מה עולה יותר, לדבר או לא לדבר?

רן שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות טקסט אותו הוא ביקש לפרסם במסגרת קטגוריית כתב/ת אורח/ת. נראה לי שהניסיון להשוות בין יוקר המחייה בישראל לזה שבסין הוא בעייתי, בלשון המעטה, אבל אין ספק שהסמנטיקה של חברות הסלולר היא סוג של גאונות בפני עצמה. הנה הטקסט המלא לפניכם:

***

יש אנשים שמוחים ומתלוננים על כך שיוקר המחייה בארץ הפך לבלתי נסבל. בצד השני ישנם אנשים שגורסים כי הישראלים הפכו לעם מפונק, שהפך את המותרות לסטנדרט. הדוגמה האהובה על המחנה השני היא המכשירים הסלולאריים המתקדמים אשר משמשים את מרבית האוכלוסייה. בעיניי הטלפונים הניידים הם סמל כפול. הם אכן מסמלים פינוק מסוים של החברה הישראלית. אבל יותר מכך שהם מסמלים פינוק, הם מסמלים עושק. הם מסמלים את ההתעשרות של חברות התקשורת על חשבון הצרכן הישראלי.

אני בטוח שאני לא מחדש לכם. רבות כבר דובר על הניצול השיטתי, ועל כך שאת כל אחד מאיתנו הם דופקים ‘בקטנה’ אבל מכולנו ביחד יוצא להם מזה כסף גדול. אבל לאחרונה גיליתי משהו שפשוט הכניס את הכול לקנה מידה חדש: לא לדבר בטלפון נייד בישראל עולה כמו לדבר בטלפון נייד בסין.

למה אני מתכוון? אני לקוח של אורנג’ החל מתקופת שירותי הצבאי. ב-11 השנים שעברו החלפתי בין כמה מסלולים ומכשירים. אני לא דברן גדול ואין לי חבילת גלישה. רק לעיתים נדירות החשבון החודשי חרג מ-200 שקלים בחודש. לפני כמה חודשים פניתי לחברת אורנג’ בבקשה להקפיא את הקו שלי שכן עברתי לכמה חודשים לסין. החברה מילאה את בקשתי והקפיאה את הקו. בחשבון החודשי שנשלח אליי לאחר ההקפאה הופיע סעיף של חיוב חד-פעמי בסך 13.90 כולל מע”מ. התשלום ה”חד-פעמי” הנ”ל נגבה ממני בכל חודש לאחר ההקפאה וכשפניתי לחברת אורנג’ לבירורים הוסבר לי שזה תשלום חודשי קבוע על קו שהוקפא. כששאלתי מדוע מכנים זאת “חיוב חד-פעמי” למרות שמדובר בחיוב רב-פעמי הנציגה לא ידעה להסביר אבל הבטיחה לי שתנסה לבטל את החיוב. זה לא קרה.

13.90 שקל הם קצת יותר מ-25 יואן. בסין עובדים בשיטת ה-prepay וכרטיס של 30 יואן בו הייתי טוען את החשבון שלי היה מספיק לי לחודש. לפעמים פחות, לפעמים יותר, תלוי בעומס. אז לשמור על מספר נייד ישראלי מוקפא עולה כמעט כמו חודש אחזקת טלפון נייד בסין.

אז תבואו ותגידו: “אבל זה סין, איך אפשר להשוות בכלל?” נכון. אז סין זולה יותר מישראל. יש בסין פועלים במחוזות כפריים שמרוויחים 200$ בחודש. אבל זו בדיוק הנקודה. טלפון נייד זה טלפון נייד והוא פועל באותה צורה בכל העולם. אין שום סיבה לפער המחירים העצום הזה בין ישראל וסין. אין שום סיבה שבארץ שלנו אני לא אוכל להרשות לעצמי מה שפועל סיני יכול להרשות לעצמו בסין.

אני לא מצפה ששיחה בארץ תעלה לי כמו שיחה בסין. הבעיה שלי היא לא עם העובדה שהפער קיים, אלא עם גודלו. ברור לי שבאופן יחסי ההוצאות השוטפות של חברת תקשורת בארץ גדולות יותר, וכנראה שגם עלות ההקמה של רשת תקשורת בארץ יקרה יותר. עם זאת חשוב לזכור שסין מדינה גדולה משמעותית מישראל ופריסה של רשת תקשורת במדינה כזו היא עניין מסובך הרבה יותר. כמו כן יחס המכשירים הניידים לנפש בישראל גבוה משמעותית מאשר מסין. ככה שיש גם גורמים שאמורים להקטין את הפער הזה.

בכל מקרה , לגבות ממני כמה פעמים חיוב “חד-פעמי” על אי שימוש בקו שלי זו כבר חוצפה לשמה, ולכך באמת שאין שום הצדקה. הנציג שניתק אותי עוד ניסה להסביר לי שקוראים לזה חיוב חד-פעמי כי הוא מתבצע פעם אחת בחודש. אמרתי לו שעד כמה שידוע לי זו ההגדרה של חיוב חודשי וכי ברגע שמחייבים אותי בו יותר מפעם אחת זה חדל להיות חיוב חד-פעמי.

אני עם אורנג’ סיימתי וכרגע אני לא מתכנן להיות מנוי באף רשת אחרת. למי שרוצה ליצור איתי קשר יש 1001 אלטרנטיבות.

28 מחשבות על “מה עולה יותר, לדבר או לא לדבר?

  1. הדבר לא חדש, ונעשה גם בפלאפון בצורה שיטתית. מדובר בשיטות חדשות של החברות לפצות על אובדן ההכנסות מדמי הקישוריות. כמו למשל ההמצאה של סלקום לגבות תשלום עבור בירור תעריפי שיחות לחו”ל במוקד הטלפוני, או חיוב של 50 אג’ על שימוש ב *43 אם רוצים לחסום את המספר לשיחה מזוהה באופן חד פעמי.

    הדוחות האחרונים מראים שזה לא ממש עוזר להן.

  2. בלי קשר למאבק החברתי, הטקסט הזה הוא דוגמא ליהירותו ובורותו של הצרכן הישראלי.
    מתיישב במקום הומה, אומר לעצמו “הם בטח מדפיסים כאן כסף”, מייד מתחיל לנתח (בלי שום מידע אמיתי) את ההוצאות וההכנסות של העסק המדובר, מגיע למסקנה שבעל ההעסק מרוויח יותר מדי, שזה על חשבונו, שהוא לא מוכן לצאת פראייר, ושהעושק הזה הוא בזיון.

    מה אתה מבלבל את המוח? מה אתה מבין בהוצאות ושולי רווח של חברה סלולרית? כנראה שיש הבדל בין חברה שפועלת בשוק של 7 מיליון לעומת כזו שפועלת בשוק של מיליארד ושלוש מאות. האם עושקים אותנו כאן? אולי עושקים אותם שם? אולי 30 יואן זה המון בהתחשב במשכורות שהחברה הסינית משלמת וכמות לקוחותיה? לי אין מושג, אבל גם לך לא. וזה לא מפריע לך להמשיך ללהג דמגוגיה חסרת ערך.

    לגבות חיוב חד פעמי יותר מפעם אחת זו באמת חוצפה, ולא להיות מנוי באף חברה זו בהחלט זכותך. אבל באמת שנמאס מהרדידות.

  3. יש חוק בכלכלה שנקרא יתרון לגודל. ככל שאני מייצר עוד מאותו דבר לכמות גדולה יותר של אנשים העלות לכל יחידה יורדת. גם אם רק אחד מכל שלושה סינים מדבר בפלאפון, זה וואחד גודל.

  4. לכותב המאמר – טלפון נייד זה טלפון נייד אבל סביר להניח שחלק גדול מהתשלום שאתה משלם הולכים לממן שכר – של טלפנים, של אנשים שירות, של טכנאים, של מהנדסי תשתית וכן הלאה. הסיבה שמוצרים מסין הם זולים (בהנחה שהמוצר עצמו הוא זהה ולא חיקוי גרוע) היא שכר הרעב שמשולם שם שבמשך שנים השאיר את האוכלוסייה ענייה ומפגרת. לאחרונה הסינים מגלים את תענוגות מעמד הביניים ועוד כמה שנים סביר שמחירי מוצרים מסין יהיו קרובים למחירם בישראל. כמו כן, באופן כללי אין מקום להשוות כלום בישראל לסין. סין היא דיקטטורה פשיסטית עם כלכלה שמבוססת על הצמדה כפויה של היואן לדולר (למיטב ידיעתי). כללי רווחה, כלכלה חופשית ושווקים משוכללים לא חלים עליה.

    למגיב 2 – בעוד שעקרונית אתה צודק (כפי שמשתקף מההערה הקודמת שלי), בתור מישהו שכן ניתח את פעילות חברות הסלולר על סמך מידע אמיתי, אין ספק שהן חיות על שולי רווח עצומים ומנופחים (לא לחינם כל מי שמחזיק בקבוצה שלו חברת סלולר מציג אותה כ”פרת המזומנים” שלו או “מכונה להדפסת כסף” או כל מונח אחר לחברה שמייצרת תשואה אסטרונומית על ההון). ניתן לקצץ להן משמעותית את הרווחים ועדיין להשאיר אותן עסק כלכלי, נושם, מעסיק עובדים בכבוד, ומקדם את הכלכלה, שפשוט מחלק קצת פחות דיבידנדים.

  5. אסף שלום,

    אני כותב הטקסט.

    אם תקרא את מה שכתבתי תראה שגם אני טענתי שיש הבדלים בין ישראל וסין, ושמאוד קשה להשוות בין המדינות האלו. תתפלא לשמוע, אבל דווקא בגלל שיש לי רקע מסויים בפריסת מערכות תקשורת, ועשיתי בעבר מחקר על רמת המחייה בסין נמנעתי מלעשות השוואה מעמיקה והסתפקתי בהצדקת העובדה שהפער קיים תוך הבאת טיעונים לכאן ולשם ברמת המסגרת בלבד. אם הייתי מנסה להכנס יותר לעומק רוב האנשים כבר היו מפסיקים לקרוא.

    הנקודה אותה ניסיתי להבהיר היא שזה אבסורדי שהתשלום עבור הקפאת קו בארץ עולה כמעט כמו שימוש שוטף בקו בסין, והשימוש במינוח כה מטעה זו בכלל חוצפה. אני שמח שלפחות עם העובדה הזו אתה מסכים.

    נקודה אחרונה לסיום. אתה לא יודע מי אני, לא מכיר את הרקע שלי וכבר קבעת שאני מבלבל את המוח ומלהג דמגוגיה זולה. תתפלא לשמוע אבל גרתי בסין למעלה מחמש שנים כך שאני יודע בדיוק מה אפשר להשיג ב-30 יואן בסין, ואני מכיר את גובה המשכורות בחתכי אוכלוסיה ומקצועות. התפקיד שלי בצה”ל בו שירתתי חמש שנים היה מחקר וניתוח של מערכות תקשורת ככה שאולי יש סיכוי קטן שאני מבין קצת יותר ממה שאתה חושב.

  6. שלום רן
    לא התיימרתי לנתח אותך או את אישיותך. כאמור, אנחנו לא מכירים.
    הטקסט שלך לעומת זאת, לא עושה רושם שמתבסס על עובדות או מחקר רציני.
    אם אתה יודע יותר ממה שכתבת אתה מוסמך לפרט.
    אם לא, גם קורות חיים שכוללים מגורים בסין ותפקידך בצבא לא מסמיכים אותך למשהו שהוא יותר מהטרוניה הצרכנית הרגילה של “עושקים אותי”.
    אני ממש לא מגן על חוברות הסלולר, מניח שמגיב 4 צודק, והנחת העבודה שלי היא שהן עושקות כשהן יכולות, אבל העובדה שבסין זול יותר היא לא הוכחה לכלום בעיני.

  7. ארבעהערות:
    1. אם עוזבים את הארץ לתקופה ממושכת ניתן לשמור על המספר על ידי מעבר לתוכנית פרי-פייד (לכל חברה יש שם אחר לזה). זה מה שאני עשיתי. זה שימושי רק למקרים בהם המעבר הוא לתקופה ממושכת כי זה כרוך בתשלום. היתרון הוא שלא משלמים 13.90 ש”ח לחודש תשלומים חד פעמיים.
    2. לאסף, אתה מאשים את כותב הפוסט שהוא כמו כל ישראלי שיושב במקום סואן ומגיע למסקנה שבעל הבית עושק אותו. לעומת זאת, אני מאשים אותך בכך שאתה כמו הרבה ישראלים אחרים מזלזל בדיעות של אנשים אחרים. אתה חושב שהוא טועה? יש דרכים להעיר בלי לתקוף.
    3. לגבי השוואה של יוקר המחייה בין ישראל למדינות אחרות: אני חי בארה”ב כבר שלוש שנים עוד מעט (איך הזמן רץ כשנהנים… לא!) ולרגל מחאות יוקר המחייה בישראל כתבתי פוסט בבלוג שלי שמשווה את העלויות שלי פה מול ישראל. ואגב, עלויות השכר בארה”ב לא שונות בהרבה מאלה שבישראל, ואמנם זו מדינה גדולה, אבל חברות הסלולר מצמצמות עלויות על ידי זה שהן לא בונות תשתית מחוץ לערים. בחלקים ניכרים של ארה”ב אין רשת סלולר דור 3 ובחלק אפילו לא דור 2. למי שיש כוח לקרוא,
    http://memoriesandthoughtsil.blogspot.com/2011/08/blog-post.html
    4. לגבי מחאת יוקר המחייה, אני חושב שהנקודה היא לא שחברת הסלולר גובה “קצת יותר מדי” או שהבנק לוקח “קצת יותר מדי עמלות”. הנקודה היא שורה תחתונה, black-box מול black-box: כמה כסף נכנס למשכורת שלך לעומת כמה הוצאות יש לך בסוף החודש וכמה כסף פנוי יש לך. ובשורה התחתונה הזו, החיים בארץ יקרים מאד. אני מקווה שהפוסט בלינק למעלה ישכנע אתכם בכך, שגם מול ארה”ב הגדולה והעשירה יותר מאיתנו, החיים בישראל יקרים מאד.

  8. שלום אסף,

    קוראים לי דוד. נעים מאד. אני קהל היעד של רן (ויובל), למרות שאנחנו לא מכירים. רן החליט להתחנף אלי קשות – משום מה הוא הניח שאני קורא עיתונים (ברשת, אל תהיה נודניק) ושמע שחברות הסלולריות רווחיות בטרוף.

    ברגע של אופטימיות מתפרצת, רן העריך שאני מסוגל לבדוק ברשת (2 הקלקות) את הדוחות הכספיים של פרטנר http://www.bizportal.co.il/shukhahon/bizcomadaf_new.shtml?c_id=2095&r_type=2
    ולראות שהיא הרוויחה בשנת 2010 1.679 מליארד ש”ח על הכנסות בסך 6.674 מליארד. אגב, הדוחות של סלקום קצת יותר טובים.

    רן, לקקן בלתי נלאה שכמוהו, אפילו נותן לי קרדיט ששיעור הרווח (כ-25%) הוא על גבול המגונה לחברת שרותים, ומצביע על שוק לא תחרותי במיוחד. רן גם העריך, ברגע של נטילת סיכון מטורף, שאני לקוח של חברה סלולרית ומכיר את ההרגל המגונה של כולם לחייב אותנו בעמלות וחיובים יצירתיים.

    עד כאן לגבי “ניתוח בלי מידע אמיתי”, אי הבנה בהוצאות ושולי רווח, יהירותו ובורותו של הצרכן הישראלי.

    ולגבי ההשוואה לסין – כמעט כל הקוראים, אני מניח (כלומר, אלה שלא שולחים תגובה נזעמת) מבינים שמדובר באנקדוטה ולא במחקר השוואתי. רובנו, מצד שני, מבינים שהעלות השולית של אי-שימוש במכשיר הוא אפס ולכן לא מצדיק עלות דומה לשימוש במדינה אחרת, נידחת, קטנה ולא חשובה כסין.

    אם להתלות באילנות גבוהים, נראה לי שדווקא הטקסט שלך הוא הדוגמא לתוקפנותו של המגיב הישראלי הממוצע.

  9. דוד
    ראשית הרשה לי לברך אותך על תגובה כל כך צינית ומתוחכמת שאני ממש מקווה שהבנתיה.
    אם לא אני מתנצל מראש.

    אם הרווחים הגבוהים במיוחד של חברות הסלולר מרמזות לך על שוק לא תחרותי, לא נותר לי אלא להסכים. לא בזה עסק הפוסט.

    לגבי תוקפנותי. אני מוחה בתוקף.
    אני הייתי רוצה לחשוב שהיא מעל לממוצע.

  10. ואני רק רציתי לומר שדוד בא וכתב מחדש את המאמר של רן בצורה הרבה יותר טובה ובהירה. גם אני לא ממש הבנתי את הפואנטה אבל לא רציתי להתקבק בפראות ולשפוך את כל מה שהרגיז אותי היום על רן, העדפתי לעקם את האף בשקט בחושך. אז בגלל שאני לא רוצה לריב אני רק אגיד, שאפו לאסף )(10) ששידרג את הטיעון.

  11. ” קוראים לזה חיוב חד פעמי כי הוא מתבצע פעם בחודש”

    מייצרים מריצות מספיק גדולות בשביל הבחור שאמר את זה? נראה לי שצריך מריצה קאסטום-מייד במקרה שלו.

  12. אלון,

    אתה מוזמן לשלוח מייל ל-re.ai.ran אצל ג’ימייל נקודה קום, או להשאיר תגובה באתר שלי (השם שלי בראש התגובה יוביל אותך אליו).

    דוד,

    תודה לך. אמנם גם לי זה לקח קצת זמן אבל בסוף הבנתי שאתה תומך בי 🙂 ואכן, כמו שיהודי כמעט טוב אמר, מה שכתבת הופך את המאמר שלי לנהיר יותר. אז שוב תודה.

    אסף,

    אני מבין מספיק כדי לדעת שהשוואה כזו בין ישראל לסין היא בלתי אפשרית בעליל. כל עבודת מחקר בנושא תיקח חודשים אם לא שנים וגם אז היא לא תיתן תשובה מדוייקת. אני מצטער, אבל לא התחשק להתחיל לקרוא מכרזי תקשורת (בסינית), לברר כמה עולה לחכור את תחום התדר הרלוונטי (בסין מדובר בחברות ממשלתיות ככה שכל החוקים משתנים), לחשב הוצאות שוטפות של חשמל, רכב, כח אדם, משכורות, ימי כיף וכו’. יש לי דברים אחרים לעשות. תחת זאת הספקתי בכתיבה על הפער, בהצדקת קיומו תוך מתן הסתייגויות קלות ובהפניית תשומת לב הקוראים לרמה האבסורדית אליה הוא הגיע. אני מצטער שבשבילך זה לא היה מספיק. תפטר אותי. אה רגע, בעצם אני לא עובד בשבילך…בלבלת אותי לרגע…

  13. לאסף ולזיו,
    גרתי בעבר בהונג-קונג – מדינה עם 7 מליון תושבים – בערך כמו בישראל.
    משכורות – בערך כמו בישראל.

    התקשורת שם (כמו דברים נוספים אחרים) זולה באופן משמעותי מאשר בארץ. לאשתי היה סוללרי של הצ’יסון (חברת האם בעבר של אורנג’) והיא שילמה משהו כמו 30 או 35 ש”ח לחודש לחבילה שהספיקה לה עם מספר דקות סביר + תא קולי.

    לא נראה לי שזאת רמת המחירים בארץ. בהונג-קונג היו 5 חברות סוללר, וזה כנראה ההבדל.

    ושאני לא אתחיל להשוות בין הבנקים בארץ לאלו שבהונג-קונג…

  14. דרך אגב הסיבה שהונג-קונג זולה יותר (חוץ מאשר דיור כמובן) היא בגלל שהיא המקום הקפיטליסטי האולטימטיבי.
    בשביל שמוצרים יהיו זולים – צריך מכס אפסי ותחרות חופשית, וזה מה שיש בהונג-קונג.

    מצחיק שמחאה בארץ על יוקר המחיה באה מהשמאל. פשוט אין להם מושג על מה הם מדברים ומה הם באמת רוצים.
    הגנה על יצרנים מקומיים (כמו למשל רפתנים) ויוקר מחיה נמוך פשוט לא הולכים ביחד.

    הסיבה שהחיים בהונג-קונג ובארה”ב נוחים יותר היא בגלל שאלו מדינות קפיטליסטיות יותר.

  15. עדו – הבעיה היא שאף אחד לא עושה צעדים לכיוון של שוק חופשי אמיתי. אם היה בארץ קפיטליזם כמו שצריך, אז מילא. אבל שבירת הריכוזיות במשק לא סותרת הוספה של מנגנוני רווחה.

    האמת, נראה לי שהמחאה מתפזרת לכיוונים הלא נכונים. לפני שדורשים מהממשלה להתערב בתחומים כמו דיור או תקשורת, בהם מידת המעורבות הממשלתית הרצויה היא באמת שנויה במחלוקת, צריך לדרוש מהממשלה לטפל כמו שצריך בתחומים שתחת אחריותה הישירה והבלעדית: מערכת הבריאות, מערכת הרווחה, מערכת החינוך והתחבורה הציבורית. נראה לי שביום שבו עובדת סוציאלית תקבל משכורת נורמלית, ובמרכז הארץ תהיה מערכת תחבורה ציבורית עירונית מודרנית שבעה ימים בשבוע, עם חיבור טוב לפריפריה, שהרבה מהבעיות שנוצרות בשוק הפרטי גם הן יתחילו להפתר.

  16. כשקיבלתי סלולרי מהעבודה התקשרתי לאורנג’ וביקשתי לבטל את הקו שהיה לי אצלם. חלפה שנה ולא שמתי לב שהם המשיכו לגבות ממני בערך 20 שקל בחודש כמעט כל התקופה. בכל הזמן הזה המכשיר היה כבוי במגירה. כששאלתי על מה גבו כסף אז אמרו לי שהבקשה לביטול הייתה זמנית מכיוון שהיא הייתה מול נציג בטלפון ולא בפקס. איך שלא יהיה הם לא הסכימו להחזיר לי את ה200 שקלים ההם. כנראה שלהרוויח דמי אחזקת קו פתטיים מלקוחות ללא ידיעתם זה מודל עסקי טוב יותר מלשמור על לקוח פוטנציאלי בעתיד.

    אבל חכו לפאנצ’ ליין. בסופו של דבר לא היה לי כל לצעוק יותר ופשוט ביקשתי שבכל אופן ישלחו לי עכשיו את הטפסים כדי שאוכל סוף סוף לשלוח את פקס הביטול ולשכוח מהם. אין צורך, היא אמרה לי – הם כבר שינו את המדיניות מאז ועכשיו אפשר לבטל מנוי בטלפון.

  17. טלפונים בסין זולים יותר כי צריך לשלם פחות לעובדים, לייבא את הציוד וכו’.
    זאת ועוד, רוב התקשורת הסלולארית בסין היא מונופול ממשלתי והממשלה יכולה לקבוע את המחיר (ראו כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_mobile_network_operators). בישראל האוליגופול לא ממש מפוקח על ידי המדינה בצורה ראויה ולכן יכול לקבוע מחירים גבוהים.
    בכל אופן, בסין, בדומה לארה”ב, הונג קונג ועוד כמה מקומות, משלמים על שיחה נכנסת, לא רק על שיחה יוצאת. בנוסף, משלמים על נדידה (Roaming) גם כאשר עוזבים את המחוז (לדוגמא מנוי משנגחאי ישלם יותר כאשר הוא משתמש במכשיר בחרבין.

    לא שיש באמור לעיל להפריך או לחזק את זה שבישראל המחירים יקרים, רק להאיר שההשוואה היא כמו בין תפוחים לבננות.

  18. אלעד, בהונג-קונג משלמים על שיחה נכנסת, אבל צריך לזכור ששיחות מקומיות מטלפון קווי הן בחינם (יש עלות חודשית של כמה עשרות ש”ח בחודש על הקו ואז השיחות הן חינם).

    סך הכל התקשורת בהונג-קונג זולה משמעותית מאשר בארץ.

    אם ניקח בנקים למשל, בהונג-קונג מעולם לא שילמתי עמלה חודשית או שנתית. אין עמלת שורה. משיכה מכספומט היא בחינם וכך גם הפקדה. העברה כספית בין חשבון אחד לשני באותו הבנק גם נעשית בחינם וכו’.

    זה מה שקורה שיש תחרות אמיתית. בארץ הציבור בגדול לא מאמין בשוק חופשי וקפיטליזם. בארץ רוב הציבור “חברתי” – כלומר תומכים בועדים הגדולים ומתנגדים להפרטה. אז אין לאנשים בארץ מה לבכות כי ועדים גדולים וחברות ממשלתיות מסואבות לא הולכים יד ביד עם שוק תחרותי ומחירים זולים.

  19. עדו (20),
    אני כופר בהנחה שלך ש”ועדים גדולים וחברות ממשלתיות מסואבות לא הולכים יד ביד עם שוק תחרותי ומחירים זולים”.
    מהם הועדים החזקים בישראל? חברת חשמל, אל על, בזק, הנמלים, הבנקים.
    החברות הממשלתיות – מקורות, שוב חברת חשמל, רכבת ישראל, תע”ש, התעשייה האווירית, בתי הזיקוק, דואר ישראל, החברה הלאומית לדרכים.
    אפשר להגיד הרבה דברים רעים על חברות אלה, אבל ה”תרומה” שלהן להעדר התחרות או ליוקר המחיה היא אפסית לעומת רשתות השיווק, הבנקים (בגלל ההנהלה והבעלים, לא הוועדים), חברות הסלולר, ובעיקר – ההחלטות המקרו כלכליות של הממשלה.

  20. אהבתי במיוחד את השורה התחתונה שלך. הייתה תקופה שניסיתי לחיות בלי סלולרי, הזמנתי כמה חברה ועשינו מזה טקס. הלכתי לים והעפתי את הטלפון לעבר הגלים. החזקתי מעמד כחצי שנה לפני שהתייאשתי. בחיפוש עבודה זה בלתי אפשרי להיות נטות סלולרי. בעבודה שלי כיום זה גם בלתי אפשרי. ואני ממש שונאת את המכשיר הזה. בכל פעם שהוא מצלצל, הצליל של הצלצול עושה לי רע. מאחורי כל השיחות הלא מזוהות האלה עומד מישהו רוצה ממני משהו אחרי שכבר יצאתי מהמשרד, או שזה מהבנק, או סקר או טלמרקינג ואין כוח לרצות אותו.

    אני מפללת ליום שבו אוכל להרשות לעצמי להתנתק מהמכשיר המתועב הזה. אנא דווח על תוצאות הניסוי שלך.

  21. לדוד, 21: ובכל פעם שאנשים מתרעמים על זה שסוור בנמל מרוויח 17,000 שקל בחודש, שוכחים שציון קינן מבנק הפועלים שהופרט בניינטיז מרוויח 900,000 שקל בחודש. 17Kסכום שנשמע גדול, אבל כשתחשבו על זה, זה בדיוק מה שעולה לחיות כאן כיום. זה לא שמי שמרוויח 17K מקבל משכורת מוגזמת, זה שמי שמרוויח 7K מקבל משכורת דלה שאי אפשר להתקיים ממנה אם אין לך הורים עשירים.

  22. לאסף:
    בלי להתייחס לתוכן דבריך, הטון בו הם נכתבו צרם לי כל כך עד שגרם לי לכתוב את התגובה הזאת.

    אפשר היה לומר כל מה שרצית בלי ליצור רושם מתלהם ותוקפני, אתה לא חושב?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: