במחזהו הידוע של ז'אן פול סארטר, "בדלתיים סגורות", נכללת השורה המפורסמת "הגיהנום, הוא הזולת" (L'enfer, c'est les autres). כל מי שהיה בחברת זולת כלשהו יודע שהמשפט מדויק ובכל זאת מן הראוי להדגיש, לציין ולהבהיר, שעם כל הכבוד לז'אן-פול, הוא טעה. אולי לא טעה באופן מוחלט, אולי לא באופן שמצדיק שנצביע עליו ברחוב בגיחוך כשאנו מצחקקים ומזמררים: "ז'אן-פול טעה! ז'אן-פול טעעעההה!", ובכל זאת טעה.
הגיהנום הוא לא הזולת (לפחות לא רק). הגיהנום הוא הספארי ברמת גן.
דנה כבר בת שלוש וחצי ועדיין לא היתה בגן חיות ראוי לשמו. אין פלא שהיא מצביע על חזירי בר וטוענת שהם אריות, טוענת בתוקף ש"מיאו" הוא הקול שעושה סוס וחושבת שאחותה הגדולה היא קלמנטינה. לכן החלטנו לקחת אותה לספארי יחד עם כל שאר בנות המשפחה.
הכניסה לספארי עולה 57 שקל. תכפילו בחמש (285 שקל). בסדר. נניח שזה בסדר כי בכל זאת השטח של הספארי גדול, יש עובדים, יש בעלי חיים, מישהו, איכשהו צריך להחזיק את המקום החשוב הזה על יושביו.
נכנסנו לספארי. הגענו יחסית מוקדם (10 בבוקר) ועדיין היה ברור שהמקום יהיה מפוצץ. בכביש הקטן המתפתל בין הקרנפים וההיפופוטמים (שלא היה מכבודם להוציא ת'אף מהמים) היו פקקי תנועה. למרות שכתוב לא להאכיל את החיות, כל זברה ואנטילופה זכתה למנת במבה למהדרין מהעוברים והחרשים. למות על הישראלים.
יוצאים מהאוטו והולכים לראות עוד כמה בעלי חיים. בכניסה לגן החיות מוקם ביתן שמזמין את המבקרים לשלם בעבור קרונית חשמלית במקום ללכת בשבילים. סוף אוגוסט הוא מוטיבטור לא רע לשקול לשלם עבור הקרונית הזו אלא שאז מסתבר שכדי להשכיר קרונית שגדולה מספיק ל-5 יושבים צריך לשלם 85 שקלים. הממממ לא זול. אז מסתבר שמדובר ב-85 שקלים ל-30 דקות. 30 דקות זה אומר שאתה נוסע בכל השבילים מבלי לעצור לרגע, ליד אף חיה ומיד חוזר. כלומר בפועל זה לוקח מינימום שעה. וכמובן שעל כל רבע שיעור איחור אתה משלם. כמה? הייתי עצבני מכדי לבדוק.
מחליטים ללכת ברגל. אבל אז מתחיל הבכי: למה כולם נוסעים ואנחנו לא! מה פתאום הולכים ברגל?! אני עייפה! אחרי שהבהרתי לבנות שהן מועמדות מובילות להיות מושלכות לכלוב של הדובים התחלנו ללכת. תוך זמן קצר המקום מתמלא בצעקות, צרחות, בכי ונזלת של ילדים שהם לא שלך. אני מדבר על מאות, אני מדבר על אלפים, אני מדבר על מיליונים של ילדים, כולם מחזיקים את אותם חטיפים, אותם ארטיקים מטפטפים, אותם הורים מותשים שנושאים על הגב את אותו התיק עם אותו בקבוק מים. כולם שואלים למה הפיל משליך על עצמו בוץ וכולם לועגים לקוף עם התחת האדום. החיות, כולן, ללא יוצא מהכלל, נראות כמי שסובלות ממאניה-דיפרסיה במצב מתקדם. אני יכול להבין אותן.
ואז הגיעה הטרמפולינה. מדובר בטרמפולינה גדולה שמעליה מתוחות ריתמות שאליהן מכניסים ילד שעולה ויורד, קופץ ומזנק מהטרמפולינה אל האוויר בשעה שהריתמות מחזיקות אותו. נחמד. כמה כסף אתם חושבים שהמתקן הזה עולה במקום שכבר לקח ממך 300 שקל וייקח ממך עוד 300 שקל על קרטיבים ובקבוק מים?
התשובה היא 25 שקלים. 25 שקלים בשביל לקפוץ על טרמפולינה.
לארבע דקות.
לוקחים ממך 25 שקלים כדי לקפוץ על טרמפולינה 4 דקות. 25 שקלים זה יותר משכר מינימום לשעה. זה אומר שמי שעובד נניח ב"צומת ספרים" בתור מוכר ספרים, יוכל כעבור שעה וכמה דקות להעביר את השכר שלו לספארי תמורת הזכות לקפוץ על טרמפולינה במשך 240 שניות. זה אומר ששנייה אחת על הטרמפולינה שווה כמעט עשר אגורות וחצי.
סלחו לי, כן, עם כל הכבוד לספארי, לעובדים שעושים עבודת קודש, לבעלי החיים הבאמת מקסימים (ודכאוניים) שנמצאים במקום ולהשקעה ברופאי שיניים לתנינים, המקום הזה הוא גיהנום צרכני, גיהנום הורי, גיהנום למי שחשובה לו שפיות דעתו. גיהנום.
חינוך לטבע ולבעלי חיים הוא עניין חשוב ואף הכרחי אבל אין שום סיבה שתעבור במהלכו שוד לאור היום.
בתום הביקור במקום הוחלט כי הפעם הבאה שנחזור אליו תהיה כאשר למאיה, בתי הבכורה, יהיו ילדים. הסיבה: היא נשבעה שהיא לעולם לא תחזור לספארי ולכן אנחנו, הסבים הגאים, נאלץ לקחת את הילדים שלה לספארי. הודעתי למאיה שאני מבקש לערער על ההחלטה. עם כל הכבוד לנכדים העתידיים, גם לאהבה של סבא יש גבול.
עוףטופיק: אתמול היה יומולדת לגלוב. הוא בן שש. נראה לי שהגלוב הגיע לגיל מספיק מתקדם כדי שנוכל לדלג מעל חגיגות היומולדת המסורתיות. מזל טוב.
מזל טוב.
"גיהינום צרכני" הוא הגדרה מדוייקת למדי: לא רק לספארי, לכל מקום. הכל נגוע בתאגידיזציה שמנסה להפוך כל אספקט בחברה לרווחי- גם אם מדובר בשירות לקוחות או תמיכה- מחד ומגדיר את עצמו כ"משפחה" מאידך.
השאלה אם יש מה לעשות נגד זה, פרט ללהיגעל.
לא יודעת אם במקרה או לא, אבל באוגוסט לפני שנה ביקרתי בגן החיות התנכ"י והיה מקסים ולא עמוס.
גילוי נאות: לא הייתי בספארי ברמת גן שנים, כך שאין לי מדד להשוואה.
גילוי נאות שני: ביקרתי שם עם חבר במסגרת חיבה פרוורטית לגני חיות, כך שיתכן שיש גירויים-מוצצי-כסף-לילדים שלא שמתי לב לקיומם.
ומזל טוב לגלוב וליושב ראשו.
עד שלא רדפה אחריך יען עצבנית שלא קיבלה את מנת הבמבה היומית שלה וניקרה לך את החלון שעה שהילדים צועקים "אמאאאאאא, היא נושכת אותי!", זה לא באמת גיהנום.
הא! זה שוד זה? תקשיב טוב. היינו בשבת בתערוכת ארמונות בחול במוזיאון ארץ ישראל. מוזיאון! ואתה יודע מה הציבו שם, בשביל אלפי המשפחות המיוזעות והילדים העצבניים שעוברות כל דקה בין הארמונות הבאמת יפים שיש שם? דוכני אוכל! כן, אם תהיתם איפה יריד טעם העיר השנה, הוא בצומת סמינר הקיבוצים, מתחפש לאינטליגנטי ליד ארמון חול בצורה של שלגיה ושבעת הגנבים. ואתם יודעים כמה עלתה שם נקניקיה? פיצה דרוזית? פיתה עם שוקולד שחר ומלפפון חמוץ? אתם יודעים? כי אני לא. הילדים שלי איבדו את זה בארמון הרביעי ועד שהגענו לרחבה של טעם העיר גם ככה רציתי לקפוץ ראש לתוך אחד הארמונות.
אני די חושב שמיציתי את הקיץ הזה.
גילוי נאות 1: אני מתנדבת בבית החולים לחיות בר בספארי.
גילוי נאות 2: מאז גיל שנתיים לקחו אותי די הרבה לספארי, ואני מתה על המקום. אפילו בגילי המתקדם, כשאני מגיעה לשם בבוקר, אני עוצרת ליד האגם ונהנית מכמה דקות של צפייה במאראבו ובמגלנים, בהיפופוטמים ובכרוונים ושאר החבר'ה.
נשמע כאילו הגהינום נבע יותר מהחומר האנושי הישראלי המצוי שהקיף אותך, כולל אידיוטים שמאכילים את החיות וגורמים נזק לבריאותן, ילדים חסרי חינוך וצווחנים ועוד כמה אלמנטים נפוצים שכאלה.
אין ספק שהמחיר של הקלנועיות גבוה, אבל בחיאת – 57 ש"ח לכניסה זה די סביר. לונה פארק עולה 85 שקלים, סרט עולה כ-40 שקל לכרטיס, תיאטרון עולה לפחות 100 ש"ח, משחק כדורסל עולה 60 ש"ח במושבים הכי מחורבנים ולא חסרות דוגמאות. יש בגני חיות באופן כללי משהו מאוד מדכא, אבל יש בהם גם משהו טוב – הם מהווים הזדמנות ללמוד על חיות הבר ולנסות להציל מינים הנמצאים בסכנת הכחדה על ידי ריבוי בשבי ושחרור בטבע ועוד.
ספציפית לספארי, יש בו גם את בית החולים לחיות בר (המדהים) שבו כל ציפורונת פצועה זוכה לטיפול מפנק עד החזרה לטבע, וכל קיפוד, צב, תנשמת וצבוע מקבלים טיפולים רפואיים ברמה הכי גבוהה שיש.
ובסופו של דבר, זה עניין של גישה. אפשר לבוא למקום בילוי בידיעה מראש שאתה הולך לסבול, ואפשר גם לבוא עם גישה חיובית, לנסות ללמוד משהו (סוגי חיות, התנהגות בעלי חיים, סתם ללטף ארנבת בפינת החי) ולהפיק חוויה שהמשפחה ממש תיהנה ממנה.
רויטל (6): כאמור, לא התלוננתי על מחיר הכניסה. בסדר. זה מחיר הכניסה ואין ספק שמקום שכזה יש לו עלות גבוהה של אחזקה. אבל אני לא חושב שנכון למקום עצמו לתת את התחושה שמהרגע שאתה נכנס אתה נתון למסע שוד בלתי פוסק. וזו, צר לי לומר, לא רק התחושה אלא כנראה גם המציאות.
אנחנו, אגב, לא באנו בידיעה מראש שאנחנו הולכים לסבול. ממש לא. באנו כולנו עם גישה חיובית, התעוררנו מוקדם בבוקר, יצאנו מוקדם – באנו לחוויה. לצערי זה השתנה מהקצה לקצה במהלך הכמה שעות שהיינו שם.
העלמה העפרונית צודקת, הייתי שם השנה ועבדתי בו בעבר- יש רכבת שעולה כמה שקלים,לדעתי ובשני מוקדים בגן, יש חנות מזכרות וקיוסק. זהו, ובאוגסט יש מהון הדרכות והאכלות של החיות.
אני לא מבינה למה צריך עוד משהו מלבד חיות בגן החיות.
אני מניח שבתקופה הזו הספארי עושה את השנתית שלו, כי בחורף אין שם כלב. טוב, אולי כלב יש שם, אבל מבקרים אין. לא שזה מצדיק עושק שערורייתי כזה, אבל אני יכול להבין מודל עסקי שכזה.
אז מה שאתם בעצם אומרים זה שהעלות של דברים בישראל (ספארי, מוזיאון, בריכה) לא בערך לכסף שאנו משתכרים.
ממממממממ
איפה שמעתי את זה בעבר…. [מגרד בראשי]
א. מזל טוב לגלוב
ב. שלוש וחצי… איך הזמן טס כשנהנים
ג. גן חיות בשבוע האחרון של אוגוסט??? יצאת מדעתך? בשבוע האחרון של אוגוסט יש להתחבא בבית ולא לפתוח חלונות ודלתות… (ובטח שההיפו לא מוציא את האף מהמים. חם לו!)
וחוץ מזה אני חושבת שעליך להתנצל בפני ז'אן פול כי דווקא מהסיפור שלך די מסתמן שהוא צדק: הזולת (ובעיקר הזולת הישראלי באוגוסט) הוא הגהינום 🙂
רגע, אז זה אומר שאת מסיבת יום ההולדת של הגלוב לא נקיים בספארי?!
(אגב בלונדינית, הלינק שלך מת. אבל רואים אותו כאן. הוא כבר לא באמת.)
רויטל (6): כל הכבוד על ההתנדבות, אבל גם שם יש סוג של שוד.
כל מי שמוצא בעל חיים הזקוק לטיפול בית החולים הזה, הממוקם בתוך הספארי, נדרש לשלם דמי כניסה למקום. מרתיח לטעמי.
אין ספק ששווה לדלג ישר לגן החיות התנכי בירושלים. מושקע, נעים ונקי. מלבד דוכני המזון היקרים והגרועים, הכל שם מוצלח.
אני שמח שאני עובד במקום בילוי לכל המשפחה ש-
מחיר הכניסה (היקר) הוא 40 ש"ח
הכניסה לילדים מתחת לגיל 5 חינם
אחד מתפקידי הקופאיות הוא למצוא למבקרים את הקומבינה הכי זולה בשבילם
התשלום הנוסף היחידי הוא למופע
אסור לאכול בו באיזורי התצוגה
יש מזגן
מבואס קצת שהמזנון יקר
לא אכתוב איפה אני עובד כדי שלא יחשדו בי בעשיית פרסומת בתגובות
תמר (13): זה ממש לא נכון, מאיפה הבאת את זה?
מי שמוצא חיה פצועה (כך גם אני הגעתי להתנדבות, אגב) יכול להתקשר למוקד ולבקש שיבואו לקחת, או להשאיר את החיה בשער הספארי (בלי שום צורך לשלם דמי כניסה). עשיתי זאת בעצמי וכך גם עושים אנשים נחמדים רבים, מדי יום ביומו, שמוצאים כל מיני גוזלים שנפלו מהקן וקיפודים נטושים.
רצוי שתבססי את דברייך על עובדות ולא תשמיצי סתם.
ראשית, אני מסכים עם הבלונדינית הסודית – אסור להתקרב לשום מקום שעלול להכיל ילדים בשבוע האחרון של אוגוסט.
מלבד מחיר הכניסה שנראה הגיוני (צריך להאכיל את החיות ואת העובדים), שאר המחירים גבוהים כי אנשים מוכנים לשלם אותם. אם הייתי בעל הטרמפולינה הזאת (היחידה בספארי, אני מנחש) ומאות ילדים היו עומדים בתור כדי לשלם לי 25 שקלים לארבע דקות, לא הייתי חושב לרגע להוריד את המחיר. הרעיון דומה לגבי האוכל והקרוניות.
מצד שני, נסה לבקש מההנהלה להכניס עוד שתי טרמפולינות כאלה. אולי ככה המחיר ירד.
מזל טוב לגלוב!
nadavs
בוא לגן החיות התנ"כי בירושלים. אמנם לא זול, אבל פשוט מקסים. וגם הרבה פחות צרכני. והכי עדיף – תעשה מנוי ותבוא אחת לחודש. אז זה יוצא ממש משתלם. וגם כשיש מלא מבקרים, זה אף פעם לא באמת עמוס.
ועם כל האמפתיה (בלי מרכאות) – לחיות זה עולה יותר. גם עם כל הרצון הטוב שבעולם, אין שום קשר בין התנאים בספארי (או כל גן חיות אחר) לבין התנאים השוררים בבתי הגידול הטבעיים שמהם החיות הללו (או אבות אבותיהם) הוצאו בכוח.
מה שמרגיז בספארי הוא שמגיל חצי שנה חייבים בכרטיס כניסה במחיר מלא! כלומר משפחה שיש במכוניתה תינוק, בן 8 חודשים, נניח, כנראה ישן, חייבת לשלם בעבורו את אותם 57 ש"ח, כמו עבור אחיו. איפה נשמע כדבר הזה? זוהי תאוות בצע.
עם זאת, היינו בספארי בשבוע שעבר ונהנינו מכל רגע. למודי ניסיון הגענו בשעה 17:00 אחר הצהריים, ועזבנו עם הסגירה. האוויר כבר הצטנן, החיות היו פעילות, הקהל היה דליל. מי היה מאמין.
עינת (20): באתר של הספארי כתוב שעולל מגיל שנתיים ומעלה חייב בכרטיס מלא (יש צורך להציג תעודת זהות). מכאן שנראה לי שהמידע שהבאת אינו נכון.
שיא החוצפה/חזירות/התעמרות/התאכזרות שאני ראיתי וחוויתי על בשרי היה בגני התערוכה לפני שנתיים בפסח בתערוכת המכוניות.
קרוב לכניסה (בתוך התערוכה) עמד דוכן קטן למכירת ברד קר ומתקתק (ומגעיל לדעתי). הבן שלי ביקש וקיבל כוס אחת ב-12 ש"ח. תיאור הברד: כוס בינונית מלאה בקרח גרוס (לא מתוק) שעליו שופכים תרכיז פטל (3 טיפות). זהו. המתוק נגמר אחרי שלושה צעדים או שלושה שלוקים. מה שבא קודם. אח"כ זורקים.
אם להשתמש בציטוט של יובל: "בסדר. נניח שזה בסדר…"
הפאנץ' ליין שגמר אותי היה זה: כשחזרנו לאותו דוכן אחרי שעתיים(!) בדרכנו החוצה, רצינו לרכוש כוס נוספת, זהה לקודמת. לא. עכשיו המחיר היה 15 ש"ח! למה? כי היה ביקוש גובר לברד – לפי דברי המוכר.
כמובן שלא קניתי. אם בעל הדוכן (שעמד שם באותו רגע) קורא את שורות אלה, אני הייתי רוצה להגיד לו: היה לי כסף בכיס לחמש כוסות כאלה ולא הייתי קונה. היית מצוות אלי 10 ילדים צרחניים ולא הייתי קונה. הייתי הולך לקנות אצבעון קולה ב-50 ש"ח ולא קונה אצלך – עד כדי כך. והיה חם מאוד באותו יום.
הצעה למודל עסקי מהפכני – מי שמאכיל חיות יוקנס ב1000 שקל. כל כך פשוט שאתה מבין למה חולדאי לא ברמת גן.
ג'ו, לא צריך לקנוס. צריך לזרוק החוצה בלי להחזיר את דמי הכניסה.
שים עצמך במקום אבא שהבטיח לילדיו ספארי וכולם נזרקו החוצה אחרי 10 דקות, בלי שהספיקו לקפוץ על הטרמפולינה ותבין שזה עונש הרבה יותר חמור…
ויובל, לספארי הולכים באמצע השנה בשעה 9 בבוקר. לא בשבתות, לא בחופשות. המקום ריק, קריר ונעים. אין פקקים בפנים או בחוץ (חוץ מהפקק הרגיל לגוש דן). החיות בדיוק אוכלות, הטווסים מסתובבים בשבילים והכי חשוב: הטרמפולינה והקיוסקים סגורים.
גן החיות התנכ"י בירושלים לוקח את הספארי בסיבוב. גם מבחינת החיות, גם הטיפוח וגם המחיר. בכל זאת- ירושלים.
יוש, אני מבין שאין לך ילדים? מה לעשות שכשיש ילדים בחופש אז הבחירה לגבי זמן הגעה למקומות הסבל לא בידיך לחלוטין.
ספארי *זה* התפקיד של סבא, סבתא או דוד /דודה. ואם יש לדוד /דודה ילדים משלהם בגיל המתאים, אז על אחת כמה וכמה ואם אין אז עוד יותר טוב, ככה הם גם יוצאים "הדודים המגניבים"
הבעיה היא כמובן כאשר האח שלך חושב את אותו דבר. אבל במקרה הזה "הגדול מנצח".
מה שיוש אמר. היינו פעמיים עם הילדים והיה מצוין.
יש גם גן חיות חמוד מאוד בקרית מוצקין. הסוריקטות מגניבות.
לא היה שווה להשקיע עוד חמישים או שישים שקלים ולטוס לשבוע ספארי בקניה או דרום אפריקה?! 🙂
יקירי
לא מאמינה שיצאת לספארי ביום חם שכזה , בסוף החופש הגדול, אם היית שואל אותי, ולא שאלת הייתי מציעה לך לוותר. זה באמת לא מתאים לכל אחד. בטח שלא לך ! הילדות היו נהנות לבקר אצל החברים בגבעתיים, במזגן וביננו טרמפולינה יש כבר לרבים בחצרות הבית, אז למה לשלם? בכל מקרה גן חיות זה לא לעלות על טרמפולינה ולא לנסוע אלא לטייל ברגל בכי, לא עכשיו באוקטובר. ויש תוכניות מקסימות שהספארי מציע לפנות ערב, האכלת החיות, לפנות בוקר שווה לברר זה מקסים והמדריכים מעולים. ממליצה לתכנן ביקור לחוויה מתקנת, ךפחות עד שהקטנה תלמד איך עושה האריה. נשיקות
תקלדה (בזמן כתיבת התגובה): "אין פלא שהיא מצביע"
אנחנו עשינו מנוי לספארי (רגע לפני שלגדול מלאו שנתיים, כך שלא נדרשנו לשלם עליו, משתלם לגמרי), ושני דברים גומרים אותי שם בכל פעם מחדש:
1. האנשים שעומדים בדיוק מול השלט שמפציר בהם לא להאכיל את החיות, שולפים שקית ניילון ומתחילים להפגיש אותן באוכל
2. האנשים שצופרים באזור של חיות הבר כשאנחנו מאטים כדי להתבונן בגוש המטושטש שבמים ולשכנע את הילד שזהו אכן היפופוטם. הם אשכרה צופרים. בתוך הספארי.
אחרי כל ביקור אני מקטרת שבועיים ונשבעת שזו הפעם האחרונה. לעניין הכסף עוד לא הגענו, הילדים קטנים ועוד לא למדו לבקש.
מזל טוב!
ותנחומיי. זה ידוע שאטרקציות לילדים הם גיהנום. אני עדיין [אם בכלל מתישהו] לא שם, אבל נמנעת ללכת למקומות שידועים ככאלו כי זה פשוט נוראי. באמת שבמקרים כאלה אני מרחמת על ההורים.
אף אחד לא כתב את זה לפניי, אז הייתי חייב: "הגהינום הוא הזולת. שמור על ניקיונו!".
לגבי הספארי – אני מבין אותך לגמרי. אני משתדל להימנע ממקומות חמים וצפופים. נשמע שגן החיות התנ"כי באמת שפוי יותר. המון זמן מאז שהייתי בגן חיות או הספארי, ואני חושב שהגיע הזמן לשחזר זכרונות ילדות – אז למרות כל התיאורים המעצבנים – תודה על הרעיון!
וכמובן – מזל"ט! משום מה הייתי בטוח שאתה נמצא בשטח יותר זמן. אמנם אני כבר כותב אר קצת יותר מ-4 שנים, אבל איכשהו תמיד חשבתי שאתה ממה שמכונה "דור המייסדים"…
בכל מקרה: שתהיינה עוד הרבה שנים יפות, קולולולו וגו'.
איתך בצערך. לא רוצה לעשות לך דז'ה וו או הלם קרב פלוס אפטר שוק אבל יש מקום דומה בדרך לירושלים.
חוץ מזה, גן החיות התנ"כי זול בשליש וכל מה שיש שם בנוסף, הוא חינם: פינת ליטוף לחיות משק, סרט קצר ב"תיבת נוח", ביתן חיות קטנות פלוס הדרכה, כל שעה עגולה, הילדים יושבים במעגל ומעבירים (ומלטפים, לא עושים על האש) מבחר חיות בהן צ'ינצ'ילה, יונה, אוגרים, ארנבות, נחש, חומט, צבים ועוד. כיף לילדים, וההורים נחים. (אני נזכר שיש שם סרט תלת מימד בשבעה או עשרה שקלים לאיש, אבל ממש לא חובה והחוויה בגן החיות שלמה גם בלעדיו.)
הכלוב של הארטיקים (הכלוב האהוב על בנותי) אמנם לא זול, אבל זו צרה אוניברסלית. אנחנו, על כל פנים, מנויים שם. זה נשמע כאילו אני נותן להם פרסומת חינם, אבל א. זה לא פרסומת, אלה החיים עם ילדים, ו-ב. מי בכלל קורא אותי.