אודי אשרי

פעור פה, כך נותרתי למקרא הידיעה כי אהוד אשרי נפטר.

סוד קטן מאוד הוא שכתיבתו של אשרי היתה חביבה עליי במיוחד. המלצתי עליה כמה וכמה וכמה וכמה פעמים ואפשר היה להמשיך ולהמליץ עוד ועוד כמעט עד בלי סוף. רק לפני כחודש התענגנו כאן על טקסט של אשרי שעסק בשאול מופז שהיה חד ומבריק כתמיד.

את אודי הכרתי ככתב ב”הארץ” בשעה שהיה עורך “מוסף הארץ”. הכתיבה במוסף תחת שרביטו היתה אז מבחינתי פסגת שאיפותיי העיתונאיות. לא היתה במה מכובדת ממנה, לא היה עורך שרציתי יותר שיזמין ממני כתבות. אחרי כמה ניסיונות הצלחתי ובסופו של דבר פרסמתי במוסף כמה וכמה כתבות. זה היה תענוג צרוף. לאחר שעזבתי את העיתון פגשתי אותו מספר פעמים נוספות במכללה למנהל שם לימדנו שנינו. הוא שאל אותי על אינטרנט-שמינטרנט. אני שאלתי אותו על ביקורת טלוויזיה. זו תמיד היתה חוויה משעשעת ומרתקת.

אין לי ספק שעיתונאי “הארץ” כמו גם קוראיו של העיתון ירגישו בחסרונו של אחד הכותבים המחוננים והמוכשרים שידע “הארץ” (ובעיני גם סופר נהדר) ואם יורשה לי, אחד העיתונאים הכי נחמדים בעיתונות הישראלית.

עונג שבת כבר לא יראה אותו דבר.

11 מחשבות על “אודי אשרי

  1. זוהי אבדה ענקית לעולם העיתונות ככלל ולעולם ביקורת הטלוויזיה בפרט. אודי אשרי היה גדול מבקרי הטלוויזיה בארצנו. ביקורתיו על המדיום הטלוויזיוני (שידוע בשטחיותו) היו מעמיקות, מחכימות ושנונות בלי מאמץ והזעה, או רצון להחניף לקוראיו.

    יהי זכרו ברוך.

  2. אין לי ספק שעיתונאי “הארץ” כמו גם קוראיו של העיתון ירגישו בחסרונו של אחד הכותבים המחוננים והמוכשרים שידע “הארץ”

    מצטרף בלב שלם לדברים אלו. הטורים שלו שעסקו בתקשורת בישראל, עוד טרם שהפך לעורך “מוסף הארץ”, שימשו לדעתי בית ספר של ממש עבור כל מי שראה את עתידו בתחום, וגם עבור אלו שלא.

  3. לצערי “גיליתי” את אהוד אשרי רק לאחרונה, בשנתיים-שלוש האחרונות. מאז ציפיתי כל יום לביקורת הטלוויזיה, ואחר כך לטור השבועי.
    אבדה עצומה, ממש כאב לב. יהי זכרו ברוך (והזכרון ברוך, ללא ספק)

  4. לי לא היתה הזכות להכיר אותו אישית, אבל אהבתי לקרוא אותו מאוד והופתעתי ומאוד הצטערתי כשקראתי הבוקר את ההספד של גדעון לוי.

    *

    חשבתי לעצמי גם שכל הכבוד לעיתון על שהוא מקדיש מקום בעמוד הראשון להספד על עיתונאי בכיר שלו. זה לא מובן מאליו ונדמה לי שזה גם לא ממש נהוג בעיתונות.

  5. לי לא היתה הזכות להכיר אותו אישית, אבל אהבתי לקרוא אותו מאוד והופתעתי ומאוד הצטערתי כשקראתי הבוקר את ההספד של גדעון לוי.

    *

    חשבתי לעצמי גם שכל הכבוד לעיתון על שהוא מקדיש מקום בעמוד הראשון להספד על עיתונאי בכיר שלו. זה לא מובן מאליו ונדמה לי שזה גם לא ממש נהוג בעיתונות.

  6. ובנוסף לכל הדברים היפים שנאמרים עליו ובזכות, צריך גם להאמר שאוהבי העברית היפה (שפסים אט אט מארצנו) איבדו היום איש שהשפה המיוחדת הזו הייתה נר לרגליו, ניכר בכתיבתו שהוא אהב אותה ושהיא החזירה לו במלוא עומקה דבר שהתבטא בכתיבתו העשירה.
    שנאמר, חבל על דאבדין ולא משתכחין.

  7. פעור פה זו ההגדרה המדויקת כנראה להרבה מאוד אנשים ששמעו על כך היום (כולל אותי).
    תודה על הפוסט הזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: