סיוט ושמו רכיבת אופניים על הכביש

בשבת בבוקר התעוררתי לתוך ידיעה שהיא הסיוט של כל רוכבי האופניים שרוכבים על הכביש: נהג צעיר, בן 18 בסך הכל, נרדם על ההגה וגירד מהכביש דבוקה של רוכבי אופניים. שניים נהרגו, שניים נפצעו קשה, כמה נפצעו קל. בהמשך אותו היום פרסם יוסי מלמן את הטקסט הזה שתוכנו מוכר לכל מי שרוכב על אופניים בישראל, גם לי. אמנם עליי לא זרקו תפוזים אבל לצעוק ליד האוזן שלי מרכב חולף? את זה בהחלט עשו.

אני מניח שיש שני סוגים של רוכבי אופניים: כאלו המבקשים להיות עירניים למה שמתרחש סביבם וכאלו שתוקעים אוזניות באוזניים, שמים מוזיקה ויאללה – רוכבים. אני שייך לסוג השני. לתחושתי, אם משהו יקרה מסביבי ממילא בגילי המתקדם לא אוכל להגיב במהירות מספקת אז אם כבר להיהרג, לפחות לעשות את זה עם מוזיקה טובה.

זה מה שעשיתי לפני כשעה כאשר יצאתי לרכיבת האופניים שלי: תקעתי אוזניות באוזניים והנחיתי את האייפון שלי להשמיע לי את התקליט האחרון של יו לורי. תענוג. בסביבות הק”מ ה-17, בכביש שמחבר את גן שמואל עם מחנה שמונים, נשמעה הצעקה. שני צעירים במכונית בעל צבע כהה מסוג שנראה כמו דייהטסו סובארו ג’סטי, האחד נהג והשני ישב לידו. זה שישב ליד הנהג הוריד את החלון וכאשר הם התקרבו אליי הוא צעק “אהההה!”. מכיוון שאני עסוק בליהנות מהמוזיקה לא ממש שמעתי אותו ובכל זאת היה קשה להחמיץ את הצעקה. הרמתי את העיניים והשתדלתי, כמו שאני עושה תמיד, לתקוע בו את המבט הכי משועמם שאני יכול סטייל: “רצית משהו?” (זה בדרך כלל לא עושה עליהם רושם: אני רוכב במהירות של כ-30 קמ”ש הם במהירות של יותר מ-110 קמ”ש, אני בספק אם הם קולטים את המסר).

אלא שהפעם זה לא נגמר בזה.

כ-150 מטר ממני, אולי קצת יותר, רכב עוד רוכב אופניים. נראה שיושבי המכונית התאכזבו מכך שלא שברתי את כל העצמות. הפעם הם החליטו לא לוותר. הנהג החל לצפצף צפצופים ארוכים. רוכב האופניים סובב את ראשו לאחור לראות מה הבעיה (הרכב היה מרוחק ממנו כ-100 מטרים). בשלב הזה הנהג היטה את ההגה לכיוון השוליים, כמאיים לדרוס את רוכב האופניים. זה הגיב בהטייה של הכידון לימין, אל השוליים. הנהג המשיך לנסוע לכיוונו, והצעיר שישב לידו הוציא את ראשו מחוץ לחלון וצעק “אההההה!”. רוכב האופניים ניסה לעצור אך איבד את שיווי המשקל והתרסק אל השוליים. הצעיר שישב ליד הנהג צעק משהו כמו “כןןןן!” והשניים המשיכו בדהירתם.

הגעתי במהירות אל רוכב האופניים, איש בשנות ה-50 לחייו.

“אתה בסדר?”, שאלתי אותו.

הוא חייך אליי במבוכה, כמעט מבויש מכך שנפל מהאופניים. הוא הצביע על מגני המרפקים והברכיים שלבש ואמר: “אתה רואה את זה? זה בגלל שזו לא הפעם הראשונה”. הוא דפק על הברכיים ועל החולצה שלו, לנקות את האבק, עלה על האופניים ונפרדנו לשלום.

הצעירים האלו הם בעיניי הוכחה לכך שלפעמים גם האבולוציה טועה. אם במקרה מחר יקרה להם משהו והאבולוציה תתקן את הטעות שלה, באמת שלא אצטער.

47 מחשבות על “סיוט ושמו רכיבת אופניים על הכביש

  1. סובארו ג’סטי או דייהטסו שרייד.
    ואני מאוד מקווה שמישהו יעשה “אההה” כזה לקקות האלה כמה שיותר מהר.

  2. קראתי את והייתי בשוק, מילא התאונות… אני בטוח שאותו נהג לא ישן עכשיו בלילות בגלל זה.
    לא שאני מצדיק את זה, בכל זאת עו”ד יצחק סימון ז”ל היה חבר של אבי.

    אבל התגרות כזאת?!?

  3. כאחת שצעקו לה לא מעט, צפצפו (בעיקר משאיות) וניסו להבהיל בכל דרך יצירתית, אני מזדהה לגמרי.
    אין לי מושג איזה סיפוק הם שואבים מכך, אבל כנראה שיש משהו מאוד מהנה בנסיונות להוריד מהכביש רוכבי אופניים.
    זבלים.

  4. אולי הגיע הזמן שמישהו יעלה את הנקודה הזאת סוף סוף – לנסוע על אופניים על כביש זה מסוכן. מאוד מסוכן. מספיק מסוכן שנהג גרוע או לא אחראי במיוחד יהרוג רוכב אופניים בגלל שניה של חוסר ריכוז. כמה פעמים יצא לכם כבר כמעט לפגוע ברוכב אופניים בצד הכביש? כי הגיעה משאית בנתיב הנגדי או בגלל שהשוליים היו צרים בקטע הזה של הכביש והיה קצת חשוך או מאלף ואחת סיבות אחרות?
    דעתי האישית היא שהגיעה השעה שיאסרו בחוק על רכיבת אופניים על השוליים . לא יכול להיות שיורידו רכבים וקטנועים על סעיפי בטיחות מהכביש, ואופניים, שכל מגע הכי קטן איתם פירושו הרוג בתאונת דרכים – ימשיכו להראות לגיטימיות.
    ואין לי מילה רעה על קהילת רוכבי האופניים בישראל. כולם מלח הארץ, כולם אנשים נפלאים. פשוט הגיע הזמן שהם יבינו שהם אחראים באופן חלקי לסכנה שלהם.
    העניין הוא שאף פוליטיקאי שפוי לא יעביר כזה חוק. יגידו עליו שהוא אנטי ירוק, נגד תחבורה ציבורית, בעד זיהום אוויר, חבר של טייקוני הרכב וכו’ וכו’.

  5. יואב אחר – הייתי לפני כמה שנים בצפון איטליה, שווייץ, ולאחרונה בצרפת. בכל המקומות נסעתי עם מכונית שכורה. בכל הכבישים במדינות האלה רוכבים דרך קבע דבוקות אופניים וגם יחידים. בכל המקומות הללו, גם כשהם בעלי נתיב אחד, הרריים, מפותלים, נותנים לרוכבי האופניים את זכות הקדימה. זה לא פוגע בבטיחות, לדעתי זה אף מגביר אותה. אנשים נוסעים טיפה יותר לאט בדרכים העקלקלות. בשווייץ רוכב אופניים מתוך דבוקה יכול לצאת ממנה ולחסום את הנתיב בעודו רוכב אם הוא חושב שהכביש צר מדי למעבר מכונית ואופניים גם יחד. המכוניות נוסעות בבטחה מאחור.

    גם בארץ זה יכול לעבוד. רק שבארץ לא מוכנים לחכות אלפית שנייה לרגע עקיפה נכון. לא מוכנים להרפות מהגז. לא מוכנים לכבד. לא כולם, בעיקר אלא שחושבים שהכביש הוא מקום לפריקת אגרסיות.

  6. יואב,
    הייתי שמחה לרכוב בשבילי אופניים.
    רק שאני לא גרה בהולנד.
    אין פה מספיק מחשבה ודאגה לציבור הרוכבים. מה יעשה אדם שנהנה (למרות הצעקות, למרות ההטרדות, למרות הצפצופים, למרות הסיכון העצום) לרכוב – ילך לחדר כושר ויעצום את העיניים תוך כדי ספינינג? זה ספורט מסוכן, נכון, אבל לא בגלל הרוכבים, אלא בגלל כל מי שאינו רוכב, שלא דואג בכלל לאלה שהכי חשופים, שכל כך לפגוע בהם. ומה לגבי הולכי רגל – גם עליהם תאסור ללכת בשולי הכביש?

  7. להעיף את האופניים מהכביש זה לא פתרון – זוהי רק הודאה באוזלת יד והשלמה עם מצב מכוער במיוחד. את ה”פתרון” הזה ראיתי מופיע ברוב התגובות למאמר של מלמן, ולא ברור לי מאין זה מגיע. זה הפתרון? לבטל פעילות שהיא כל-כך בריאה, מרגיעה ושקטה, טובה יותר מכל נסיעה פסיבית במכונית לטיול, רק בגלל שאנחנו לא מצליחים לטפל בתופעה?
    נשמע לי מטומטם.
    וגילוי נאות – אני לא רוכב והכושר שלי רחוק מלהתאים לרכיבה שכזו, אבל אני ממש מקנא באותם רוכבי אופניים שאני רואה מטיילים בבקרים. זה ספורט מקסים, לא מזהם ובונה אופי, ולאסור עליו רק כי הישראלי המכוער הוא, ובכן, מכוער – בעיניי זה לא הגיוני ולא קביל.

  8. נקודה למחשבה:
    האם אנחנו קרובים מתמיד לנקודה בה הטכנולוגיה תתן מענה להתנהגות לא חברתית (anti-social behavior)?

    אם אפליקציות מסוג ‘ווייז’ מאפשרות לנו לדווח לחברינו הנהגים על מטרד בכביש, מדוע שלא תאפשר לנו לדווח לחברינו ולרשויות על מטרד אנושי בדרכים?

  9. סיפור מוכר ועצוב.
    תמיד טענתי שאם רוצים לראות, להבין ולהפנים לאן המדינה שלנו התדרדרה חובה לעלות על אופניים ולרכב קצת על הכביש.
    הבוז שחש הישראלי הממוצע לחלש ולפגיע ממנו מקבל משנה תוקף טראגי בכביש המהיר ומהווה אספקלריה מופתית להווה ועצב עצום לעתיד.

  10. יואב אחר – אולי כדאי שמישהו יעלה את הנקודה הזאת סוף סוף – אם יש לך גלגלים אתה כלי רכב ומקומך על הכביש. כן, אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל רכב דו גלגלי הוא רכב. שזה אומר (אם אתה נוהג ברכב אחר) שמגיע לו נתיב שלם משל עצמו ושאתה אמור לנהוג לפי כל חוקי התנועה הרלונטיים. וזה אומר (אם אתה הולך רגל) שאתה אמור להיות בטוח שלא ידרסו אותך כשאתה הולך לתומך על המדרכה.

    כמה פעמים יצא לי כמעט לפגוע ברוכב אופניים? אף פעם, אם להודות על האמת. כמו שאף פעם לא יצא לי כמעט לפגוע במכונית שנוסעת לפני כי הגיעה משאית בנתיב הנגדי או כי היה חושך או כי השוליים צרים. אתה מבין, זה מין קטע כזה, שאם אתה נותן לרכב שלפניך (מכונית/אופנוע/אופניים/טרקטור/משאית/ווטאוור) לנסוע בנתיב שלו, שומר מרחק הולם ועוקף על פי החוק, זה לא ממש משנה כמה גלגלים יש לו או באיזו מהירות הוא נוסע.

    (ואם כבר אנחנו מורידים אנשים מהכביש, איכשהו נראה לי שנהגים לא מנוסים, שנוהגים עייפים ואולי שיכורים אחרי לילה שלם של בילויים נמצאים גבוה יותר בסולם העדיפויות…)

  11. אם ברצונך לקבל סנאפ-שוט של ישראל העכשווית כל שעליך לעשות הוא לקחת זוג אופניים ולעלות על הכביש.
    הבוז שרוכש הישראלי הממוצע לכל מי שחלש ממנו מקבל תזכורת מצמררת בכל דיווש. אמרתי דיווש? התכוונתי לכיבוש… 

  12. א. לייק ענק לתגובה שמעלי של הבלונדינית הסודית.

    ב. בדיוק סיימתי היום טיול אופניים של שלושה שבועות מברלין למוסקבה, כך שהנושא קרוב לליבי. ספציפית מה שאני רואה כבעיה הישראלית היא מה שיובל תיאר למעלה, ולא התאונה הנוראית שהתרחשה השבוע: היא הייתה יכולה להתרחש אפילו בתרבות הנהיגה של גרמניה, כי גם שם אנשים נרדמים על ההגה.

    זו בעיה פשוטה של חינוך. תגובות כמו זו של יובל האחר בחיים פשוט לא יקרו בתרבות הרכיבה של מרכז אירופה. דעת הקהל בארץ היא שרכב קודם לאופניים, ולכן אם אופניים לא בטוחות בתחום המחיה של הרכב אז זוהי אשמתם בלבד. בהולנד, נגיד, היחס הוא שונה לגמרי: זכותם של האופניים להיות על הכביש מובנת, והרכבים צריכים להודות לאל הטוב (ולממשלה) שגם להם מותר לנסוע בדרכים.

    אנחנו לא המדינה הראשונה עם גישה כזאת, אפילו הייתי מגדיל ואומר שזה הלך הרוח ברוב ארצות העולם. מנסיון מאד טרי: לרכב באוקראינה ורוסיה זה סיכון חיים לא פחות מישראל, ונסיון הרכיבה שלי בצפון איטליה (איזור מילאנו והאלפים) שונה לגמרי מזה של הטרמיט: בחיים לא הרגשתי פחות בטוח על הכביש מאשר שם.

    אבל יש חדשות טובות: גישה אפשר לשנות! כמו שעשו פעם בארץ עם פרחי בר. בפולין ואסטוניה, למשל, היה המצב בעשור האחרון דומה לזה בארץ: תרבות האופניים הקדימה את המודעות לזכויות האופניים של רוב הציבור. כך יצא שכבישי אסטוניה ופולין התפרסמו כמסוכנים ביותר בכל אירופה. אבל ראו – זה פלא: הפרסומים הרבים בעיתונות הביאו לשינוי המחשבה, ופתאום יש מודעות של נהגים לעניין רוכבי האופניים. אני אומר זאת מתוך נסיון אישי – וגם מתוך מה שמדווחים לי חברים אסטונים ופולנים מסטטיסטיקות שהם קוראים בעיתונים.

    אניווי, יאללה קמפיין למען בטיחות רוכבי האופניים! בוז לנהגים מסוכנים – ודבילים שחושבים שהכביש הוא משחק צריכים להיות מוגלים לסיביר, בלי קשר אם הם משחקים עם רוכבי אופניים או נהגי רכבים אחרים.

  13. כשזה קורה לי, אני תמיד חולם שתהיה חבורה. בסוף הכביש שפשוט תעצור את הנהג מהמכונית ופשוט תפוצץ אותו ממכות .מארב רוכבים בכבישי ישראל. פשוט שניים שלושה אירועים כאלה ויגרמו ויגרמוההצקות. אחרי זה אני נרגע ופשוט ממשיך לרכב אף בבון לא יוריד אותי מהכביש

  14. למרות שאני דווקא ממש אוהב לרכוב על אופניים, אני נוטה להסכים עם יואב האחר.
    אחלה שזה כיף ובריא, אבל זה מפריע מאוד להתנהלות תקינה בכביש. ספציפית, בכביש שאפשר לסוע בו 70 קמ”ש אי אפשר לסוע בקצב של רוכב אופניים בלי ליצור עומס מוגזם.
    אני לא חושב שיש פה אוזלת יד – באותה מידה שלא הייתי רוצה שיאשרו למכונית שלא יכולה לעבור את ה-30 קמ”ש לסוע, אני חושב שזה לא נכון גם עבור אופניים (בלי קשר לזה שהם מסכנים יותר את הרוכבים).
    אפשר לשלב את האיסור עם חיזוק האלטרנטיבות (כולנו נשמח לאיזורים שמתאימים לרכיבה על אופניים ושיפור התחבורה הציבורית) כך שהאיסור לא יפגע באזרחים אוהבי הבריאות בצורה משמעותית.

  15. מרתיח וקררה לי לא פעם. בעיר. על קטנוע, שזה הרבה יותר מסוכן כי מהירות הנסיעה הרבה יותר גבוהה. עקפו אותי משמאל תוך כדי צרחות הפתעה מקפיאות דם. לפעמים אני מפנטזת שבחרטום הקטנוע יהיה לי תת מקלע ואוכל לרסס אותם. לחילופין מצלמת וידאו על הקסדה, כי כמות העברות המסוכנות שנהגי מכוניות זחוחים עושים על הדו גלגליים פשוט מדהימה. ואם היתה ענישה הולמת על ההתנהגות הזאת, כלומר שלילת רישיון לצמיתות על ניסיון להרוג.

  16. מרתיח, מרתיח, מרתיח. אחותי מתאמנת לטריאלתלון, והספיקה כבר להיםגע מרכב חולף, במקרה הזה זו אכן היתה תאונה והנהגת נסעה במהירות אפסית, אבל המזל כאן היה מרובה על השכל. בתור מי שנעה באוטובוסים אני מתשגעת בכל פעם מחדש מנטייתם “להזהיר” רוכבי אופניים על ידי צפירות ממושכות, שלא ברור מה מטרתן חוץ מהסיכוי הגבוה לגרום לתאונה.
    ולסיפורי “בחו”ל-זה-לא-ככה” יצא לי לרכוב באוקספורד על אופניים, הגעתי לשם לראשונה בחיי, רכבתי במהירות סופר איטית, בעיקר כי לא היה לי מושג איפה אני. אמנם יש להם שבילי אופניים, אבל האוטובוס התעכב מאוד מאחורי, כמובן שלא עלה בדעתו לצפצף.

  17. אני בעד להעיף מהכביש אנשים שחושבים שאם הם מכניסים את המילה ‘כיבוש’ לכל דיון, אז הם מה זה “הראינו לימניים מה זה”/חתרניים/צודקים/קדושים/חכמים/”מבינים את הסיבה להכל”.
    נמאס כבר. כיבוש לא קשור לזה וסתם מסית את הדיון לכיוונים מאוסים ולעוסים.

  18. נראה לי איסור נסיעה ברכבים פרטיים בין 6 ל-10 בבוקר בשבת. גם שומר על השקט וגם יוריד את החיכוך בין ילדים שיכורים מהפריפריה (וייתן להם עוד כמה שעות כדי שהאלכוהול יצא להם מהמערכת) לרוכבים בגיל הביניים, ובא לציון גואל.

  19. אני מת מפחד להתקרב לכביש בתוך כופסת מתכת עם חגורה והכל, איך אנשים מעיזים לנסוע ליד נהגי ארצנו על אופניים >.>
    אנשים חותכים אותי וצופרים לי כי אני מפריע לתנוע (מבחינתם) כשאני נוסע במהירות החוקית המקסימלית, איזה סיכוי יש לרוכב אופניים מסכן ?
    מצד שני אנחנו בישראל, איפה שיש נהגים שצופרים למי שעוצר לפני מעבר חציה :-\

  20. אני לא מבין למה כולם תוקפים את יואב אחר (5), בסך הכל הוא מצביע על המציאות בישראל – רוכבי האופניים בכבישים נמצאים בסיכון, בסכנת חיים. אז נכון שכמו שהבלונדינית אמרה, אופניים הם רכב דו-גלגלי ויש לראות בהם כרכב לכל דבר, אבל העובדה היא שבפועל לא מתייחסים אליהם ככה וזה שם את הרוכבים בסיכון.

    אני מבין שיש ציבור גדול של אנשים שהרכיבה מעניקה להם הנאה וסיפוק רב, אבל אני יכול לומר לגבי עצמי שכל פעם שאני חולף בכביש ליד רוכב אחד או קבוצה זה פשוט מפחיד אותי. המהירות והקירבה של המכוניות שטסות לידם פשוט מפחידה. אז נכון שזה תבוסתני להגיד שעדיף שהם פשוט לא ירכבו על הכביש, אבל אם אני הייתי רוכב (ואני מודה שאני לא..) לא הייתי רוצה לשים את עצמי בסיכון כזה בכלל, בעיקר כי אני מכיר את המנטליות הישראלית ואני לא סומך על רוב הנהגים שלא יעיפו רוכב מהכביש כי הם עסוקים בלשלוח סמס או משהו טפשי אחר..

    ואל תגידו לי שבשוויץ זה לא ככה. אנחנו לא שוויץ.

    ההצעה הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה לשיפור המצב היא אולי לקבוע שבדרכים בינעירוניות רוכבי אופניים יוכלו לנסוע בשוליים של הנתיב הנגדי. כך לפחות הרוכבים יוכלו לראות מה בא מולם ולא פשוט לחכות שרכב יגיע מאחוריהם ויעיף אותם מהכביש.

  21. צעקות (‘אהההה!’), צפירות סטייה לכיווני ופעם אחת גם זריקת חזיז – כל אלו קרו לי לצד הכביש, למזלי בזמן ריצה, ולא על אופניים.

  22. גם את רוכבי האופניים המדינה נטשה לנפשם על הכביש ולא דואגת לבטיחותם. כשאין אכיפה נורמאלית, לא חבורות רוכבי אופניים שמפוצצות את הנהג העבריין אלא פשוט שוטר שנותן לו דו”ח ושולל לו את הרישיון, זה מה שקורה.

  23. אותו הדבר קורה אצלי עם הסקטים (ואני עוד רוכב רק בתוך ערים), למרות שכבר מזמן לא התגרו בי. למרות שכל הזמן מציעים לי להתרכז ברכיבה, אני מציע בחזרה לנהגים הצורחים להתרכז בנהיגה – זה עדיף, כי הם לא מסכנים אותי אלא בעיקר את עצמם.

  24. קיימן – הבעיה היא לא המציאות שיואב האחר הצביע עליה, אלא הפתרון. ‘אין רוכבי אופניים – אין תאונות של רוכבי אופניים’? נכון לוגית, אבל תבוסתני מבחינת הגישה (וגם מונע ממני את אחד מענפי הספורט האהובים עלי)

  25. אם יש נוכחות משטרה מוגברת בכבישים בהם רוכבי האופניים נוהגים לרכב, כמו שיוסי מלמן כותב, למה לא להגביר את שיתוף הפעולה בין המשטרה והרוכבים?
    אם לרוכבים יהיה קו-חם או מספר טלפון של שוטר בניידת באזור אפשר יהיה לעצור את החולרות על חם, במקום.

  26. מדהים אותי כל פעם מחדש איך רוכבי האופניים מתעקשים לחנך את הנהג הישראלי.
    לא שמתם לב שנהרגים פה מלא אנשים שנוסעים במכוניות עם כריות אוויר והכל?
    זה פחד יצחק לעלות על הכבישים בארץ במכונית, אז על אופניים?

    אולי במקום ליילל תחסמו כביש ועוד כביש לחלוטין, קוראים לזה הפגנה ואפשר להעמיד דרישות כמו: כביש מסויים בשבת בבוקר סגור לרכב ומותר לאופניים. או שביל אופניים ליד כל כביש מהיר.

    ותפסיקו עם ניסיונות ההתאבדות שלכם, תפסיקו לחלוק כביש עם נהגים ישראלים.

    נ.ב. שוויץ זה לא ממש דוגמא, הם שונאים מכוניות באופן כללי.

  27. לתמר מתגובה 7,
    כן, להולכי רגל אסור ללכת בשולי כביש מהיר. שוליים נועדו בכדי שרכבים יוכלו לסטות אליהם במקרה חירום. לא אמור להיות בשוליים שום דבר: לא רכבים חונים, לא אוטו גלידה, לא רכבים של ערסים שעוקפים פקק, כלום.
    וגם לאופניים מן הסתם אין מה לחפש שם.

  28. לדודו מתגובה 31,
    זה קורה גם בכבישים לא מהירים. בתוך העיר.
    זה קורה בכביש או על השוליים.
    אלה לא רוכבי האופניים שאשמים, לא אותם צריך לחנך.

  29. ניימן (28) – אני מסכים שצריך למצוא איזשהו פתרון, אבל זה לא משנה את העובדה שהמציאות היא אכן בעייתית, בלשון המעטה. רוכבי האופניים בכבישים מסכנים את חייהם.

    תמר (32) – ברור שרוכבי האופניים לא אשמים, וברור שיש כאן ציבור נהגים שלא הייתי סומך עליו לשבת נכון על האסלה, אבל בסופו של דבר כל טמבל ברכב יכול להרוג רוכב אופניים ואת המחיר ישלם הרוכב.

  30. תראה… כולנו מסכימים על המציאות, לא? לרכב על אופניים בכביש זה מסוכן. עכשיו השאלה מה עושים עם זה. הגישה הקיצונית של חלק מהמגיבים, ‘אין אופניים אין תאונות’ פשוט לא מקובלת עלי. היא פותרת את המחלוקת ע”י מחיקת הצד החלש. זה לא פתרון ולא מועמד לפתרון. זה קיצוני ואבסורדי לדעתי כמו ובאותה המידה ניתן לאמר בצורה אבסודרית ”אין מכוניות אין תאונות’.

  31. 1. בקשר לטענות מסוג “אתה לא מבין עד כמה זה בריא\ ספורט נפלא\ וכו” – תמצאו ספורט אחר עם אחוזי תמותה נמוכים יותר. למשל ריצה. למשל שחיה. למשל ספינינג בחדר כושר. ולמי שטוען “זה לא אותו דבר” אני רוצה לומר – החיים הם לא בדיוק מה שהבטיחו לנו, ואין שום סיבה שהצעיר שחזר אתמול הביתה, נרדם והגיע לשוליים יהרוג שני אנשים. הוא אגב לא היה שיכור כמו שטענו בהתחלה, וגם לו לא מגיע לסחוב על גבו הרג של שני אנשים כל החיים. סתם צעיר לא אחראי כמו שהיו ויהיו במדינה הזאת. זה לא ישתנה. אז בואו נפסיק להרוג את מיטב בנינו בספורט לא הכרחי.
    2. טענות על שוויץ\איטליה\ טרינדד וטובגו וכל יעד אחר שבו יש “תרבות רכיבה- לא כמו בארץ שכולם נוהגים כמו חארות” – לא רלוונטי לדיון. זאת הארץ ואלה הם יושביה. רציתי לגבות את זה גם בסטטיסטיקות ולהראות לכם שגם שם מתים יותר מדי מאופניים- אבל אני חייב להגיד שלא מצאתי נתונים. בכל מקרה, הכבישים כאן צפופים יותר, ואת הנהג הישראלי לא נשנה.
    3. אף אחד לא אמר לאנשים להפסיק לרכב. אני גר ליד יער ראש ציפור ויש שם רוכבים רבים שמתאמנים על מסלול אספלט שאין בו מכוניות. מצידי אפשר להגדיר 3 כבישים בארץ שסגורים למכוניות 4 שעות בשבוע ומעבר לזה אסור לאופניים לעלות על הכביש כשיש מכוניות. אבל הטענה שאין בעיה אינהרנטית בכלי לא יציב ולא מוגן שנוסע בשוליים ליד גוף ששוקל טון ונוסע במהירות של מאה קמ”ש מגוחכת בעיני.

  32. יואב האחר – הנה מה המשפט שאנחנו לא מסכימים עליו: “את הנהג הישראלי לא נשנה”. אנשים משתנים, תרבויות משתנות, וגם בטרינידד (או בפולין, אותה הבאתי כדוגמא קודם) הייתה תרבות נהיגה שלא מתאימה לאופניים.

    מה שכן, נקודה (1) שלך גורמת לי לחשוב שאתה חושב ששינוי חשיבה בהקשר הזה הוא לא מוצדק. ואז הטיעונים לגבי ארצות אחרות כן רלוונטיים: מה, שם אין צעירים עייפים?

  33. מצאתי את כל הנתונים בצורה מסודרת במסמך המצוין הזה: http://rsa.gov.il/InformationResearchCenter/ResearchSurveyCenter/tazpit/Documents/NekudatTazpit6(2).pdf

    בגדול עולה מהנתונים ש:
    1. רוכבים בשטח בין עירוני מסכנים את חייהם. כ10 ישראלים נהרגים מדי שנה בשטח בין עירוני וכ12 נפצעים קשה. כל הסבל הזה יכול להימנע היום עם חקיקה מסודרת ואלטרנטיבות סבירות לרוכבים.
    2. המצב ביתר העולם עוד חמור יותר מבישראל. כולל מדינות כמו שוויץ שהוזכרו על ידי חלק מהכותבים כידידותיות לרוכבי אופניים.

  34. מהמעט שיצא לי לרכוב באופניים בעליות של זכרון (בדרך עירונית), הנהגים הם מאוד חסרי סבלנות. מצד שני, לא עדיף שרוכבי האופניים באמת ייסעו כמה שיותר בדרכי עפר עם אופני שטח? זה שאין מסלולים נורמליים לאופני כביש זה דבר אחד, אבל בסופו של דבר מי שעולה על האופניים לוקח עליו את מרבית הסיכון…

  35. יואב האחר –
    1. יותר אנשים נהרגים בנהיגה באוטו או באופנוע. כל הסבל הזה יכול להימנע אם נוציא אותם מחוץ לחוק (מקווה שהנקודה הובנה).
    2. מן הסתם בשוויץ נהרגים יותר רוכבי אופניים: יש שם פי שביליון-מליון רוכבי אופניים מאשר בישראל. זה לא מוכיח כלום. א’-ב’ של סטטיסטיקה דמגוגית (לא שלך, אלא של הלינק שהבאת) :]

    אם כבר, אז העובדה שבישראל שיעור רוכבי האופניים ההרוגים בתאונות דרכים הוא 4 אחוז – למרות שאין כמעט רוכבי אופניים – מוכיח את הטענה שבחו”ל המצב הרבה, אבל הרבה הרבה הרבה יותר טוב.

  36. אני רוכב על אופניים כבר כ-7 שנים ומעולם לא נתקלתי בתופעות האלה. זאת בגלל שאני מקפיד לרכב רק בשטח. חשוב לי לחזור הביתה בשלום ועד שכל החכמים יצליחו לחנך את הנהג הישראלי שגם לרוכבי אופניים מותר להיות על הכביש, אני מעדיף לא להתקרב לכבישי ארצנו.
    תקראו לזה תבוסתנות – אין לי עם זה בעיה. החיים חשובים יותר, הרבה יותר, מכל נסיון לעלות לזירת הקרבות עם ידיים חשופות מול מכוניות דוהרות.

    למיטב זיכרוני, גם באזור פרדס חנה יש שטח שאפשר לרכב בו.

  37. נכון, יש שטח, אבל הוא מאוד מצומצם וסיבוב בתוכו הוא משהו כמו 3-4 ק”מ. מכיוון שאני רוכב בעיקר למטרות כושר גופני ושמירה על משקל, זה פשוט לא שטח גדול מספיק ולעשות בתוכו סיבובים, ובכן, זה די משמים.

  38. התשובה שלי (בלב) לכל אותם נהגים: “הלוואי ומשאית תעשה לכם את מה שאתם עושים לי”.
    וזהו, מחכה לראות אם דארווין צדק גם הפעם.

  39. יובל – למה “שטח מצומצם”? אתה יכול לרכוב דרך השדות צפונה מפרדס חנה לכיוון נחל תנינים, ואז איזור הר חורשן, ולבחור לעצמך סיבובים נאים ומגוונים בכמעט כל אורך שתרצה. יש באיזור שלך שבילים מישוריים, שבילים משופעים, דרכי עפר, סינגלים – לא רע בכלל. מה אני מפספס?

  40. לפחות מבחינתי – רכיבת שטח יותר טכנית מרכיבת כביש, והדגשים והחוויה שונים לגמרי. אני אישית לא נהנה מזה, בעוד שלרכיבת כביש אני מכור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: