בניגוד לחלק מהמגיבים, אני מצאתי את הסרט של גדי יעיל ומדויק, בין השאר מכיוון שצפיתי בראיון בזמן האמת ופערתי את פי בתדהמה למשמע תגובותיו של השר. השתמשתי בתובנות שהוא העלה כמו גם בסלוגן שהמציא חנן בכתיבת מאמר שפורסם הבוקר בעמוד הדעות של "ידיעות אחרונות" (לחצו כדי להגדיל).
ברשותכם, ארבע הערות קצרות.
1. כעיתונאי אני יודע שקיים פער בין המיאוס שחש הכותב מנושא מסוים למיאוס שחש הקורא. רק זמן רב אחרי שאני מרגיש שמיציתי נושא מסוים, מתחיל הקורא להיחשף אליו. משום כך, למרות שאני מרגיש שכתבתי את כל מה שיכולתי לכתוב על חוק הצנזורה, אני ממשיך להכות בו. גם כאן.
2. קשה לעסוק בנושאים אזרחיים כמו חוק הצנזורה בתקופה שבה מאות אלפי תושבים נמצאים תחת מתקפת טילים. ועדיין, כתבי הטכנולוגיה וחובבי האינטרנט לא יכולים להרשות לעצמם לשבת בצד נוכח הצעת חוק הקוראת להטיל צנזורה על אתרי האינטרנט. מי שלא כותב על הנושא הזה ומקדם אותו בדרכים שונות בתוך המערכת העיתונאית שבה הוא פועל, חוטא לתפקידו.
3. כתבתי בטקסט שהסכנה האמיתית לבני הנוער טמונה בחדרי הצ'אט ובתוכנות המסרים המיידיים. למרבה הצער, בשל מגבלות המקום, לא יכולתי להוסיף הערה קטנה לצד המשפט הזה והיא "וגם הבהלה סביב כלים טכנולוגיים אלו עברה מזמן את גבול ההיגיון והטעם הטוב".
4. כאשר אטיאס מתראיין הוא אומר (כמו בראיון שמוצג בסרט של גדי) שיש לדבר על לגופם של דברים ולא לגופו של דובר. אני חושב שאפשר לעשות את שני הדברים גם יחד. חוק הצנזורה הוא חוק רע, בלתי יעיל ובעיקר מטופש. אטיאס הוא אחד הפוליטיקאים המסוכנים בפוליטיקה הישראלית. הוא מקיים יחסים מעניינים עם מושג ה"אמת".
כתיבת תגובה