35. תומר:

    אתה יכול להמליץ לי על עוד בלוגים עם טקסטים סתומים? מתאים לי לעשות בגרות חוזרת באבנת הנקרע.

    אחר־כך מתפלאים שמערכת החינוך שלנו נראית ככה. מעתיקים ככה בלי רשות פוסטים של בלוגר אנונימי בטוענה שהוא עיתונאי. הכל סיפור כיסוי; אתה עובד בעיתון רק בשביל שיהיה לך אפשרות להמשיך ולתחזק את הגלוב. אני בעד העלאת המיסים.

  36. אפי פוקס:

    תומר- אם יש משפט שמביא את הקריזה לאחרונה זה משפט שמתחיל ב:
    “… אחרי זה מתפלאים שמערכת ה[בחר מערכת מתן שירותים לציבור] ניראת ככה.”

  37. ג'וני דו:

    לינוי, האמת שלדעתי אני מבוגר ממך בלפחות שנתון או שניים, אבל נדמה לי שבכל בי”ס עושים את הבחינה (המיותרת) הזאת בכיתה אחרת, אז אולי.
    מה שכן, אני לא עשיתי את הבחינה ההיא שיכור, ככה שאין לי שום תירוץ (אולי חוץ מ ) לציון הבינוני להחריד, שהוצאתי בה.

  38. ג'וני דו:

    נו, ידעתי שהגלוב הזה לא יזכור לי חסד נעורים ולא יקבל את הסוגריים המשולשים שלי.
    צ”ל: “…(אולי חוץ מ [נו, הכנס ירידה על דודי גולדמן כאן)…”.

  39. שחר גבירץ:

    אודי (14), זאת הרמה בבחינה הזאת. בכל מה שקשור להבעת דעה וכו’, יש בחינה בחיבור שעושים אותה בד”כ בכתה י”ב.

    שחר.

  40. מודי תולשששש:

    אני הייתי נכשל בבחינה, למרות שבעיני הטקסט לא סתום בכלל. למשל, אני לא יודע איך אומרים במלים אחרות “במשיכת כתף”. אולי “ללא התייחסות מיוחדת” – אבל לקח לי עשר דקות לעלות על זה, ואני לא בטוח שזה נכון.

  41. אחד העם 18:

    הגלוב מתמלא תגובות של עורכי דין ובני 16. אוי גוועלד, יהודים הצילו

  42. אלעד:

    מודי (40): הם התכוונו ל”באדישות”.

    הבעייה במבחנים האלה היא שמצפים שתדע לענות בדיוק את התשובה שמחברי הבחינה מצפים. זו בעיה כוללת, למשל במבחנים שנערכים לקבלה לכיתות מחוננים. זאת הופכת מבחינת אינטיליגנציה (מוצדקת יותר או פחות) לבחינה ב”למה התכוון המשורר”.

  43. אמיר:

    אני כאחד שקורא אותך לעיתים קרובות ולאורך זמן כאן, שם ובכל מקום וד.א. האם הביטלס סלחו לנו?) אני חושב שהמאמרים שלך בהחלט לא סתומים, מובנים ואפילו מאירי עיניים, מלאי תובנות ובכלל, אני מקבץ אותם ומתכוון להדפיס אותם ולבקש ממך עליהם חתימה וגם במקביל, לאסוף חתימות של חמש מאות אלף ולהריץ אותך לראשות ה… (ממשלה? הכנסת?)

    אה? אה?
    איך?

    אני חושב שזה מכובד, יפה
    ומצד שני אולי מישהו בדרך מחושבת (אחד מהאלו שירדת עליהם פה, שם ובכל מקום) מנסה לעשות לך דה הומניזציה – זה מתחיל מבחינת הבגרות בהבנת הנקרא, ממשיך במבחני הבגרות במתמטיקה – “יובל דרור כותב חמש מאות מילה בארבעים וארבע דקות וממלא 7 בריכות…”
    וזו רק ההתחלה.

  44. "יובל אחר" אחר:

    יובל, (לגבי תגובה 23), אל תכפיש בבקשה (עושה את עצמי מבקש יפה למרות שאני שוצף וגועש מזעם על ההכללה המעליבה) את הדור הקרב ובא. ישנם גם בני עשרה איטיליגנטים (לדוגמא… אני!).
    לא כולם מתהגים וכותבים כמו בתגובות 22 ו21 (אומנם מדובר ב99.9% אבל עדיין… לא.).

  45. עמית פאר:

    יובל אחר אחר,
    זה מזכיר את הבדיחה על עורכי הדין שחבל ש95 אחוזים מהם מוציאים שם רע לכל השאר…

  46. יובל אחר:

    מעניין תוך כמה זמן יצוץ “””יובל אחר” אחר” אחר”. אני מוכן להמר בסכום שהגלוב חייב לי על ההסבר שסיפקתי לגבי המגנטים המתוסכלים שיעבור זמן שהוא פחות ממחצית אורכו של הזמן שארך ל-“”יובל אחר” אחר” להופיע מרגע שהופיע “יובל אחר”.

    אגב – תגובה זו תכלל בבחינת הבגרות בהבנת הנקרא ב-2011.

  47. דנדוש:

    יו”ר, אל תדאג, אתה לא באמת סתום וחסר פשר עד שלא מתחילים לנתח אותך אנשי פרויקט אחווה של הסוכנות היהודית…

  48. MrM:

    יובל, הטקסטים שלך לא סתומים, זה הילדים. אני תמיד בחלק של הבנת הנקרא קיבלתי את כל הנקודות, ולא הבנתי למה אנשים אחרים מתקשים. בסוף עליתי על הבעיה: אני הייתי אחד משני ילדים בשכבה שקוראים ספרים, זה מאוד פשוט.

    ושמישהו ירה בעורכי הדין.

    (אגב אפי, זאת שראיינה אותך על הספאם הסלולארי הייתה אחותי…)

  49. אפי פוקס:

    מוסטיגמן-
    “שמישהו ירה בעורכי דין?” אני בעד.

    (סחבק עדיין מתמחה. טי הי)

  50. "יובל אחר" אחר:

    אפי, יש פה דילמה.
    אם ירו בעורכי הדין – אצל מי תתמחה?
    דילמה.

  51. אייל גרוס:

    גיליתי באיחור.

    וגם לי זה קרה! מאמר שלי הופיע בצורה משובשת וטיפה עילגת בבגרות באזרחות קיץ תשסז

    http://meyda.education.gov.il/sheeloney_bagrut/2007/6/HEB/34103.PDF

    האמת זה שעשע אותי ולא אכפת לי מהזכויות יוצרים. רק חבל שלא השאירו את הנוסח המקורי:

    http://www.notes.co.il/gross/26909.asp

  52. מלמדים אותי:

    […] 2008″. המסקנה היא שיש גם תלמידי תיכון ששונאים אותי (ואת יובל דרור) כי הם צריכים לנתח את הטקסט שלי, למצוא בו מבנים לשוניים, […]

  53. לאה ישלח:

    אמנם עברו שנתיים וחצי, אבל אולי אתה עדיין מעוניין בעותק מהמבחן למזכרת.
    http://herut7.googlepages.com/M10_summer_2003.pdf

  54. יובל:

    הקישור מוביל לקובץ שאינו מבחן.

  55. לאה ישלח:

    יובל, הקישור מובל לדף שבו צריך ללחוץ על “כאן” קיים. בדקתי.
    עכשיו קראתי את הפוסט עם כל התגובות, וכמה עצוב, אבל הכול נכון.
    מאז עברו עוד קצת מים באמבטיה של משרד החינוך, ומטעמי “זכויות יוצרים” הם כבר לא מפרסמים את המבחנים באינטרנט, אבל ישנם צדיקים שמפרסמים במקומם. גם אני. באמת צריך לחשוב על כך שוב ולפחות לקשר למאמר המקורי, אם הוא קיים באינטרנט.
    אגב, המאמר שלך הופיע גם בספר הלימוד “הראשון בלשון” של ביה”ס של יואל גבע.

    (אני יודעת שעברה חצי שנה…)

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: