שמיל

כעיתונאי טכנולוגיה אתה נפגש עם עשרות אנשים בחודש, מאות רבות של אנשים בשנה. את רובם אתה לא זוכר, עם רובם לא תדבר פעם נוספת. רק חלקם הופכים לאנשים שאתה זוכר מיהם, ואיכשהו תקשר את הפנים שלהם לתפקיד שלהם ואת התפקיד שלהם לשם שלהם או לשם של החברה שבה הם עובדים. רק מיעוטם יהפוך לאנשים שתשמח לראות. בתוכם ישנם קומץ של אנשים שאותם ממש תשמח לראות. שמיל היה אחד מהם.

שמואל יאיר, שאף אחד לא קרא לו לא שמואל, ולא שמואל יאיר, אלא אך ורק שמיל, היה במשך שנים מנהל תחום לוקליזציה במיקרוסופט ישראל. מאחורי התואר המעט סתום הזה עומדת עובדה אחת: במשך יותר מעשור היה אדם אחד שבזכות העבודה שלו היו לנו, משתמשי המחשב, מערכת הפעלה (Windows) וחבילת תכנות משרדיות (Office) בעברית. האדם הזה הוא שמיל. מהרגע שהחלו לעבוד על מערכת הפעלה חדשה, היה שמיל והצוות שלו נכנסים לפעולה. גיור כל מוצר של מיקרוסופט לעברית הוא עבודת נמלים שנמשכה שנים. כל המצוקות של המשתמש הישראלי, שכותב וקורא מהצד הלא נכון של הדף, התנקזו לשמיל – הוא ייצג את כל דוברי העברית בעולם.

ב-2001 פורסמה ידיעה ב-Ynet בה סיפר שמיל על הדבר ששימח אותו במיוחד בהשקת מוצר שראה אור באותה התקופה, גרסת Office XP. הדבר הזה היה מקף; המקף מילא אותו גאווה. “יאיר ניהל מאבק ממושך במקף הקטן והחמקמק, אשר ייסר דורות של משתמשים מתוסכלים, שלא יכלו להקליד מספר טלפון מבלי שיתייצב בדיוק בצד ההפוך לזה שביקשו”, נכתב בידיעה. שמיל היה הנציג של כל ישראלי שהתעצבן על כל בעיה קטנה בעברית ב”חלונות” או ב”אופיס”. הוא נלחם על כל פסיק, על כל תו ואם צריך, גם על מקף. פעם, לפני שמערכת שמערכת הפעלה או חבילת אופיס (אני לא זוכר) הושקה רשמית, דפקתי לו על הדלת ואמרתי לו “נו, תהיה בנאדם, תן לראות”. אסור היה לו להראות. “אתה יודע שאסור לי”, הוא אמר. ואז הראה.

העניין עם שמיל היה שהוא היה שילוב נדיר, יוצא דופן ממש, של איש מקצוע מהמדרגה הראשונה, אדם חרוץ בצורה יוצאת דופן ומעל לכל, אחד האנשים הנחמדים ביותר שיכולת להעלות על הדעת. פשוט בנאדם נחמד. לפני כמה שנים נפטר אביו של שמיל. באותה התקופה רועי שלומי ואני עבדנו יחד ב”ידיעות אחרונות” והחלטנו ללכת לשבעה שהתקיימה בבית של שמיל. מעולם לא עשיתי דבר שכזה עד לאותו הרגע ומעולם לא עשיתי כזה דבר לאחר מכן – ללכת לשבעה של אדם שאני לא עובד איתו, שהוא לא חבר קרוב, לא בן משפחה. אבל שמיל היה קטגוריה בפני עצמה.

בשנים האחרונות, באופן טבעי, הקשר התרופף. אני כבר לא הייתי עיתונאי ושמיל עבר לתפקיד אחר בתוך מיקרוסופט אבל בכל פעם שהגעתי לחברה ונפגשנו, רצו קטעים. אי אפשר היה שלא. הוא החל לבשל להנאתו ועמוד הפייסבוק שלו התמלא בתמונות מאכלים מעשה פרי ידיו. האיש עשה לי תאבון שזה לא לתאר.

(התמונה מתוך עמוד הפייסבוק של שמיל)

שלשום, בשבת בצהריים, התיישבתי מול המחשב ועדכון צץ לי מפרופיל הפייסבוק של שמיל. את ההודעה, שהועלתה לשם כמה דקות לפני שהיא הגיעה אליי, נאלצתי לקרוא כמה פעמים. היא הודיעה על מותו ללא עת, בהפתעה מוחלטת, של שמיל. בתוך זמן קצר החלו לרוץ הטלפונים. ההלם היה עצום.

הלוויה התקיימה היום. לא יכולתי להגיע אליה כיוון שלימדתי באותה השעה. שמעתי שכל עובדי מיקרוסופט לדורותיהם הגיעו. גם עיתונאים הגיעו. המוני אדם. זה לא מפתיע.

שמיל היה אדם צעיר בגילו (בן 54) ובעיקר ברוחו. כאשר אדם כזה מת ללא עת, המכה, ההלם והתסכול, כולם קשים שבעתיים. ביומיים האחרונים אני חושב עליו הרבה. אני בטוח שכל מי שהכיר אותו חושב עליו הרבה. הוא יחסר לכל מי שפגש אותו, לכל מי שלמד ממנו, לכל מי שזכה ליהנות מהחיוך האינסופי שלו.

15 מחשבות על “שמיל

  1. כל הכבוד על המחווה שעשית לו. אפרופו המקף, מי שספג מכה חזקה בעקבות המעבר למעבדי תמלילים הוא המקף העליון (בית־ספר, ימי־הקיץ) שהוצא מן המקלדות הסטנדרטיות, אם כי לאחרונה יש שמועות על קאמבק.

  2. תודה על המילים הנפלאות שהטבת לתאר את חברי ובעלי היקר מכל. תמיד שמוליק (ככה אני קראתי לו) דיבר טובות עליך ועל הדברים שעשיתם יחד.

  3. כפי שאתה יודע, כמנהל מוצר אופיס בעבר, יצא לי לעבוד עם שמיל המון. באמת שאין אנשים כאלה! תמיד קוראים משפטים כאלה כשאדם יקר נפטר. אבל על שמיל זה אמיתי. אני לא מפסיק לחשוב עליו. עצוב מבפנים. קשה. וזה למרות שעברו 12 שנים מאז שנפגשנו פעם אחרונה. הזוי!

    אלבה, תהיו חזקים!

  4. כל כך נכון.. שמיל יישאר לעד שילוב נדיר של אדם חם, עוטף ואישי עם כולם, יחד עם מקצוען אחראי ונבון. כל כך מתגעגע אליו.. לעד יחסר לנו..

  5. כל מילה בסלע.
    כל הכבוד על המחווה הנהדרת שמתארת את המנהל שלי לשעבר, המנהל שלא היה ולא יהיה כמותו.
    עבודה עם שמיל ותחתיו היתה חוויה אחרת, חוויה נהדרת, כל יום באתי לעבודה ולא רציתי ללכת הביתה, עד כדי כך נהנתי.
    ושמיל היה באמת יחיד במיוחד שיזכר בלבבות רבים לעד…

  6. תודה רבה. הצלחת לתת מסגרת למילים שכל כך מנסות לצאת ולא מצליחות. איש נדיר היה ואיננו עוד.

  7. קראתי והתרגשתי. למדתי על צדדים נוספים של שמיל שלא הכרתי והם מצדיקים את הרושם ששמיל השאיר עלי כאדם חברותי מקסים חייכן ונכון לעזור לכל.
    אלבה יקרה תהיי חזקה.
    שמעון ולוסי בכר

  8. תודה שכתבת את מה שכל כך הרבה מרגישים על שמיל. עצוב ובלתי נתפס שהחיוך שלו כבר לא איתנו. איש יחיד ומיוחד

  9. הטבת לומר. שמיל היה אדם שזוכרים. ותמיד לטובה. והשם הפרטי שלי יכול להתהדר במקף בזכותו…היה עצוב מעמד הלוויה אך מנחם היה להיווכח כי החותם שהותיר שמיל ילווה אותו ואותנו לעד. “טוב שם משמן טוב…”

  10. “איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?”
    איש יקר, אוהב בריאות ונעים הליכות עד מאד היה שמיל.
    עבדנו בחברות כביכול מתחרות, אבל מעולם לא הרגשתי שזה השפיע על היחס החם ועל נכונות לשתוף פעולה לטובת הצרכן הישראלי.
    הוא יחסר לכולנו עד מאד!

    ישראל גידלי (מנהל בדימוס של מרכז הגלובליזציה, יבמ ישראל)

  11. שמיל – בעלה היקר של אלבה.
    מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה. אלבה עמדה לצידו מאז שנישאו ואני יודעת ששמוליק היה שמח לשמוע שכולם מכירים בזאת שאלבה תמכה בו. בזכות התמיכה שלה הוא הצליח ליישם את עצמו במישור האישי והמקצועי. איש יקר. שינוח על משכבו בשלום.

  12. הכרתי את שמיל באמצע שנות התשעים, עוד לפני שעבר למיקרוסופט, בתקופה של SPL. לפני עשרים שנה.
    אני זוכר את החיוך החם שלו עד היום.

  13. מרגש, מאוד נכון ומתאים לאיש שנמצא בלב של כולנו ושל כל מי שמשתמש במוצרי מיקרוסופט בעברית!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: