עיתון "הארץ" ו"ישראל היום" הם כלי התקשורת שמושכים הכי הרבה אש בישראל. "ישראל היום" מעצבן אנשים בגלל שהם סבורים, במידה רבה של צדק, שהוא עיתון שיש לו אג'נדה אחת: לקדם את האג'נדה של בנימין נתניהו. "הארץ" מעצבן אנשים בגלל שהם סבורים, במידה רבה של צדק, ש"הארץ" אוהב לעצבן אותם.
אלוף בן, עורך "הארץ" הגיע אלינו אתמול לאולפן "הפינצטה", וענה על שאלותיו של שלומי ברזל, שהנחה את האירוע, ושאלותיהם של הסטודנטים. הוא טען בתוקף כי למרות מה שחושבים על העיתון, אין בו מרכיבים אנרכיסטים. "קשה לטעון כלפי עיתון בן 100 שנה שהוא אנרכיסט", אמר. לדבריו, ל"הארץ" יש עמדה ולא פעם הוא מוצא את עצמו תומך בה לבדו אבל בניגוד לכלי תקשורת אחרים, זה לא נורא מטריד אותו.
בן טען כי לאורך ההיסטוריה התרחשו לא פעם מקרים שבהם עמדה, שהיתה ממוקמת במרכז הקונצנזוס, במרכז המיינסטרים, התחלפה בעמדה אחרת, הפוכה לגמרי. כדוגמה הוא הציג את העמדה של הטיימס הלונדוני ביחס להצבעת נשים, זו שהיתה אסורה על פי החוק הבריטי עד לראשית המאה העשרים. הטיימס , טען, התנגד בתוקף להצבעת נשים. אז? אז להיות במיינסטרים, הסביר, זו לא מטרה בפני עצמה, אפילו בעידן שבו יש רגישות יתר להכנסות, אפילו בעידן שבו יכולה להתרחש סערת פייסבוק (שלטענת בן הפתיעה את העיתון) הקוראת לבטל מנויים בגלל מאמר אחד של כותב אחד, גדעון לוי.
קשה לומר שאני אובייקטיבי. כמי שעבד בעיתון "הארץ" קרוב לחמש שנים, אני קשור לעיתון גם בביוגרפיה האישית שלי וגם באופן שבו אני תופס את עבודת העיתונות והעיתונאי. זה לא אומר שאין לי ביקורת על העיתונות – כמובן שיש לי – אבל לפחות הוא עיתון.
את הסטודנטים, אגב, אני לא בטוח שבן הצליח לשכנע. רבים מהם הגיעו לאולפן במטרה לאכול לו את הראש. בסופו של דבר נמצאה החלופה המתאימה והאירוע הסתיים באכילת סופגניות.
כתיבת תגובה