יותר מדי מידע

כמה מידע יש בעולם? 1.2 זטה-בית. זה לא שספרתי אבל חברת IDC ביצעה מחקר עבור חברת EMC אשר אחת לכמה שנים מנסה להעריך מהו גודל היקום הדיגיטלי. אני כותב "מנסה להעריך" כי זה המקסימום שאפשר לעשות כאשר מגיעים לנפחים שבאים לידי ביטוי במילה כמו זטה-בית (שבאה אחרי אקסה-בית, שבאה אחרי פטה-בית, שבאה אחרי טרה-בית, שאותה אנחנו כבר מכירים).

אתמול הייתי אצל "לונדון את קרשנבאום" וניסיתי לא רק לתת מושג כללי לגבי היקף המידע והסיבות לצמיחתו האדירה בשנים האחרונות, אלא גם להעלות שלוש שאלות הקשורות בהיקפי המידע: מי שומר עליו, איך מוצאים משהו בתוכו ואיך דואגים שהוא לא יתקלקל ויילך לאיבוד.

אם אנחנו כבר מדברים על "לונדון את קרשנבאום" אזי אני מפנה את המתעניינים לשני אייטמים נוספים בהם נטלתי חלק בתוכנית, בה אני מבקר אחת לשבוע-שבועיים.

האחד עסק במחקר (זהירות, קובץ PDF) שבדק האם הגלישה באינטרנט מגדילה את הסגירות הפוליטית של הגולשים על ידי כך שהם נחשפים רק לעמדות המתאימות להם (לדוגמה, רפובליקנים שנחשפים רק לפוקס ניוז, דמוקרטים שנחשפים רק לניו-יורק טיימס). התוצאות עשויות להפתיע את מבקרי הרשת. החלטתי לנצל את האייטם הזה כדי להעלות נקודה למחשבה: האם הרשתות החברתיות עשויות לקדם סגירות פוליטית?

הייתי בטוח שירון או מוטי יעצרו אותי ויגידו לי "רגע, לי דווקא יש חברים ממגזרים אחרים, הם דווקא מפנים אותי לחדשות מסוגים שונים", ועל ידי כך להטביע את התזה שהצגתי. כמובן שזו נקודת החולשה שלה וזו בדיוק השאלה הגדולה: עד כמה אנשים הפועלים באתרים האלו בונים לעצמם רשתות חברתיות מגוונות.

האייטם השני, ששודר כבר לפני כמה שבועות, עסק בסוגיית תוכן בתשלום באינטרנט: הייתכן שהגולשים סוף סוף ישלמו משהו? רופרט מרדוק מהמר שכן.

(אם מישהו מעוניין לצפות בקטעים אלו באתר "לונדון את קרשנבאום" מוזמן לעשות זאת. הדבר האחרון שחסר לי הוא שחנן יתלונן שוב שאני גונב מהתוכנית הכנסות)

12 מחשבות על “יותר מדי מידע

  1. אורית (1): אנחנו בהחלט מתקרבים לשם, כן.
    האמת, כשאני חושב על זה, הייתי פשוט צריך לומר את זה ולצאת מהאולפן. כאילו, מה יש עוד להוסיף?!

  2. מאוד מעניין מה שאמרת על הרשתות החברתיות והדמוקרטיה (גם על כמות המידע. בכלל, כל מה שאתה אומר תמיד נורא מעניין). חשבתי על זה קצת, הסתובבתי ברשימת החברים שלי והחברים של החברים שלי, ונדמה שבגדול אתה צודק. יחד עם זאת, שמתי לב למשהו מעניין ואפילו הגעתי למסקנה. אנסה לנסח אותה:

    שמתי לב שברשימת החברים שלי יש אחוז גבוה יחסית של אנשים שאני לא מכיר, שלא חושבים כמוני, שאין לנו חברים משותפים, אין לנו אף תחומי עניין משיקים, שדיעותיהם לא מקובלות עלי, אני לא מכיר אנשים בגיל שלהם וכיו"ב. בניגוד למסקנה שהגעת אליה, אני חושב שאני דווקא חשוף הרבה יותר לדיעות מנוגדות מאז שאני בפייסבוק.
    אני לא איש כזה חברותי במיוחד. אבל יש לי טור בעיתון ובלוג וכאלה, אז אנשים שאני לא מכיר, שלא חושבים כמוני, שאין לנו וגו', מבקשים ממני חברות. לא יודע מה יוצא להם מזה, אבל דרכם אני נחשף לדברים שלא מגיעים אלי – מעצומות שעליהן בחיים לא שמעתי, ללינקים הזויים, לדעות מנוגדות וכו'.
    אז מה המסקנה? על אנשים שנחשפים לאנשים שלא מהמעגל שלהם – ואני בטוח שגם אתה, כמוני ובטח יותר, מקבל בקשות חברות מהסוג הזה – לתפקד כסוכנים, להפיץ בתוך המעגל שלנו דעות אחרות, להראות לחברים שלנו דברים שהם לא היו מגיעים אליהם בלעדינו.
    או משהו כזה. אני בטוח שאתה מבין.
    לדוגמה, טעות שעשיתי: לפני כמה זמן ניפיתי מרשימת "החברים שלי" בפייסבוק כשלושה "חברים" שדיעותיהם הפוליטיות היו ימניות וגזעניות הרבה יותר מדי בשבילי. מה יצא לי מזה? שוב אני מוקף באנשים שהולכים להפגין בשיח ג'ראח

  3. רציתי רק לציין שעניין ה"יותר מדי מידע" היה קיים מאז ומתמיד עבור כל יצור חי שהנו מספיק מפותח.
    כל אחד מאיתנו מעבד בכל רגע נתון כמויות עצומות של מידע (ויזואלי, קולי …). הצורך לפלטר ולתעדף מידע היה קיים תמיד, כאשר עד היום הקריטריון לתעדוף היה ברור – שרידות היצור.
    מעניין מהם הקריטריונים על פיהם מפולטר ומעובד המידע באינטרנט קיום (אני מניח שישנם עקרונות טבעיים כלשהם מעבר ל"כל מה שגוגל מחליטה")

  4. אני מבין את מה שאתה אומר על רשתות חברתיות אבל לדעתי בסופו של דבר זו טעות.
    קודם כל בגלל שגם ככה מקורות המידע שלנו הם כאלו – העיתונים וערוצי הטלויזיה מחולקים בין מגזרים ואוכלוסיות.
    שנית, לפחות מהנסיון שיש לי בפייסבוק, אתה כל הזמן מרחיב את מעגל החברים כך שאתה בודאות נתקל בעוד דיעות וגישות ואוכלוסיות.
    נראה לי שהרבה פעמים אנחנו פוגשים מישהו מעניין מחוץ ל"מעגל" הקבוע ואין לנו דרך נורמלית לשמור איתו על קשר או כי הוא לא גר בסביבה או בגלל שהוא לא יתאים למעגל חברים שלנו, ודווקא רשתות חברתיות הן סוג של פיתרון כשזה מגיע לזה.
    יש לי ביקורת משלי על פייסבוק ודומיו אבל דווקא בתחום הזה אני לא רואה בעיה כזו.

  5. יובל,

    אם מסתכלים בסרטון הזה: http://www.youtube.com/watch?v=d-WZVx1rN88&feature=related
    דווקא מתנחמים, כי אולי נפח הביטים והבייתים גדל, אבל נפח האנשים שבתוכם קטן משמעותית.

    ולגבי האחידות החברתית, לא אתה ולא פויר מהווים דוגמא, שניכם חריגים לעומת כלל הקהל שמשתמש ברשתות חברתיות.
    אנשים אכן נוטים להקיף את עצמם באנשים שדומים להם, שהדעות שלהם לא מציקות להם בכל סטטוס שעולה בפייסבוק.
    לא מזמן קיבלתי פנייה בפייסבוק מחברה (באמת חברה) שמאלנית שביקשה להפיץ איזו יוזמה אל אנשי ימין כי להם אין אפילו אחד כזה ברשימת חברים, ואם מישהו מכיר אז תודה…

  6. שמתי לב שברשימת החברים שלי יש אחוז גבוה יחסית של אנשים שאני לא מכיר, שלא חושבים כמוני, שאין לנו חברים משותפים, אין לנו אף תחומי עניין משיקים, שדיעותיהם לא מקובלות עלי, אני לא מכיר אנשים בגיל שלהם וכיו"ב. בניגוד למסקנה שהגעת אליה, אני חושב שאני דווקא חשוף הרבה יותר לדיעות מנוגדות מאז שאני בפייסבוק.אני לא איש כזה חברותי במיוחד. אבל יש לי טור בעיתון ובלוג וכאלה, אז אנשים שאני לא מכיר, שלא חושבים כמוני, שאין לנו וגו', מבקשים ממני חברות. לא יודע מה יוצא להם מזה, אבל דרכם אני נחשף לדברים שלא מגיעים אלי – מעצומות שעליהן בחיים לא שמעתי, ללינקים הזויים, לדעות מנוגדות וכו'.אז מה המסקנה? על אנשים שנחשפים לאנשים שלא מהמעגל שלהם – ואני בטוח שגם אתה, כמוני ובטח יותר, מקבל בקשות חברות מהסוג הזה – לתפקד כסוכנים, להפיץ בתוך המעגל שלנו דעות אחרות, להראות לחברים שלנו דברים שהם לא היו מגיעים אליהם בלעדינו.או משהו כזה. אני בטוח שאתה מבין.לדוגמה, טעות שעשיתי: לפני כמה זמן ניפיתי מרשימת "החברים שלי" בפייסבוק כשלושה "חברים" שדיעותיהם הפוליטיות היו ימניות וגזעניות הרבה יותר מדי בשבילי. מה יצא לי מזה? שוב אני מוקף באנשים שהולכים להפגין בשיח ג'ראח
    +1

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *