זהירות, מותג טפילי

סיני גז ביקש לפרסם בגלוב טקסט בקטגוריית “כתב/ת אורח/ת”. למרות שבאופן עקרוני אני לא מתלהב מהשיח הפרסומי-שיווקי, אני חושב שסיני מציג כאן נקודה שהיא מעבר לטקטיקת פרסום מקומית.
הנה הטקסט לפניכם:

***

בטח יצא לכם להיתקל בו. הוא נמצא בכל מקום, מצליח לחדור לכל פינה, לכל פיסת תודעה, אינץ’, ספוט, קליק ומה שלא תרצו. אבל אף אחד לא קורא לו בשמו, למעשה רוב המפרסמים מאמצים אותו בהתלהבות יתר. אבל אני חושב שהוא טפילי ומזיק, הרשו לי לקרוא לילד בשמו: המותג הטפילי.

מהו המותג הטפילי? מותג שמתלבש על גביי מותג אחר, כזה שמפרסם את מרכולתו ומשקיע כסף, זמן או משאבים על מנת לקדם את ענייניו בעוד המותג הטפילי נהנה ממאמץ זה בלי להניד עפעף. בדומה לסוגי טפילים בטבע, המותג המרכזי, ממנו ניזון הטפיל, אינו מקבל בתמורה דבר מהמותג הטפילי.

איפה נתקלים במותג טפילי ? ובכן, כמעט בכל מקום. בשנה האחרונה יצא לי לראות פרסומות רבות המקדמות מותג טפילי ברור, פייסבוק למשל. פייסבוק אומנם מספק למותג שטח אחסון אך מדובר בעלות אפסית כמעט בלתי מורגשת עבורו, כמובן שבמבחן העלות-תועלת הטראפיק שמספק המותג המרכזי לפייסבוק מכסה את העלות הזאת במהירות. יתרה מכך, כאשר הפרסומת מקדמת הן את המותג המרכזי והן את פייסבוק הרי ששטח האחסון אינו רלוונטי. פייסבוק נהנה מפרסום חינמי, טפילי, מבלי לתת דבר למותג מלבד אותו שטח איחסון חינמי.

אפשר להתייחס ליחסים אלו, אם נחזור לעולם הביולוגי, כיחסי סימביוזה. שני המותגים נהנים האחד מהשני. אך זו השערה שגויה כיוון שהיחסים בין המותגים אינם שיווניים. תבדקו בקרב מותגים או אנשים שאיבדו את הפרופיל שלהם במחי מקלדת על ידי מנהלי פייסבוק אחרי שהם השקיעו משאבים, זמן וכסף על מנת לקדם את העמוד שנמחק. בניגוד למקובל, אני חושב, יותר נכון חושש, שפרסום עמוד הפייסבוק כחלק מקמפיין פרסומי מהווה שגיאה טקטית ואסטרטגית בטווח הקצר והארוך. עם זאת אסייג ואומר שיש מקום לפעילויות פייסבוק אך הן חייבות להיות מחוברות לנוכחות מקוונת יציבה, אמינה, ומאופיינת בצורה טובה יותר לגביי המותג שלכם. אל תניחו את כל הכסף רק על עמוד הפייסבוק שלכם, זה מסוכן, מטופש וחסר אחריות כלפיי המותג שלכם. בנוסף, אומר גם שהטמעת כפתור לייק או עמוד הפייסבוק שלכם בתוך אתר הבית נראה כמעשה חכם יותר, כנראה שגם בפייסבוק מבינים שהם לא יכולים להיות טפיליים לעד וחייבים לעבוד בסימביוזה עם אתרי האינטרנט והמותגים המקוונים.

נחזור להגדרת המושג מותג טפילי ולהרחבתו: מותג טפילי עשוי לגרום לקניבליזציה של המותג המרכזי וממש כמו בטבע לגרום למותו. פרסומת אשר מקדישה אינץ’ או זמן פרסום יקר על מנת לקדם מותג אחר (פייסבוק) היא שגיאה שיווקית שמפתיעה אותי כל פעם מחדש. מדוע לא להפנות את הצופים לאתר האינטרנט שלכם ודרכו תוכלו להפנות אותם לעמוד הפייסבוק והטוויטר ושאר נוכחות הרשת שלכם? מה עומד בבסיס ההחלטה לקדם בפרסומת אחת, שני מותגים למעשה, שאין ביניהם כל קשר מסחרי או פרסומי וברור לכל שהמותג הטפילי שבה נהנה לחלוטין מפרסום ומזמן שידור יקר מבלי מחוייבות למותג המפרסם? ומה לגביי מי שאין לו חשבון פייסבוק, האם הוא לא יוכל ליהנות מהמותג שלכם?

מנהלי שיווק חייבים לשאול את עצמם אם הם לא יורים ברגלי המותג שלהם כאשר הם חותמים את הפרסומת בשם של מותג אחר, שחי על חשבון המותג שלהם. קדחת הפייסבוק שפשתה בקרב מנהלי שיווק רבים גרמה להם לוותר על ערכי שיווק בסיסיים. המותג שלכם חייב להיות במרכז. בעולם של עודף מסרים עליכם למקד את הצופה במסר המרכזי ולא להבריח אותו לחלל הפייסבוק הכאוטי.

פייסבוק נהנים מהמהלכים השיווקים המטופשים הללו שבאורח פלא תפסו נפח חסר פרופורציות בעולם הפרסום הישראלי בתקופה האחרונה. חיזרו אל אתרי האינטרנט שלכם, ערכו בהם את ההתאמות הדרושות והטמיעו את היישומים החדשים שצצים מדי פעם (פייסבוק, יוטוב וטוויטר נכנסים להגדרה הזו, למי ששאל את עצמו). אל תמכרו את המותג הותיק והאמין שלכם תמורת נזיד לייקים עבש.

חוסר אחריות מותגית, שיווקית וקצרת רואי שכזו הופכת את עולם הפרסום הישראלי בטח בזירה המקוונת לכזה אשר מוכר חשבונות פייסבוק בקילו, מייצר חשבונות מזוייפים ומתגאה בלייקים שנרכשו על המשקל. מותג שכזה נהנה מנתונים שגויים, ומחיבה מדומה. שטחי הפרסום שלכם יקרים מכדי לבזבז אותם על מותגים טפיליים.

נכתבו 38 תגובות לפוסט “זהירות, מותג טפילי”

  1. עידו:

    טקסט שלא מכבד את האכסניה שבה הוא מתארח.

  2. עידו:

    טקסט שלא מוסיף כבוד לאכסניה שבה הוא מתארח.

  3. מומי והחתול:

    הגרסה של השורה האחת:
    אני מומחה למדיה חברתית.

  4. סיני:

    היי עידו
    אתה יכול לפחות לנמק למה ?
    סיני

  5. ברק:

    לא מסכים בכלל
    המפרסם דואג להביא את הפרסומות שלו לצרכנים ישר לוריד, לא לחכות שיראו שוב TV אלא ישר לעדכן בפייסבוק
    ישר לסמארטפון
    ישר למחשב
    מהפרופיל של הבן אדם לפרופילים של החברים שלו

    פוטנציאל של חצי מיליארד אנשים בשיווק ויראלי זול הרבה יותר טוב מפרסומת אחת במדיות האחרות
    קמפיינים שיווקיים בתוך האתר מביאים יותר אנשים לבדוק את המוצרים

    אולי מה שעושים היום בFB המפרסמים הישראלים הוא לא טוב, אבל עם קצת יצירתיות זה יכול להביא המון חשיפה ומביפנים( קמפיינים בFB נושאי פרסים, ביקורות צרכנים שהם חברים – המלצה ממקור ראשון ועוד…)

  6. סיני:

    היי ברק
    לא בטוח שהבנת את הנקודה שלי, הרעיון הוא שהמותג הטפילי הופך לחלק מהפרסום. אין שום בעיה לפרסם בפייסבוק ושות’ אבל למה לא לקדם את אתר הבית בפרסומות ? שאנשים יגיעו אליו תוכל לפרסם גם את הנוכחות הנוספת שלך ברשת.

  7. סיני:

    היי מומי והחתול
    למה לא להתמקד בביקורת שלי ? אני באמת לא מצליח להבין את ההגיון לראות שני מותגים בסיומה של פרסומת, במקרה הטוב זה נראה מגוחך, במקרה הרע זה נראה מטופש ומזיק. מה לא נכון במה שכתבתי ? אשמח להתייחסותכם

  8. מומי והחתול:

    לסיני: כי כמו שיובל אמר בתחילת הכתבה כל השיח פרסומי שיווקי הזה פשוט לא מעניין.

  9. סיני:

    מומי: אני חושב שזה יותר ביקורת מאשר חלק מ”השיח הפרסומי-שיווקי” אבל אני לא אתווכח אם זה לא מעניין אותך. הרגשתי צורך לשתף במה שנראה כמו טימטום מוחלט.

  10. אלי:

    לפני שכותבים ביקורת כדאי לקרוא את הכתבה. כל פרסומות בימינו היא פרסומת לפייסבוק.

  11. סיני:

    אלי: כן, מומלץ מאוד לקרוא לפני שמגיבים

  12. ברק:

    את האתר שלך תקדם בקלות יותר עם לינק מתוך הפייסבוק

  13. סיני:

    שוב, ברק , אני מבקש שתקרא את המאמר. אני מדבר על פרסומות בטלויזיה , בעיתונות, ברדיו ואפילו באינטרנט שאומרים “חפשו אותנו בפייסבוק” ומצרפים את הלוגו של פייסבוק או טוויטר. זה נראה לי פרסומת חינמית לשירותים האלה וקידום של מותג אחר על חשבון זה הפרסומת של המותג המרכזי.
    אני חושב שהתגובה של אלי ממצה את מה שאני בא להגיד: “כל הפרסומות בימינו הן פרסומות לפייסבוק”. זה ממש נראה ככה, כאיזה “אלמנט חובה” שנדחף לכל פרסומת.

  14. רויטל סלומון:

    אהיה פרקליטת השטן של עצמי לרגע – אני לא מאמינה בבולשין מדיה חברתית, אבל לפייסבוק יש כוח, ואם יודעים איך לנצל אותו, אפשר לעשות דברים נחמדים.

    זה נורא פשוט: יש קהלי יעד שחיים בפייסבוק ושוחים בתוך האתר הזה. הרבה יותר נוח להם לעשות לייק, לראות תמונות ולהיחשף למסרים פרסומיים דווקא בתוך פייסבוק ולא מחוצה לו. במקרים רבים, עמוד בפייסבוק או קמפיין נקודתי (כמו תחרות) יכולים לתת זריקת-חשיפה משמעותית למותג, מכיוון שקהל היעד נמצא שם ולא מעניין אותו מה יש באתר הבית של החברה.

    מעבר לכך, פייסבוק הוא פלטפורמה אינטראקטיבית בברירת המחדל שלו – הוא מאפשר לגולשים להגיד לך כל מיני דברים, כמפרסם; הוא נותן לך להעלות סרטונים ותמונות בקלות ועוד. יש הרבה חברות שהאתרים שלהם בקושי מאפשרים את הדברים הבסיסיים האלה, ושדרוג מסיבי של אתר אינטרנט יעלה הרבה יותר כסף.

    הקמה ותחזוק של עמוד פייסבוק היא הרבה יותר זולה ומהירה מאשר הקמת אתר אינטרנט איכותי, מקצועי ומתעדכן באופן שוטף. יש לא מעט עסקים קטנים שמצליחים לנהל עמודים פופולריים ומביאים לידים כמעט ללא השקעה כספית.

    הבעיה היא לא פייסבוק. הבעיה היא שהמותגים הגדולים וגם הרבה עסקים קטנים לא יודעים איך לנצל את האתר הזה בצורה מקסימלית ונבונה, ונופלים ברשת של הרבה שרלטני מדיה חברתית וכל מיני חברות שמוכרות שירותי עמודי פייסבוק “על הדרך”. הבעיה היא, כמו בהרבה מישורים של האינטרנט, שיש תפיסה שגויה, לפיה – if you build it, they will come, ושאחרי ההשקה הראשונית לא צריך לעשות יותר כלום, כי זה “ויראלי”.

    יש עוד הרבה בעיות כאלה. פייסבוק לא אשמים – העדר אשם.

  15. רויטל סלומון:

    *בולשין = בולשיט
    כמובן.

  16. אריק:

    סיני,
    אני מסכים שפייסבוק נהנים במקרה הזה מפרסום על חשבון המותג האחר, אבל אין זה אומר שהמותג לא מקבל עבור זה תמורה. אתה מתייחס לאתרים של המותגים כאילו זה נכס חשוב שיש לקדם אותו, אבל בסוף הוא *כלי* ואין הוא המטרה. וככה גם עמוד הפייסבוק הוא כלי.

    ומה שהמשווקים היום מבינים הוא שהם ישיגו יותר אינטרקציה של הצרכן עם הפרסומת שלהם אם הם יפנו אותו לעמוד פייסבוק ולא לאתר.

    אריק

  17. סיני:

    היי רויטל
    כל מה שכתבת נכון, אין ספק שיש כוח מטורף לפייסבוק ולטוויטר וליוטוב ולגוגל אבל בסופו של דבר, כמותג אתה צריך לקדם מותג אחד, אתר אחד וזהו. יש לך 30 שניות בטלויזיה אז אתה מבזבז זניות יקרות על קידום מותג אחר ? זה לא נראה לך מטופש ? כל ה”חפשו אותנו בפייסבוק” או “חפשו בגוגל…” אני זוכר שהיה איזה פוסט אצל עידו קינן שאיזו חברה קידמה את עצמה באמצעות “חפשו אותנו בגוגל” ומקדמי ארים עצלנים או חמדנים או שניהם פשוט השתלטו על מילות החיפוש האלה. ההסתמכות וההתרפסות בפני מותג זר נראית לי מגוחכת. פייסבוק הוא כלי, רק כלי.

  18. סיני:

    זניות=שניות
    מקדמי ארים=מקדמי אתרים

  19. סיני:

    לאריק: למה לא לקדם את האתר שלך וכשהגולשים יגיעו לאתר תשתולל עם פייסבוק ושות’ ? הרי ניתן להטמיע עמודי פייסבוק ויישומים שלו באתרים, למה לא ללכת בכיוון הזה ?

  20. אלי:

    אני מרגיש שקיימת כאן בעיה בסיסית של הבנת המסר. העניין הוא לא שפייסבוק הוא מקום גרוע להיות בו להפך הוא מקום מצויין להמצא בו, אבל חשוב לקרוא לילד בשמו. פייסבוק חי וניזון מתוכן של הגולשים והוא בעצמו לא מעניין בכלל. לא קיים בו ערך מוסף ללא התוכן של הגולשים. נוסף על כך שהוא נהנה מהתוכן של הגולשים/חברות הוא נהנה מהפרסומות שלהם. חברות מפרסמות נכס שהוא לא באמת שלהם. הם בונות לעצמן בניין ללא יסודות.
    התוכן לא מקדם אותם במנועי חיפוש, החברים שלהם הם לא באמת טרפיק. הלקוחות שלהם לא יכולים לקנות שם והכי גרוע שאם מחר צוקרברג וחברי סוגרים את העמוד שלו הכל הלך לתמיון.

  21. ברק:

    מי שמוכר באינטרנט לא צריך את פייסבוק, באמת יש לו אתר שעומד בפני עצמו ומוכר, לרוב החברות אין אתר כזה והן לא רוצות להכנס לשיטת מכירה הזו, הן רוצות להביא תא הלקוח אליהן, פרסום נטו בלי מכירות, ולשם כך הן מפרסמות את פלטפורמת הפרסום שלהן במסווה של משהו אחר

    למה להחזיק אתר שלם אם אפשר לעשות משהו פשוט יותר בעזרת פלטפורמה קיימת עם גישה ישירה לצרכן – אל תחכה שהצרכן יחזור לאתר שלך, אחרי שביקר פעם אחת בFB שלך ועשה לייק או נהייה חבר, אתה כבר בחיים הפייסבוקיים שלו, ישר לוריד

  22. ברק (המקורי?):

    יובל, סגרו את ‘נמר של נייר’?
    באמת שלא הבנתי את השייכות של הטקסט הזה לגלוב.
    למה לא דבקת בעקרון של “לא מתלהב מהשיח הפרסומי-שיווקי”.
    הסתייגויות מפייסבוק וההשתעבדות של עולם הפרסום לא חסרות, ובטח שבניסוח שנון ונהיר יותר.

    ברק,
    תנסה לתת לעצמך זהות שלא משתמשת בשלי.
    בכ”ז, שנים של השתתפות בגלוב לא הולכות ברגל.
    ברק

  23. סיני:

    ברק, אני לא נכנס בכלל לענייני אבטחה, גיבויים, טראפיק שנעלם והולך לפייסבוק, אני מדבר על עניין פשוט הרבה יותר: השקעת מאות אלפי שקלים בפרסומות ? למה אתה מבזבז אותם על מותג שאין בינך לבינו שום קשר ? מה התועלת העסקית-שיווקית בכך ?
    אני אפילו אקצין ואומר שעדיף שתקדם את הurl שלך בפרסומת והוא יפנה אותך לעמוד הפייסבוק. השימוש בלוגו ובשם של מותג כחלק מהפרסומת שלך נראית לי איוולת. אם היית רואה פרסומת של קוקה קולה ובסופה הילד היה חובש כובע של פפסי או אפילו נועל נעלי נייק, זה לא היה נראה לך מוזר ? זה אותו הדבר כאן: פייסבוק , גוגל, טוויטר וכו’ הן פלטפורמות, אתר בית כשמו כן הוא, הבית שלך ברשת. אפשר להטמיע לייקים באתר הבית, להטמיע את מערכת התגובות של פייסבוק וכדומה, אני אפילו מברך על שימוש שכזה אבל לא במחיר של ביטול עצמי של המותג.

  24. סיני:

    ברק (המקורי?): לא מבין את התלונות על הפרסום הזה כאן.

  25. אריק:

    סיני: אני יכול לחשוב על הרבה סיבות. למשל – יש היום דור שלם שיותר קל לו להכנס לעמוד שלך בפייסבוק מאשר לאתר שלך. וגם כמו שרויטל ציין, הקמת עמוד פייסבוק היא הרבה יותר זולה מלהתאים את האתר לפייסבוק.

    אתה לא מתייחס בכל הטקסט הארוך שלך בשום מקום על האפקטיביות של הפרסומים האלה ל*מותג* לעומת האפקטיביות של פרסומים דומים עם כתובת של אתר אינטרנט. אם היית מראה שהאפקטיביות של פרסום אתר היא גדולה יותר, אז ניחא. אחרת, כל מה שאתה מתלונן עליו הוא שפייסבוק מקבלים פרסום חינם.

    ואין שום רע בזה שהם מקבלים פרסום חינם, כל עוד הם נותנים תמורה למפרסם (ולא הראת שאין תמורה למפרסם).

  26. טל:

    פשוט מדהים שאתה מתייחס לפרסום כאל משהו ערכי, ואל פרסום אחר (במקרה זה שמפנה לפייסבוק) כאל ‘לא טוב’ מבחינה ערכית.

    הרי זה עולם שכולו מבוסס על ערכים שליליים, על לגרום לאנשים לקנות יותר – לרוב בעזרת פרסומות נדחפות, מעצבנות וברמה נמוכה (בכדי להביא למימוש של מושגים מגוכחים כמו “נאמנות למותג”, שבאמת, כשכתבתי את המושג הזה עכשיו פשוט עלתה לי בחילה).

    זה עוד נסיון לנתח ולהציג כמומחה את התחום המגעיל הזה, ובסוג של הפוך על הפוך להיות זה שאומר “פייסבוק זה רע”.

    אני מסכים שכל ה’חפשו אותנו בפייסבוק’ נראה גם לי מגוחך. גם אני לא בטוח שזה אכן מספק את הערך שאנשי השיווק מצפים לו. אבל, מעבר לזה שהטענות פה לא מוכיחות כלום (“כי פייסבוק יכולים למחוק את העמוד שהשקעת בו זמן, משאבים ובלה בלה…”), אלו דברים שפשוט קשה מאוד למדוד, ואולי בעוד שנים, בהסתכלות בדיעבד ניתן יהיה לדעת יותר בבירור אם אכן זה באמת עבד או סתם היה גל שכולם נסחפו בו.

    ואני מצעטר אבל אני פשוט חייב לכתוב כמה מושגים וקלישאות מהידיעה שהם פשוט מגוחכים בעני ומנסים להכניס מקצועיות בתחום הבזוי הזה:
    שגיאה טקטית ואסטרטגית בטווח הקצר והארוך
    קניבליזציה של המותג המרכזי
    שגיאה שיווקית
    עולם של עודף מסרים
    חלל הפייסבוק הכאוטי
    המותג הותיק והאמין שלכם
    עולם הפרסום הישראלי
    זירה המקוונת
    חיבה מדומה
    אחריות מותגית
    ערכי שיווק בסיסיים

  27. מבקר:

    “לא מבין את התלונות על הפרסום הזה כאן”

    את זה הצלחת להבהיר. אתה מדבר על נושא שלא מעניין את רוב הקוראים, ואז נכנס לדקויות שעוד פחות מעניינות. את מי מעניין אם מפרסם שמשקיע מיליונים מבזבז חמישית מהעמוד על פייסבוק? בכל הטקסט הארוך הזה לא כתבת למה צריך לעניין אותי המסר של המפרסם, והאם הבעיה היא לא חמישית העמוד שמזכיר את פייסבוק, אלא ארבעת החמישיות שדוחפות לי לעיניים משהו שאף פעם לא ביקשתי לראות.

    התגובות המפורטות שלך לכל תגובה מראות שהנושא קרוב לליבך. למה שלא תפרסם את הטקסט במקום שיש אנשים שגם אותם זה מעניין? אה, אני מנחש שזה בגלל שבמקומות האחרים לא תהיה את החשיפה שיש לך כאן. הרי אתה המפרסם הטיפוסי: חשיפה, זה מה שקובע.

    כשכתבת “לא מבין את התלונות על הפרסום הזה כאן” אמרת הרבה יותר ממה שהתכוונת.

  28. קורא ותיק:

    זהירות, פוסט טפילי

  29. בני:

    לסיכום: טפיל מתלונן שמישהו אחר טפיל יותר ממנו.

  30. חירותניק ליברלי:

    מה זה אתר בית?
    מה זה URL?

    אויש סיני, אתה כזה זקן, תכף תפנה את הצופים להתקשר לקו החם…

    פתאום זה הכה בי. האינטרנט הוא פייסבוק. כל שאר האתרים הם רק שלוחות של פייסבוק. פייסבוק הפך להיות הפורטל האולטימטיבי, נקודת הפתיחה. אנשים גולשים באינטרנט דרך פייסבוק, ולא ההפך. הפניה לאתר הבית זה כל כך שנות ה-90…

  31. שלמה:

    לדעתי אתה מערבב בין התלונות הלגיטימיות שלך (ושל כולנו) על פייסבוק לבין התקפה עליו כמותג טפילי

    לדעתי במציאות הנוכחית פייסבוק הוא מדיום, בדיוק כמו הטלויזיה, הרדיו והעיתון. אם אתה לא שם אתה לא קיים. האם זה עומד במקום שאר הפעילות? לא. אבל האם בגלל זה תוותר על החשיפה והרווחים הנובעים מנוכחות במדיום הזה – לדעתי זו טעות

  32. גל:

    הייתי הופך את השאלה:
    אם “כולם” עושים את זה, ו”כולם” לא מטומטמים, מה הערך המוסף?
    למה אנשים (שהם במקרה גם מפרסמים) משקיעים 20% ממשאבי השטח היקר ב- FB במקום לשלוח לאתר שלהם עצמם?

    אריק נותן הסבר אפשרי אחד. אולי יש עוד.

  33. דניאל ר:

    1. אני קודם כל רוצה לחדד את הביקורת של טל(26): סיני טוען ש”למה לקדם מותג אחר עך חשבונך?”. זה טיעון שאין לו שום משקל אם הרווח הוא השורה התחתונה שלך: מצידי אפשר לקדם בדרך גם את ש”ס אם הרווח שלי גדל ב-10 שקלים בשורה התחתונה. צרות עין לא מקדמת בעל עסק לשום מקום, אז כל עוד פייסבוק הוא לא מתחרה שלך – זה שפייסבוק מרוויח מהקמפיין שלך זה לא טיעון נגד הקמפיין. מאוד הפריע לי לראות נימוק מהסוג הזה שאין מאחוריו שום היגיון, רק ניסוח עאלק-מקצועני של “אל תהיה פראייר”. עסקים זה עסקים, אין בהם צדק ואתה יודע את זה לא פחות מקוראי הבלוג. אל תעמיד פנים שאתה מתפלא על זה.

    2. אתה מפספס תהליך שהוא אולי היסטורי: כשמדיום מסויים מצליח לגדול כל כך הוא מפסיק להיות מותג ככל המותגים והופך לזירה “ניטרלית”. המותג “פיייסבוק” נמצא בתהליך הזה, ואולי זו הסיבה שהוא יכול לדור בשלום בפריים אחד עם מותג אחר.

    3. אולי הניסיון שלך מראה אחרת, לי אישית לא ברור איך מישהו יכול לזכור כתובת אינטרנט של חברה כלשהי מצפייה בפרסומת בטלוויזיה, או למה שמישהו ירצה להקליד כתובת שהוא ראה בעיתון. זה עסק נורא מייגע, ורק מבצעים ופרסים גורמים לאנשים להיכנס וזה, בנוסף להשקעה באתר עצמו וקידומו בגוגל, כסף די גדול. לחפש שם של חברה בפייסבוק לעומת זאת וללחוץ “לייק” זה קל מאוד יחסית. אגב, אתה מתעלם באלגנטיות מזה שהלוגו של פייסבוק דווקא מושך צעירים לעיין בפרסומת.

    4. “למה לדחות לקוחות שאין להם פייסבוק?” אם אני לא טועה אחת ממילות המפתח של עולם הפרסום היא “פילוח”, כלומר פנייה מכוונת לציבורים בעלי מאפיינים מסויימים. לפיכך מפרסמים יכולים בהחלט לפנות לקהל ש-90% ממנו נוכח בפייסבוק ואין משמעות לעצה כמו “למה לדחות לקוחות?”. אם ראית הפניה לפייסבוק עבור קהל שאיננו כזה – אני בהלם שיש מפרסמים גרועים.

    5. העלות השולית של ההפנייה לפייסבוק קטנה מאוד. אתה גם ככה קונה שטח פרסום בעיתון וזמן בטלוויזיה, העלות של הוספת “פייסבוק” לפרסומת לא ממש גדולה, בטח פחות מהעמלה שלוקח משרד הפרסום על זמן השידור.

  34. צוף:

    כל המלל המבחיל הזה, הנוגע לפרסום, מיתוג, שיווק, יחצ”נות, קד”מ וכד’, מעניין אולי כמה אלפי אנשים בכל מדינת ישראל יחד. המקום והנפח שהוא תופס בעיתונות הכלכלית הוא כמעט בלתי נתפס. הלוואי שהיו עוסקים באותו אופן בנושאים קצת יותר חשובים. המדורים העוסקים בשאלה מי הגיע לחתונה של הבת של מנכ”ל בנק פאג”י היכן מבלה סמנכ”ל המכירות של תנובה את חופשת החנוכה שלו, כמו גם השיח הרדוד הכולל ביטויים כגון “מותג טפילי” או “מותג” בכלל, גורמים לי לפריחה קשה בכל הגוף וחבל. העור שלי די רגיש.

  35. טלד:

    באמת לא ברור למה ואיך הפוסט הזה קשור לכאן. אם הייתי רוצה לקרוא פוסט מטעם “מומחה לענייני מדיה חברתית” הייתי מחפש אותו מבקום הנכון.

    אני מקווה שלהבא תדבוק בסלידתך מהשיח הפרסומי-שיווקי

  36. עידן:

    הטקסט אולי לא מתאים לאכסניה. אבל כך גם כמה מהתגובות כאן שתקפו את הכותב.
    בכנות, גם אני, שעוסק בשיווק, מתחיל לנוע ולזוז באי נוחות על הכיסא כשהמילה ‘מותג’ מופיעה יותר מדי פעמים בטקסט אחד. ומבחינתי יותר מדי פעמים זה יותר מפעם אחת.

  37. אסף:

    מה שצוף אמר

  38. דן מדען:

    סיני, אם אתה מבין במדיה חברתית כמו שאתה מבין בביולוגיה, המצב שלך חמור.
    ביחסי גומלין בין טפיל ומאחסן – הטפיל מנצל את משאבי המאחסן והמאחסן נפגע. (זה נהנה וזה חסר)
    הטענה שלך שגויה מכיוון ש:
    1) הטפיל אינו צד פעיל ביחסי הגומלין, הוא נהנה אבל לא מיוזמתו.
    2) המפרסם (מאחסן) לא חסר – הוספה של לוגו FB על שטח מזערי במודעה לא פוגעת בו ואף במקרים רבים יכולה לשמש כפתיון לחובבי האתר להביט במודעה שלולא הלוגו לא היו טורחים.

    אם כבר להשתמש בדימויים מעולם האקולוגיה הייתי הולך על קומנסליזם (זה נהנה וזה לא חסר) או אפילו הדדיות.
    אבל מה אני מבין? אני לא מומחה למדיה חברתית…

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: