גלמור כתב פוסט מעניין על מותו של העורך. לטענתו:
מחקר של אוניברסיטת בר אילן שפורסם בסוף 2005 (לא מצאתי קישור) מצביע על פערים בין סדר היום שנקבע על ידי העורכים לבין העדפות הגולשים – האחרונים לא רוצים לשמוע על עוד ברבור של פרץ או המהום של אולמרט אלא יותר ידיעות בנושאי מדע, רפואה, טכנולוגיה, ומידע שקשור לענייניהם האישיים ויכול לעזור להם. הם מעוניינים הרבה פחות במידע על תהליך השלום וחושבים שיש יותר מדי ספורט!
הבעיה היא שבהמשך גל סותר את עצמו כאשר הוא אומר שלא צריך לדאוג, הגולשים-העורכים לא יציבו את תחתוניה של בריטני ספירס בראש העמוד וזאת מכיוון שהגישה שלהם שמרנית.
אם תפרוץ מלחמת לבנון שלישית, זו תהיה הכותרת הראשית – גם של הגולשים וגם של העורכים.
אז רגע, יש תקווה לסדר יום תקשורתי חדש או שבסופו של דבר הגולשים משעתקים את סדר היום הציבורי כפי שהוא מוצג באמצעי התקשורת המסורתיים?
ובכלל, אני חולק על המסקנה הגורפת של גל לפיה אין עוד צורך בעורכים כיוון שיש גולשים. מומי והחתול, איתו דיברתי על הנושא, שאל שאלת תם: אם טעם הגולשים הוא כל כך מגוון ומתעניין בנושאי מדע, רפואה וטכנולוגיה, מדוע ערוץ המדע בלמהנט אינו אחד הערוצים הפופולארים באתר? ובכלל, האם אפשר למצוא כמה דוגמאות מוצלחות לאתרי חדשות פופולאריים, שנערכים על ידי הגולשים ושמציבים סדר יום אלטרנטיבי אמיתי, כזה שמציף תכנים ש(לכאורה) מעניינים את הגולשים ולא את העורכים? (מילת המפתח כאן היא פופולאריים שכן אם אין לסחורה האלטרנטיבית קונים, אז מה התוקף של הטיעון?)
כמובן שסדר היום שמכתיבים אמצעי התקשורת רחוק מלהיות אופטימלי. כמו גל, גם אני סבור שההיצמדות הכפייתית ל"מדיני-פוליטי", מעצבנת ובחלק מהמקרים סתם מיותרת, אבל לא ברור לי על מה מסתמכת ההנחה שאם רק נכתיר 500 אלף גולשים כעורכים, יווצר משהו טוב, מעניין, נכון וראוי יותר.
אין ספק שלחוכמת ההמון יש ערך אבל בעיני אין כל ספק שזהו לא הערך היחיד התקף.
כתיבת תגובה