בשיעור שמוקדש לאופן בו יש לכתוב עבודה סמינריונית אנחנו נוהגים להסביר לסטודנטים שישנם שני טריקים נחמדים לאיתור מקורות ביבליוגרפיים. הראשון הוא להשתמש ב"שיטת כדור השלג"; אתה מוצא מקור מצוין אחד, שמפנה למקורות אחרים, ואתה מתחיל להתגלגל ממקור למקור, מרפרנס לרפרנס. השני הוא להשתמש ב"שיטת המדף". השיטה הזו, כך אנחנו מסבירים, מבוססת על שיטת הקיטלוג והמיון הנהוגה בספריות, שגורמת לכך שכאשר אתה מחפש ספר מסוים, מצד ימין ושמאל לאותו הספר, יונחו על פי רוב ספרים אחרים הקשורים באותו הנושא. כך, יוצא שבאת למצוא ספר אחד אבל אם תפקח את העיניים ויהיה לך מספיק אורך רוח, תמצא ספרים נוספים, רלוונטיים ומעניינים לא פחות.

בשבועות האחרונים אני מתעניין בספרי פילוסופיה (הסבר לכך אולי יינתן בהמשך, בפוסט נפרד) וכתוצאה מכך, אני מבלה לא מעט אל מול המדפים המוקדשים לספרים בנושא. באחד מחיפושיי בספרייה נתקלתי בספרים של סורן קירקגור*, פילוסוף דני שחי בשנים 1813-1855 ושנחשב בעיני רבים לאבי האקזיסטנציאליזם.

את קירקגור אני מזכיר באחד משיעוריי בהקשר לא ממש פילוסופי ורק כהערת אגב ובכל זאת, משום מה, הרמתי את אחד מהספרים שלו שתורגמו לעברית והתחלתי לעיין בו. תוך זמן קצר החזרתי את הספר למדף. איך שלא תהפכו את זה, אם תנסו לתרגם מדנית פילוסוף שחי באמצע המאה ה-19, התוצאה תהיה כבדה ולא לגמרי מובנת. אבל אז, ליד הספרים שכתב קירקגור עצמו, הונח ספר נוסף: "פילוסופיית האהבה של קירקגור", מאת ד"ר שרון קרישק, כיום מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית.

נאמן לטיפ שאני נותן לסטודנטים, פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא אותו מהאמצע. ואז המשכתי לקרוא. ואז עברתי להתחלה. ואז שאלתי אותו. ואז בלעתי אותו. אתמול סיימתי אותו אבל עוד לפני שסיימתי אותו, ורגע לפני שאני נדרש להחזיר אותו לספרייה, נסעתי לחנות ספרים וקניתי אותו.

קרישק מספרת את סיפורו האישי של קירקגור, שהציע נישואין לאחת רגינה אולסן, וכעבור כשנה משך את ההצעה ולא התחתן איתה. האירוע הזה כל כך השפיע עליו שמאותו הרגע הוא ניסה במספר חיבורים, חלקם ספרים עבי כרס, לנסח לעצמו מהי הדרך הנכונה לחיות ולאהוב. התוצאה היא פילוסופיית אהבה מיוחדת מצד אחד, מנומקת מצד שני ומרתקת מצד שלישי. צריך להודות על האמת: למסקנה הזו הגעתי לא לאחר שקראתי את קירקגור במקור; בקריאה הראשונה הפגנתי כלפיו חוסר סבלנות. היתה זו קרישק שהצליחה לפצח אותו עבורי והיא עושה זאת בצורה מופלאה.

אני צרכן די גדול של ספרי עיון. כמי שכתב שני ספרי עיון בעצמו וכמי שאוהב את הז'אנר, מדפי הספרים שלי מפוצצים בספרי עיון, בעיקר באנגלית אבל חלקם גם בעברית. אני יודע להעריך את האתגר הכרוך בכתיבת ספר עיון טוב שלא לדבר על האתגר הקשור בכתיבת ספר עיון שעוסק בפילוסוף דני.

אבל קרישק לא רק עוסקת בו, היא לא רק מסבירה אותו, היא גם ובעיקר מכניסה בו תנופה ומפיחה בו רוח חיים. היא מצליחה לשלב בצורה נהדרת את הביוגרפיה האישית של קירקגור עם הפילוסופיה שלו. היא ממחישה את הטענות שלו באמצעות דוגמאות מקסימות, חלקן מעולם הספרות, אחרות מעולם הקולנוע. היא מתעכבת כאשר צריך להתעכב, חוזרת על מה שראוי לחזור עליו (לעתים מעט יותר מדי, אבל זה עניין של טעם אישי) ומצליחה לשרטט לא רק דיוקן עגול של קירקגור עצמו, אלא גם דיוקן עגול, עשיר ורב-ממדי של פילוסופיית האהבה שלו שמקטלגת סוגים שונה של אהבה, שמתמודדת עם שאלת האבדן והוויתור על אהבה, פעולה בה בחר קירקגור עצמו, ושבדרך לא דרך מכניסה לכל הסיפור את אלוהים ואת האמונה. היא עושה דבר מדהים כאשר היא מצטטת את קירקגור במקור (ואז אתה אומר לעצמך "המממ, מה?") ואז מסבירה אותו בשפה שלה וכמו במטה של קסם, אתה פתאום מבין, מבין למה הכוונה. היא מתווכחת עם פרשניו, מציגה פרשנויות משל עצמה ועושה זאת בעדינות אך בצורה בהירה. היא גרמה לי לחוש רגש שאני חש לעתים רחוקות כאשר אני קורא ספר: קנאה. היא גרמה לי לקנא לכתיבה, לקנא לידיעה לקנא בהצלחת הפרויקט שלקחה על עצמה.

אין פלא לכן, שכאשר הייתי באמצע הקריאה עשיתי את מה שאני עושה לעתים רחוקות, אבל עושה כאשר המצב מחייב: שלחתי לה מייל. כתבתי לה שאני שולח לה מייל כדי להודות לה על ספר מעולה, מצוין ממש, וחתמתי בהצעה שאם אי פעם מישהו יעז לומר מילה רעה על הספר שלה, שתשלח אותו אליי. ד"ר קרישק חזרה אליי והבטיחה לי נאמנה שבכוונתה להתייחס לבקשתי ברצינות. אני מתקשה להאמין שמישהו יבוא להתלונן.

"פילוסופיית האהבה של קירקגור" הוא ספר נפלא ומעורר מחשבה. הוא דורש ריכוז, שכן קירקגור לא מקל על הבנת טיעוניו, אך הוא נותן תמורה מלאה. בין אם אתה מסכים עם קירקגור (וזה לא תמיד קל, קירקגור הוא איש מפוצץ ברגשות אבל קשה כאגוז, בעיקר עם עצמו) או לא, אתה לא יכול שלא להתפעל ממנו ומהאופן שבו הוא פורש את משנתו. אתה לא יכול שלא לחוש ברגישות העצומה שלו שגרמה לכך שאירוע, שקורה לרבים מבני האדם, טלטל את עולמו, שלח אותו למסע אישי ארוך, חוצה מדינות, שבו ניסה לנסח לעצמו, וגם לרגינה, מדוע החליט שלא להתחתן איתה למרות שהיתה אהבת חייו היחידה עד ליום מותו. קירקגור, מסבירה קרישק, מתואר לא פעם כפילוסוף קודר. קרישק לא מסכימה; ניכר שהיא מתה עליו. אחרי שסיימתי לקרוא את הספר שלה, אני יכול להבין למה.

"פילוסופיית האהבה של קירקגור" יצא לאור בהוצאת "דביר" בשנת 2011 מה שאומר שלא קל לאתר אותו. מי שאוהב פילוסופיה, אוהב ספרי עיון ואוהב לחשוב, שיקטוף אותו במהירות מהמדף. הוא יגלה פנינה של ממש.

* קרישק מסבירה שעל פי רוב נהוג לתרגם את שמו הפרטי של קירקגור כ"סרן" בעוד שהיא החליטה לתרגם את שמו כ"סורן" שכן לטעמה זה התרגום הנכון של שמו הפרטי.

דנה (בת שבע): אבא?
אני: כן?
דנה: בננה, היא חי או צומח?
אני: נו דנה, את הרי כבר ילדה גדולה את יודעת את התשובה.
דנה: לא אני לא.
אני: בטח שכן.
דנה: לא!
אני: בננה, יש לה אף? יש לה אוזניים? פה? היא משמיעה קולות, משהו?
דנה (צוחקת): לא.
אני: נו?
דנה: אבל גם פסטרמה לא נראית כמו פרה, או תרנגולת או מה שזה לא יהיה והיא כן חי!

(ג'יזס כמה שהילדה הזו חכמה, איך היא הכניסה לי, זה לא לתאר)

אני: את לגמרי צודקת.
דנה: אני יודעת שאני לגמרי צודקת.
אני: אבל אם חשבת שבננה היא חיה, איזו חיה חשבת שהיא?
דנה: חשבתי שהיא עשויה מקרן של אייל.
אני: קרן של אייל?
דנה: כן.
אני: איך בדיוק?
דנה: חשבתי שלוקחים קרן של אייל, ואז יש אנשים שבמפעל הם מחממים את הקרן עד שהיא נהיית צהובה וגם יותר רכה. ואז, כאשר היא רכה, אפשר לקלף אותה ולאכול את מה שיש בתוך הקרן של האייל שזו הבננה.
אני: המממ, לא. בננה גדלה על שיח.
דנה: באמת?
אני: כן.
דנה: הייתי בטוחה שהיא עשויה מקרן של אייל.

אילוסטרציה: קרן של אייל

לפני קצת יותר מחודש החלטתי להמר נגד השעון של אפל, לפחות בגרסתו הנוכחית. מאז החלו להתפרסם כל מיני ביקורות בכל מיני מקומות, של אנשים שהתנסו בשעון החדש. אני מודה שאני לא ממש עוקב – זה לא מספיק מעניין אותי. ובכל זאת, ביומיים האחרונים נתקלתי בשתי ביקורות מעניינות.

הראשונה של ליאור קודנר מ"הארץ". קודנר מסכם את ההתרשמות שלו בכותרת: "לא חובה, אבל נחמד שיש". בין השאר הוא כותב:

התאכזבתי מכך שהמכשיר מגביל מאוד את מגוון האפשרויות יחסית לאייפון. ההגדרות של המכשיר מתבצעות באמצעות האייפון ומי שבחר באנדרואיד כמכשיר סלולארי חסום מפני החפיץ החדש. בנוסף, ניתן לענות למיילים והודעות טקסט רק באמצעות אימוג'ים או הודעות קבועות מראש (מה שלא פרקטי במיוחד בתשובה למייל זועם מהבוס), אין מקלדת מובנית למספרים או אותיות, לא ניתן להוסיף פגישות ביומן או לבטל פגישות, רוב האפליקציות להודעות (ווטסאפ), חדשות או עדכונים מציעות רק קריאה של שורת כותרת ללא שום אינטרקציה ברורה.

ומסכם:

בסיכומו של דבר מדובר בשעון מצוין, שגם נותן פונקציונליות עודפת טובה. מחירו יקר – סביב ה-2,000 שקל בארה"ב לגרסה שאינה ספורט – אך לא מופרך לשעוני יוקרה. בדומה למכשירים קודמים של אפל ניתן להניח שבהמשך יתווספו לשעון שימושים נוספים וגם מפתחי האפליקציות יפיחו בו חיים חדשים.

גם אני כתבתי ש"אני לא מוציא מכלל אפשרות שבדורות מתקדמים יותר השעון הזה ודומיו יהפכו למוצר הרבה יותר שימושי, הרבה יותר מוצדק, הרבה יותר מוצלח" אבל כאשר מבינים שנכון לעכשיו אתה מוזמן לקנות שעון ב-2,000 שקל רק כדי לומר לעצמך "כן, הוא די דפוק עכשיו אבל אולי בעתיד יהיו יותר אפליקציות", מבינים שזו חתיכת הצעה מפוקפקת.

זו הצעה מפוקפקת לא מכיוון שאני לא מאמין בסבלנות טכנולוגית – אני מאמין בה מאוד – אלא מכיוון שסביר להניח, זה לפחות ההימור שלי, שאם וכאשר יופיעו אפליקציות ממש שוות, הן לא יעבדו על הדור הראשון של השעון אלא רק על הדור השלישי-רביעי של השעון (חשבו על האפליקציות המוצלחות שעובדות על אייפון 4 ושאלו את עצמכם אם ניתן להריץ אותן על אייפון 1), כלומר תצטרכו לקנות את השעון פעם נוספת. בהצלחה עם זה.

לא פחות מעניינת היא הביקורת שהופיעה ב-Engadget תחת הכותרת: "I regret buying an Apple Watch and I knew I would". כדאי לעיין בכל הכתבה אבל אותי תפס משפט אחד:

After two weeks of wearing the Watch, nothing has changed. I wear it, but I'm not gaining anything from the experience. My phone is typically nearby. Perhaps I'm just not a smartwatch kind of guy

זה בעיניי משפט מגניב כי הוא חושף את אחת האמיתות של התקופה.

קונה בנאדם מוצר ממש יקר שמשכנעים אותו שהוא ממש זקוק לו. משתמש הבנאדם במוצר במשך שבועיים ומגיע למסקנה שהמוצר לא מוצדק – לא ברמה הפונקציונאלית, לא ברמה הכלכלית, לא מוצדק. ועדיין, הוא לא יכול להשתחרר מהמחשבה שאולי זה בכלל בגללו. אולי הוא לא בחור של שעונים חכמים, אולי משהו בו לא בסדר. זו המחשה מעולה לעוצמת הלחץ הפסיכולוגי שמפעיל המכבש השיווקי של אפל: אם קנית מוצר שלנו ואתה לא חושב שמדובר במוצר הכי מגניב מאז המצאת ביסלי גריל, כנראה שמשהו דפוק אצלך. תתנצל!

Bezeq (הכי טוב בבית) השיקה זה מכבר שירות Cloud כי הכל היום זה ב-Cloud וגם בזק היא ב-Cloud. שירות ה-Cloud שמיועד רק ללקוחות Bezeq (הכי טוב בבית) מציע שטח אחסון בלתי מוגבל למטרות גיבוי. קשה להכחיש שזו הצעה נחמדה. אז ניסיתי אותה. האמת היא שניסיתי אותה כבר מזמן אבל כעת החלטתי גם לכתוב עליה.

נתחיל בעניינים הטכניים: הקליינט דפוק ומוגבל, מסוג הדברים שמתכנתים כותבים בחמש דקות, שירות הווב מוגבל ודפוק, מסוג הדברים שמתכנתים שנזרקו מפרויקט הקליינט כותבים בארבע דקות. אבל עזבו את זה. מה שמרתק אותי במיוחד הם תנאי השימוש ש-Bezeq (הכי טוב בבית) מכריחה את הגולשים לחתום עליהם אם הם רוצים להשתמש בשירות שלה. אני מודה שלעתים רחוקות אני קורא את תנאי השימוש, אבל הפעם התחלתי לקרוא ואיך לומר, זה חתיכת מסמך מרתק.

המסמך עצמו, אם תעתיקו אותו לוורד, מחזיק 20 עמודים אבל בזק לא תיתן לך לקרוא אותו בפורמט נוח אלא בחלון קטן שלא ניתן להגדיל אותו. בעוד שאני לא עורך דין, והפרשנות שתקראו לעיל אינה פרשנות משפטית, אם בכל זאת תעתיקו את תנאי הרישיון, תמצאו בו כמה הצהרות מקסימות (הטקסט המודגש מצוטט מתוך תנאי הרישיון. הטקסט המוטה מכיל את ההערות שלי):

4. ידוע לי כי אופן מתן השירות, איכותו, תוכנו, תנאי השירות עשויים להשתנות ואף להיפסק באופן זמני או קבוע, בכל עת , על פי שיקול דעתה הבלעדי של בזק.
יכול להיות שתגבו את תכני המחשב שלכם במשך שבועות ואז נפסיק את השירות. 

5. ידוע לי, ואני מסכים להעברת הנתונים ופרטים מזהים לרבות מספר טלפון וכתובת דואר אלקטרוני לצד שלישי כלשהו (לרבות ספק התוכנה) ככל שיידרש לשם אספקת השירות, תפעולו באופן יעיל, ולשם גביית חובות, ככל שיהיו, על פי שיקול דעתה של בזק.
במילים פשוטות: בזק נותנת (תמורת תשלום או לא, זה לא עניינכם) את המידע שלכם לחברות אחרות.

6. בזק לא תישא באחריות לכל נזק, קלקול, תקלה או כשל שיגרמו ללקוח והנובעים משימושו בשירות ו/או בתוכנת השירות ו/או באתר לרבות בגין כל כשל בתוכנת השירות ו/או בתהליך התקנת התוכנה ו/או שדרוג התוכנה ו/או בתהליך הסרת התוכנה ו/או בגין שימוש בכל אפליקציה הזמינים במסגרת השירות.
מסביר את עצמו: כל נזק שייגרם לכם כי המתכנתים שלנו בנו מוצר דפוק, עליכם. אנחנו לא אחראים.

9. בזק רשאית בכל עת לקבוע בהודעה מראש תשלום עבור השירות. 
עכשיו זה בחינם, אבל בעתיד? מי יודע, מי יודע.

10. בזק רשאית בכל עת להגביל את נפח השימוש בשירות, לרבות גביית תשלום בגין נפח נוסף בכל עת.
נפח בלתי מוגבל לזמן מוגבל בו הנפח הבלתי מוגבל עשוי להיות מוגבל בצורה מוגבלת אך ללא הגבלה.

11. לתשומת ליבך  הפרטים שמסרת לבזק בעת הצטרפותך לשירות, ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעם בזק באמצעות פקס, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר. באפשרותך להודיע לבזק בכל עת על סירובך לקבל דבר פרסומת דרך כלל או מסוג מסוים.
הודעתם?

פטור מאחריות לתכנים:
12. "תכנים" פירושו כל קובץ, מידע שיאוחסן, ישותף, יופק, ישוחזר, יישלף, יצפה במהלך השימוש בשירות, כגון קבצי נתונים, טקסט כתוב, תוכנה, מוסיקה, גרפיקה, תצלומים, תמונות, צלילים, וידיאו, הודעות וכל חומר אחר דומה או חלק מהם (להלן: "התוכן או התכנים")

14. הלקוח ישפה את בזק בגין כל נזק ו/או הפסד ו/או הוצאה שייגרמו לה בגין כל דרישה או תביעה מצד ג' כלשהוא שעניינה התכנים ו/או השימוש שנעשה בהם, לרבות, ובלי למצות, כל טענה שעניינה לשון הרע, פגיעה בפרטיות, הפרת זכויות יוצרים או כל עילה אחרת.
כלומר אם במקרה תובעים את בזק בגלל תוכן שהעליתם לשירות שלה, אתם תשלמו לבזק על הנזקים שיגרמו לה.

15. לבזק אין שום אחריות לאובדנם ולמהימנותם של התכנים. בכלל זה, לא תהא בזק אחראית לוירוסים ו/או תוכנות ריגול ו/או קבצים מזיקים ו/או כל תוכן מזיק מכל סוג שהוא שנתקבלו באמצעות ו/או תוך שימוש בשירות. בזק ו/או מי מטעמה אינם אחראים על גיבוי תכנים כלשהם במסגרת השירות והיא מסירה בזאת כל אחריות במקרי פגיעה כלשהי בתכני השירות והאתר.
אחד הסעיפים האהובים עליי: קודם כל, אם וירוס ינקנק לכם את המחשב בגללנו, אנחנו לא אשמים. אנחנו חוזרים – זה בגללנו, אבל אנחנו לא אשמים. וחוץ מזה, אתם משתמשים בשירות גיבוי אבל שירות הגיבוי לא מגבה את עצמו ולכן אם גיביתם את התכנים שלכם אצלנו והם נעלמו, אנחנו לא אחראים. אמרנו לכם – אנחנו לא מגבים!

21. בזק תהא רשאית בכל עת וללא הודעה מוקדמת להגביל את הנפח הכולל של התכנים המאוחסנים על ידי המשתמש באופן מוחלט או חלקי ו/או לגבות תשלום בגין השירות או בגין שירות אחסון מעל נפח מסוים וכי אין באי גביית תשלום על ידי בזק עבור שירות אחסון בנפח כלשהו, בשלב כלשהו, משום התחייבות של בזק להמשיך ולספק את השירות בכלל, לספקו ללא תשלום , לספקו במתכונת מסוימת, ולספקו בנפח בלתי מוגבל ללא תשלום. 
במקרה שלא הבנתם את הסעיפים הקודמים, כתבנו את זה פעם נוספת, בסעיף נפרד. עכשיו זה ברור?!

28. השירות ניתן ללקוחות בין היתר באמצעות צדדים שלישיים ובזק אינה אחראית לכל מעשה ו/או מחדל של צדדים שלישיים ולא תהיה אחראית לכל נזק ו/או אובדן ו/או הפסד ישיר או עקיף ו/או הוצאה שיגרמו למשתמש ו/או לצד שלישי כלשהו כתוצאה ו/או בקשר למעשה ו/או למחדל כאמור. 
זה בכלל לא אנחנו שנותנים את השירות.

אז רגע, מי בעצם נותן את השירות? Bezeq (הכי טוב בבית) מציגה בתנאי השימוש שלה את השם: חברת Cloud Engines, Inc או כפי שהיא מכונה בתנאי השימוש "Pogoplug". ועל מה היא מתחייבת כלפיכם? ניחשתם נכון:

Pogoplug שומרת לעצמה את הזכות, על פי שיקול דעתה הבלעדי, לשנות את השירות (או כל חלק ממנו) או להפסיקו, באופן זמני או לצמיתות, בכל שעה או מעת לעת, בין על ידי מתן הודעה מראש ובין אם לאו. הנך מסכים ש-Pogoplug לא תישא בשום אחריות כלפיך או כלפי גורם אחר כלשהו בגין כל שינוי או הפסקה של השירות.
לכלום.

האם Pogoplug לפחות מתחייבת לשמור על התכנים שאני מגבה בשירות ה-Cloud של Bezeq (הכי טוב בבית) שהוא בעצם שירות של Pogoplug?

Pogoplug אינה מתחייבת או אחראית לכך, שתוכן כלשהו שתאחסן בשירות או שתהיה לך גישה אליו דרכו, לא יספוג בשוגג נזק, שיבוש או אובדן.
ברור.

בקיצור, בפעם הבאה שגידי גוב מציע לכם לגבות את המחשב שלכם על ה-Cloud של Bezeq (הכי טוב בבית), תזכרו שמדובר בחתיכת הצעה אטרקטיבית.

שלום לכולם ותודה שחזרתם.

אני רוצה להדגים לכם עכשיו מאמירות של אנשי תרבות במירכאות, חיות אדם אדומות, מבעלי העט והלוע המצחינים ביותר בקרב העם היהודי… אני רוצה לצטט לכם את אחד המסיתים האדומים הכי גרועים, ואני מתכוון כמובן לעמוס עוז… ועוד פרופסור תרבותניק היסטוריון, ואני מתכוון כמובן ליועץ של החמאס לענייני רצח, זאב שטרנהל… איפה אתם חושבים הרעל הזה מודפס? כמובן בביובון יימח שמו וזכרו, "דבר". ויש מבקר אמנות ותרבות, קוראים לו כצמן. והכצמן הזה, בפשקוויל "ידיעות אחרונות", כותב את הפנינים הבאות, תראו חלאת אדם מה הוא כותב… אבל לא גמרנו. הסופרת, התעמולנית השמאלנית הקיצונית, יעל לוטן, בביובון זיכרונו לקללה "על המשמר", כותבת… ועכשיו תראו את יצחק לאור, פנאט, קיצוני, פלשתיני, תראו איזה רעל יוצא מהעט שלו… הוא יכול להיות פוגרומצ'יק בערי רוסיה במאה שעברה… ואיש תרבות מאוד ידוע, שייק'ה לוי, שהיה סרסור תעמולה תרבותי של מפלגת העבודה בבחירות של תשמ"ד… ואת הרפש, את הצואה התת-תרבותית, השמאל הקיצוני, המאפייה האדומה, רוצים להנציח. לא עוד, נגמר, סוף. לא יהיה יותר.

וחזרנו.

ולפני שנעבור למאזין שממתין על הקו, אני רוצה להדגים לכם מה זה נקרא חלאת אדם אדומה. הדוגמה היא הגברת אליזבת צורקוב, ואני אקריא לכם, מילה במילה, מה הבהמה האדומה הזו כותבת בטוויטר… מי שיכול להבין את השואה, ולהבין זה גם להצדיק, זו רק חלאת אדם מזוהמת, אדומה, טמאה, מהסוג של הגברת אליזבת צורקוב.

והמאזין – הלו?

רציתי להצטרף לכל האנשים שאתה משתלח בהם…

ואני אומר לך, ואני אומר לך, שחלאת אדם מזוהמת כמוך, הכל מכוון גם אליך…. שמענו אותך, שמענו אותך, שמענו אותך, אדוני חלאת האדם, ומאחר ואתה לא מאפשר להשיב לך, ושמענו את דברי הבלע שלך, נוריד אותך, אדוני חלאת האדם מהקו. תוריד קודם כל את חלאת האדם מהקו. אמרתי לכם עשרות פעמים, שהתגלמות תת-צואת המין האנושי, זה זוהר מפלשתינה. כי שמתם לב, הוא כרגע הלכה למעשה, הוכיח את מה שאני אומר עליו כל הזמן, הוא יהודון מזוהם, טמא, אדום, רצחני, שפל שמצדיק את השואה, אתם שמעתם עכשיו במו אוזניכם, מפיו הטמע והמזוהם שהיהודים אשמים בשואה… אבל חלאת המין האנושי, המזוהמת והטמאה הזאת, מאשים את המורים ואת המלמד בשואה. אין חלאה, אין טומאה, אין זוהמה, שפלה וטמאה יותר מאשר עבד טמא ומלוכלך של הסמרטוט האדום כמו זוהר מפלשתינה, שדרך אגב, אני אומר לכם, מרבית אנשי מרצ, מזדהים מילה במילה עם מה שהוא אומר.

ואנחנו עם המאזין הבא שעל הקו. הלו?

שלום. מר שפטל? תשמע, אני מאזין כל השבוע לתחנה שלכם, אבל זה לא ייתכן שכל מילה שניה שלך יוצאת בקללות, בטינופת, בזבל.

לא שמעת מפי את המילה "זבל", לא שמעת מפי קללה.

מה לא שמעתי קללה? לפני רגע שמעתי קללות!

לא שמעת מפי קללה. אני מדבר בעברית גבוהה, אני מדבר בעברית תרבותית לעילא ועילא.

(12.2.2015, יורם שפטל, רדיו 103fm)