כמה מידע יש בעולם? 1.2 זטה-בית. זה לא שספרתי אבל חברת IDC ביצעה מחקר עבור חברת EMC אשר אחת לכמה שנים מנסה להעריך מהו גודל היקום הדיגיטלי. אני כותב "מנסה להעריך" כי זה המקסימום שאפשר לעשות כאשר מגיעים לנפחים שבאים לידי ביטוי במילה כמו זטה-בית (שבאה אחרי אקסה-בית, שבאה אחרי פטה-בית, שבאה אחרי טרה-בית, שאותה אנחנו כבר מכירים).
אתמול הייתי אצל "לונדון את קרשנבאום" וניסיתי לא רק לתת מושג כללי לגבי היקף המידע והסיבות לצמיחתו האדירה בשנים האחרונות, אלא גם להעלות שלוש שאלות הקשורות בהיקפי המידע: מי שומר עליו, איך מוצאים משהו בתוכו ואיך דואגים שהוא לא יתקלקל ויילך לאיבוד.
אם אנחנו כבר מדברים על "לונדון את קרשנבאום" אזי אני מפנה את המתעניינים לשני אייטמים נוספים בהם נטלתי חלק בתוכנית, בה אני מבקר אחת לשבוע-שבועיים.
האחד עסק במחקר (זהירות, קובץ PDF) שבדק האם הגלישה באינטרנט מגדילה את הסגירות הפוליטית של הגולשים על ידי כך שהם נחשפים רק לעמדות המתאימות להם (לדוגמה, רפובליקנים שנחשפים רק לפוקס ניוז, דמוקרטים שנחשפים רק לניו-יורק טיימס). התוצאות עשויות להפתיע את מבקרי הרשת. החלטתי לנצל את האייטם הזה כדי להעלות נקודה למחשבה: האם הרשתות החברתיות עשויות לקדם סגירות פוליטית?
הייתי בטוח שירון או מוטי יעצרו אותי ויגידו לי "רגע, לי דווקא יש חברים ממגזרים אחרים, הם דווקא מפנים אותי לחדשות מסוגים שונים", ועל ידי כך להטביע את התזה שהצגתי. כמובן שזו נקודת החולשה שלה וזו בדיוק השאלה הגדולה: עד כמה אנשים הפועלים באתרים האלו בונים לעצמם רשתות חברתיות מגוונות.
האייטם השני, ששודר כבר לפני כמה שבועות, עסק בסוגיית תוכן בתשלום באינטרנט: הייתכן שהגולשים סוף סוף ישלמו משהו? רופרט מרדוק מהמר שכן.
(אם מישהו מעוניין לצפות בקטעים אלו באתר "לונדון את קרשנבאום" מוזמן לעשות זאת. הדבר האחרון שחסר לי הוא שחנן יתלונן שוב שאני גונב מהתוכנית הכנסות)
כתיבת תגובה