אני ירשום

אני קורא לא מעט טקסטים של לא מעט סטודנטים וזו חוויה מרתקת מבחינה לשונית. אני כותב “מרתקת” כיוון שאני בחור עדין. עדינות היא שמי השני. קוראים לי ד”ר יו”ר יובל עדינות דרור.

יש לסייג: כתיבה היא מיומנות נרכשת וסגנון כתיבה הוא משהו שלוקח זמן ללטש, לשכלל ולשפר. סטודנטים הנמצאים בראשית דרכם עדיין לא מיומנים בכתיבה, שלא לדבר על כתיבה אקדמית שהיא סגנון בפני עצמו. מרצים לוקחים עובדה זו בחשבון כאשר הם קוראים עבודות של סטודנטים. ועדיין, פעם אחר פעם, אני חוטף צמרמורת כאשר אני נתקל בשני שיבושים שהפכו כל כך פופולאריים וכל כך מושרשים שהם מאיימים על שלוות הנפש שלי.

הראשון הוא ההחלפה של המילה “לכתוב” במילה “לרשום”. בני ציפר כתב על כך כבר לפני יותר משנה אבל אני לא בטוח שהוא מודע לעומק השימוש בשורש ר.ש.מ. אולי ציפר צודק כאשר הוא כותב שההחלפה של “כותב” ב”רושם” נובעת מהשימוש המגוחך במילים גבוהות שנפוץ כל כך בקרב צעירים. אולי זו הסיבה שהם משתמשים ב”אני חש” במקום ב”אני מרגיש”. מה שבטוח הוא שהשימוש במילה “לרשום” הוא מטופש בעיני. משפטים כמו “אולי תרשום כתבה” או “המשתמש רשם בפייסבוק” מעוררים בי עווית שאינני שולט בה.

השיבוש השני נובע, לדעתי, משיבוש בדיבור שמחלחל גם אל שיבוש בכתיבה. צעירים רבים (וכאשר אני כותב “צעירים” אני מתייחס לבני נוער ולסטודנטים) לא שמעו על האות א’. לכן אין הם אומרים – וגם לא כותבים – אני “אכתוב”, “אומר”, “אטפל”, “אנסה”, “אבקש”, “אחשוב”, “אדבר”. תחת זאת, בכל שורה שניה מופיעים “אני יכתוב”, “אני יאמר”, “אני יטפל”, “אני ינסה”, “אני יבקש”, “אני יחשוב”, “אני ידבר”.

כמו בכל דור, גם כיום מתנהל ויכוח סביב השאלה האם צריך לדבר ולכתוב בעברית תקנית, האם יש כזה דבר “עברית תקנית”, האם לא הגיע הזמן להפסיק עם הטהרנות הזו של השפה, האם לא הגיע הזמן שאנשים יבינו ששפה היא דבר מתפתח, שהאקדמיה ללשון הוא מוסד אנכרוניסטי שיש לבטלו. כאמור, הדור הזה אינו שונה.

תהיה עמדתכם אשר תהיה, אני לא מתבייש להודות שישנם שיבושים שמכאיבים לי באוזן.

אבל אני יחשוב על זה עוד קצת ואולי בעתיד אני ארשום ירשום משהו אחר.

נכתבו 93 תגובות לפוסט “אני ירשום”

  1. מומי והחתול:

    טהרנות של השפה זה משהו שצריך לשמור לדיונים על האם להגיד טלפון או שח רחוק. כשמדברים על זמנים אני חושב שזה דיון שאפשר להשאיר בצד.

  2. יובל ואקנין:

    השימוש הנכון באות א’ הוא לא אנכרוניסטי, הוא חשוב ואי שימוש בו צורם לאוזן כמו שירתה של שרית חדד.

  3. ניר:

    משפט אחרון צ”ל: “ואולי בעתיד ירשום משהו אחר”…

  4. דרקונית:

    סלנג זה שפה מתפתחת. שגיאות הן שגיאות. זו הסיבה שהמציאו שם נפרד לשפה הקלוקלת הזו, כי עברית היא לא. יש בפייסבוק איזה 5 קבוצות שמוקדשות לעסק המזוויע הזה של הי’ במקום א’. אני אישית גם ממש מתעבת את ה”אני משכיר דירה” במקום “אני שוכר”.

  5. דנדוש:

    זה מחליא אותי פיזית, הדברים האלה. עוד שיבוש מצמרר להפליא הוא “תסתכל את”, שהוא הכלאה דוחה במיוחד בין “תסתכל על” ל-“תראה את”.

  6. יעל:

    אני חושבת שהשימוש בי’ במקום בא’ צורם כל כך לא בגלל השגיאה עצמה, אלא בגלל הדבר עליו היא מעידה – שאותו אדם לא נוהג לקרוא. לא ספרים, לא עיתונים, לא שום דבר שילמד אותו איך לכתוב בעברית ספרותית. עוד יותר גרוע, זה מעיד על חוסר סקרנות, ויתור לעצמך, חוסר רצון להיות טוב יותר במה שאתה אמור לרצות לעשות (אחרי הכל, אתה פאקינג סטודנט לתקשורת).
    זה אוטומטית מוריד בעיני מערכו של התלמיד (כמובן אלא אם כן הוא עולה חדש).

  7. דן-יה:

    מראות קשים.
    באמת.

    גם יובל כתב על זה אצלנו בבלוג, ואכן: זו אינה טהרנות- אלו טעויות דוחות.

    אני אצטט את שחר ואומר:

    “הנמך מִשלב מיד-
    שאל אותי איך!”

  8. העלמה עפרונית:

    אולי זה קצת מאוחר כי עד שאתה קורא את העבודות הסמסטר נגמר, אבל בתור המרצה אתה יכול בהחלט להקדיש שלוש וחצי דקות בתחילת הקורס כדי להתייחס לזה, לא?
    כשעבדתי כבודקת עבודות בפקולטה שלי ציינתי לפני התרגיל הראשון (ואחריו) כמה נקודות שהם צריכים לשים לב אליהם מבחינת השפה (והאחרונה הייתה “אל תשמשו במילים גבוהות אם אתם לא משוכנעים שאתם יודעים מה בדיוק הן אומרות. אם אתם רוצים בכל זאת להשתמש במילים גבוהות, תפתחו מילון כדי להיות בטוחים שהמילה אכן אומרת מה שאתם מתכוונים”)

  9. יובל עצמון:

    מצטרף ומוסיף עוד שני כאבי אוזניים:
    1. מספרים זכר/נקבה – לא, להגיד “עשר שקל” זה לא חמוד באופן מודע לעצמו.
    2. כנס/כנסי/כנסו – גועלי אבל חלחל כבר כל כך עמוק שנואשתי מלהעיר.

  10. דניס ו.:

    איכשהו כבר התרגלתי לכך שחלק מהאנשים כותבים “אני יעשה”. זה צורם, אבל פחות מבעבר. למה לא התרגלתי? לשלטי החוצות “המחירים הזולים הגיעו לתל אביב”. באדיבות רשת מגה בול והפרזנטור חובב-העברית אברי גלעד, שאומר לא פעם “מחרים זולים” בפרסומות של הרשת.

  11. אהוד קלדור:

    אם כבר התחלנו בלרכז רשימות, הרי כמה צירופים ששגורים בפיהם של דרי הפזורה האטלנטית, שנובעים מתרגום ישיר. אני לא יודע כמה הם פופולריים בארץ:
    לקחת תמונה (מתוך take a picture),
    לקחת מקלחת (מתוך take a shower)
    ואולי המצמרר מכל – עושה הגיון (יעני makes sense)

  12. vandersister:

    רגע של טהרנות מצידי: אנשים שמשתמשים ב”אני יעשה” וחבריו הם על גבול פסולי חיתון מבחינתי. כפי שציינה יעל, זה מעיד על חוסר אוריינות קיצוני, וזה בתורו מוביל לחוסר יכולת לתקשר עם אדם ברמה מתקבלת על הדעת.

  13. עומר:

    “למה אתה משקר אותי?”

    ואהוד, אני התחלתי להגיד “עושה הגיון” כבדיחה בתיכון והמשכתי כי זה פשוט מתגלגל יפה על הלשון. :)

  14. דנדוש:

    עומר – לא. אין תירוץ.

  15. אהוד קלדור:

    עומר
    אגב “משקר אותי” – יצא לי לקרוא ספר הדרכה לחקירות, בהוצאה פנימית של משטרת ישראל. מלבד השימוש הזה (“איך החוקר יכול לדעת אם החשוד משקר אותו?”…) היה שם שימוש ממש ביזארי במילה “הודעה” (במובן של “על מנת להוציא הודעה מהחשוד”..). שני הדברים האלו חזרו כל כך בעקביות, שהתחלתי לחשוב שאולי שינו משהו בשפה ולא הודיעו לי.
    עושה הגיון – חמוד בקונטקסט הנכון, כמו בחורה שאומרת “אני קטן ואני רעב!” :)

  16. ארז כהן:

    לדעתי יש שגיאות חדשות שמקורן בטכנולוגיות התרגום. שמתי לב שסטודנטים כותבים משפט שאין לא שום משמעות בעברית. לקח לי זמן להבין שכנראה הם השתמשו בתוכנה לתרגום המאמר באנגלית- הנה דוגמה-

    “חייבת להיות מידה מינימאלית מסויימת של הסכמה כללית בחברה או בחלקים מסוימים של החברה שהאיום הוא אמיתי, חמור, ונגרם על ידי עשיית רע של חברים בקבוצה מסוימת ובהתנהגות שלהם.”

    מה דעתכם? גוגל תרגם לי בבקשה את המשפט הזה ….

  17. משיב:

    אין דבר כזה: “אני אכתוב”, אלא “אכתוב” לבדו!

    ה-א’ מחליפה את ה”אני”

  18. דנדוש:

    מה לא בסדר איתכם…?
    אוהד – שאני לא אתחיל למנות מה לא בסדר במשפט שנתת כדוגמה לשיבוש חמוד.
    הדרך היחידה שבה נשים מרגישות נוח להביע את הצרכים שלהן, כמו לאכול לדוגמה, היא על ידי הקטנה של עצמן, והפיכתן לזכרים. כי כידוע רק לבני אנוש קטנים או ממין זכר מותר לרצות לאכול. בשביל בני אנוש בגודל מלא וממין נקבה האכילה היא פשוט לא לגיטימית. איכסה איכסה איכסה.

  19. תמר:

    דנדוש (18): לגמרי.

    לגיטימי לרצות שהשפה תשמור על הכללים שמלווים אותה לאורך השנים, אבל אין ספק שהשפה תמשיך להשתנות (לא תמיד לטובה, לפחות בעיניי), רק שפה מתה נשארת סטטית.

  20. שרון:

    אהוד – “עושה הגיון”? מה עם “עושה שכל” החמור ממנו?

  21. יובל עצמון:

    איך יכולתי לשכוח את “זה מרגיש” ו”זה מריח”.

  22. נעמה:

    ולא לשכוח כתיב מלא. מה זה מלא, מפוצץ. “היסתכלתי”, “נירדמתי”, והכי גרוע שפעם כתיב מלא היה ממש עושה לי צמרמורת, ועכשיו אני כל כך רגילה לזה שמלה בלי אף י’ או ו’ נראית לי מוזרה.

  23. או! דיון מלבב:

    קצת מזכיר את הדיון שהתפתח בעקבות ציטוט עילג במיוחד של שרה / ח”כית שאיני זוכרת את שמה (נחשפתי לגלוב רק לפני כמה חודשים ומאז אני משלימה פערים). אני אמנם תולעת ספרים מכיתה א’ ולכן לא ממש מייצגת, אבל עדיין קשה לי להבין איך יש אנשים שמתנסחים כך, בוודאי אם הם סטודנטים ילידי הארץ. אני יאמר, כנסו כנסו (מה? את העדר?), הורקתי (ולא מקנאה) וכמובן: עם (כמילת תנאי).
    מה,הם באמת לא קראו ספר בחייהם?
    מצטערת, אני יודעת שאני קצת מטרחנת, אבל זה כ”כ מציק לי ביומיום. כי אני אמנם מתעלמת משגיאות מחרידות מזרים, אבל כשזה מגיע לחברים שלי, שכולם אנשים נבונים ומשכילים, אני פשוט עומדת נדהמת ולא יודעת איך להגיב. לשמחתי זה לא קורה הרבה כמובן.
    ואם כבר אנחנו דנים בנושא, הנה משהו שהציק לי לפני שנים: שימוש באמנם שלא כמילת ניגוד. מתחילים משפט, שותלים באמצע אמנם ופשוט ממשיכים אותו, כאילו לא היתה מילת ניגוד מעולם. ואני, כקוראת תמימה, ממשיכה לעקוב ולחכות לניגוד שיגיע..
    דנדוש, אני איתך לגמרי בהערה לגבי ה”אני רעב” (ובעוד הרבה אחרות).

  24. או! דיון מלבב:

    שכחתי משהו..
    יובל, אני הייתי עושה משהו עם זה. מורידה ציון, מבקשת הגהה, משהו.
    כסטודנטית נדהמתי לפעמים מעבודות של חברים שיצא לי לקרוא וכשהן חזרו בלי הערות מהמרצה על כל השגיאות זה פשוט ציער אותי.  

  25. העלמה עפרונית:

    אהוד (15) “הודעת חשוד” היא מונח משטרתי/משפטי (ששונה מ”הודאת חשוד”) כך שזו לא דוגמא טובה. נכון שעדיף “לגבות הודעה”, and yet

  26. האח קרמזוב:

    זה נראה לי מקום מתאים לבדיקה מהירה:
    נתקלתי כבר כמה פעמים באנשים ש’מוזגים’ סלט ומיני מזון מוצק אחרים. אני חושב שהם חושבים שזה “להגיש בצורה חגיגית”.
    זו תופעה נרחבת, או שבמקרה אני מושך אלי את החבר’ה מתחתית החבית?

  27. דנדוש:

    לא לא. גם אני נתקלתי, וגם ב”אמזיג”, הבלתי נסבל. “אני אמזיג לך אורז”.
    אה! ואיך לא – הפועל “ללכת” כמתאר את כל הדרכים הקיימות להגיע למקומות אחרים: “אני הולכת לאמריקה לכל הקיץ”, “אנחנו הולכים לחופשה בצפון”, ועוד כהנה וכהנה.

  28. א:

    אם כבר מלינים פה, אותי מחריד יותר מכל “אחת ש..”.
    שנאמר: אחת שהגעת לצומת פולג, סע לכיוון השלט של איקאה.

    לא צוחק.

  29. omeran:

    אני חש במצוקתך. תן לי לרשום לך משהו נגד זה.

  30. קפיטן עופר:

    הצהרתי לפני זמן מה בפייסבוק, שאנשים שיכתבו סטטוסים עם י’ במקום א’, יושפלו בפומבי (כלומר, בפייסבוק). בינתיים זה עובד.

  31. omeran:

    אגב, בעניין “מריח” ובעיקר “מרגיש” (“זה לא מרגיש לי נכון”) יש לי התלבטות, כי החלופה ה”תקנית” ארוכה בהרבה, ומצד שני אין כאן דו-משמעות.
    מה שמזכיר לי איך סבתא שלי היתה מעירה שזה לא נכון להגיד “אני שוקל X קילו” וחייבים להשתמש בחלופה הארוכה “המשקל שלי הוא X קילו”.

  32. שלגון:

    יש משהוא מוזר (לשונית), לדעתי במשפט …”וסגנון כתיבה הוא משהו שלוקח זמן ללטש”.
    השימוש במלה “משהוא” לא במקום, לדעתי. המלה “דבר” מתאימה יותר: כתיבה היא מיומנות נרכשת וסגנון כתיבה הוא דבר שלוקח זמן ללטש, לשכלל ולשפר.
    והניסוח מעט מגושם. אולי עדיף: “כתיבה היא מיומנות נרכשת ולוקח זמן ללטש, לשכלל ולשפר סגנון כתיבה”.

  33. יאיר:

    עד שהומצא הדפוס, בודדים ידעו לקרוא ועוד פחות ידעו לכתוב.
    מאז המצאת הדפוס ועד האינטרנט, רבים יודעים לקרוא אבל למעטים יש אמצעים לכתוב טקסט ולהפיץ אותו בתפוצה רחבה. במשך מאות שנים היו מגיהים טקסטים לפני הורדתם לדפוס, וכך מי שהיה קורא טקסט מודפס – היה תמיד קורא טקסט שעבר הגהה.
    בילדותי זכורים לי היטב מכתבים כתובים ביד; היו פה ושם שגיאות, במיוחד כשכותב המכתב לא היה משכיל במיוחד, אבל התייחסנו לזה בסלחנות יחסית כי זה היה כתב יד שלא הגיע לאף אחד חוץ מהנמען.
    ב-15 השנים האחרונות, כל אחד יכול לכתוב טקסט שנראה מקצועי בדיוק כמו ספרים ועיתונים, ואפילו מכתבים אישיים כבר לא נכתבים ביד, שלא לדבר על רשומות שמופצות לכל העולם. משהו אצלנו בראש מייחס טקסט שכתב “מישהו מאיתנו” ומופיע באותיות דפוס – כאילו נכתב על ידי סופר בעל-שם, ולכן השגיאות כל כך מקפיצות את הפיוזים למי שיודע לזהות אותן.
    מצד שני הנוכחות של השגיאות הללו בטקסטים מודפסים מזינה את התהליך מחדש: לקוראים אין אפשרות להשוות את “כתב היד” שלהם לשפה “הנכונה” אותה קוראים בטקסטים מודפסים.

    זה צורם, אבל זו תוצאה ישירה של “אינטראקטיביות המדיה” שהביאה האינטרנט.

  34. פופאייס:

    שלגון, זה בטח מתיש להיות טרחן.

  35. יעל:

    השימוש של בחורות בלשון זכר (“אני צמא…”) מחליא אותי. לבושתי הרבה גם אני דיברתי ככה מזמן מזמן עם החבר הראשון, והיום אני מבינה עד כמה זה היה בדיוק כמו שדנדוש אומרת. פיכסה. מגעיל.

  36. יובל:

    אותי הכי מעצבנים האנשים שלא מבדילים בין ג’ דגושה ולא דגושה (את הלא-דגושה יש לקרוא כמו ע’ הערבית), ד’ דגושה ולא דגושה (לא דגושה צריכה להיות מבוטאת כמו th במילה האנגלית the), ת’ דגושה ולא דגושה (th כמו throw), לא מבטאים ט’, צ’ ו-ק’ באופן נחצי, ובלי ח’ ו-ע’ כמו שצריך (שלא לדבר על ו’ כ-v ולא כ-w).
    בעצם, עוד יותר מעצבנים אלה שלא מקדימים את נשוא המשפט לנושאו (תפתחו תנ”ך, כאילו שיואו), משתמשים בצורות הפועל כעבר ועתיד במקום כפרפקטיבי ואימפרפקטיבי (ועוד בלי ו’ ההיפוך!), או משתמשים במילים משפות זרות, כמו “דוגמא” ו-“אפרסמון”.

  37. איזה אחד:

    אתה יודע איפה זה צומת לב?

  38. תמר:

    יובל (36): לול!

    את היו”ר הכי מעצבנים אנשים שלא יודעים שבגלוב יש רק יובל אחד, אם זכרוני אינו מטעני, והוא לא.

  39. שמוליק:

    פעם היו מעמידים ילדים על ההבדל שבין “להביא” ו”לתת”. תן לי יד, נתתי לו מתנה, תן נשיקה, תן לי פחית סודה וכו’.

    היום פחות צורם לאנשים (ולי, שגדלתי לתוך עידן ה”תביא”) כשאומרים “תביא לי יד”, “הבאתי לו מתנה” וכו’ ברוב הצירופים. זה נהיה חלק משפת דיבור כמעט תקנית.

    האם בעתיד גם “כנסו” ו”אני יביא” יהפכו לחלק מהשפה? אני מקווה לא להיות פה כבר כשזה יקרה, אם כי לא ברור לי למה.

  40. ברק:

    ואם כבר בשיבושי לשון מטרידים עסקינן, מה יהא על המעצבנים ששומעים נקישה בדלת ומכריזים כי “מתקתקים” יען כי אין יותר דפיקות בדלת, רק תקתוקים.
    בדיוק כמו אחיהם שלא גומרים יותר שום דבר אלא רק מסיימים.

  41. Tweets that mention אני ירשום | מאבד תמלילים - הגלוב -- Topsy.com:

    […] This post was mentioned on Twitter by Fred Versch, Dagesh Kal. Dagesh Kal said: קטנונולוגים השמרו: יובל בשטח http://bit.ly/9YkvHJ [י"פ] […]

  42. ירדן:

    אני מזדהה עם מה שאתה אומר.
    גם לי צורם השימוש בי’ על פני א’.
    אם זאת אני כן נוהג לקרוא ספרים ובכל זאת אני דיי בטוח שמופיעות אצלי טעויות כאלו.
    למשל לא ידעתי שמשהו לא בסדר במילה “לרשום”. “אני ארשום כתבה” נשמע לי פחות, אבל אין לי מושג למה (והייתי שמח אם מישהו יסביר).

  43. בטח מישהי אחרת:

    ואותי מטרידה שאלה אחרת – מה עושות כל כך הרבה מילות עתיד בעבודות של הסטודנטים שלך? זה לא אמור להיות חלק מלשון אקדמית כפי שאני מכירה אותה.

  44. העלמה עפרונית:

    ירדן, בהקשר לכתיבה (להבדיל מרישום שהוא סוג של ציור) לרשום זו הפעולה הטכנית. כלומר, אתה יכול לרשום מספר טלפון, רשימת קניות, מרשם לתרופה (וזו הערה גם לעומרן 29 שדווקא השתמש ב”לרשום” בצורה נכונה) וכו’. “כתיבה” זו הפעולה שמשלבת את התוכן עם הטכניקה – אתה כותב מכתב, כותב כתבה, כותב ברכת שנה טובה, כותב תגובה בגלוב – בכל המקרים האלו יש אתה חושב על המילים, על הדקדוק, על סדר הופעתן, על המשמעות. אתה רוצה להעביר רעיון, לא רק עניין טכני (“שני ראשי חסה, קרטון חלב, חצי קילו עגבניות”).
    הבדל נוסף הוא במישור הטכני. אתה לא רושם תגובה בבלוג כי אתה לא מחזיק עט, נוצה או עפרון. אם חשוב לך לתאר את הפעולה הטכנית ולא את הכתיבה עצמה, אתה “מקליד” את התגובה בבלוג.
    מקווה שההסבר היה ברור (ומדוייק. אני לא בלשנית ואשמח לתיקונים).

  45. אהוד קלדור:

    תודה על התיקון, עלמה.
    אני (כמעט) בטוח שהשימוש במילה “הודעה” היה שגיאה של “הודאה”. אני יבדוק את זה אחר כך :)

  46. אהוד קלדור:

    סליחה, אני יבדוק את זה אחורי זה.

  47. ליז בצ'ינס:

    מצחיק איך שפוסטים כאלה גורמים לכל המגיבים להיות מאוד* מודעים לסגנון הכתיבה והביטוי שלהם.
    אגב, לגבי התגובה של דנדוש (18) I couldn’t agree more. היה לי חבר בצבא שהיה עושה לי את זה (‘אתה עייף?’ ‘אתה רעב?’ ועוד בקול חמוד) וזה שיגע אותי.
    אה כן, ואני מסכימה גם עם ואנדר שאמרה שאנשים שכותבים י’ במקום א’ עתיד הם פסולי חיתון. כבר פסלתי מספר לא קטן של דייטים פוטנציאלים אחרי ששלחו לי סמס של ‘אני יאסוף אותך ב8′.

    *’מאוד’ – כי להגיד ‘נורא’ (למרות שלדעתי, ובטח גם לדעת אחרים, זה נשמע יותר טבעי) יהיה שימוש לא נכון במילה, למרות שהיא כבר השתקעה עמוק בתוך הקונצנזוס.**
    **ולא שהעברית שלי מושלמת או משהו, אבל היי, לפחות אני משתדלת.

    שיט, עכשיו גם אני התחלתי לעשות את זה. די, אני מפסיקה כאן.

  48. רגשות מחושבים:

    עירית לינור אמרה פעם שדיבור בקול של תינוקת ולשון זכר לבחורות זה חמוד עד גיל מסוים ואז זה חייב להיעלם, ושהגיל הזה הוא 4. לא תמיד אני מסכים איתה אבל במקרה הזה לגמרי.

  49. תמר:

    בהמשך למה שרשמה כתבה ליז – כשמגיבים בכל הקשור לשגיאות כתיב ו/או סגנון, בדרך כלל יופיעו בתגובה שגיאות כאלה בדיוק.

  50. העלמה עפרונית:

    אהוד (45) – אני לא פליליסטית[1] אבל חיטטתי קצת במחברת דיני ראיות ישנה. “הודעה” היא הדברים שאומר עד (או חשוד) בנוגע לעבירה והשוטר רשם (כאן “רשם” במשמעות הנכונה, כי השוטר מבצע פעולה טכנית – תיעוד הדברים על הכתב ללא הפעלת שיקול דעת, בדומה להקלטה). “הודאה” היא הדברים שאומר חשוד כשהוא מודה בכך שביצע את המעשים שמיוחסים לו. במילים אחרות, הודאה היא סוג של הודעה, אבל הודעה איננה בהכרח הודאה.

    [1] והיום בגלוב – דברים שהעלמה עפרונית היא לא.

  51. דורון:

    דניס (10) אם כבר מדברים אז מה זה בעצם פרזנטור? האם זו המילה העברית ל presenter? כי אם זה אמור להיות פרזנטר, אז ללא וו. הוו הוסף כנראה עם השנים ע״י תקציבאיות עילגות של משרדי פרסום

  52. רוצה להיות אבא:

    אני כבר מזמן יסדתי ועומד בראש התנועה ׳להחזרת ה-ה׳ … זה מטריף שאנשים בולעים אותה ומחליפים אותה ב-א׳ !!!

    אבל הכי משגע אותי, זו ההסתמכות על בודק האיות שמפיל גם את הגדולים ביותר כשהוא מאשר שגיאות כתיב, שהן בעצם מילים תקינות ובראשן ׳תפןשה׳ עם ד׳ במקום ׳תפיסה׳ עם ס׳ וההפך … יש ספרי שפמים ומאמרים אקדמיים שלמים שמלאים בשגיאה הזו.

  53. רוצה להיות אבא:

    אני כבר מזמן יסדתי ועומד בראש התנועה ׳להחזרת ה-ה׳ … זה מטריף שאנשים בולעים אותה ומחליפים אותה ב-א׳ !!!

    אבל הכי משגע אותי, זו ההסתמכות על בודק האיות שמפיל גם את הגדולים ביותר כשהוא מאשר שגיאות כתיב, שהן בעצם מילים תקינות ובראשן ׳תפישה׳ ב-ש׳ במקום ׳תפיסה׳ עם ס׳ וההפך … יש ספרים שלמים ומאמרים אקדמיים שלמים שמלאים בשגיאה הזו.

    נ.ב.

    התנצלותי … קשה הקלדה באייפון.

  54. יאיר יונה:

    הליכתה לאיבוד של הא’ בלשון עתיד משגעת לי את המוח, ואני לא חושב שאני אדם אנכרוניסטי. אבל כמו שציינו פה קודם, זה בעיקר מעיד על איזו חוסר סקרנות\חוסר קריאה\אינטיליגנציה פגומה.
    בד”כ טעויות העברית האלה מרגישות כמו איזה רצון מסוים להשתייך למכנה המשותף הנמוך ביותר, כדי להיות ‘חלק מ’ ולא חס וחלילה להיות אליטיסט שמדבר עברית תקינה (וואטאבר זה אומר).

    בהקשר הזה, האנשים שאומרים ‘אינטרטנט’ הם המאוסים ביותר.

  55. שלגון:

    ל- פופאייס:
    כוונתי הייתה להראות שכולם טועים, אפילו היו”ר, ואפילו בזמן שהוא מצביע על שגיאות של אחרים.אם זה לא היה ברור, אני מתנצל.
    המטרחן במומו מטרחן.

  56. אדגר:

    רוצה להיות אבא: יש לא מעט מילים דומות שההבדלים ביניהן דקים כל כך שהאקדמיה בעצמה נכנעה לאיחודן. תפיסה התקבלה כמילה מאוחדת לתפישה (מופשטת) ולתפיסה (פיזית). כיום האקדמיה רק ממליצה על האחדה אך אינה מחייבת אותה. בכל מקרה, זאת כבר לא נחשבת טעות.

  57. ניר:

    צר לי לחרוג מרצף התגובות בסגנון “מפריע לי ש…” ובכל זאת משהו מעט מהותי יותר:

    בזמן שטעויות של א’ ו-י’ מפריעות לי בקריאה הן מפריעות לי פחות (אמנם עדיין מפריעות) בשמיעה. ישנן שגיאות רבות שקל לי להתמודד עם שמיעתן מאשר עם קריאתן.

    יעל (6) העירה הערה נכונה: שגיאות אלו מעידות ש”שאותו אדם לא נוהג לקרוא. לא ספרים, לא עיתונים, לא שום דבר שילמד אותו איך לכתוב בעברית ספרותית” – וזה גרם לי לחשוב על המונח “עברית ספרותית”.

    אני זוכר שבכיתה ז’ ו-ח’ בשעורי ערבית הסבירו לנו שאותנו מלמדים ערבית ספרותית, וזו לא הערבית המדוברת אותה מדברים ברחוב. לא הבנתי את ההבדל בין ערבית ספרותית למדוברת וביקשתי דוגמה בעברית, המורה טענה שבעברית אין הבדל בין הספרותית למדוברת.

    לדעתי כל הטעויות המצויינות כאן בתגובות הן בדיוק ההבדל בין עברית ספרותית למדוברת. זה אמנם מפריע לכולנו אבל אני לא יכול שלא לתהות – מי קבע שהעברית המדוברת חייבת להיות זהה לספרותית? אם הערבית הספרותית שונה מהמדוברת, וגם האנגלית הספרותית שונה מהמדובר (שירי ראפ והיהופ מישהו?) מדוע שלעברית לא תהיינה שתי גרסאות? אני מסכים שלכתוב בעברית מדוברת זה דבר רע, אך לשלול את העברית המדוברת לחלוטין?

  58. נויף:

    זו ההזדמנות להמליץ (שוב) על ספרו המצוין של גיא דויטשר, גלגולי לשון, בו הוא מתאר כיצד השפה נבנית, נהרסת ומשתנה, ואיך לעיתים תבניות לשוניות שנחשבות בעינינו “תקניות” – מקורן בכלל בשיבושים.
    בזמנו כתבתי על הספר הזה קצת יותר:
    http://www.shirbut.com/blog/?p=867

  59. שלמה:

    יובל, רק רציתי לרשום לך שאתה כל כך אמיתי, וזה הכי החשוב

  60. ג'ו:

    שכחת את ה”לכאורה”

    הסטודנטים משתמשים בלכאורה גם כשלכאורה אין שום הצדקה לשימוש במילה

  61. צפריר:

    משיב (17) צודק – המילה “אני” מיותרת שם, אף אם מותרת.

  62. צחי:

    המממ… וגם לוכסנים הפוכים (\ במקום /), כמו בתגובה 54. נראה שמשום מה יש לאנשים הרושם שבגלל שעברית נכתבת מימין לשמאל, גם הנטיה של הלוכסן היא הפוכה מאנגלית.

  63. יעלי:

    אכן, מותה בטרם עת של האות א’ מצטרף למותן של אותיות הבכל”ם.
    אם יש משהו שממש, אבל ממש מקפיץ לי את הפיוזים זה אנשים שאומרים ואף כותבים ש- במקום כש-. למשל: “למה לא לא אמרת לי אתמול שנפגשנו?”
    כבר הפסקתי לספור את כמות הדייטים שפסלתי בגלל טעויות מזוויעות שכאלה, ועוד היד נטויה…
    מצער, צורם ומצמרר.

  64. בניהו:

    ל#21

    ‘זה מריח’ – בסדר גמור.

    קרא להנאתך סיפור קצר של ש”י עגנון בשם סוכת החג. הוא עוסק בדיוק בזה.

  65. חנה:

    ל57- אי אפשר לומר שערבית מדוברת היא ערבית ספרותית עם טעויות. עד כמה שידוע לי, הערבית הספרותית והערבית המדוברת הן שפות שונות בתכלית, ולא ניתן להחליף ביניהן. נכון שכשאנחנו מדברים אנחנו נוטים לדבר במשלב נמוך יותר, אבל זה לא אומר שצריך לוותר על כללי דקדוק בסיסיים.

  66. גדי:

    השפה היום היא דבר איום ונורא. אנשים כותבים בצורה עילגת ומגוכחת, לרבות אנשים בעלי משרות בכירות – וגם בצבא (ואולי במיוחד* בקרב בעלי דרגות בכירות.

  67. אדר:

    לא יודעת איפה ראית דבר כזה. אני סטודנטית באונ’ ת”א כבר שנה, ואני שנוררית גדולה של סיכומים ועבודות. מעולם לא נתקלתי ב”אני ירשום” או בטעויות גסות כאלו בטקסטים של סטודנטים אחרים. מחוץ לטוקבקים ב”וואלה” לא יוצא לי לראות דברים כאלו.

    אלו עבודות של סטודנטים במכללה? אני חושדת שהחומר האנושי שהולך למכללות הוא פשוט ברמה נמוכה יותר, לרבות אנשים שלא קוראים ספרים ועיתונים מספיק כדי לרכוש כישורי דקדוק בסיסיים.

  68. נירית סמיילי:

    יובל, מזדהה עם מצבך… אני בודקת תרגילים של סטודנטים לתואר ראשון בתקשורת ומזדעזעת כל פעם מחדש מרמת העברית.
    הכי מציק: אצל הרוב המכריע תמצא “אני ירשום” “אני יגייס” וכו’ במקום “ארשום/אגייס” וזה משגע אותי!! וזה כך אצל רובם. זוועה.
    או שסטודנט כתב, שהוא יתעד מישהו “משוכח” עם מישהו אחר. כן, ממש ככה, במקום “משוחח”. או סטודנט אחר, שציין שהוא “מוחרך להגיד”, במקום “מוכרח”.
    שלא לדבר על זמנים, זכר/נקבה, הגהה של פסיקים ונקודות… פשוט אתגר לקרוא את התרגילים בלי להתעצבן.
    ומה אני יכולה לעשות?
    לפסול לכל הסטודנטים את התרגילים, כי הם עילגים בצורה מביכה?
    (כי יש רק צדיק אחד או שניים, שכותבים בעברית תקנית..).
    אז כך זה ממשיך.. עצוב.

  69. רוני רוזמן:

    כל מה שנכתב, וגם – לקחת החלטה, לעשות החלטה ושאר שאילות מאנגלית שאמורות להעיד על תחכומו וקוסמופוליטיותו של הדובר הנבער.

  70. אהוד קלדור:

    פעם שמעתי מישהי מבקשת “מנה פלאפל ללא בצל”. השימוש הגבוה מדי (‘ללא’ במקום ‘בלי’ העממי יותר) הצחיק אותי, למרות שאני לא חושב שזה לא נכון.

  71. mio:

    גמני גמני סובל.
    בנוסף על אלו שכבר צוינו, שגיאה נוספת שפוסלת חיתון:
    לשים (חולצה, גרב, נעל, תכשיט, כובע, משקפיים, שעון או צעיף) במקום ללבוש, לגרוב, לנעול, לעדות, לחבוש, להרכיב, לענוד ולעטות.
    אני חושב שגם זה בא מאנגלית (פוט און יור סנדיי שוז…). אבל בעוד שאני סלחני ל”עושה שכל” או “לקחת החלטה”, ה”לשים חולצה” מוציא אותי משלוותי.

  72. יובל עצמון:

    כואב לי באוזן בכל פעם שאני מגיע למרכזיה עם מענה אוטומטי ושומע “אם *ידועה* לכם מספר השלוחה אנא חייגו אותה כעת”.

  73. ל MIO:

    אתה באמת אומר לעדות תכשיט ולעטות צעיף ברמה היומיומית?
    מסקרן אותי.

  74. צחי:

    עוד אחד: קורית (ולפעמים קוראת), הטיה שגויה ונפוצה של ק.ר.ה, במקום קורַה. פעם הרצתי חיפוש של המילה הזאת ב-ynet, ושלחתי דואל לעורכי כל המדורים בהם היא הופיעה. רובם תיקנו. בויקיפדיה תיקנתי בעצמי (אבל יכול להיות שהיא הופיעה שם שוב מאז, זה היה די מזמן).

  75. מניה שוחד:

    אני מקבלת התמוטטות עצבים (נתקפת?) כשאני שומעת את השילוב המרנין: “שמתי מכנס, קניתי נעל”.
    או את הריבוי המעצבן “משקפיים יפות, אופניים יקרות”.
    הלו כזה???

  76. דנדוש:

    מניה -חוטפת.

  77. אלעד יאיר:

    כתבה מ”הארץ” היום:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187322.html
    פסקה שלישית. צמתיים מרכזיות…
    למה להתלונן על סטודנטים?

  78. רוני רוזמן:

    וכמובן, הסיוט שאינו נגמר – יש מצב. מעביר אותי על דעתי.

  79. דניאלה:

    במשך שנים רבות הצטמררתי משגיאות כתיב ודיבור כאלה ואחרות של הסובבים אותי, עד שהבנתי שיש לא מעט דוברי עברית טובה משלי, שימצאו את העברית שלי צורמת ומזוויעה.

    אני סבורה ששגיאות כאלה נובעות לרוב מבורות. יש תחומים שגם אני בורה בהם, ולא הייתי רוצה שילעגו לי על בורותי.

    מאז שהבנתי את כל זה, ומאז שקראתי את “גלגולי לשון” של גיא דויטשר, אני חיה בתחושת גדולה יותר של רווחה עם רמת העברית של הסובבים אותי, וגם עם זו שלי.

  80. ירון (הלא מקורי):

    דניאלה,
    אז את אומרת שאם מישהו אומר ששלוש ועוד חמש הם תשע, אני לא צריך להצטמרר, כי גם אני לא מי יודע מה טוב בפתרון משוואות דיפרנציאליות חלקיות?

    לא הכל יחסי. יש דברים בסיסיים שכל אחד צריך לדעת.

  81. רונית:

    עוד שיבוש רווח: שתֵי במקום שנֵי.
    מחרפן.

  82. שחר לוי:

    תראה, דווקא הכדורגלנים שלנו מדברים עברית תקנית לחלוטין:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3948128,00.html

  83. ג'ו:

    אנרגי:

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/152/212.html?hp=1&cat=312

    על מדינה שרואה עליות חדות במחירים

  84. mio:

    ל 73
    כן. כשקר בחוץ אני מציע לבת שלי להתעטף בצעיף או לעטות אותו. אני מזכיר לה לענוד את השעון או את התכשיט. (לעדות זה באמת קצת מוגזם). ברור שאצלנו בבית גורבים גרביים, נועלים נעליים, מרכיבים משקפיים וחובשים כובע. אני לא צריך להקפיד על זה או לתקן. התמזל מזלי וכל ילדי למדו אצל גננת שמאמינה בעברית נכונה ועשירה וגם להם ברור מאליו שכך יש לדבר.

  85. רוקד על הדם:

    גדי (66): “מגוכחת” ??!!

  86. רוקד על הדם:

    טוב, אם כבר אני פה: “שפורפרת”, “עושה שכל” – בעעעע
    ביטויים שהטוקבקים לעסו, ירקו, דרכו עליהם, ואז עוד פעם: “חקוק בסלע”, “כל מילה בסלע”, “טול קורה” – בעעעע II
    ולסיום, ביטוי שנראה (בסגול) לי די חדש, שגם הוא גורם לי לצרבת: “הסכים לי”. מה זה? עברית? מאיפה זה הגיע? תמיד היה פה?

  87. רואה שחורות:

    יש מילים ששחכתם לדון בהם, ולאניות דעתי זו ממש שחיטות.

  88. אטרוסקית בתפקיד אנגלית, לטינית בתפקיד עברית « דגש קל:

    […] יצא לנו להיאנח מול הצהרות מעייפות כאלה ואחרות ולנסות להסביר בסבלנות, אבל כמובן שזה לא עבד. אז הפעם אנסה מכיוון […]

  89. נגה:

    אמנם אני מגיבה באיחור אופנתי אבל בכל זאת…
    אני חושבת ששיבושים רבים ‘נולדים’ לאנשים שעברית אינה שפת אמם. אנשים שמיישמים בעברית ביטויים משפות אחרות.
    במשפחתו של בעלי נפוץ הביטוי IS XXX BY YOU? כשהם רוצים לשאול אם מישהו נמצא במקום כלשהו.
    הביטוי “לקחת תמונה” ונוספים מציגים את אותה תופעה.

    מצערת בעיני (מאוד!) העובדה ששוקלים לבטל דברים מסויימים בשפה (זכר/נקבה) משום שרבים פשוט לא יודעים את שפתם…

  90. יובל דרור (רו"ח):

    זה ממשיך גם בצבא עם תופעות יותר צורמות
    לא מזמן, כשהייתי במילואים צפיתי במסדר של בנות בקורס כשהמפקדת העמידה אותן מול חדר האוכל כדי שיאחלו למפקדת פה-אחד בתיאבון.
    המפקדת קלטה מישהי זזה ומיד צעקה לה: “אני הסכמתי לך לזוז ?”

  91. סימה:

    “הסכמתי” זה מילה של קיבוצניקים. אני גיליתי את זה באיחור רב אחרי שיצאתי מהקיבוץ ושאלתי את בן זוגי הלא קיבוצניק בעליל אם הוא “מסכים לי”. הוא לא ידע אם לצחוק או לבכות.
    ואגב הסטודנטים שרושמים, מתי הם יפסיקו להשתמש במילה כאילו בעבודות שלהם?!

  92. נלי:

    השיבושים נולדים בגלל קריאה מועטה ופגיעה משמעותית בחשיבות השפה העברית. בל נשכח את רמת החינוך וההוראה שילדינו “זוכים” לקבל.

  93. אור הושמנד:

    לדעתי לא צריך לדבר ולכתוב בעברית תקנית, אין כזה דבר “עברית תקנית”, הגיע הזמן להפסיק עם הטהרנות הזו של השפה, הגיע הזמן שאנשים יבינו ששפה היא דבר מתפתח, האקדמיה ללשון הוא מוסד אנכרוניסטי שיש לבטלו. אני לא אוהב שמשמרים את השפה קשה, ואם יש בשפה שגיאות וטעויות נפוצות זה סימן השפה קשה מדי וכדאי ויש צורך לשנות אותה, כי כל ניסיון לטהר שפה ולשמור על הכללים הישנים שלה נדון לכישלון חרוץ לגמרי. אני תומך ברעיון שנשנה את השפה בדרך שתעשה אותה יותר ויותר קלה, שנחליף את הכתיבים וההגיות בכתיבים המבוססים על כתב לטיני והגיות חדשות לפי הכתיב שייקבע (לכל אות יש רק צליל אחד ולכל צליל יש רק אות אחת), שנסיר את המינים הדקדוקיים של השפה העברית (זכר ונקבה יתאחדו למין אחד) ושנתאים את השפה לדובריה ולא להפך! הדבר הזה יכול להיות כמובן מסובך כי לפיכך צריך ללמד את השפה החדשה כאילו שהיא שפה זרה, להחליף את שלטי התנועה והרחובות, לכתוב מחדש את המסמכים והספרים ודברים שונים, להקליט מחדש שירים, ועוד; אבל אני גם לא חושב שצריך לעשות את זה כל כך מהר, אלא באופן הדרגתי: שהילדים של הדורות הבאים ילמדו את השפה הקיימת והשפה החדשה כשתי שפות שונות, שתהיה עדיפות לשפה החדשה, ושלאט לאט נתחיל בין היתר לכתוב כתבות ומסמכים וספרים בשפה החדשה, להחליף שלטי תנועה ורחובות בשלטים הכתובים בשפה החדשה, להכין סרטים ושירים בשפה החדשה, להקים מחדש את אתרי האינטרנט בשפה החדשה, ועוד, וכל זה אמור לדעתי לקרות במשך לפחות 100 שנים וכאשר יותר ויותר אנשים ישלטו בשפה החדשה פחות ופחות אנשים ישלטו בשפה הישנה. כך נצליח מצד אחד להקל לדורות הבאים את השפה ומצד שני מי שכבר חי ועדיין לא מוכן לוותר על דברים קיימים בשפה הקיימת לא יאבד אותם. בהצלחה.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: