סלט ירקות

שמוליק שלח, עורך ערוץ הכלכלה של אתר האנרגיה, כתב טור על דוח העוני שבו הוא עושה את מה שפשוט אסור לעשות: סלט ירקות ממגוון רחב של נושאים שקשורים ושאינם קשורים האחד לשני.

שימו לב כמה טענות יש בטור הזה בניסיון נואש למצוא מי אשם במצב:

1. הביטוח הלאומי חוגג על דוח העוני.
(“דוח העוני הפך עם השנים להפגנת כוח של הביטוח הלאומי”)

2. דוח העוני הוא בעצם כישלון של הביטוח הלאומי.
(“מתוך המצגות והמספרים על כמות העניים במדינה עולה מסקנה אחת – הביטוח הלאומי שוב נכשל בתפקידו”)

3. אבל לא הביטוח הלאומי אשם. מי שאשם הם קובעי המדיניות.
(“אבל בסופו של דבר האשמה באמת שאינה תלויה בביטוח הלאומי. הוא רק קבלן הביצוע של הממשלה בתחום תשלומי העברה וגבייתם”)

4. התקשורת היא האשמה במצב.
(“הקרנבל בתקשורת הוא זריית מלח צינית על פצעיו של מי שמעוניין שהקצבה העלובה תגיע החודש בזמן”)

5. שרי הרווחה אשמים.
(“איך קרה שתחום העוני הרגיש כל כך הופקר לחסדיו של הביטוח הלאומי, שיודע להפגין את ביצועיו רק כשנותנים לו לספור את העניים במדינה? לשרי הרווחה פתרונות”)

6. האשם הוא בסטטיסטיקות. צריך להפסיק עם זה.
(“הטיפול בעוני אינו באמצעות סטטיסטיקות”)

7. יש פתרונות כלכליים אבל הם לא בידי הביטוח הלאומי.
(“והצעות בנושא זה ישנן למכביר. אבל אלה נמצאות הרחק מהישג ידו של הביטוח הלאומי”)

זה לא טור. זו מכונת ירייה שיורה לכל הכיוונים. התוצאה: 1 מתוך 7 פגע במטרה.

9 מחשבות על “סלט ירקות

  1. גלינג גלינג גלינג

    תומר 1.0 זוכה בפרסום התגובה ה-4,000 בגלוב.

    ברכות. הפרחים לצה”ל אבל את הגבעולים נשלח לך בדואר.

  2. קראתי עוד כמה טורים שלון עכשיו. הבחור צריך לעבור סדנת כתיבה. כל הטורים שלו בנויים במבנה המבולבל הזה- קודם הוא מעלה רעיון, אחרי זה הוא מבטל אותו עם רעיון שני ובסוף מקנח עם רעיון שלישי.

  3. יובל, אני חושב שהגזמת קצת.
    אני מזכיר לך ששמוליק הוא חבר שלי, וזה מקום טוב להוסיף שהוא גם אדם שאני מאד מעריך. אז תוכל לטעון כתשובה שאני לא אובייקטיבי.

    בכל אופן, דעתי הבלתי אובייקטיבית היא שהטור של שמוליק מעביר היטב את הרעיון, ובעיקר את התחושה של אוזלת היד וחדלון האישים. מה שאני הבנתי מהטור, זה שדוח העוני הוא נזם הזהב באף החזיר של המוסד לביטוח הלאומי. שהוא מציג אותו בריקנותו, ואגב כך מזכיר לנו איך נראים קובעי המדיניות ואיך נראית התקשורת שלנו שמדווחת על העניין בשטחיות הרגילה.

    לו *אתה* היית כותב את הטור הזה, ייתכן בהחלט שהוא היה כתוב טוב יותר. לך יש את סוג הכשרון ששמוליק – ולמעשה גם אני – יכולים להתקנא בו, להעביר את במסרים שלך בצורה בהירה, פשוטה ותכליתית.

    לשמוליק יש יתרונות אחרים, כמו את ההשכלה, הידע והיושר האינטלקטואלי שדרושים כדי להבין מה באמת קורה בכלכלה הישראלית ולדווח על זה. אין לצערי אנשים רבים כמותו בעיתונות הכלכלית, או בעיתונות בישראל בכלל. אם יש בעיה בטור שלו, היא לא קשורה לתוכן אלא לניסוח, אבל ממה שאתה כתבת משתמע שהבעיה היא בתוכן. זה מזכיר לי חבר משותף שלנו, שמחפש טעויות כתיב באתרי אינטרנט (וחבל, כי הוא מוכשר מאד בדברים אחרים).

    לגופו של עניין, הייתי מוסיף (בלי להעליב את החבר מוסיף) ומאבחן ששמוליק נוטה לניסוחים דיאלקטיים, שמטבע הדברים טובים לתיאור תופעות מורכבות או לכתיבה אמביוולנטית. אתה, שרגיל לפנות בטורים שלך לקהלים גדולים ולדבר בשפה שלא משתמעת לשתי פנים, אולי מחפש סתירות במקום שהן לא קיימות.

    לסגנון הכתיבה שלך יש את יתרונותיו כאמור. אף אחד לא יטען שאתה סותר את עצמך, או יחשוב שאתה לא בטוח במה שאתה כותב. אנשים אפילו עלולים להאשים אותך בדעתנות יתר או בחד צדדיות. ומכיוון שגם אתה חבר שלי, וגם אותך אני מעריך, אני אגיד להם שזו הדרך שלך להעביר בצורה הברורה והמשפיעה ביותר את הדברים בהם אתה מאמין. הם, כמובן, יכולים לטעון שאני לא אובייקטיבי.

  4. מצטער שוקי, אני לא קונה את זה.

    כתבת: “מה שאני הבנתי מהטור, זה שדוח העוני הוא נזם הזהב באף החזיר של המוסד לביטוח הלאומי. שהוא מציג אותו בריקנותו, ואגב כך מזכיר לנו איך נראים קובעי המדיניות ואיך נראית התקשורת שלנו שמדווחת על העניין בשטחיות הרגילה”.

    אני, שרגיל בקריאת טקסטים הבנתי זה שדוח העוני הוא נזהב הזהב באף החזיר של המוסד הביטוח הלאומי שהוא מציג אותו בריקנותו אבל בעצם שהוא לא אשם ומי שאשם הם קובעי המדיניות שגם הם לא אשמים כי זו התקשורת שחוגגת על הדוח אבל מי שבעצם אשם הם שרי הרווחה – אליהם צריכים להפנות את השאלה כמו גם להפסיק להשתמש בסטטיסטיקות כי שם מתחילה הבעיה כי הדרך היחידה לטפל בעוני זה לא בעזרת סטטיסטיקות אלא בעזרת כלים כלכליים אמיתיים שלא נמצאים בביטוח הלאומי.

    סלח לי, זו לא “דיאלקטיקה” – זה סתם בלאגן.

    אני אמנם לא חבר טוב של שמוליק אך מכיר אותו ואף מחבב אותו לא מעט. הטור הזה הוא ערימה של טיעונים שקשה מאוד לחלץ מתוכה תובנה קוהרנטית.

    צר לי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: