שרגל המזל

הרשו לי לשתף אתכם בניסוי מעניין.

ג'וני דו שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות טקסט שכתב על חשיפתה העצמית של ולווט. הוא לא פרסם את הטקסט בבלוג שלו ושאל האם הגלוב ירצה לארח אותו ככתב אורח. כעבור שלוש שניות של מחשבה אמרתי לעצמי: בעצם למה לא? בשמחה.

אז קבלו את ג'וני (שמתכבד לפתוח קטגוריה חדשה):

צריך לפתוח ולהגיד: שיחקה אותה דבורית שרגל. אפילו בבדיחה על זה שדבורית שרגל נשמע כמו כינוי לא הרבה יותר מופרך מ-Velvet underground היא דאגה להשתמש לפני כולם.

שרגל שיחקה אותה בעיקר בגלל שבאופן שהוא כנראה מקרי, או חצי מקרי (ולא שזה משנה, רבות מן ההברקות הגדולות ביותר הן מקריות) היא הצליחה לזהות נישה פנויה, ובדיעבד גם מתבקשת. וכמו במקרים רבים, גם כאן הנישה היא זאת שעשתה את האדם. פרפראזה שכמובן המצאתי עכשיו, מצטער אם זה נשמע קצת פלצני, אני אנסה להסביר:

מפלגת שינוי היא דוגמה טובה למפלגה שעלתה ונפלה על בסיס אותה נישה חמקמקה. בבחירות של 2003 נוצרה סיטואציה שבה מבחינת קהל גדול נוצר צורך במפלגה שנמצאת בין הליכוד לעבודה. לפיד ושינוי קטפו אז את הפירות בעיקר בגלל שפשוט התמזל מזלם להיות שם. צריך להדגיש: ה"מזל" הזה יכול להיות גם סוג של כישרון, קשה מאוד להפריד ביניהם, ובכל מקרה, צריך גם יכולת כדי לדעת לנצל את ההזדמנויות שמעניק לך מזלך הטוב. אבל אחרי כל זה, סביר מאוד להניח שאם באותה נקודת זמן, במקום לפיד ומפלגתו הייתה ניצבת מפלגה אחרת עם ניואנסים קצת אחרים, גם היא הייתה זוכה להצלחה דומה.

אם לקצר את ההסבר, אז גם הנפילה של שינוי הייתה דומה. אפשר להמציא הסברי בדיעבד מפה ועד להודעה חדשה על המשגים שעשתה שינוי, אבל האמת היא שלא היו הבדלים משמעותיים בין שינוי של 2003 לשינוי של 2006, ואת ההסבר הממצה ביותר לנפילתה נתן טומי לפיד כשעוד עמד בראש הרשימה, ועוד לפני שהתברר גודלו של הפיאסקו. "שרון פשוט התיישב לנו על המשבצת", הוא אמר אז כדי להסביר את מה שהוא כינה "הדעיכה הזמנית בסקרים". הנישה נעלמה ואיתה גם אותה מפלגת מטאור.

על אותו משקל, אחרי ששרגל התיישבה על אותה משבצת, ומילאה את אותו הצורך בצורה סבירה, הניואנסים עצמם כבר לא היו ממש חשובים. אם אני צריך בכל זאת להידרש לאותם ניואנסים אז בגדול הם לא היו ממש לטעמי. לא מאוד הפריע לי, למשל, שהיא בחרה לשים דגש גדול על טעויות הגהה, אבל זה הפך לקצת מגוחך כשמדי יום היא הייתה מנפקת פוסטים שהיו עמוסים בעצמם בלא מעט שגיאות כאלה.

אבל הבעיה העמוקה יותר הייתה ברמת התובנות. או יותר נכון ברמת האין-תובנות. באופן אישי הקפדתי לפחות לרפרף מדי יום על הפוסט, ועל התגובות. זאת הייתה דרך טובה להתעדכן בתחום שאני עוקב אחריו, ולהגיע לידיעות מעניינות שאולי פספסתי. אבל ברובם המוחלט של המקרים קשה היה להצביע על ערך מוסף מעבר לעבודת הלקטנות (החשובה לכשעצמה).

לדעתי גם לעובדה שהיא לא מגיעה מתחום האקטואליה הקשה (הנחתי שזה כך או עד לפני שהתגלתה זהותה, ונדמה לי שהביוגרפיה שלה מצביעה על כך שהיא מעולם לא עסקה בכך בעצמה) הייתה השלכה על כך שהביקורת שלה, שרובה או לפחות חלק ניכר ממנה הוקדש למוספי החדשות, לא הייתה מספיק חדה. לא ברמת התכנים החדשותיים עצמם, ולא ברמת ה"מסביב".

"גל רודף גל ונשבר", כתב המשורר, גם שרגל לפעמים. ואפשר בהחלט להבין אותה. לא ברור לאן היא תמשיך מכאן (בתור התחלה, הייתי מהמר על ראיון ב"תיק תקשורת" בשבועות הקרובים, אבל מה אני מבין). גם אם היא אכן תקבל טור ביקורת שבועי במוסף הארץ, קשה להאמין שהיא תוכל להתקרב לרמתם של אביב לביא, או רוגל אלפר. לשניים האחרונים יש אידיאולוגיה מבוססת, השקפת עולם ברורה ומוצקה, וכל מה שנהוג לסכם בימינו במילה "אג'נדה". ספק אם לשרגל – חובבת עיתונים, בעלת כושר השקעה, יכולת התמדה, ואולי גם כישרון כתיבה – יש את זה.

20 מחשבות על “שרגל המזל

  1. אותי באופן אישי משעשעת העובדה שהיא מבקרת קולנוע.

    לפני כחודש ולווט (כלומר דבורית) שלחה לי מייל ובו בקשה נואשת (כך על פי הגדרתה) שאפסיק להציק לה ושאומר גם לכם להפסיק להציק לה. עניתי לה שמי שכותב כדאי שידע להתמודד עם ביקורת, שזה חלק מהעניין. היא לא ענתה לי.

    עכשיו, כאשר מתברר שהיא *מבקרת* קולנוע, הסיטואציה משעשעת אותי במיוחד. אדם שתפקידו בעולם להעביר ביקורת על עבודתם של אחרים, הופך נואש כאשר מעבירים עליו ביקורת (גם אם בעיניו היא לא מוצדקת).

    בכל אופן, כפי שכתבתי גם לה – אני לא כותב כדי לפגוע, זו נראית לי מדיניות לא מוצלחת. גם בה לא התכוונתי ולא ניסיתי לפגוע. כן ניסיתי קצת-קצת לדחוף סיכה לתוך הבלון שנופח בבלוג שלה כאילו היא והבלוג שלה הם הדבר הכי חשוב שקורה בעולם התקשורת. זו נראית לי, איך לומר בעדינות, הגזמה פרועה.

  2. זה מאוד, אבל מאוד, לא מנומס לפרסם את תוכנם של מכתבים פרטיים שאנשים כתבו לך, אלא אם כן הם מסכימים לכך מראש.
    האם גב' שרגל הסכימה שתפרסם את תוכן המכתב שהיא שלחה לך?

  3. סתמאחד – נהוג קודם לשאול ואז להעביר ביקורת (בהתאם לתשובה). אתה מנסה לעשות את שניהם ויוצא אהבל (במובן החיובי של המילה. המממ, יש כזה?)

    דבורית פתחה את המייל שלה בהצהרה שברור לה שהמייל שלה אליי הוא לא אישי במובן זה שאני יכול לפרסם אותו. למרות זאת לא פרסמתי אותו עד רגע זה ולמעשה, לא פרסמתי אותו בכלל למעט העובדה שהוא נשלח ותיאור גס למדי של מה היא כתבה ומה עניתי. המכתב שלה היה הרבה יותר ארוך ממה שפירטתי כמו גם התשובה שלי אליה.

    אגב, קיבלת רשות מדבורית לקרוא לה גברת?

  4. וואלה? היא יצאה מהארון? תראו מה זה, אני נוסע לשבוע והכל מתפרק. מה הלאה? מוסיף יגלה שהוא בעצם יאיר רווה? תמר תחשוף שבעצם היא כן תומר 1.0? WTF?? ואגב, 253 תגובות זה לא שיא ישראבלוגי? בסך הכל, שיחקה אותה שרגל.

  5. אני שמח שיצאתי אהבל. עדיף על פני האלטרנטיבה.
    אל תדאג לי – זו לא הפעם הראשונה (וסביר להניח שגם לא האחרונה) בה יצאתי אהבל.
    זהו. אפשר להתפזר.

  6. לא הייתה מעניינת אף פעם. ובמקומה הייתי מתחבא מתחת לאיזה עציץ. מי שהייתה מקסימום סגנית עורכת ברייטינג, מרשה לעצמה להעביר ביקורת על טובי הכותבים והעורכים בארץ. יומרנות שיכולה להיות רק בישראל. דרך אגב, מה שעוד יותר מקומם הוא זה שהשכלתה היא בתחום ה*קולנוע* והיא מעיזה לדבר על חובבנותם של עיתונאים בישראל. הרי בדיוק בגלל "עיתונאים" כמוה שהגיעו למקצוע במקרה, ונהיו מבקרי קולנוע במקרה, הכל נראה ככה.

  7. שלום רבותי. לרגע המאורע החגיגי, ומאחר ששמי המוזר מככב בכותרת, אני מרשה לעצמי למלמל פה קצת. ראשית יובל, תודה על שפוסט שלם מוקדש לי. שנית, "פוסטים עמוסים בלא מעט שגיאות" – אולי אנחנו קצת מגזימים פה? שלישית, לא השבתי לך משום שלא רציתי לטרחן לך במוח. רביעית, מישהו פה מעודכן בהשכלתי הקולנועית או בהשכלתי בכלל? או מכיר את הרזומה שלי בע"פ? את העיתונים בהם ערכתי? והמילה מבקר, מדוע היא מכוכבת? יש בכך כוונה? סתם כמה שאלות קטנות, מאחר שאני בביקור נימוסין, רציתי לברר.
    ויובל, אני בעד ביקורת, ואשמח מאוד לביקורת בה תופנה אצבע למקומות ברורים בעבודתי, לא משנה איזה. אני נגד קנטרנות. אבל עכשיו ברשותכם אני יוצאת למיני-רבע-חופשה, אוקיי?

  8. בתור מי שכתב את הפוסט אתייחס להערות שרלוונטיות למה שכתבתי: לגבי הרזומה והעיתונים בהם ערכת (בהנחה שזה כוון לפוסט ולא לתגובות לו), ציינתי במפורש שאני מתבסס על המידע שפירסמת בבלוג ברשימות (ואפילו שם אני לא באמת יודע מה זה "קליפ", אני רק יכול לנחש שהוא לא עסק באקטואליה קשה).

    בכל מקרה, אם כן עסקת בכך את מוזמנת לפרט. כאמור, ממילא מתוקף הנסיבות קודם גיבשתי את דעתי בסוגיה, ורק אחר-כך למדתי מי את ומה הרזומה שלך.

    לגבי "…מדי יום היא הייתה מנפקת פוסטים שהיו עמוסים בעצמם בלא מעט שגיאות [הגהה]" – אני חייב לחזור בי. זה ניסוח לא מוצלח שלי (בכלל, בקריאה שניה, הפוסט לא מלוטש מספיק, בסטנדרטים של הבלוג שלי הוא בחיים לא היה עומד 🙂 ). היו בהחלט פוסטים רבים שכללו לא מעט שגיאות הגהה ו/או טעויות עובדתיות, אבל ממש לא תיכננתי לטעון שכל הפוסטים היו כאלה. כאמור, ניסוח שגוי שלי.

  9. שיחק אותה ג'וני.

    לעניין ההערה של מומי – נו באמת. יש עיתונאים שלמדו תקשורת, ויש עיתונאים שלמדו את התחום שעליו הם כותבים (ויש כאלה שלא למדו שום דבר רלוונטי, כמוני למשל). אבל הגיוני מאוד שמבקרת קולנוע תהיה בעלת השכלה קולנועית, כפי שהגיוני שכתב לענייני משפטים או נדל"ן יהיה בעל השכלה בתחום.

  10. ולווט (מוקדם לי מדי לקרוא לך דבורית), קנטרני זה עניין יחסי ובעיקר סובייקטיבי.
    מה שבעינייך קנטרני הוא בעיני ביקורת ראויה ומה שבעינייך הוא ביקורת ראויה בעיני הוא קטנוני. אז קטנוני זה בסדר וקנטרני לא? אולי נסדר את הערכים שלנו לפי סדר יורד ונראה מי פחות נורא? בקיצור, ביקורת, כפי שאת ודאי יודעת, היא עניין מורכב וכאמור סובייקטיבי לאללה.

    כמי שעשתה קריירה (ובלוג מפואר) מביקורת, הייתי מצפה להבין את זה ופחות לקחת ללב.

    בכל אופן, ברכות על היציאה ובהצלחה רבה בהמשך .
    אם את צריכה עו"ד, עו"ד הגלוב ישמח לעזור לך (נכון יהונתן?).

  11. מצטרף למחמאות, ג'וני.
    הציפיות שלי מהבלוג של וולווט היו לקבל פוסטים כמו הפוסט זה והטקסט של יובל על אנטי עתונות. טקסטים עם ערך מוסף ותובנה של עתונות אמיתית. אבל הנישה הזו מתמלאת כאן, אז אין לי תלונות.

  12. יובל,
    כמה גבית מג'וני על הפוסט וכמה הוא צריך לשלם כדי להמשיך להיות כתב אורח? אני דווקא מחבב את איך שהוא כותב.

    ולדבורית,
    מזל טוב על האאוטינג, מי יודע מה זה יביא.

  13. טוב, אף פעם לא ממש קראתי את הטור שלה, שהיה משעמם למדי וגדוש בפרטים תפלים (לדעתי).
    המהות הנסתרת שלה הייתה לעניין כולו, מה שהפך את העסק לדי מיותר.

    השאלה החשובה – האם לאביב לביא יש בלוג?

  14. יהונתן, יובל באמת ניסה לדפוק לי מחיר בהתחלה, אבל ישר הבהרתי לו שאני לא פראייר, ושאני מודע לכך שהמטבע הרשמי של הגלוב הוא דראכמות, אז הוא נאלץ להתקפל.

    ותודה לכל המחמיאים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: