נכתבו 14 תגובות לפוסט “זרק אותה כדבר פיגול”

  1. עומר:

    זה פח”ח ולא שמתי לב? 🙂

  2. אדגר:

    נראה שכותב הידיעה קרא גם הוא את הפוסט של שליו בן ארי והתרשם!

  3. יובל:

    אדגר (2): לול! זה משו-משו המקפים האלו!

  4. דנדוש:

    מה זה אומר? מכונית מיוחדת? זה כמו צ’יטי-צ’יטי-בנג-בנג?

  5. גלעד:

    טלפון 550 ! וזאת לא קידומת.

  6. יעל:

    טוב, עם הפקקים בכניסה לעיר צריך לצאת בשלוש וחצי כדי להגיע בשמונה.

  7. דובי קננגיסר:

    אני בטוח שבעיתונות החרדית אפשר למצוא סיפורים על רב שהגיע למסיבת בר מצווה וגילה שלממתקים אין הכשר של חצרו של הרב פופטיץ, והטיל בשאט נפש את הקערה לקרקע וכן הלאה.

  8. ג'ו:

    נראה אתכם מוצאים עכשיו מונית שירות לירושלים בשלוש וחצי

  9. רואה שחורות:

    לצאת מתל אביב ב-3:30 בשביל להגיע בשמונה בבוקר! כנראה שהמכוניות של אז נסעו באותה מהירות של הרכבת כיום.

  10. זו ש:

    מעורר תהייה – איזה רוחב פס היה להם אז?

  11. סנשו פנשה:

    תגיד, גם אתה לא יודע להבחין בין “מין” ל”מן”?

  12. omeran:

    רגע רגע רגע, על מי הם מנסים לעבוד? מונית שירות שמוצגת בתור מונית special?

  13. כיתה על מונית:

    בזמן שקרני השמש הראשונות הפציעו מבין העבים ששטו מעל הר הזיתים וכמה מהן נצנצו מכיפת הסלע הזהובה, הגיעה לירושלים מונית ריקה וממנה יצא גדעון לוי:
    http://192.118.73.5/hasite/spages/1131385.html

  14. mio:

    כאילו, זרקת את כל הממתקים על הריצפה, ביאסת את הילד ואת כל החברים שלו. שברת את הקערות ולימדת את בעלי הבית לקח שלא ישכח.
    אבל לצאת בלי אמירת שלום.
    באמת.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: