חדלי אישים

בתקופה האחרונה אני לא צופה בחדשות. זה לא עניין אידיאולוגי – פשוט כאשר החדשות משודרות יש לי דברים חשובים יותר לעשות (ביצה עין לדוגמה). היום דווקא יצא לי לצפות בחדשות ונזכרתי למה בעצם זה לא נורא שאני לא צופה בחדשות.

חשבתי לעצמי שזה פשוט לא ייאמן מי האנשים שמנהיגים את המדינה הזו. באמת. לא יאמן.

בראש המדינה עומד בנימין נתניהו, אדם שאף אחד לא מאמין למילה שיוצאת מפיו. לא אזרחי המדינה (משמאל או מימין), לא חבריו למפלגה, לא האמריקאים. אגב, אני לא לגמרי בטוח שהוא טועה בעניין ארה”ב – יש גבול כמה מדינה זרה יכולה להיכנס לך לתחתונים, אפילו אם היא אמריקה – אבל זה לא משנה. מה שמשנה הוא שהוא עושה פריחה לאמריקאים. אני בטוח שאחרי שהם נפגשים איתו הם מתחילים להתגרד. אני לא מאשים אותם. גם כשאני רואה אותו ושומע אותו אני מתגרד. האיש שקרן ותחמן וצריך להיות מטומטם, באמת מטומטם, בשביל לא לקלוט את זה עליו.

שר החוץ של המדינה הוא אביגדור ליברמן. ליברמן, הוא זה שאחראי על יחסי החוץ של המדינה. אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל כדי להסביר את האבסורד, את האימה שאזרח המדינה צריך להתמלא כאשר הוא מבין שזה האדם שמופקד על יחסי החוץ של ישראל.

שר הביטחון של המדינה הוא אהוד ברק, אדם שריסק לחלוטין את מפלגת העבודה, שחיסל כל ערך עליו קמה המפלגה הזו ושאותו היא נועדה לשרת, שלא מעניין אותו שום דבר חוץ מהתפקיד שלו וכיום התפקיד שלו מתמצה בלהיות פרשן לענייני ערבים. הוא החייל המעוטר בתולדות צה”ל, ובאמת כל הכבוד, אבל האיש, נכון להיום, הוא אפס מאופס, חלול וריק, אדם שכל מפלגתו בזה לו ושונאת אותו שנאת מוות, אדם שהצליח להרחיק, לדחוק ולסלק את כל הקולות השפויים של המפלגה הזו והותיר לה את שלום שמחון. ופואד. בואו לא נשכח את פואד.

שר הפנים של המדינה הוא אלי ישי, אדם שהדברים היחידים שמעניינים אותו הם אריה דרעי, מקוואות ותקציבים למגזר שלו. הוא לא נבחר ציבור כי הציבור לא מעניין אותו. מה שמעניין אותו זה הרבובדיה. ואריה דרעי. רק שאריה דרעי לא יחזור להשתלט על מפלגה בה שיעור המורשעים בפשע כלשהו מתקרב לשיעור חברי הכנסת הפעילים.

סגן שר הבריאות של המדינה, הוא יעקב ליצמן, נקרופיל קיצוני, שמוכן להקריב חיי אדם לטובת קברים שכלל לא ברור אם הם שייכים ליהודים וגם אם הם שייכים ליהודים, הם ודאי מתהפכים בקברם ומקללים את היום שעשו ברית מילה.

שר האוצר של המדינה הוא יובל שטייניץ, שקיבל את התפקיד שלו רק כיוון שהוא מספיק חלש ומספיק חסר מושג כדי לקבל הוראות מראש הממשלה ששולט בו כמו מריונטה. אדם שזכה בתפקיד כיוון שהיה היחיד להגן על נתניהו כאשר זה היה באופוזיציה. אדם שעיקר תהילתו יצאה על כך שבזמן תפקידו כיו”ר ועדת החוץ הביטחון, ניסה שוב ושוב להבעיר את מערכת היחסים של ישראל עם מצרים.

שר התיירות של המדינה הוא סטס מיסז’ניקוב, שמעדיף לצאת לפאבים ולים כאשר הוא בחו”ל, שחוגג על חשבון משלם המיסים ורואה בג’וב שלו מקפצה להשגת בילויים בחינם.

זה לא שאין בממשלה אנשים עם עמוד שדרה כלשהו או סוג של אינטלקט כמו דן מרידור, גדעון סער או בני בגין אבל הם מרוחקים מתהליכי קבלת ההחלטות, תקועים במשרדים שלהם (או במשרדים ללא תיק, ללא אחריות וללא משמעות) ולא אוחזים בהגה המדינה.

המציאות היא, שלא משנה אם אתה ימני או שמאלני, אם אתה מצביע להוא או להיא, אין לך אלא להודות בכנות כי בהגה המדינה אוחזים חדלי אישים. אנשים ירודים. אנשים שאתה מוצא עצמך נבוך כאשר אתה מבין שהם המנהיגים שלך.

איך הגענו למצב הזה? איך הגענו לכך שאפשרות הבחירה שלנו היא בין שקרן, לשמוק לחסרת ניסיון? (או לחילופין, בין שקרן לשקרן ופחדנית). איך ניווטנו את עצמנו לנקודה הזו, למקום הזה, המקום שבו אלו הן האופציות שלנו, ושהתקווה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית הוא מנחה של תוכנית טלוויזיה?

זה מדכא. פשוט מדכא.

נכתבו 70 תגובות לפוסט “חדלי אישים”

  1. הכחשאי:

    כדרבונות.

  2. עומר:

    ועכשיו תעשה מה ששאר מליוני הישראלים עושים, תדליק את הטלויזיה ותכבה את המוח – יש שבוע סוף.

    :(

  3. אביב רוס:

    נהדר,
    שמח לקרוא שיש עוד אמיצים שאומרים את האמת. אני אומר את האמת גם בתוכנית הרדיו שלי.
    היתרון שלי הוא שכשאני מכבה את המיקרופון ויוצא מהאולפן, אני נושם אוויר ברלינאי. לא נקי משחיתויות וזוהמה פוליטית, אבל שפוי.

    ד”ש למשרד הפרופוגנדה ששולח את בני ישראל לספר לעולם שבישראל עושים מנגל כי זה טעים ולא כי אין חשמל וגז בבית.

  4. גיא:

    כמעט כמו תמיד כאן – כל מילה בסלע.
    לאחרונה אני מתחיל לחשוש שזו לא המדינה שאני רוצה לגדל בה את ילדיי – וזו תחושה באמת קשה. כי בפנים, בליבי – אני עדיין פטריוט. עד השנתיים-שלוש האחרונות, למרות כל הגועל נפש, לא יכולתי להתחיל לחשוב אפילו על מעבר למדינה אחרת כדי לחיות שם.
    היום – אני לא יודע איך להפסיק להתלבט.
    עכשיו – בשנה האחרונה בעיקר, אני מרגיש שבקרוב לא תהיינה לי הרבה ברירות.

    חשוב לי להבהיר – גם אני כמוך – לא צופה בחדשות (בכלל אין לי טלוויזיה בבית), לא מקשיב לרדיו ועיתונים אני קורא רק בסו”ש. אסקפיסט ‘מושלם’ ממש. אלה דברים שעוזרים לי איכשהו לשמור על השפיות במדינה הזו. את המידע אני מקבל מספיק מהר גם ככה דרך הבלוגוספירה הישראלית.

    העניין הוא, שבאמת כואב לי על המדינה הזו. חדלי האישים האלה לוקחים את המדינה, משחקים עם חיינו, ומנסים להוכיח שהם יכולים להראות לנו, יום אחרי יום, איך חיו לפני 500-600 שנה.

    נ.ב. – אני מתנצל על כל הקישורים. ככל שאני מוסיף לכתוב על זה, כך אני תוהה מה אני עושה פה יותר ויותר.

  5. טל:

    גם אני חשבתי פעם ככה. חשבתי שהמנהיגים (פחחח, סליחה, נבחרים) מחורבנים ושלעם שלנו מגיע יותר. אז זהו שלא. אם חושבים על זה, העם מקבל את מה שמגיע לו ואפילו עושים לו קצת הנחה.
    בכל זאת יש די הרבה אנשים שמצביעים לש”ס. גם אם נוריד את את כל אותם מתים שהקדוש עובדיה הקים לתחיה ביום הבחירות עדיין נשאר עם לא מעט לא חרדים שהצביעו להם. גם לליברמן יש עשרות מנדטים ואי אפשר להגיד שהוא שינה את עורו אחרי הבחירות. הוא היה בהמה כוחנית גם לפני הבחירות ובכל זאת הרבה בחרו בו. גם את מרכז הליכוד אנחנו מכירים לא מאתמול ואפילו את ביבי כבר ראינו. תאמין לי העם מקבל את מה שמגיע לו.
    משום מה, אנחנו דוחים את הטיפול בדברים החשובים עד שיפתר הנושא הפלשתינאי אבל גם אם הוא יפתר מחר אני לא בטוח שאפשר להציל את המדינה מציפורני השחיתות וההתבהמות.
    חוץ מזה, מה אתה רוצה מסטס, לפחות הוא לא שמן ומכוער.
    בברכת “הכי חשוב לא לצאת פראייר”
    טל

  6. עמישראל:

    יו”ר יקר, אנא שקול בחיוב את כניסתך לפוליטיקה.
    בתודה,
    העם.

  7. דורון:

    נו… שויין….. עשינו ונטליציה….. “איזה מדינה דפוקה”…. “איזה מנהיגים דפוקים”… מה עושים חוץ מלבכות על זה באינטרנט?

    אני מסכים עם טל (5). בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו, כתבו דנקנר ומיברג במעריב (כשהם עוד כתבו ביחד) שהוא בדיוק ההשתקפות של ישראל ישראלי התחמן והשקרן. ה-“עם” לא התחלף בחמש עשרה השנים האחרונות. מי שהצביע לנתניהו ב-96′ הצביע לו גם לפני שנה. מפלגתו של ליברמן לא זכתה במנדטים שלה מהאוויר. אנשים אשכרה שמו פתקים בקלפי. מה שאומר שכפי הנראה יש יותר אנשים שחושבים אחרת ממך (וממני).

    אני רוצה גם לא להסכים עם הפסקה הלפני האחרונה שלך:

    מציאות היא, שלא משנה אם אתה ימני או שמאלני… אין לך אלא להודות בכנות כי בהגה המדינה אוחזים חדלי אישים…. אנשים שאתה מוצא עצמך נבוך כאשר אתה מבין שהם המנהיגים שלך.

    מאחר וכבר סגרנו את נושא מי-הצביע-לביבי-ולליברמן, נראה שהבעיה הזו מתקיימת רק אצלנו השמאלנים. כנראה שהימניים חיים לא רע עם הבחירה שלהם. לא שאני זוכר מתי היו כאן מנהיגים יותר טובים בשלושים השנים האחרונות למעט יצחק רבין (שגם על זה ניתן להתווכח, כמובן).

  8. אייל:

    יובל, לאיזו מפלגה אתה התפקדת כדי לבחור את האנשים הראויים ביותר שיגיעו לשלטון?

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=157908

    כל עוד אדם לא התפקד למפלגה כלשהי בכדי להשפיע (גם אם מפלגה זו אינה תואמת לחלוטין את השקפותיו הפוליטיות) אל לו להתלונן.

  9. השאלון:

    רק לי הטקסט הזה מזכיר את הקטע הזה משבעה חטאים ?

  10. אמיר:

    עצוב. כל כך נכון!

  11. ליאור:

    דורון (7) – אני חושב שאנשים מצביעים לביבי-ליברמן מתוך חוסר ברירה/אלטרנטיבה ראויה ולא מתוך הזדהות אידיאולוגית אמיתית.
    אייל (8), אני לא רואה היום שום מפלגה רלוונטית שאני יכול להתפקד אליה… מרץ עם שלושת המנדטים? העבודה המתפוררת? קדימה עם מופז וצחי?

    יובל, אני חושב שלפחות 40% מהעם יסכים עם התחושה שאתה משקף, ו40% זה כוח משמעותי.
    אני מצאתי נחמה (או לפחות הרבה אנשים שמרגישים כמוני וכמוך) בתנועת “השמאל הלאומי”… זוהי לא מפלגה אלא תנועה ששואפת להכין את השטח ולהתחיל פה זרם אידיאולוגי חדש/ישן של שמאל פטריוטי, חברתי שלא מתבייש בעצמו.
    אולי יום אחד גם יצמח ממנה מנהיג.

    ממליץ לכולכם לקרוא את המסמך המגדיר של התנועה (זהירות! טקסט ארוך, אבל שווה קריאה)
    ואם מצא חן בעיניכם – אפשר להמשיך לעקוב ב אתר התנועה וגם לעזור.

    גם אם לא בטוח שיצא מזה משהו, זה בטוח יותר טוב מלשבת בבית ולהתלונן על “המצב”.

  12. אביעד:

    כמובן, שמאל פטריוטי חברתי. זו התשובה. מצד שני, אפשר לרסק מצה על היד ולפלות את הפירורים מהשיערות. זה בטוח יותר טוב מלשבת בבית ולהתלונן על “המצב”.

  13. יובל:

    דורון (7): לא כתבתי בשום מקום “איזו מדינה דפוקה”. גם עם הסיפא שלך אני לא מסכים. בעוד שאפשר לטעון שראשי ממשלה ראויים לא היו כאן שנים רבות, אי אפשר לטעון דבר דומה על החבורה שהקיפה אותם. גם אם הראש היה מסריח, סביבו היו אנשים ברמה הרבה יותר גבוהה (אישית, מקצועית, מוסרית, פוליטית) מהאנשים שאוחזים היום בהגה המדינה.

  14. אשר עידן:

    זה בכלל לא משנה מי מנהיג את המדינה. זאת בגלל האאוט-סורסינג של הפוליטיקה (ביבי הוא פיון של אובמה, כמו ששרון היה פיון של בוש(ה)), ובגלל הקראוד-סורסינג של הדמוקרטיה. לא רק ההמון חכם יותר מהגאון, אלא גם הדגיגים חזקים יותר מהמנהיגים.

  15. א':

    אוי. שכחת את שר התקשורת.

  16. דורון:

    ליאור (11), קשה לי לראות בדיוק את המסות של האנשים שעד היום הצביעו “מרץ” או “עבודה” ופתאום, ככה out of the blue, הצביעו ליברמן מ-“חוסר ברירה”. פעם אחרונה שבדקתי, היו יותר מ-20 מפלגות בבחירות האחרונות. ברירה הייתה גם הייתה. הליכוד הרי היה מפלגה עצומה ב-2003. אז על איזה “חוסר ברירה” אתה מדבר? ההזדהות האידיאולוגית היחידה של אותם מצביעים היא שנאת הערבים וה-“סמולנים”. אחלה אידיאולוגיה שבעולם. אם תשים לב, ב-30 השנים האחרונות יש במינימום שוויון בין גוש השמאל לכאורה לגוש הימין לכאורה. “קדימה”, כמו “שינוי” ו-“ד”ש” בעבר היא מאורע חד פעמי שמתישהו בעתיד הלא רחוק יתמסמס שוב. אתה לא רוצה להתפקד ל-“מרץ” כי יש לה רק שלושה מנדטים? איזה מין טיעון זה? במקום להתפקד לתנועה הזו וליצור אותה מחדש, אתה מעדיף לזרוק את כל מה שאותה תנועה נלחמה עבורו. יופי של אידאלוגיה. תסלח לי אם אני לא אקרא את המניפסט שלך לאור כל זה.

    יובל (13), זה שלא טענת שה-“מדינה דפוקה” לא אומר שהטיעון שלך יותר טוב מעוד ונטילציה. לא צריך להתפס לכל מלה שלי כמו שאתה מבקש שלא להתפס לכל מלה שלך. בנוסף, על איזה “חבורה שהקיפה אותם” בדיוק אתה מדבר? שמות בבקשה. שמות. מיהם אותם אנשים איכותיים שאשכרה עשו משהו קודם? מרידור? בני בגין? מה הם עשו חוץ מלדבר? על איזה איכות אתה מדבר? אפשר למנות על אצבעות כף יד אחת של חבלן בהנדסה קרבית את האנשים האיכותיים שבאמת עוד עשו משהו, אבל לצערנו הרב הם אינם בפוליטיקה עוד, הן מסיבות “טבעיות” והן מסיבותיהם שלהם, כגון יוסף בורג ואבא אבן המנוחים, יוסי שריד וסטף ורטהיימר יבדל”א. אבל זהו באמת זהו.
    איכות, יובל, נמדדת במבחן התוצאה. לא במבחן איך אתה או הציבור תופסים אישיות כזו או אחרת.

    תרשה לי לצטט מתוך השיר Everybody’s free (to wear sunscreen) של Buz Lurhman:

    Accept certain inalienable truths, prices will rise, politicians will philander, you too will get old, and when you do you’ll fantasize that when you were young prices were reasonable, politicians were noble and children respected their elders.

  17. על מדינאות, מנהיגות אינסטנט ופשרה עצובה מאוד « Hadtoask's Blog:

    […] מנהיגות, פוליטיקה מחשבות חוזרות בעקבות הפוסט חדלי אישים [מאבד תמלילים-הגלוב]. […]

  18. אסי:

    ממליץ לשנות את מה שכתבת על ליצמן, זה גובל בדיבה.

  19. שחר:

    אני רואה שהטראק באק כבר קישר בין המילים שלי לשלך בעניינן מנהיגות.

    אני מאלה שרואים ושומעים וקוראים חדשות.
    כמעט נכון לומר – שצריכים את מנת החדשות היומית שלהם.

    אני רואה כי אני מעדיפה לראות מאשר לא לראות – בעיני להזיז את הראש מהגועל לא מזיז את הגועל לשום מקום.
    זה לא אומר שיש לי פתרון, זה אומר כנראה שמכסת האופטימיות שלי עוד לא כלתה לגמרי…

    :-)

    שבת שלום וסופשבוע נפלא.

    שחר.

  20. אמיתי ס.:

    אז אתה בא לשייח ג’ראח?

  21. ערן:

    הערות:

    אותם ה”תחתונים” שאמריקה נכנסת אליהם, מרופדים בסיוע הבטחוני והאזרחי שלה ובתמיכתה הבינלאומית הבלתי מסויגת, בלעדיהם המדינה הזאת היתה הרבה פחות גיבורה, ובאופן אירוני היא היתה הרבה פחות גיבורה על אמריקה עצמה, מקור הסיוע והתמיכה האלה. הכתיבה שלך מעידה על כך שהיהירות הישראלית של ביבי נמצאת גם אצל האזרחים והבלוגרים.
    נוסף על כך, קריאה להקפאת הבניה במזרח ירושלים איננה “להכנס לתחתונים” של ישראל, מהסיבה הפשוטה שמזרח ירושלים איננה בישראל. אין שום מדינה בעולם שמכירה בלגיטימציה של הכיבוש הזה. לכן, התעסקות של אמריקה בבניה במזרח ירושלים משולה להתעסקותה בבנייה היפותטית של ישראל במדינה זרה – זה עניין בינלאומי, לא ישראלי פרטי.
    גדעון סער הוא פוליטיקאי בעל סממנים פאשיסטיים מובהקים, והשינויים שהוא עורך במערכת החינוך במטרה להבטיח שהיא תייצר דור של חיילים ממושמעים ונבערים, עלולים לגרום הרבה יותר נזק מכל דבר שביבי יכול לעשות כרגע.
    לא הזכרת את שנאת הזרים והגזענות הקיצונית של אלי ישי, שהיא בעיני מאפיין חמור בהרבה מכל דבר אחר שהזכרת בנוגע אליו. כמו כן, סטס איננו רק שר תיירות נהנתן, אלא גם מתנגד לתוכנית לצמצום האפלייה נגד המגזר הערבי בישראל, בטענה שהמגזר “אינו נאמן”.
    חשוב מאוד להבחין בין עיקר לטפל, ולמקד את הביקורת (המוצדקת) בדברים העיקריים, באלה שבאמת מאיימים על המדינה.
    אני מבין שתהיה היום בשייח ג’ראח.

  22. אסף:

    אני דווקא כן בעד לשכוח את פואד.

  23. יקי:

    יובל, באמת שאני אוהב את הבלוג שלך, אבל פרשנות פוליטית זה לא הצד החזק שלך. אפשר לא לאהוב את ביבי נתניהו ואת אהוד ברק, אבל לטעון שהם חדלי אישים ואפס מאופס זו שטות מוחלטת.

    לידיעתך, גדעון סער – עליו כתבת שהוא מחזיק בתיק ללא אחריות וללא משמעות – הוא שר החינוך, אחד ממשרדי הממשלה החשובים ביותר. ציפי לבני – עליה כתבת שהיא חסרת ניסיון – מכהנת כח”כית מאז 1999, בכלל זה כיהנה במשך תשע שנים כשרה לפיתוח אזורי, החקלאות, המשפטים, קליטת עליה, בינוי ושיכון, החוץ ומ”מ ראש הממשלה.

    בחיאת זומזום, תחזור לכתוב על דברים שאתה קצת מתמצא בהם.

  24. יקי:

    אגב, הקטע הכי קורע בפוסט הזה זו תגובה מספר שלוש, של אדון אביב רוס שמסביר בשיא הרצינות כמה טוב לנשום את האוויר השפוי בברלין, ומוחה על כך שמשרד הפרופגנדה הישראלי שולח את בני ישראל לספר לעולם שבישראל עושים מנגל כי זה טעים ולא כי אין חשמל וגז בבית :lol:

    הנה קישור ישיר לתגובה:
    http://www.popup.co.il/?p=5931#comment-298431

  25. יובל:

    יקי (23): אני באמת אוהב את התגובות שלך אבל הבנת הנקרא זה לא הצד החזק שלך. כאשר כתבתי “תקועים במשרדים שלהם” התייחסתי לגדעון סער. כאשר כתבתי שהם נמצאים במשרדים חסרי משמעות התכוונתי לבגין ומרידור (תזכיר לי, שר לענייני מה הוא בגין?).

    לבני היא חסרת ניסיון בהנהגה. גם שלום שמחון הוא שר החקלאות. זה הופך אותו מועמד לראשות הממשלה. ובאמת כל הכבוד שהיא היתה מ”מ ראש הממשלה. אני רץ לבחור בה.

    אני מודה לך מקרב לב על שהענקת את התואר “פרשנות פוליטית” לפוסט הזה. אין לי יומרות לפרשנות פוליטית אבל יש לי דעה על הפוליטיקאים. ביבי וברק הם חדלי אישים. למעשה “שמוקים” היא המילה הכי נעימה שאני יכול לבחור כדי לתאר אותם. זכותך לומר שזו שטות, אבל בחייאת זומזום, תקרא קודם ואחר כך תגיב – זה סדר הפעולות הנכון בדרך כלל.

  26. מיקי:

    קוּטר!!

  27. Lem:

    במילה אחת – דוסים
    בהרחבה – דת

    זה המצב במדינות שנשלטות ע”י דת.

  28. יקי:

    יובל (25), בתור מישהו שמרבה למתוח ביקורת על אחרים, מצופה שתדע לקבל מעט ביקורת בעצמך ולהודות בטעות. משעשע למדי שאתה טוען שהתכוונת ב”תקועים במשרדים שלהם” רק לגדעון סער, בעוד שהשתמשת בלשון רבים. לכנות את אהוד ברק “אפס מאופס” זה רמת טוקבק מתלהם ב-YNET.

    כנראה שהרבה יותר קל לך להאשים את קוראיך בקשיי הבנת הנקרא מאשר להודות שפרסמת פוסט פלצני שמעיד בעיקר על בורותך בתחום הפוליטי.

  29. יובל:

    אתה צודק. אני בור כי אני טוען שביבי וברק הם שמוקים ואתה לא.
    טעות שלי.
    שא ברכה.

  30. תחתית החבית:

    ושכחת את ברוורמן, שכל מה שמעניין אותו זה רכב מדרגה 7 עם נהג צמוד … ולדגמן עם שניהם לטוש
    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100304_1153598

  31. מאט טולרינג:

    רק אל תשכח, יש עוד עשרים ואחד שרים חשובים שלא דיברת עליהם (השר לשיפור השירות לציבור או השר האחראי על מגזר המיעוטים), וזה בלי להכנס לעוד שמונה סגני שרים שעובדים ימים כלילות (כמו זאת האחראית על תחום מעמד האישה וטיפול בנושא הצעירים או סגנית שר הגימלאים).

  32. מתקנת:

    מאט (31): עדיף “לילות כימים” אם כוונתך לכך שהם עובדים בלילה ולא ישנים ביום.

  33. רוני רוזמן:

    אני מסכימה עם כל מלה, וגם עם הדגשים והסייגים של ערן מתגובה 21. זה נכון שהלאומנות, הגזענות והמיליטריזם הם לב הבעיה ולא העובדה שהמנהיגים שלנו הם טפשים, נבערים ואפסים.
    הערה לטל מתגובה 5: כתבת ש”משום מה, אנחנו דוחים את הטיפול בדברים החשובים עד שייפתר הנושא הפלשתינאי” – ולא כך היא. אנחנו לא דוחים שום דבר עד לפתרון הנושא הפלשתינאי. אנחנו לא מתכוונים לפתור לעולם את “הנושא” הפלשתינאי. אם מישהו היה רוצה לפתור את הסכסוך הוא היה עושה זאת לפני כמה עשורים ואלפי הרוגים. לאיש אין ולא היתה מעולם כוונה לפתור את הסכסוך. הניסוח הנכון הוא: אנחנו משמרים, מלבים ומפרים את הסכסוך כדי שנוכל להמשיך לדחות את הטיפול בכל דבר אחר, כי זה הדבר היחיד שאנחנו יודעים לעשות.
    ועוד משהו קטן: ברשימה שלעיל אין ולו אשה אחת. אפשר, ובצדק, לטעון כי אם היו בה נשים הן לא היו נופלות מהגברים במידת השמוקיות, חדלות האישים וחוסר התועלת שלהן, אבל אפשר גם לציין שמדינה שהנהגתה אינה כוללת נשים כלל, במאה ה-21, לא יכולה לצפות להיראות טוב יותר.

  34. Tweets that mention חדלי אישים | מאבד תמלילים - הגלוב -- Topsy.com:

    […] This post was mentioned on Twitter by yuval_dror, ygurvitz, Amitai Ziv, Gilad Sahar, eliezerb and others. eliezerb said: RT @yuval_dror: מאבד תמלילים | חדלי אישים http://bt.io/Ekh0 […]

  35. דורון:

    רוני (33), מי בדיוק מהנשים ברשימה לדילקלן (או לדילהמן, תחליטי את) עשויה לגרום למדינה להראות יותר טוב:
    ענבל גבריאלי
    גילה גמליאל
    לימור לבנת
    רונית תירוש
    שלי יחימוביץ
    זהבה גלאון

    להערכתי, אף אחת מהן אינה נופלת במידת ה-“שמוקיות” והאפסיות מהגברים שיובל הזכיר.
    אכן. שיוויון מלא…..

  36. גיא:

    עצוב לראות שגם עליכם השפיעו הלכי הרוח בתקשורת בימים האחרונים.
    נכון, מרבית מנהיגי המדינה הם חדלי אישים לא קטנים, אך ישנן דרכים לשנות ולהשפיע, ובכל מקרה – התקופה האחרונה מעידה, יותר מהכל, על כיוון ברור של הממשלה וראש ממשלתה, ולא על חידלון ובדלנות.

  37. ירון:

    ראשי ממשלות הם לא חדלי אישים. אנשים שממלאים תפקידים בכירים הם לא אפסים. הגיע הזמן להתבגר, יובל. אני יודע שאתה לא ממש מתכוון, ובסה”כ אתה מנסה לשעשע. הפעם יצאת פלצן.

    הערות:

    1. אני בטוח שאתה לא יכול למנות שלושה שקרים של נתניהו. אתה סתם מקשקש בקומקום.

    2. ברק ניסה למרכז מחדש את מפלגת העבודה כדי שתהיה אלטרנטיבה שילטונית. הכשילו אותו הסמולנים במפלגה שרוצים להתחרות במרץ על שלושת המנדטים שלה.

    3. “ערכי מפלגת העבודה” – הצחקת אותי. פתח ספר הסטוריה של מלחמת השיחרור, זכור שעד 1966 ערביי ישראל חיו תחת ממשל צבאי, זכור מה היתה דעתה של גולדה מאיר על “העם” הפלשתינאי. במונחים של סמולני מפלגת העבודה דהיום, ערכי מפלגת העבודה ההיסטורים הם פשיזם ופשעי מלחמה.

  38. רוני רוזמן:

    דורון (35) – כפי שכתבתי, רוב הפוליטיקאיות לא ראויות להקשת מקלדת, אבל זה לא משנה את העובדה שממדינה בה אין ייצוג פוליטי לנשים אי אפשר לצפות להרבה. עם זאת אני חייבת לציין כי שלי יחימוביץ וזהבה גלאון, למרות כל מגרעותיהן, הוכיחו עצמן כפוליטיקאיות נחוצות, הגונות וראויות, בוודאי יותר מכל החבר’ה שמחזיקים כיום במשרות נחשקות. אבל לשתיהן כמובן אין כל סיכוי לעשות קאמבק או להתברג בעמדת מפתח – הן פמיניסטיות. טפו.

  39. דורון:

    ירון (37), לא צריך ללכת רחוק מדי בשביל למנות יותר משלושה שקרים צרופים של נתניהו: גנדי היה שר בממשלתו, הוא ראה את החיילים הבריטים בילדותו, הפגישה עם אריק שרון במלחמת יום כיפור, הענקת האזרחות לג’ונתן פולרד. עד כה מניתי ארבע אי-אמיתות. אז או שיש לנו ראש ממשלה עם דמיון פורה במיוחד, או שלאיש יש בעיות זכרון קשות.
    אבל, חוסר אמינות אינו עניין של אמירת שקרים. חוסר האמינות הוא בזה שהאיש אומר ומצהיר דברים שלאחר מכן לא מתקיימים או שמתקיים בדיוק הפוך ממה שהוצהר.

    רוני (38) אם רוב הפוליטיקאיות לא ראויות להקשות מקלדת, אז מה אתה רוצה? שנמציא נשים “ראויות” ובכוח נשים אותן בפרלמנט? אפרופו זהבה גלאון ושלי יחימוביץ ה-“פמיניסטיות”, לימור לבנת פמיניסטית לא פחות מהן. לפחות היא חובטת כראוי. “הגונות וראויות” זו דעתך ולא דעתם של רבים אחרים (כולל שלי – אבל לא נפתח את זה כאן)

  40. אדגר:

    ירון, אתה כל כך צודק ובוגר, ובכלל ראשי ממשלות ושרים הם מעצם הגדרתם אנשים משכמם ומעלה. איך אנחנו לא מבינים את זה, אין לי מושג.

  41. דביר:

    ירון – התגובה שלך כל כך, אבל כל כך מטומטמת שאתה על סף הטרוליזם. “אנשים שממלאים תפקידים בכירים הם לא אפסים”??? אלוהים אדירים, איפה אתה חי? נתניהו הגיע להיות ראש ממשלה בגלל שהוא זכה בפרס נובל? פואד פיצח את האטום? לימור לבנת עשתה מה בחיים שלה חוץ מללכת לחתונות? תיכף תבקש מכולנו להצדיע! פאשיסט קטן.

  42. עומר:

    מה שמשעשע אותי זו העובדה שהיחידים שהציעו דרכי פעולה הציעו, בסופו של דבר, אוננות; בין אם היא בצורת הצטרפות לארגון זה או אחר, הצטרפות להפגנה (מתי בפעם האחרונה הפגנות עשו פה משהו במדינה?), התפקדות למפלגה זו או אחרת וכיוב’.

    לא ראיתי בפוסט הזה ובתגובות לו שום פיסת מחשבה מקורית, אלא רק לעיסה מחדש של כל מה שאני שומע כבר שנים. כולנו אוהבים להתלונן, בין אם מימין, במרכז ובשמאל: את כולנו דופקים, כל הפוליטיקאים מושחתים, המדינה הולכת פייפן. חסר רק כוס קפה שחור ולוח שש-בש.

    אין פתרונות קסם.

    ויקי,

    יובל (25), בתור מישהו שמרבה למתוח ביקורת על אחרים, מצופה שתדע לקבל מעט ביקורת בעצמך

    לול*! אתה חדש פה? :)

    * הומור עצמי מותר אבל, נכון ד”ר יו”ר? :)

  43. ירון:

    דורון (39), אתה יודע בעצמך ששלושת הסיפורים שהזכרת הם הרבה יותר דוגמאות לנפלאות הזכרון האנושי אצל אנשים בשנות החמישים לחייהם מאשר שקרים. (סיפור הפגישה הוא כנראה סיפור אמיתי. נתניהו לא טען שקיים ישיבת עבודה עם ברק ושרון, אלא ששלושתם הזדמנו לאותו איזור באותו זמן בזמן המלחמה.) כל המיתולוגיה הציבורית סביב השקרים כביכול האלה היא ביטוי להתבהמות השיח הציבורי בישראל, ולא קשורה כלל לנתניהו ואמינותו. חבל שחזרת על ההכפשות האלה כאן.

    אני עדיין ממתין לשלושה שקרים אמיתיים ששיקר נתניהו.

    למשל, שקרים בהם הוא מבטיח מדיניות אחת כדי לזכות בתמיכה, אבל מתכוון כנראה מראש למדיניות הפוכה. (משהו בסגנון חלוקת ירושליים של ברק. או “מי שירד מרמת הגולן יסכן את בטחון ישראל” של רבין)

  44. דביר:

    ירון רואים שאתה חדש פה. תנוח. אתה עושה לנו חור בראש.

  45. ד"ר זוס:

    יו”ר יקר, כל מה שכתבת נכון ולמרבה הצער לא חדש. אני רוצה להוסיף שני ניתוחים:

    א. במבנה הפוליטי כיום כל המפלגות (לא רק מרצ והעבודה) מרוסקות, מנוטרלות וחסרות יכולת ממשית. הערבים, הימין הקיצוני, הדתיים, הרוסים, מרצ – אף אחת מהן לא הצליחה להגיע להישג ממשי בשנים האחרונות. החרדים וש”ס מצליחים לחלץ עוד קצבאות פה ושם, אבל זהו בסך הכל. כל המערכת הפוליטית נמצאת בקיפאון – ולא רק הצד השמאלי של המפה. הליכוד וקדימה הן מפלגות תאומות לא מתפקדות, שרק במקרה אחת מהן בקואליציה והשניה לא.

    ב. הלך הרוח הפסימי שלך משותף כנראה לכלל הציבור החילוני-ליברלי בישראל – מה שמסביר את הייצוג העלוב שלו בכנסת. לצערי כל עוד נמשיך להתבוסס בבוז ובגועל שאנחנו חשים כלפי המערכת הפוליטית בישראל ונציגיה, במקום לקום ולעשות מעשה (להצביע בבחירות זאת התחלה טובה!) שום דבר לא הולך להשתנות בעתיד הקרוב. 

  46. שירבה:

    דורון, אכן, לימור לבנת ידועה כמי שחובטת כראוי. למשל, בפעילי מפלגת העבודה.

    מלבד זאת, חשוב לי מאוד לציין, כי הדברים שאתה כותב הם דעתך ולא דעתם של רבים אחרים.

  47. DRORIKO:

    מסכים עם הכל למעט פרט אחד
    אלי ישי הוא דווקא כן נבחר ציבור , הציבור החרדי . זה שאנחנו בתור חילונים מרגישים ריחוק מהציבור הזה לא אומר שהוא לא צריך לקבל ייצוג בכנסת . אני רק יכול להגיד שהלוואי שלנו החילונים היו מנהיגים שדואגים לאינטרסים שלנו (בכל תחום אפשרי) כמו שאלי ישי דואג לאינטרסים של הציבור ששלח אותו .

  48. קיפודפותם:

    מספיק עם ראשי ממשלה!
    מה שהמדינה (רשות?) הזו צריכה זה יושב ראש

  49. דורון:

    שירבה (46), מעולם לא טענתי שכל האנשים חושבים כך. הטענה שלי היא שרבים אחרים חושבים כך. עם זאת, כאשר זהבה גלאון מפסידה את ראשות מרצ בבחירות המפלגתיות, כאשר מרץ מאבדת מנדטים (איזה אנדרסטייטמנט) וכו’ וכו’ וכו’, הייתי מסיק שאכן מדובר ב-“דעתם של רבים אחרים”. לא רק זאת, אלא שלאור אותם מספרים, אותם “רבים אחרים” עולים במספרם על אלו שחושבים שהיא פוליטיקאית הגונה וראויה. אותו כנ”ל על חברת הכנסת יחימוביץ.
    חשוב לזכור, שירבה, שבסופו של דבר, מספרים לא משקרים. רק אנשים משקרים.

    וירון (43), באמת לך לנוח.

  50. רוני רוזמן:

    דורון (39) – אתה ממשיך להתעלם ממה שאני אומרת. אני מתייחסת לעצם העובדה שבמדינה ש-52% מאוכלוסייתה הן נשים אין ייצוג פוליטי לנשים, המשמעות של זה והמציאות שעובדה זו משקפת. בלי כל קשר למצאי הקיים של פוליטיקאיות. השאלה היא אם אתה מאמין שלמיעוטים מכל סוג מגיע, צריך וחשוב שיהיה ייצוג פוליטי. השאלה היא כיצד חברה עם הערצת פאשיזם, לאומנות קיצונית, מיליטריזם חולני וכוחנות חסרת גבולות מדירה את הנשים והופכת אותן ואת מה שהן מייצגות לעלוב, מגונה ונלעג.

    ולימור לבנת, גם אם יתהפך העולם, אינה ולעולם לא היתה פמיניסטית. היא גם לא מגדירה עצמה ככזו. לא היתה לה מעולם אג’נדה פמיניסטית, היא לא עשתה מעולם דבר למען נשים או למען מיעוט אחר (אני מקווה שברור למה נשים הן מיעוט למרות ה-52%) והיא מתרחקת מכל סוגיה נשית כמו מאש. זה עניין שמאפיין את כל פוליטיקאיות הימין. הן מקדישות את חייהן למאמץ להיות אחלה גבר. חובטת כראוי? נשמע שהמאמצים שלה זכו להערכתך.

  51. דורון:

    רוני (50), זה מתחיל להיות מעייף. מי שמתעלם מדברי מישהו זו את. אני שואל שנית מה את רוצה? שנמציא נשים ובכוח נכניס אותן לפוליטיקה? שנתחיל לפלח את כל האוכלוסיות ונחלקת את 120 חברי הפרלמנט לפי כל החלוקות של המגזרים מכל הסוגים השונים: נשים/גברים, מזרחיים/אשכנזיים, טרנסג’נדרים, גמדים ירוקים עם שיני זהב, דוגמניות ושחקני כדורגל? שלטון דמוקרטי, רוני, אינו מתיימר לייצג באופן שיוויוני את כל מגזרי החברה, אלא להגן עליהם מפני עריצות הרוב. אני כואב ודואב את תחלואי החברה הישראלית, אבל נשים פוליטיקאיות הגונות , כמו גברים פוליטיקאים הגונים, אינן בנמצא. לכשימצאו, אני מבטיח להצביע עבורן במידה ודיעותיהן ישקפו את דעותי.

    מהצד השני, טומי לפיד המנוח כתב בספרו “קפה למטה” שאילו נשים היו שולטות בעולם כנראה שלא היינו מגיעים לירח. אבל כנראה שאותך זה לא מצחיק.

  52. ירון:

    דביר (44), הפעם לא קראת לי פשיסט, אז תקבל הסבר קטן בתור פרס. והרי ההסבר:

    כאשר פוליטיקאי מבטיח מדיניות מסויימת לפני הבחירות, הוא מציע לבוחרים עיסקה: הבוחרים יתנו כח פוליטי לפוליטיקאי, ואז הפוליטיקאי יפעל לפי העקרונות שהבטיח לפני הבחירות.

    אני אתן לך דוגמא טריוויאלית לשם המחשה:

    נניח שמועמד לראשות עיר מבטיח מדיניות כלשהי לפני הבחירות, ולא נבחר. עכשיו, לאחר שלא נבחר הוא לא מקיים את הבטחתו. מה קרה כאן? קרה שהמועמד הציע עיסקה, אבל הציבור דחה את ההצעה, ולכן העיסקה מבוטלת. אי אפשר להאשים פוליטיקאי שלא קיים הבטחות במסגרת עיסקה שלא התממשה.

    בנימין נתניהו בקש לפני הבחירות מהציבור להצביע ליכוד. אבל רוב הציבור דחה את הצעתו. הליכוד קיבל רק 27 מנדטים מתוך 120. אי אפשר לצפות להורדת מיסים, הפרטה ושוק חופשי כאשר נתניהו נאלץ להקים קואליציה עם שותפים עלובים כמו מפלגת העבודה למשל.

    זה היה הסבר רציונלי פשוט של עובדות טריוויאליות. אבל אם יש מי שלא מבין, צריך להסביר.

    דורון (49), תודה על ההפניה לקטע שכנראה מנסה להיות הומוריסטי. אני רואה שהמצב קשה, ולכן אני מוכן להסתפק עכשיו בשני שקרים בלבד.

    אבל תעשו לי טובה, שקרים אמיתיים בבקשה. כמו ששימעון פרס ויצחק רבין התחייבו לפני הבחירות ב1992 שלא יהיו כלל דיבורים עם אש”פ, ואחרי הבחירות רצו ביוזמתם לעשות את ההיפך.

    אולי ליו”ר יש איזה רעיון?

  53. דביר:

    ירון, אתה פשוט מעייף אותי. הבנו שאתה ליכודניק ובעינייך נתניהו הוא נזר הבריאה. ההסבר שלך מדוע נתניהו לא מקיים את הבטחת הבחירות שלו (אחת, לא את כולן – אחת) הוא לא פחות ממופתי (הוא לא קיבל את כל 120 המנדטים, אז איך יקיים את ההבטחה?) אתה פשוט גאון. גאון!!!!!!!!!!!!!!!

    הנה כמה שקרים לדוגמה, עכשיו תעשה טובה, תהיה קצת בשקט או תלך למקומות שליכודניקים מסתובבים בהם. נניח משחק של בית”ר ירושלים.

  54. שחר:

    עוד מילה לעניין נשים [רוני 50]:

    כן, אני רוצה לראות יותר נשים בפוליטיקה, ובעמדות בכירות. כי זה מעניין אותן, כי הן רוצות לעבוד בזה, כי אכפת להן. לא כי הן נשים. בעיני אין הגיון להצביע לאישה רק כי היא אישה [כמו הניסיון לשכנע נשים להצביע לציפי לבני – למעשה לקדימה – כדי שתהיה ראש-ממשלה-אישה].

    יותר מכך, בעיני, השיקול של להצביע עבור מועמדת רק כי היא אישה לא רק שאינו פמיניסטי, אלא גם מבזה במידת מה – ניתן להבין ממנו שכל מה שיש באותה מועמדת זה הנשיות שלה ולא שום כישורים אחרים – נגיד תפיסת עולם שהיא באה ממנה ורוצה לקדם, יכולת אנליטית לפתרון בעיות, מחשבה מהירה, יוזמה, רעיונות מקוריים, כושר מנהיגות, יכולת רטורית, נעימות הליכות וכו’.

    אולי כי אני חושבת שלהיות מנהיג, ומדינאי אינו עניין של ג’נדר. זה עניין של חזון.

    שימי לב כי נשים בפוליטיקה לא פעם משאירות חותם חזק יותר מהגברים בפוליטיקה. למעשה כמעט בכל קדנציה את יכולה להיזכר באישה אחת או שתיים שעבדו למען הציבור [ולא רק למען נשים], מתוך אידיאולוגיה ולא רק מתוך רצות להשיג כותרת.
    וזה בדיוק המדד לאיש ציבור טוב [גבר או אישה] – אידיאולוגיה ולא כותרת.

    נכון, עם השנים יש פחות אנשי ציבור, פחות תפיסות אידיאולוגיות שמובילות את ההנהגה, ולעיתים אפילו שילוב לא הגיוני בין תפיסות אידיאולוגיות של מנהיג מפלגה לבין המפלגה שהוא מנהיג [ברק בעבודה].

    אגב, אם כבר הגעתי לנושא מפלגת העבודה – לצערי אנשים הצביעו עבור יו”ר שאינו מתאים אידיאולוגית למפלגה כי הם רצו להוביל, לנצח – אולי כאן הבעיה? התפיסה שאומרת – קודם ננצח ואח”כ נשבור את הראש איך לחבר בין האידיאולוגיה שלו לאידיאולוגיה שלנו? והגילוי [המאוד לא מפתיע] שהראש מפרק את המפלגה כי הוא באמת לא צריך אותה?
    במקרה הזה – השאלה היא לא כמה אפסים יש או אין בברק, אלא מה הקשר שלו למפלגת העבודה, ומה גרם למתפקדי העבודה להצביע עבורו. לצערי – הם לא הצביעו עבור האידיאולוגיה שלו, אלא עבור השם שלו, עבור הפוזה שלו, עבור הרייטינג שלו או מה שזה לא יהיה.
    אולי עכשיו הניסיון להתפרק מברק, אולי יביא למרכז הבמה אנשים עם אידיאולוגיה, עם תוכניות לטווח ארוך, עם רעיונות חשובים וחדשים איך להגיע לשם. רעיונות אמיתיים, לא משפטי פרסומת בנוסח “רכבת מדן ועד אילת”, “חיבור הפריפריה למרכז”, “מחשב לכל ילד” וכו’ ;)

    אופס, התחלתי בנשים והגעתי לעבודה ולסיסמאות בחירות. לא התכוונתי.

    בשורה התחתונה וגם הראשונה, הייתי שמחה לראות יותר נשים בכל מקום. אבל לא להביט על עבודתן מתוך משקפי ג’נדר, אלא מתוך משקפי עשייה. ואם אני מביטה דרך משקפי עשייה – זה לא ממש משנה אם יש יותר נשים או גברים.

    שחר.

  55. ירון:

    דביר (53), תודה שהקדשת לי תגובה למרות העייפות, אני ממש מעריך את מאמץ.

    החלק העיניני של תגובתך כולל קישורית למאמר תחת הכותרת “בנימין נתניהו – השקרים”. אבל הכותרת לא מתאימה לתוכן. אין שם רשימה של שקרים שסיפר נתניהו, אלא נסיון להפריך מיתוסים המיוחסים לנתניהו ולשיטת השוק החופשי.

    המאמר עצמו עלוב, אבל אני לא אבזבז כאן מקום כדי להפריך את השטויות שבו, דבר שאפשר לעשות בקלות. המאמר פשוט לא רלוונטי לנושא הדיון כאן. אנחנו עוסקים באמינותו של נתניהו ובתכונת השקרנות המיוחסת לו. המאמר עוסק בעינינים אחרים.

    אולי במקום להיות לא מנומס, ולשלוח אותי למשחקי כדורגל, תנסה למצוא שקרים אמיתיים ששיקר מר נתניהו? זה יהיה הרבה יותר משכנע.

    מדוע כל כך קשה למצוא דוגמאות מתועדות של שניים או שלושה שקרים של אדם הידוע כשקרן פתולוגי? מוזר.

  56. רוני רוזמן:

    דורון (51), אולי בגלל שאתה גבר, אתה מחפש רובד מעשי בדבריי. אני לא רוצה שתעשה כלום, בטח שלא בכוח. אני מצביעה על חולי שיש לתת עליו את הדעת. איך נייצר פוליטיקאיות ראויות? קטונתי. אבל נראה לי בלתי אפשרי לעיין ברשימה שלעיל ולא לשים לב שכל המוזכרים בה הם גברים.

    ובעניין לפיד – אני לא חושבת שהוא אי פעם הצליח להצחיק אותי. הוא והבן שלו – שהפנים בהצטיינות את השוביניזם של אביו – תמיד ציערו אותי מאוד.

  57. רוני רוזמן:

    לשחר (54): בוודאי שהצבעה לאשה צריכה להיעשות על פי פרמטרים ענייניים ולא על פי המין. איפה כתבתי שצריך להצביע לאשה רק משום היותה אשה?
    משום כך ציינתי את יחימוביץ כפוליטיקאית שהוכיחה עד כה כי היא ראויה לכיסא שלה (לדעתי). היא מקיימת את התחייבויותיה לבוחריה ולא לוקה בטפשות, סיאוב ועצלות.
    היעדר ייצוג נשים בפוליטיקה (כמו גם ערבים, אתיופים, נכים וכו’) הוא סימפטום לחברה לא בריאה. זה כל מה שאני אומרת. ואגב, העדפה מתקנת (שמונהגת, למשל באוניברסיטאות בארה”ב בהצלחה גדולה וחוללה שינוי משמעותי במצבם של השחורים שם) היא אמצעי יעיל וחיובי בעיני, גם בפוליטיקה (עם שריונים למיעוטים) שמוכיח את עצמו. אבל זה משהו אחר.

  58. דורון:

    רוני (56,57). אני שמח שיש מישהי כמוך שיודעת לשים את האצבע על חוליים של החברה הישראלית ואח”כ לא לעשות עם זה משהו (כולל לפתח… הממ… דיון ענייני?) מלבד להמשיך ולחפור על אותה נקודה עד שמגיעים לסין.
    לדעתי, חברה בה הציבור מעדיף גלידה פונץ’-בננה על פני מוקה-וניל הוא חולי שיש לתת עליו את הדעת. עכשיו הצבעתי על זה ואני אמשיך להצביע על זה בעוד תגובות גם אם מגיבים אחרים ירשמו עובדות סותרות. לא.. אל תעני. בבקשה.
    רק בריאות.
    חג שמח.

  59. שחר:

    רוני,

    את כותבת:
    ” עם זאת אני חייבת לציין כי שלי יחימוביץ וזהבה גלאון, למרות כל מגרעותיהן, הוכיחו עצמן כפוליטיקאיות נחוצות, הגונות וראויות, בוודאי יותר מכל החבר’ה שמחזיקים כיום במשרות נחשקות. אבל לשתיהן כמובן אין כל סיכוי לעשות קאמבק או להתברג בעמדת מפתח – הן פמיניסטיות. טפו.” [תגובה 38]

    וכן כתבת:
    “היעדר ייצוג נשים בפוליטיקה (כמו גם ערבים, אתיופים, נכים וכו’) הוא סימפטום לחברה לא בריאה. זה כל מה שאני אומרת. ואגב, העדפה מתקנת (שמונהגת, למשל באוניברסיטאות בארה”ב בהצלחה גדולה וחוללה שינוי משמעותי במצבם של השחורים שם) היא אמצעי יעיל וחיובי בעיני, גם בפוליטיקה (עם שריונים למיעוטים) שמוכיח את עצמו. אבל זה משהו אחר” [תגובה 50]

    העדר ייצוג נשי נובע לא רק מהמצביעים, אלא גם מהמועמדים. להצביע כדי לאזן ייצוג של מגזר כלשהו, למרות שהמועמד פשוט פחות מתאים – אינה הצבעה על בסיס מקצועיות, אידיאולוגיה, תפיסות עולם וכו, ויש בה [בעיני – רק בעיני] טעם לפגם.

    במקרה דנן – העדפה מתקנת משמעותה להכניס נשים לתחום כי הן נשים. לתת להן עדיפות על בסיס ג’נדר.

    יחימוביץ יופי של חברת כנסת. האם היא כזו כי היא אישה או כי היא אדם מעורב ואכפתי? חברות כנסת לא צריכות להישפט על בסיס אחר מחברי כנסת. פעילות פוליטית היא פעילות פוליטית. טובה או רעה. לא נשית או גברית.
    והדרך לבחור את יחימוביץ על פני מועמד אחר – היא בהתפקדות למפלגה. בפריימריס תוכלי להצביע עבור כמה שיותר נשים, בתקווה שהן יכנסו לרשימה הסופית [שגם בה, לצערי, יש שריון לנשים, ומגזרים אחרים].

    בפריימריס יכולה מועמדת להצליח או לא. זה מה שקרה עם גלאון. אנשים בחרו במישהו אחר על פניה. מישהו שלדעתם התאים יותר [מכל שיקול שהוא]. את מערערת על הבחירה של אנשים? של מתפקדים?

    אותי, אישית, מטריד להיחשב למגזר שדרוש עבורו שריון.
    כבר קרה בעבר של ישראל שבחירת חברי כנסת על פי “מכסות” [השם המקורי לשיבוץ על פי מגזר אי שם בשנים הראשונות של ישראל] – הביאו לבחירת אנשים מאוד לא מוצלחים לתפקיד שדורש הרבה יותר ממה שהם יכלו לתת – אבל הם ייצגו מגזר.
    כנראה שבעיניך זה מה שחשוב.

    לפעמים לשם הדוגמא אפשר לצאת מגבולות ארצנו הנהדרת ולהביט על העולם – מרגרט תאצ’ר, אנגלה מרקל, קונדוליסה רייס והילארי קלינטון – הן מנהיגות חזקות, עם כיון ורעיונות, עם תפיסת עולם. לא רק נשים. אנשים הצביעו עבורן, או מינו אותן לתפקיד – לא כי הן נשים, אלא כי התאימו.
    בכך הן נותנות דוגמא לכל הנשים בעולם שאפשר להיות בתחום הזה – פוליטיקה, ולהצליח.
    לא כאנדרדוג שזקוק להעדפה מתקנת, אלא כמובילה.

    זה בעיני שווה יותר מכל העדפה מתקנת באשר היא.

    שחר

  60. דביר:

    ירון, באמת שהייתי נורא שמח להמשיך ולהתווכח עם מי שמסביר שנתניהו לא מקיים הבטחת בחירות כי הוא לא דיקטטור, שהמאמר שבו מפרטים שקרים של נתניהו בעצם לא מלא שקרים (אבל אין לו כוח להתמודד איתו), שהשקרים שפורטו בפניו קודם לכן אלו הן בכלל בעיות בזיכרון ושאר הסברים נורא נורא חכמים.

    בכלל, אתה נורא חכם. אז בוא תמשיך להיות חכם ולהעריץ האדמה שראש הממשלה הסכסכן שלך דורך עליה. שיהיה לך הרבה בהצלחה בלהרביץ לערבים! ד”ש ללימור

  61. אלון ש.:

    העם מטומטם, לכן העם ישלם.

  62. ירון:

    דביר (60), אופי התגובות שלך גורם לי לנחש שאתה נער בגיל ההתבגרות. אם אני טועה, אז קבל בבקשה את התנצלותי מראש, אין לי שום כוונה להעליב אותך.

    דביר, יפה שאתה מתעניין בפוליטיקה ובענייני חברה וכלכלה. לא טוב שאתה נוטה לקיצוניות ומעורב רגשית כל כך. (לא נורא, גם לי הייתה תקופה קומוניסטית כשהייתי בבית-ספר :-) על תהיה חסיד שוטה. על תתיחס לאתרי שמאל (או ימין) קיצוני כמקור רציני לאינפורמציה. אם אתה רוצה להבין – תלמד.

    בקשר לנתניהו, אני לא מכיר אותו באופן אישי, אבל הביצועים שלו מעידים שהוא אדם מוכשר מאוד, פטריוט ישראלי, ועושה כמיטב יכולתו בתנאים קשים.

    שוב, אם טעיתי, אני מתנצל. תהיה בריא.

  63. רוני רוזמן:

    דורון, אני מתעקשת לענות ואתה רשאי לחשוב שזה בגלל שהסרקאזם השנון שלך חלף מעל לראשי. אני מצטערת שבניגוד לך, שהפך את מנגנון התגובות בבלוג הזה לקרדום לחפור פה, אני מתעקשת רק להצביע על נקודות ולא לשנות את העולם בסופ”ש הזה. הייתי צריכה לדעת שזה השימוש הנכון בגלוב. הסיבה שאני ממשיכה להתעקש היא בדיוק הנקודה שאתה מפספס: אתה לא מציג עובדות סותרות. אנחנו כותבים את אותו הדבר שוב ושוב, רק שאתה מתעקש לחפש חוברת הוראות ואני לא.

    לשחר – הפמיניזם הליברלי שאת משקפת בדברייך פשט את הרגל, ולא בכדי. זה נורא יפה לרצות להתייחס לנשים כאל נטולות מגדר (למה? האם גברים מתייחסים לעצמם כאל נטולי מגדר?) אבל בסופו של יום זה נובע מרגשי נחיתות, מיזוגניה ורצון להיות גברים בכל מחיר. אי-הנראות של נשים בפוליטיקה (כמו גם בכל תחום אחר בחיים) נובע במישרין מעובדת היותן נשים. המגדר הוא הסיבה להדרה, לנחשול, לאלימות, לביזוי, להשתקה וכו’ וכו’. אז להעמיד פנים שאין מגדר בעולם ולחשוב שככה נתקן את המעוות – זה פשוט לא עובד. בדיוק כמו לטעון ששחורים צריכים לפלס את דרכם לאוניברסיטאות בזכות הכישרון והשאפתנות. זה לא עובד ככה. כי את מתעלמת מדורי דורות של נחשול, הדרה ודיכוי מכוונים שנובעים ישירות מהיותם שחורים. אותו הדבר עם נשים. אנחנו מופלות בגלל אפליה שיטתית שטבועה בחברה, והמצב הזה יתוקן בזכות הכרה בבעיות והידרשות להן (כפי שנעשה בהצלחה בעשורים האחרונים). ולעניין יחימוביץ – שוב, אני לא רואה בשום מקום שכתבתי שצריך להצביע למישהי בגלל היותה אשה או לערער על בחירתם של מתפקדים. גם לא כתבתי שאני רוצה לראות מכסות של נשים בלי קשר לכישוריהן. אני מעדיפה אשה אחת עם אג’נדה פמיניסטית בכנסת מאשר חמישים רונית תירוש ולימור לבנת.
    אני מבינה שמטריד אותך לחשוב על עצמך כעל מגזר שזקוק לשריון, כי את רוצה לראות בעצמך אדם עצמאי, חזק וקומפטנטי. אבל גם את ספגת הטרדות מיניות בחייך, השפלות, סנקציות והדרות בגלל מינך. את אולי לא מכירה בזה ורוצה לחשוב שזה מקרה (אולי זה כלל לא קשור להיותך אשה?), אבל כמה שתנסי להתעלם מזה – מי שמביט בך רואה בך אשה. ובניגוד למה שאת חושבת, זה כלל לא דבר רע. אני רואה בזה משהו נהדר, למען האמת. יכול להיות שאת לא חושבת ככה, אבל אני רואה שייחוס דברים שלא נכתבו למגיבים פופולרי פה.
    ללא שריון והעדפה מתקנת, את לא היית יכולה לשבת היום ליד מחשב ולכתוב את התגובות שלך. את מתעלמת מתהליך שעדיין נמשך ואשר הופך נשים מבלתי-נראות לנראות, אשר את חבה לו את מצבך כיום. את החירות, ההשכלה, החופש והעצמאות שלך. את חבה את זה לנשים שהבינו שהן נדפקות בשל היותן נשים, ושהן חייבות לצאת החוצה ולהניף את דגל השוויון הנשי כדי לקדם את מצב הנשים בחברה.והן עשו זאת, בין היתר, בזכות העדפה מתקנת. כי לא ניתן לתקן תהליכים חברתיים של מאות ואלפי שנים בכמה עשורים. צריך לנקוט אמצעים מאסיביים יותר לתיקון העוולות. זה לא אומר שאת חלשה ומסכנה, זה אומר שאת מודעת למצבך בעולם ונחושה לשנות אותו.

  64. גלעד:

    אבל הביצועים שלו מעידים שהוא אדם מוכשר מאוד

    ירון, אני בטוח שאתה מומחה לחקר ביצועים. אחרת לא היית יכול לנפק את המשפט הזה בביטחון ובסמכות שכזאת. יש לי תחושה שלעולם לא יצליחולשכנע אותך שנתניהו הוא ראש ממשלה כושל בעל ביצועים עלובים במיוחד בכל תחום,גם בפרמטרים של ראשי ממשלה קודמים מתקופת חמש עשרה השנים האחרונות.

    על המשפט הבא:

    אם אתה רוצה להבין – תלמד.

    אין צורך להכביר מילים, ואין צורך להפנות למקורות הלימוד שלך.

  65. שחר:

    רוני

    יש הבדל, לדעתי, בין להיות מודעת לזה שאני אישה ושרואים אותי כאישה [ולא כגבר], לבין אפליה מתקנת.

    כן, אני אישה. זה לא אומר שאני לא אדם עם כישורים אלה ואחרים, וצריכה להימדד על ידי אותם כישורים, בלי קשר למין שלי.
    במקרים שבהם נתקלתי בהתייחסות שלילית על רקע היותי אישה [הטרדות מיניות, השפלות, סנקציות והדרות כפי שפירטת] – עמדתי על זכותי, כאדם. [למעט מקרה שבו נרשמה “התקפלות” לצד שכנגד…].
    לא רציתי הנחות כאישה, ולא ראיתי סיבה לקבל אותן.

    נשים חזקות לאורך ההיסטוריה יכולות להיות מודל לחיקוי, מתוך מה שהן עשו, ומה שהן מייצגות. מודל כזה, לדעתי, מוביל לחיזוק נשים יותר מאשר אם אני משבצת אישה בזכות העדפה מתקנת לתפקיד כלשהו.

    אני, אישית, גדלתי על סיפורים על נשים בקיבוצים הראשונים ובקבוצות הראשונות שלקחו חלק פעיל בעשייה, ביצירה, בעבודה לצד גברים; סיפורים על נשים ששירתו בהגנה, באצ”ל בפלמ”ח. נשים שמהוות דמויות מופת – לא בזכות אפליה מתקנת אלא בזכות מעשים.

    אני בטוחה שבזכותן אני יושבת היום ליד המקלדת שלי. לא כי מישהו “נתן לי” פתחון פה במסגרת אפליה מתקנת כלשהיא, אלא כי נשים בעבר לקחו חלק פעיל בחיי היום-יום. באופן טבעי. בהתאמה.

    אולי חומר למחשבה.

    שחר

    נ.ב
    מכירה את “מניפסט החלאה”?

  66. רוני רוזמן:

    שחר, אני מסכימה איתך חלקית. המיתוס על נשות הקיבוצים והמחתרות נופץ זה כבר, כשהתברר שרובן בישלו, ניקו, טיפלו בתינוקות, הגישו קפה וספגו הטרדות מיניות על בסיס קבוע. לא ממש מודל בשבילי. הדרך להתקדמות, לדעתי, היא בשני השבילים שאנחנו מייצגות – עבודה קשה והתקדמות בזכות, לצד עמידה על זכויות, גם אם זה אומר לקבל יחס מיוחד במקרים מסוימים כדי לתקן עוולות ממשיים (מעונות יום, נקודת זיכוי במס הכנסה, חקיקה נגד הטרדה מינית, התאמת מבחנים ומבדקים ליכולות נשיות ולא רק לאלה של גברים – והרשימה עוד ארוכה).
    את מניפסט החלאה לא קראתי, הוא לא נראה לי ממש מעניין, אבל אולי עכשיו אעשה זאת, ואת יכולה לזקוף זאת לזכותך.

    שבוע טוב

  67. בנימין נתניהו מצדיק את הזלזול בו:

    […] החליט כי הוא לוקח את הסכסוך לעצמו ולא מוכן לדבר. לא סתם מינה נתניהו את אביגדור מדון ליברמן כשר החוץ שלו, אלא […]

  68. יהונתן קלינגר | ממשלת מדון | כולם אנטישמיים ‏ :: Intellect or Insanity‏:

    […] החליט כי הוא לוקח את הסכסוך לעצמו ולא מוכן לדבר. לא סתם מינה נתניהו את אביגדור מדון ליברמן כשר החוץ שלו, אלא […]

  69. דורון:

    עלתה בי מחשבה פתאום, לאור כל ההשתלחות בציפי לבני על זה שהיא חסרת נסיון. מתי בדיוק היה לביבי נסיון בראשות ממשלה לפני 96′? לברק? לרבין לפני 77′?
    מה בדיוק הבעיה עם “חוסר הנסיון” של לבני ואיפה בדיוק אפשר לקנות מנהיגים עם נסיון? יש כזאת דרישה בקורות חיים שלהם?

  70. תא אופק מציג: דברים שלא עברו ביעור | תא אופק:

    […] וכמו שכבר ראינו, אפילו הרוב הדומם כבר מתחיל להתעורר […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: