התלבטתי מאוד בכתיבת הפוסט הזה, לאחר שקראתי את הטקסט המרתיח העוסק בשני האחים שהתעללו מינית, אנסו ותקפו את אחייניתם, כשהם בני ארבעים פלוס, והיא בת 12. התלבטתי, כי מדובר בנושא כל כך מכעיס, כל כך בלתי נתפס וכל כך שכיח. mybody ראוי לציון כבלוג העוסק ללא הרף בתחום, ובכל זאת.
לפחות שלוש שנים נמשכה מסכת ההתעללות המינית של שני אחים בני 44 ו-47 באחייניתם בת ה-12, במהלכן נאנסה ועברה שורה של התעללויות והשפלות. למרות כל אלו, החליט היום (ג') בית המשפט המחוזי בתל-אביב החליט להקל מאוד בעונשם במסגרת עסקת טיעון, משום שהשניים הם "בעלי רמה שכלית נמוכה […] השניים הודו במעשים המיוחסים להם. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט בעניינו של הנאשם הראשון, עולה שהוא "מעולם לא יצר קשר זוגי והוא נעדר כל ניסיון מיני". במהלך התסקיר שנערך לו הוא "התקשה לגלות תובנה לבעייתיות שבמעשים שלו ותיאר את התנהגותה המפתה של המתלוננת". בתסקיר שירות המבחן שנערך לנאשם השני נאמר שהוא "רווק מוגבל בהתפתחותו, וחסר ביטחון שלמד בבית ספר לחינוך מיוחד ואינו יודע קרוא וכתוב ואף העיד על עצמו כי הוא 'מפגר'"".
גם אם נתעלם מהבעייתיות בעדות העצמית הזו, אי אפשר להכחיש שדמותם של השניים מצטיירת כאומללה ומסכנה: שירות הרווחה מתארים אותם כבעלי "כישורי חיים דלים ומוגבלים", ו"בעלי מאפיינים אישיותיים בעייתיים ורמה שכלית נמוכה וגבולית". והקורבן? נו, לה יש כישורי חיים מפותחים ככל הנראה.
ברור שכחברה אי אפשר לשפוט את כל המעשים באופן שווה – כפי שרוצחים יכולים לטעון לאי שפיות, כך גם כאן. אם מדובר באחים בעלי בעיות אישיותיות, אדרבא – יתייגו אותם כמוגבלים וינהגו בהם בהתאם. אבל להניח להם לחיות את חייהם כאנשים נורמטיביים, ולהעלים עין מהטראומה הבלתי נתפסת שעברה הילדה, באמת ילדה, מגיל 12 עד גיל 16, זה בלתי מקובל לחלוטין. לא מדובר בשני ילדים ש"מוותרים להם" במשחק דמקה, אלא בשני אנשים שפצעו, הרסו ורמסו את חיה של אותה ילדה. מי יכול להבטיח שבעוד מספר שנים לא יתעוררו המאפיינים האישיותיים הבעייתיים של השניים, שיאנסו ויתעללו בעוד נערה? יש להתחשב במצבם של השניים, אבל אסור לשכוח, ולו לרגע, מי האשם ומי הקורבן.
כתיבת תגובה