על גוגל בעידן הרציונאליות

קראתי את הפוסטים האחרונים שכתבתי כאן והגעתי למסקנה: בתקופה הקרובה תאלצו לקרוא הרבה מאוד טקסטים שלי שמושפעים… ובכן שמושפעים מהרבה מאוד דברים. או שלא. הרי אף אחד לא מחזיק אף אחד בכוח (חוץ מאשר דנדוש שמחזיקה במרתף שלה כל מיני מגיבים סוררים, אבל אנחנו לא מדברים על זה).

אתמול, רגע לפני שהלכתי לישון, בשעה מאוחרת מדי, קראתי הטקסט הזה של דאג באוומן, המעצב הראשי של גוגל בשלוש השנים האחרונות, שהודיע שהוא עוזב את החברה. הטקסט שלו מדהים.

בין השאר באוומן מפנה לכתבה (שלא נתתי לה מספיק תשומת לב בפעם הראשונה שראיתי אותה) שפורסמה ב”ניו-יורק טיימס” על מאריסה מאייר המוכרת לכולם (וגם לי) מגוגל, שאחראית על עמוד הבית וממשק המשתמש של מוצרי החברה. “כן, זה נכון שצוות בגוגל לא יכול היה להחליט בין שני גוונים של כחול אז הם בדקו 41 גוונים של כחול במטרה לראות איזה מהם יתפקד בצורה טובה יותר. באחרונה דנתי בשאלה האם גבול צריך להיות בעובי של 3,4 או 5 פיקסלים והתבקשתי להוכיח את העמדה שלי”, כותב באוומן.

בכתבה ב”ניו-יורק טיימס”, מסבירה מאריסה לכתב ש”עליך להפוך את המילים לפחות אנושיות וליותר חלק מהמכונה”. היא מבהירה כי לעתים קרובות היא נסמכת על “תרשימים, גרפים וניתוחים כמותיים כבסיס להחלטותיה, בייחוד כאשר מדובר בהערכת אנשים”.

אם מישהו רוצה לדעת מדוע אני כל כך נרתע מגוגל, זו בדיוק הסיבה. גוגל היא מכונה אדירה ומשומנת של כסף (למרות שבזמן האחרון יש בה לא מעט חריקות). אבל כמו כל מכונה הערך היחיד שמפעיל אותה הוא הרציונאליות שלה עצמה שדוחפת ביתר שאת את הערך היחיד שעומד לנגד עיניה: יעילות. משום כך, לא פעם יש תחושה שאתה לא מתעסק עם אנשים חיים ונושמים אלא עם אלגוריתם אחד גדול שמקבל את ההחלטות שלו ברציונאליות הנסמכת על “תרשימים, גרפים ומידע כמותי”. אין פלא לכן שבאוומן טוען שתרבות המהנדסים השתלטה לחלוטין על גוגל.

אחד מפרקיו בספרו הקלאסי של פרופ’ יהודה שנהב (שהיה אחד מהמנחים שלי בעבודת המאסטר שלי בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב), “אידיאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות”, הוא “ההנדסה בשירות הניהול” בו מתאר שנהב כיצד עקרונות הנדסיים הפכו למכשיר אידיאולוגי בידיהם של מנהלים לקראת סוף המאה ה-19. בשם העקרונות הרציונאליים, שנמצאים בבסיסה של ההנדסה, רואים בעובד כעוד מרכיב שניתן לתפלל אותו. כך צועד לו בגאון להיסטוריה פרדריק טיילור עם עקרונות “הניהול המדעי” שמנסה להפוך את תהליכי העבודה במפעל ל”יעילים” יותר, כלומר ל”רציונאליים” יותר.

טיילור הוא לא פעם סדין אדום במדעי החברה. הניסויים והמסקנות שלו הן כיום קריקטורה לתקופה בה התייחסו לבני האדם כאל אובייקט מחקר המזכיר את הדרך שבה בני אדם חוקרים עכברים. אבל כאשר באוומן מספר שהוא צריך להציג “נתונים” כדי לתמוך בטיעון שלו אודות רוחב הגבול, כאשר מאריסה מאייר בוחנת 41 גוונים של כחול בשם היעילות והמדע, כאשר היא מסבירה שהמלל צריך להיות פחות אנושי ויותר חלק מהמכונה, אני משוכנע שטיילור יושב לו על ענן, מביט מטה, ומתגלגל מצחוק.

נכתבו 35 תגובות לפוסט “על גוגל בעידן הרציונאליות”

  1. ליאור הנר:

    עכשיו הכל ברור, גוגל הם הבורג!

  2. ליאור הנר:

    זה יותר מתאים ממה שחשבתי:

    They operate solely toward the fulfilling of one purpose: to “add the biological and technological distinctiveness of other species to their own” in pursuit of perfection. This is achieved through forced assimilation, a process which transforms individuals and technology into Borg, enhancing, and simultaneously controlling, individuals

  3. romimik:

    wow
    אחלה פוסט
    מעניין אם הם שמעו על המושג “אינטואיציה”, איזה בוטים.

  4. חנן כהן:

    נכון.

  5. רוגל:

    הפוסט שלך הזכיר לי כי אחת המהפיכות שהצבא האמריקאי עבר אחרי מלחמת וויאטנאם הייתה להיפטר מהגישה של מנהל עסקים והנדסה כגישת פיקוד. בספר הנהדר, משבר בפיקוד, מתואר בצורה מזעזת איך קצינים זוטרים הוכשרו בגישות של ניהול במקום מנהיגות ואיך הם כשלו בהובלת חייליהם תחת אש. אחד הנתונים המדהימים בספר היה כי כמות הקצינים שנהרגו מכדור בגב (קרי מירי ע”י חייליהם) הייתה גבוהה יותר מאלו אשר נהרגו מאש הוויטקונג.
    אני בכלל נוטה לגישה שחברות רבות יעשו טוב לעצמן אם הם יצמצמו את יכולת ההשפעה של בוגרי “מנהל עסקים” והמהנדסים לתחומיהם. המחשבה כי גישה אחת טובה להכל, או שפתרונות מכניים יכולים להסדיר התנהגות סוציאלית, היא – במקרה הטוב – מגוכחת.

  6. חובבן:

    מהנדסים השתלטו על גוגל! אכן שערוריה.
    המעצב מתלונן שגוגל הוא אירגון ” מוטה נתונים”.
    וואו! יכול להיות שזה בגלל שזה עסק לארגון ולחיפוש בנתונים?
    לא סוד שאחד הדברים שהפך את מנוע החיפוש של גוגל למוצלח כל כך, הוא העיצוב המנימלסטי. אני לא מתפלא שזה מתסכל את המעצב הראשי, אבל הם הצליחו לא רע גם לפניו. יש בגוגל יחסית מעט בוגרי מנהל עסקים, והרבה (מידי?) מהנדסים. זאת התרבות בחברה, וזה כניראה עובד לא רע.

  7. יובל:

    אכן חובבן.
    הטענה שלי (ושל באוומן) היא ש”תרבות המהנדסים” השתלטה על גוגל ולא “המהנדסים”.
    מילה אחת בסך הכל, אבל משנה את ההקשר, כמו גם את הטענה, לא?

  8. okok4:

    צ”ל שלוש השנים האחרונות.

    לא כל כך הבנתי מה בעייתי בכך שהרציונל שעומד מאחורי החברה מבוסס על מדדי יעילות גרידא? הם מתכנתים מנוע חיפוש, לא מחנה השמדה.

  9. יובל:

    okok4 – דינג דינג דינג – הפסדת.

  10. מומי והחתול:

    אותי דווקא מעניין למה הוא בחר לנטרל את התגובות בבלוג שלו.

  11. חובבן:

    הטענה שלי שהחברה ניבנתה ע”י מהנדסים, לממש חזון הנדסי, ומורכבת (כמעט) כולה ממהנדסים.
    “תרבות המהנדסים” לא השתלטה על גוגל, היא הייתה שם מיום אפס.

  12. מיצי:

    אודה אם תבהיר אם כוונתך היא לטענה לפיה ערך היעילות (המצרפית. זו בד”כ הפרספקטיבה, לא?) הוא ערך שלא ראוי שיעמוד בפני עצמו (טענה ערכית שאני מסכים איתה), או אם כוונתך לומר שיעילות ורציונליות הן אינן כלים ליצירת ערכים (טענה – מממ, אפיסטמולוגית? – שאני מסכים איתה). ואולי אתה רוצה לומר את שני הדברים, אבל אני חושב שראוי להבחין ביניהם.

  13. גלעד:

    מומי, לא כל מי שמנהל בלוג מעוניין לנהל שיחה דו כיוונית עם טוקבקיסטים.

    זאת רק אחת מהסיבות האפשריות.

  14. יובל:

    מיצי – כוונתי היא שחברה שמושתתת רק על ערך היעילות היא חברה מכאנית ולא הומאנית. בני אדם זה לא דבר שהוא הכי יעיל בעולם ומי שרואה את העולם רק דרך הפריזמה של רציונאליות ויעילות כאילו רואה את העולם דרך עיני המכונה.

  15. ריקי כהן:

    מלך, אתה לגמרי מלך. פוסט מכונן.

  16. דיימונד:

    פוסט מעולה.

  17. גם-שם » ארכיון » 41 גוונים של כחול:

    […] כאן […]

  18. יוסי:

    דווקא המעצב מדבר בפייסנות ויושר מרשימים. הוא אומר בכנות שהוא לא בנוי לקבלת החלטות רציונלית ולכן הוא מעדיף לעבוד במקום שייתן לו יותר חופש ולא יטריד אותו בחשיבה מדעית. הוא לא מבקר את גוגל. הוא אופילו אומר שייתכן שבגוגל יש מקום למדעיות קיצונית, כי באמת יכול להיות שהחלטה על מספר הפיקסלים באיזה אלמנט גרפי כלשהו משפיעה הרבה, בשל הממדים הקיצוניים של החברה הזו.

    בסך-הכל, אין ספק שהנתונים תמיד צודקים, ואם צריך להחליט על גוון של כחול, אז מחקר אמפירי בטוח יוליד את התשובה הנכונה ביותר. אם לגוגל יש את האפשרות לערוך ניסויים לפני כל החלטה שלהם, אז הדבר הנכון הוא לערוך ניסויים.

    הדבר היחיד שמטריד אותי זה שהוא מציין שיש יותר מדי בעלי מניות מכדי שמישהו יעיז לקחת סיכונים גדולים על-סמך אינטואיציה בלבד. כאמור, אין לי בעיה אם שימוש בנתונים במקום באינטואיציה (אם כי עדיין צריך אינטואיציה ולוּ כדי להעלות את הרעיונות לפני הבחינה האמפירית), אבל אני ממש לא אוהב את המחשבה שאנשי גוגל מתחשבים יותר מדי בערך המנייה שלהם.

    הבעיה כאן היא שמניות הן דאגה פיקטיבית. רק בגלל מניות יש צורך בצמיחה כל הזמן. חברה בריאה צריכה פשוט להרוויח מספיק כדי לשמר את יכולות הפרנסה של עובדיה ולהמשיך לתרום לאנושות ככל יכולתה. הצמיחה חשובה רק כדי לאפשר לחברה להמשיך להתפתח כדי לשמור על אותה רמת רווחים, ולא כדי להעלות את רמת הרווחים.
    כאשר החברה מונפקת, לפתע יש דרישה להמשיך ולצמוח ולהשתפר בכל רבעון, כדי שערך המניות לא יירד. זו טעות חמורה כי לפתע כולם עובדים בשביל שורת הרווח, ולא בשביל לייצר לעצמם ולאחרים פרנסה. זו טעות חמורה כי לפתע הכסף הופך לחשוב יותר מאשר התרומה לאנושות ולאושר של העובדים.

    גוגל עשירה מספיק בשביל לשים זין על המשקיעים ולהשתדל להיות מוסרית. בגלל שהם כל כך חזקים, אני מקווה מאוד שבניגוד למייקרוסופט החמדנית המגושמת, ובעיקר בניגוד לאפל החמדנית המרושעת, הם יצליחו לשמור על רמת מוסריות גבוהה יחסית. מן הסתם זה לא יקרה ועוד יבוא היום שדוקטור evil ישתלט על גוגל ויפגע לי בבבת עיני (כלומר, ג’ימייל).

  19. orhalevy:

    אינני מבין למה אתה עדיין מתנגד ולא אוהב את גוגל, הרי היא חברה מספיק גדולה כדי שלא תברח יום אחר ותיעלם על כל המידע.
    דבר שני היא מספקת לך כל כך הרבה דברים חינם ושינתה את תרבות הגלישה למשל כמו בתיבת האימייל הישנה שלך שאם לא היית מנקה אותה יומיים היא הייתה מתפוצצת, מי חשב על עשר מגה? זה היה משוגע.
    כמו גם הדוקס, הרידר והיומן החינמי, האנליטיקס ועוד כל כך הרבה שירותים שכולם בחינם ומסונכרנים האחד עם השני.

  20. יובל:

    ריקי ודיימונד – תודה רבה.
    orhalevy – המממממ, בסדר.

    יוסי
    ראשית, העובדה שבאוומן מפויס לא הופכת אותי למפויס. אז מה אם הוא מפויס?

    שנית, “אין ספק שהנתונים תמיד צודקים” – אתה בטוח שאתה לא במקרה מחשב שאולי ואולי לא עבר את מבחן טורינג? “אין ספק שהנתונים תמיד צודקים”?? ג’יזס פאקינג קרייסט! אתה מקשיב לעצמך?? רגע רגע, זה לא אתה ששיחקת את HAL9000 ב”אודיסאה”?

    שלישית, מניה זה דאגה פיקטיבית? רואים שלא היית אף פעם מנכ”ל של חברה ציבורית. אם היה כאן במקרה מנכ”ל כזה, הוא דוחף לך את “הפיקטיבית” שלך לאוזן. לאוזן שלך, הכוונה.

    רביעית, “לפתע כולם עובדים בשביל שורת הרווח ולא בשביל לייצר לעצמם ולאחרים פרנסה”??? הלו בנאדם (או שמא לקרוא לך “HAL”?), המהפכה התעשייתית כבר מזמן מאחורינו. מי עובד היום בשביל לייצר עצמו פרנסה? יש מישהו שעובד היום לא בשביל לייצר לעצמו רווח? רגע רגע, יכול להיות שאתה חי עם ההאמישים? מסור ד”ש להאריסון!

    ולבסוף, אם אתה סבור שגוגל חמדנית פחות ממיקרוסופט או אפל, אתה לא יודע איפה אתה חי. למעשה, אני בכלל לא חושב שמי מהן חמדנית. כל החברות האלו פועלות במערכת שבה השורה התחתונה היא הדבר היחיד שקובע. אז מה רצית שיעשו? שיעשו מקרמה וישירו “הל-לו-יה”!?!

  21. עודד י.:

    יובל יובל, שוב אתה טועה ומטעה. זה בדיוק מה שהם יעשו! למעשה, לא רק שהם ישירו מקרמה ויסרגו הללויה. הם גם יעשו מזה סרטון חובבני וקורצני, שיצולם בידי אחד העובדים (שרק במקרה מצלם בשביל גאי ריצ’י בזמנו הפנוי) והם יעלו אותו בדחילו ורחימו ליוטיוב בלי שום ניסיון לעשות מזה רעש חלילה, רק לשימוש עצמי. רק במקרה זה הגיע לדיג, גיזמודו, דלישס (שמישהו כבר ישם שם משהו יותר מעניין מ-35 העיצובים השחורים), פייסבוק, טוויטר, טוויטפיק, טוויט צוויץ ופיק טוויט. איכשהו, באמת לא ברור איך זה יהפוך לסרט הכי חם של שלוש הדקות האחרונות. כי, הם לא באמת שם רק בשביל העבודה או ההנדסה/אידיאולוגיה כפי ששנהבי’לה כה אוהב לקרוא לזה, הם שם בשביל הים, כיף, רשת ג’. כיהם פשוט מגניבים ומלאי חיים.

  22. סירו:

    יובל, אז אתה בטוח מעריך יותר את החלטות העיצוב האנושיות של וויל ברודי, בנענע 10? :)

    אפשר לקרוא ל-20 אנשים למבחן שימושיות ולשאול אותם “מה אתה חושב על זה” ואפשר לעשות ססטיסטיקה. בסופו של דבר, גם ניסויים פסיכולוגים וסוציאולוגיים נעשים באמצעות סטטיסטיקה על סקרים שנעשים על עשרות או מאות אנשים. סטטיסטיקה זה כלי עבודה, זה לא מהות.

    יעילות היא לא מילה גסה. מכיוון שגוגל לא באה לעשות אומנות, זה רק הגיוני שהם יעשו מחקרי A/B ויבדקו סטטיסטיקות כדי לבדוק איזה פריט עיצוב (איזה גוון כחול / צהוב) יותר תופס את העין.

    הלואי שיותר מעצבים היו בודקים מה נוח למשתמשים, ולא משפריצים עיצוב מכוער (ראה ערך נענע).

    לא שאני מזלזל בהשוואה של הגוגל לבורג. יש בכך הרבה מן האמת. בייחוד במוצר האחרון שלהם שיוצר תא קולי אחיד ומסוגל לתמלל שיחות בצורה מלאה.

  23. אפרת:

    אני רואה בזה תגובת נגד לעומס ההומניות בעולם השיווק והמיתוג. כשכל כך הרבה פעמים מפרסמים מוכרים לך רגשות במקום מוצר, יהיה טוב במקום בנק ואהבה במקום פלאפון ממש מתחשק לך שמישהו כבר יחליט באופן מדעי ויעיל מה צריך להיות העובי של המסגרת ההיא, ובאיזה צבע צריך להיות הכחול. הם שם בדיוק בשביל לשים לי את הכחול הנכון מול העיניים, לא?

  24. תולעת ספרים:

    סירו עד עכשיו שתקתי, אבל עכשיו עברת כמה גבולות:
    א. לא לעניין וממש לא יפה לכתוב סוציולוגים וניסוי באותה נשימה. שני דברים שלא הולכים ביחד ובדיוק מהסיבה שיובל מדבר עליה.
    ב. לא לעניין, ממש לא יפה ומכעיס להחריד לשים את הסוציולוגיה והפסיכולוגיה אחת ליד השנייה ולטעון שהן פועלות בצורה דומה ולהכליל אותן באותו סוג חשיבה. ובדיוק מהסיבות שיובל מדבר עליהן.
    ג.החיים שלנו נהים כל כך מהונדסים…. לא יודע, אותי זה מרתיע. תקשיב, תקיש רגע בגוגל יהודה שנהב. הוא סוציולוג. הדבר האחרון שהוא מאמין בו הוא מספרים וסטטיסטיקה כדרך לעשות מדע על בני אדם. או לפחות ברור לו שאסור שזו תהיה הדרך היחידה. אני יודע. הוא מטיף לי את זה כבר שלוש שנים. הטענה שלו, ושל רבים אחרים, היא שכשמדענים משתמשים בסטטיסטיקה כדי לתאר בני אדם הם בעצם ממשטרים אותם, מכניסים אותם למשבצות קבועות מראש שהם קבעו. זה מה שגוגל עושים, ולא רק בעיצוב שלהם. מדובר באירגון כלכלי למטרות רווח בלבד, שמצליח להציג את עצמו כאירגון חברתי סולידארי ומלא בהרמוניה מדהימה בשלל צבעי הקשת (לאחר שנבדקו בקפידה ע”י טובי המוחות). כאדם שמעריך את עצמו סירו, אתה צריך להקדיש לפחות חלק קטן מזמנך בלחשוף את הדרך שבה האירגון הזה פועל כדי למשטר אותנו, כדי להכניס אותנו למשבצות. קוראים לזה להשתחרר. קוראים לזה חופש. היו”ר לא טען שמה שהם עושים זה רצח עם, הוא הצביע על מגמה תרבותית שאותו מפחידה. אני מצטרף אליו. לא בגלל שהוא הביא פה איזה טיעון לוגי מדהים. לוגיקה הביאה אותנו לכאן מלכתחילה. יעילות היא לא ערך מקודש, יעילות היא אמצעי. אולי הגיע הזמן שהיא בכלל תמחק לנו מהלקסיקון ונמצא אמצעים וערכים אחרים.

  25. סירו:

    תולעת ספרים – גם אלו וגם אלו, למיטב הכרתי, משתמשים בניסויים החל מניסויים גלויים (סקרים ושאלונים), ועד לניסויים סמויים יותר (לבדוק כמה אנשים יחשמלו אדם אחר, כשמתרים בהם, מה נחשב לחלוקה פיירית של פרס, וכו’).

    לא רק זה, אלא שיש הלך זרם הולך וגדל של פילוסופיה אקפרימנטלית (שאני בטוח שליובל יש הרבה מה להגיד עליה) שעורכת ניסויים כדי לקבל תשובות יותר מייצגות (גם אם לא מוחלטות) לדברים כגון גבולות המוסר האנושי.

    העניין הוא האם אנחנו באמת יכולים לדעת, איזה כחול יפה יותר א-פריורית, או שאנחנו נדרשים לקבל פידבק מהמשתמשים. מכיוון שגוגל מעצבים לא למען האומנות, אלא למטרה מסויימת (קליק) אז הגיוני בעיניי שהם יבדקו את השגת היעדים שלהם בצורה ממוכנת.

    שיטת העבודה של גוגל (נסיון “לכמת” או למדוד פידבק להחלטות עיצוב) לא נוראית בעיניי, כי בסופו של דבר זה מודד את הערכים וההעדפות של הצרכן, ולכן בעיניי זה מקובל ואפילו רצוי.

    אם אנחנו רוצים לדבר על “יעילות” או חוסר אנושיות בעיצוב שאמור להיות אנושי, אז יש המון דוגמאות, אחרות, צודקות הרבה יותר. חשבתי על זה הרבה כל הבוקר.

    ניקח לדוגמה את הארכיטקטורה המודרנית.

    רבי קומות ענקיים מזכוכית או מבטון, עם כניסות מיניאטוריות. והפנים החיצוניות? קיר אטום, לעיתים מעותר במגרש חניה מרובה קומות. דבר נורא שמייתר את המרחב הציבורי סביבם ובייחוד נורא בעיניי כשזה נוגע לבניינים ציבוריים. החלטה עיצובית מכוערת, שמייתמת את המימד האנושי של הבניין והרחוב סביבו, וזאת בלי שהיא מסתמכת על הנדסה או ניסויים כלשהם.

    מגדל הממשלה בר’ בגין בתל אביב, או למשל בניין הממשלה (הטיל) בעיר התחתית בחיפה. שם ניכר ערך ה”יעילות” שמסתכם בלדחוף המון משרדים לבניין אחד ולשים ביניהם מעלית. בניין רב קומות, מכוער, מאיים, שמשדר לבאים בדלתו שלו ניכור, איום, ובתוכו משרדי קבלת קהל שנראים כמו פס ייצור. זו יעילות פושעת, שמתעלמת מאנשים ורואה בהם “יחידות פר מטר”. זה מרגיז אותי ומעלה לי את הסעיף.

    או למשל העיצוב הלא אנושי בעליל של בניין בית המשפט בחיפה, שכולו בניין אטום, חסר חלונות ונעדר כניסה ראשית אנושית (ראיתירק כניסה צדדית וכניסה מהחניה). המוסד אולי הכי ציבורי שיכול להיות – בית משפט, הוא בניין חסר חלונות, שהרחוב לידו נטוש (כי החזית הציבורית שלו היא קיר) ורוחבו לרוב אינו עולה על מטר.

    יכול להיות שאם היו עושים בדיקות סטטיסטיות לגבי עיצוב בית המשפט, היו מעצבים בניין הרבה יותר נעים, משתלב בסביבה, ומשרת את כל הבאים בשעריו, שלא נראה כמו חניון? אני מקווה להאמין שכן.

  26. יובל:

    סירו – תגובה מעניינת. למעשה, ממש מעניינת שמסתיימת במשפט:

    יכול להיות שאם היו עושים בדיקות סטטיסטיות לגבי עיצוב בית המשפט, היו מעצבים בניין הרבה יותר נעים, משתלב בסביבה, ומשרת את כל הבאים בשעריו, שלא נראה כמו חניון? אני מקווה (רוצה) להאמין שכן.

    הו אלוהים. אם רק היו עושים בדיקות סטטיסטיות. בסטטיסטיקה נבטח! כי הסטטיסטיקה היא הכלי שחושף את “האמת” באשר לדרך שבה צריך לעצב בניינים! ובכלל, סטטיסטיקה היא הכלי שמטיל אור על כל הדברים שנסתרים מעיניינו. אם רק היו משתמשים בסטטיסטיקה.

  27. מקשה:

    היה זה צ’רצ’יל שאמר שיש בעולם שלושה סוגי שקרים:
    שקרים,
    שקרים גדולים
    סטטיסטיקה

  28. ראנדום:

    מקשה, למעשה זה משפט משארק טווין ייחס לדיזראלי.

  29. תולעת ספרים:

    היו”ר ממש לא אוהב סטטיסטיקה, מה? רואים איפה הוא גדל. אני אישית עדיין מהרהר בנושא.
    סירו, התחלת בטעות וסיימת בגישה רציונאלית שאותי קצת מפחידה. באמצע דווקא היה ממש מעניין. בעיקר בגלל שכל האדריכלות המודרנית שאתה כל כך מתעב מבוסס על מדע הנדסת האנוש שמבצע ניסויים קוגנטיביים שמתבססים על סטטיסטיקה. מה שמצחיק זה שאותם ניסויים שבשנות החמישים בגרמניה הביאו אותם לפתח את האדריכלות שהולידה את בניין המשפט בחיפה, היו גם אלה שהובילו לפיתוחה של האדריכלות הניאו מודרנית של משרדי הממשלה בבגין. אני מסכים איתך שהם מתנהגים אלינו כמו רובוטים. גם גוגל עושה את זה. אין שום דרך לקבוע מה הגוון הכחול הכי יפה או נעים לבני אדם, בלי לקבוע מה זה נעים או יפה בשבילם. זה מה שנקרא משטור.
    אבל מעבר לזה, אני חוזר לעצבנות הראשונה שלי מהבוקר. בחיאת רבאק תפסיק להגיד שסוציולוגים עושים ניסויים. סקרים זה לא ניסוי. בשביל ניסוי צריך לעשות מניפולציה מבוקרת, כלומר ליצור תהליך שבמהלכו קורה משהו שלא היה אמור לקרות באותו רגע. עדיף גם שתהיה איזו קבוצת ביקורת או לפחות השוואה שעברה מניפולציה שונה. סוציולוגים לא עושים את זה. סוציולוגים חוקרים את האנשים בסביבתם הטבעית. הם לא חוקרים מה אם, אלא מה יש. סוציולוגים בהגדרה חושבים שניסויים זה אווילי ומפסיד את כל המטרה של מחקר חברתי. אתה יודע מה, אני חוזר בי. הסוציולוגים שאני מכיר לא עושים ניסויים. לך תדע מי מסתובב בעולם הזה.
    אז לפחות בזה אתה טועה ומטעה. וחבל. סוציולוגים מנסים כבר המון זמן להתרחק מהפסיכולוגים, אל תהרוס לנו :)

  30. יואב:

    תולעת ספרים:

    אין שום דרך לקבוע מה הגוון הכחול הכי יפה או נעים לבני אדם, בלי לקבוע מה זה נעים או יפה בשבילם. זה מה שנקרא משטור.

    האם סוציולוגים, שמעבירים סקר בנוגע לגוון הכחול הנעים לאזרחים במהלך מפקד האוכלוסין, מבצעים משטור?

    אישית, אני לא חובב גדול של סטטיסטיקה במדעי החברה. סטטיסטיקה, גם כזו המבוססת על סקרים, היא פתח למניפולציה, בדיוק כמו ניסוי. לא ברור לי כיצד סקר, עם מספר אפשרויות מוגבלות (או לא), זה לחקור בני אדם בסביבתם הטבעית. לא זכור לי שבסביבתי הטבעית אני עונה להנאתי על תשובות מנוסחות בקפידה של אחרים ומדרג את רצונותיי בין 1 ל-7. גם האמירה כי סוצילוגים חוקרים “מה יש” באמצעות הסקרים היא לפעמים פשטנית למדי. הם חוקרים לגבי התפישה של מהו ה”מה יש”. בהיבט הזה סירו צודק, אין הבדל גדול בין הפסיכולוגים לבין הסוציולוגים. אבל את זה נניח בצד לרגע.

    ולמרות כל זאת, למרות הידיעה כי סטטיסטיקה פתוחה לפרשנויות וכי קשה להסיק ממנה היקש מוחלט על ה”מציאות”, היא כלי עזר חשוב ביותר כל עוד מכירים במגבלות שלו. אני לא יודע אם בגוגל מכירים בכך, אבל יכול להיות שהצבע הכחול, עליו הלכו גוגל, הוא אולי לא תולדה של ססטיסטיקה, אלא של החלטה “הומנית” ובעלת אמירה “אומנותית” עמוקה כלשהי. הבחירה בגוון מסוים אכן נבחרה תוך בדיקה סטטיסטית קפדנית. אך הבחירה בכחול אולי לא.

    אסביר גם מדוע איני רואה כל פסול בבחירה באמצעות סטטיסטיקה רחבה כל כך: בסופו של דבר יש בכך מעין שיתוף. ההחלטה לא מתקבלת אך ורק לפי המודל ההיררכי הטהור – המעצב הראשי קובע את הגוון המדויק של הכחול, אלא בשיתוף מסויים עם האנשים שבתחתית הפירמידה – הגולשים. נכון, לא מדובר במודל ייצור באמצעות עמיתים טהור. בסופו של דבר המעצב הראשי, או המהנדס הראשי, מחליט מהו הגוון העדיף. אין כאן תהליך “טבעי”. אבל יש כאן הפנמה כי, ברמה מסוימת של שיתוף, התהליך הזה לא רק שהוא יותר יעיל אלא גם יותר הומני. סביבת האינטרנט גם משנה את התפיסה לגבי הדרך שבה נוצרת היצירה היעילה ביותר, כך שלא תמיד המודל היעיל ביותר נוגדת את המודל ההומני ביותר. זוהי אינה דיכוטומיה.

    עכשיו, יבואו כאן חבר’ה ויגידו שזוהי בדיוק “השיטה”. כך עובד “המנגנון” של ה”משטור”. עצם זה שלא מדובר בבחירה מלאה מלמטה, עממית, היא עוד עדות לכך שמדובר במשטור. ואני אגחך. כי הם באמת לא מבינים. הם עוורים. “התודעה הכוזבת” של “התודעה הכוזבת” מהפנטת אותם. קשה להם לראות מחוץ להגדרות של “התודעה הכוזבת”. הם פשוט לא מבינים ששחרור מלא לא רק שהינו בעצמו אשליה שמוכרים להמונים (בדיוק כמו מושג ה”אושר” או “חופש”, ולכן הם-הם המשקולות על האדם המערבי, והם אלו שכולאים אותו בכלובים בלתי נראים), אלא שגם תזוזה של נקודת האיזון על הסקאלה שהם מציירים לעצמם היא דבר מבורך. צעד קטן לאדם וגו’.

  31. הבלוגרית » ארכיון הבלוג » מי צריך מעצבים, יש נתונים!:

    […] הזה נותן הצצה לדרך קבלת ההחלטות שם, והמידע מאוד מענין. הד”ר טוען שזו דוגמא מכוננת למדוע גוגל הוא אבי כל רע ברשת. כי הם […]

  32. עוד יובל:

    כמאמר דני סנדרסון: “עוד יבוא היום והטכנאים ישתלטו על העולם, עוד יב”

  33. שחר:

    נראה לי שנשמטה שורת הפתיחה שמסבירה שזה פוסט אורח מאת כרמל ויסמן אבל אולי התבלבלתי.

  34. בן:

    ההבדלה האמיתית שצריך לעשות היא בין אומנות לבין יעילות. ובהרחבה, אומנות ניתפס בהקשר זה כמה הדבר אסטטי לעין – עד כמה אנשים מתחברים ל”יצירה” ; לעומת יעילות – עד כמה אנשים לוחצים על הפרסומת/כפתור. יפה לעין אינו בהכרח מוביל לקליקים רבים יותר וכאן טמונה הבעיה – האם גוגל תהיה מוכנה למען הגברת הקליקים לשנות את המראה של האתר ולהופכו למפלצת. כרגע, נראה לי שהתשבה היא לא – אחרת כנראה שהתשובות של גוגל בעת חיפוש היו יותר מתוחכמות. ברם, ייתכן שבבוא העת גוגל תלכלך את העיצוב שלה למען הגדלת CTR.
    אם נמשיך בקו המחשבה שהוטווה כאן יש סכנה אמיתית מצד גוגל להפוך כל דבר ליעילות ולאבד מוסריות. דוגמא פשוטה היא לחשוב על איקון של מראה צלב קרס בכל מקום בו מוזכרת המילה ישראל (נניח במדינות ערב). ה CTR כנראה יעלו פלאים, וכמעט אין לי ספק בכך.
    היום ההחלטה הראשונית מנוהלת על ידי בן אדם (נניח צבע, אייקון וכולי אשר מקצה ספקטרום נתון של אפשרויות) אך הפחד האמיתי שבבוא העת תת מנוע בחישוב קר יחליט על אייקון כזה או אחר.

  35. מעין:

    מאריסה מגוגל מזכירה את מאריסה מ”חומריו האפלים”. איזה פחד…

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: