מדינה על בלוקים

אם יום הכיפורים הוא יום חשבון הנפש של היהודים אזי יום הזיכרון הוא יום חשבון הנפש של הישראלים, ובצדק. במהלך השנים נהרגו אלפי חיילים וחיילות כדי לקיים את המדינה הזו. אפשר להתווכח האם הם נשלחו אל מותם לשם מטרה מוצדקת או לא, אבל זו לא הנקודה (לפחות בעיניי). הנקודה היא שהיו כאן ויש עדיין לא מעט אנשים שמוכנים להקריב את חייהם כדי ששאר האזרחים יוכלו להמשיך לחיות כאן, כדי שהפלא הזה ימשיך להתקיים.

אלא שככל שהשנים חולפות, מתחזקת התחושה שיותר ויותר אנשים לא מוכנים עוד להקריב את חייהם לטובת המדינה והבעיה היא, שזה מתחיל להיות קשה להאשים אותם. לא קל להשתחרר מההרגשה שהמדינה כמדינה, נמצאת באחת מנקודות השפל הגדולות שלה. רק מדושני עונג שבטוחים שהשמש זורחת להם מהישבן מסוגלים לטעון אחרת.

בערבו של יום הזיכרון 2007, הממשלה שאמורה להנהיג את המדינה נמצאת תחת חקירה. נראה כאילו השחיתות מכרסמת בכל פינה, בכל אדם, בכל בעל תפקיד ציבורי (למרות שזה לא כך). אם המדינה היא מכונית אזי זו מדינה על בלוקים: תקועה, חבוטה, מחכה לתיקון, ממתינה למישהו שיגאל אותה. אלא שלא ברור האם יש מישהו שיכול לעורר את התקווה, ואפילו אם זו רק תקוות-שווא, שהנה הוא זה שיוציא את הרכב מהבוץ. למי בדיוק אנו אמורים לשאת עיניים? לאולמרט? ביבי? ברק? פרץ? דני יתום? חבורה של אופורטוניסטים, תאבי כוח, יצר ושררה שגמרו את הקרדיט שניתן להם וכעת בונים על השכחה.

אין לי עניין להתבוסס בתוך מרה שחורה למרות שזה מאוד מפתה, אך התחושה היא שכנופיה של פושעים השתלטה על המדינה ואין את הכוח הפוליטי לזרוק אותם לכל הרוחות. גרוע מזה, גם אם היה בנמצא הכוח הפוליטי שיוביל לחילופי שלטון, המחליפים שעל הספסל גרועים כמעט כמו "הנבחרת" (עאלק) שמשחקת על המגרש.

ובכל זאת אני מקווה שבעוד שנה המצב יראה טוב יותר.
זה לא שיש לי ברירה; רע יותר יהיה רע מאוד.

87 מחשבות על “מדינה על בלוקים

  1. אהבתי את זעקתו של הקוזאק הנגזל הירשזון על כך שבמדינות מתוקנות לא חורצים דין לפני משפט.
    יהודה בן טבאי אומר: אל תעש עצמך כעורכי הדינין. וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעינך כזכאין, כשקיבלו עליהם את הדין.

  2. פינגבק: שווה קריאה ~
  3. למה לא?
    אני לא אומר להגר. אני רק אומר שצריכה להיות סיבה טובה יותר להישאר פה מאשר "אין ברירה". צריך לשאוף לפחות להשתפר ולא להסתפק ב"אין ברירה אלה לגור פה" כתירוץ.
    גם אם אתה כן חושב שאין ברירה בין לגור בארץ ללעבור לחו"ל אני חושב שכולם רוצים מדינה שטוב לגור בה בלי קשר לאלטרנטיבות או "אי היכולת לעבור".

  4. המצב בהחלט מדכא.
    הבעיה העוד יותר גדולה היא לא הפוליטיקאים אלא אדישות הציבור (ואני בתוכו).
    מה אפשר לעשות כדי לגרום לפוליטיקאים לשפר את דרכיהם? להעלות לשלטון פוליטיקאים יותר ראויים?
    בעוד שנה לא יהיה יותר טוב אם לא נעשה משהו.

  5. השמש אמנם לא זורחת לי מהתחת, אבל לא נראה לי שהמצב כזה גרוע. בכל הפרמטרים הכלכליים אנחנו בשיא. אז כולם מדברים על השחיתות, אבל תפקידה של המדינה בחיי האנשים מצטמצם (דבר ברוך בגישה הקפיטליסטית) וגם הבעיות הן תולדה של העדר מסורת דמוקרטית אמיתית. השחיתות היתה עוד קודם, פשוט אף אחד לא דיבר על זה. היום זה הגיע למצב שמדברים גם על מה שלא צריך לדבר (רמון). אולי עם הזמן העם ילמד ויבחר אנשים ראויים, עד אז אם אתם רוצים להפסיק לשמוע על שחיתות כל יום, אני ממליץ לכבות את הטלווזיה.

  6. נו באמת, יובל, אני מתפלא עליך, אני רואה שלא הקשבת לפנדה ומי שלא מקשיב לפנדה, מקבל את כל החוברה

    במדינה מתוקנת לא עושים בעיות לאנשים שמזרימים דולרים. הבנאדם הביא 250,000 דולר במזומן ואתה מתלונן, אתה יודע כמה זה שוקל? אתה יודע כמה הכסף הזה זייע לשמן את גלגלי התעשייה הישראלית המפוארת?

    צדיק, אני אומר לכם, צדיק הדור זה!!

    ואתם עוד עוד מתלוננים,

    א-סמול

    פחחחח

  7. אתם לא מביטים במציאות באופן אובייקטיבי אלא מצטרפים למקהלה שצועקת שחיתות ואסון, כשהקטע המצחיק הוא שאותם מתלוננים הם גם האחראיים למצב (כן, העם אחראי לבחירות שלו, מוזר ככל שזה ישמע).מבט בפרמטרים אובייקטיבים יגלה לכם תמונה אחרת לגמרי, אבל יותר קל לכתוב בלי להתעמק בעובדות (תל"ג, תמ"ג, גרעון מסחרי ביחס לתוצר, דירוג מערכת ההשכלה הגבוהה, תוחלת חיים וכד').

  8. אני רוצה לצטט ולשבח את שר הבטחון, עמיר פרץ, שבערב בו נוספו 299 חללים בשנה האחרונה, בין היתר
    בעקבות החלטותיו ומעשיו – התראיין ומה שהיה לו לומר למשפחות השכולות היה:

    א. "כעת המטרה שלי זה שר האוצר"

    ובהקשר להשעיית הירשזון:

    ב. "אני לא רוצה לרקוד על הדם".

    ועכשיו הצפירה.

  9. דני – הצמדות למדדים כלכליים מצומצמים היא ממש לא "להביט במציאות באופן אובייקטיבי". אם נדמה לך שכלכלה יכולה לפרוח לאורך זמן במציאות של שחיתות, אתה טועה טעות חמורה.

    אגב, התבוננות אובייקטיבית בדירוג מערכת ההשכלה הישראלית תראה לך באופן אובייקטיבי שישראל דווקא נמצאת באופן אובייקטיבי ביותר בתהליך מתמיד של התדרדרות ב-10 השנים האחרונות. מי שמכיר את מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית מקרוב יודע גם שלא צריך שום מדד אובייקטיבי או אחר כדי לדעת את זה.

    איזה כיף לחובבי הכלכלה האלה שיכולים להסתכל על גרפים, לחשוב שהם מייצגים את המציאות, ולהיות מבסוטים.

  10. סליחה מוסיף שאני לא נצמד לנתונים העניינים שאתה ויובל הבאתם. תזכיר לי איפה הם ?

    כמו כן אני קצת מכיר את מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ ובדירוגים המוסדות שלנו כמו גם פירסומי מחקרים מהארץ רק הולכים מחיל לחיל. נכון שחסר כסף במערכת ויש שלל בעיות, אבל התפוקה לשקל ובכלל היא מעולה.

  11. טוב, אין לי כוח להיכנס לכל הויכוח הזה שוב, אז אני אעשה את זה בקצרה: דני צודק*.

    *כאילו, לא יודע אם בכל אחת ואחת מהטענות שלו, אבל בגדול**
    **ט.ל.ח

  12. נו דני בחייך, אתה רוצה להגן על המושחתים שמנהלים את המדינה בטיעונים אובייקטיביסטים? תהיה רציני.
    (אני רק מחכה שתראה שהעלייה בתוחלת החיים היא בזכות הירשנזון….)

  13. הדיון הזה אכן נטחן כבר, אבל גם אם דני טועה בנימוקים[1], יש צדק מסוים בטענה שאומרת שהמצב היום גרוע, אבל לא הרבה יותר מהמצב לפני שלושים שנה, או מהמצב במדינות (סמי-)מתוקנות אחרות בעולם. מה ששוב מחזיר אותנו לנקודת הפרופורציות/יחס לפופוליזם, שהיא עניין סובייקטיבי (אני מאוד מתאפק שלא לומר שזה עניין סובייקטיבי שמושפע מהגיל ומלהט הנעורים, אבל לאור העובדה שאני לא באמת יודע את העובדות אני… אתאפק[2]).

    [1] למשל, את מי מעניין מצב ההשכלה *עכשיו*? אם כבר, מה שחשוב זה מצב ההשכלה הצפוי בעתיד, והוא – אהמ – לא משהו.

    [2] תעלול שפל מצדי, אני יודע. להציג טענה דמגוגית שאני לא באמת יכול לעמוד מאחוריה, ומיד להתחמק מאחריות.

  14. למה כולכם רק מדברים? למה אין פה אף אחד שחושב על להקים מפלגה?
    יובל אתה בוכה פה כבר המון זמן שהמצב במדינה גרוע והוא באמת כזה… למה שלא תקים מפלגה? הקול שלי יהיה שלך… ואתה גם תמיד אומר שהמשכורת של עיתונאי היא לא בדיוק במיליונים אז לא תפסיד יותר מדי

  15. רוגל, אני לא מגן על אף אחד. למרות הממשלה העם מצליח לחיות לא רע, עם כל הצניעות אולי הכי טוב שחיו פה מאז ששלמה המלך הקים פה קואליציה של אחד.
    אמנם אני רק טוקבקיסט קטן ולא מפרסם הפוסט, אבל בנתונים אין מה להתבייש.
    נתחיל בחשוב מכולם, תוחלת החיים, כי זה בסופו של דבר המדד שמשקלל הכל.
    http://www1.cbs.gov.il/shnaton57/st28_02.pdf
    אנחנו חולקים עם עוד כמה מדינות את המקום השני (היפנים האלו, נו באמת) לגברים ונמצאים בקרב שכננו המערביים לנשים. (שלא יחשדו שאני גזען חלילה, אבל אנחנו מדברים פה על כל האוכלוסיה, ככה שאנחנו משקללים פה גם את אילו שבחרו לחיות באוהל).
    התוצר לנפש חצה שנה שעברה לראשונה את קו 20,000$ לנפש ושיעור הצמיחה כאן הוא מהגבוהים במערב (חמש ומשהו אחוז אשתקד, גרמניה מקווה לשתים וחצי). לא רע עבור מדינה שלפני שישים שנה יבשה ביצות.
    http://www.bankisrael.gov.il/series/catalog/national%20accounts/gdp%20and%20use%20of%20resources/
    אולי מישהו יחליט לשלוף את נתוני העוני, אבל עוני מוגדר בארץ לפי חצי מהשכר החציוני במשק, כלומר אין שום קשר בין עוני לכוח קניה.
    העליה ביצוא מובילה למצב שיש סיכוי (תלוי בעיקר בדולר) שבשנה הבאה בפעם הראשונה ישראל תיצא יותר משהיא מיבאת (גלובס לפני כמה ימים, אני אנסה למצא ולסרוק).

  16. כדור מרובע, לא לנו ניתנה הנבואה, אז בוא לא נכריז מה יהיה עתיד מערכת ההשכלה בארץ. בתחום ההשכלה הגבוהה החיבור המוצלח בין התעשיה לאקדמיה מיתר את המדינה במקרים רבים וכולי תקווה שזה יהיה מספיק לפצות על הנזק שהמדינה גורמת (להזכירך, האוניברסיטאות הטובות בעולם הן הפרטיות בארה"ב, הן חיות בעיקר מתרומות ולמעשה לא מקבלות כסף מהממשלה). כבר היום החלק של המדינה במימון פרוייקטים מדעיים הוא קטן במקרים רבים.

    (פוסט זה נתמך ע"י קרן המחקרים של חברת פצקרשת הונאות בע"מ).

  17. עבר יותר מדי זמן מהרגע שהגבתי פה (4).

    לא אמרתי "אין לנו ארץ אחרת" כדי שישתמע מדברי שאין ברירה אלא לגור פה. זו המדינה שלנו והיא המדינה שלנו בדיוק כמו שכל מדינה אחרת היא מולדת ילידיה. זו המדינה היחידה בעולם שדואגת לנו ואנחנו צריכים לדאוג לה חזרה. אני פטריוט וציוני וגאה בזה, אפילו שזה לא מי יודע מה אופנתי פה בגלוב.

    אני, שלא כמו דני, לא טומן ראשי בחול. אני עוקב אחרי כל הפרשיות ומסמן לי איקסים על נבחרי הציבור שלדעתי הציבור, או לפחות אני, לא צריך לבחור בהם יותר. את הבחירה שלי אני אעשה ביום הבחירות.

    מוסיף*, רוגל ושאר המתלהמים והמתלוננים – אני מסכים עם האלמוני – לכו ותיבחרו לכנסת. תשפיעו. לצעוק זה כיף והאדרנלין עושה הרבה נעים וקצת מר בפה, אבל זה כל מה שזה עושה במדינה הזאת. וזה מה שכולם עושים. אז במקום להיות חלק מהעדר שכל מה שהוא עושה זה לדבר, תעשו משהו!

    והתשובה לשאלה המתבקשת למה אני בעצמי לא קם ועושה מעשה היא כי אני מכיר במגבלות שלי ואני לא מסוג האנשים שמסוגלים להיבחר לכנסת. זו לא כניעה – זו הכרה במגבלות האישיות שלי.

    * אמנם אני לא מכיר את ג'וני ואמנם תגובה 24 שלך יכולה היתה להיות בצחוק, אבל בכל צחוק יש קמצוץ אמת וזה פשוט היה זילזול לשמו בבנאדם. אני מגיב פה כי, בדרך כלל, חוץ מכמה טרולים, יש לאנשים פה תרבות דיון.

  18. הדיון בהחלט פורה, אז אני אתרום שני ציטוטים לא שלי. אחד לבעל הרשימה ואחד לדיון בעקבות דבריו של דני.
    "הפסימי חושב שלא יכול להיות יותר גרוע, האופטימי יודע שיכול להיות".
    "היופי בדמוקרטיה הוא שהעם מקבל את השלטון שמגיע לו".

  19. עומר (31), אני מודה לך הכוונות הטובות (באמת), אבל תגובה 24 של מוסיף, היא בין התגובות הבודדות שלו כאן בגלוב שאין איתן שום בעיה. בחייך, קצת חוש הומור.

  20. דני – הצמיחה המרשימה בהחלט עושה יופי. בעיקר לעשירים.
    חבל שהצמיחה הזו לא מגיעה לעשירונים התחתונים. חבל שכל "רפורמה" פשוט מקטינה את נטל המס לאלה שכבר יש להם. חבל שמערכת הבריאות מופרטת השכם וערב, חבל שהפערים החברתיים (ויעיד מדד ג'יני) גדלים מיום ליום, חבל שעבדי הקבלן ממשיכים להנות מחוסר מוחלט של תנאים סוציאלים, חבל שאוכלוסיות שלמות נשארות מחוץ לגדר מבחינת המדינה (בדואים, ערבים, הנגב, שכונות). העיקר שיש צמיחה. העיקר להקטין את החוב. העיקר שלא יהיה גרעון.

  21. דניאל, את נטל המס של העניים אי אפשר להקטין, מהסיבה הפשוטה שהם לא משלמים מיסים (כמדומני ארבעת העשירונים התחתונים לא מגיעים למדרגת המס המינימלית). המטרה של הורדת המס (מבחינת המדינה) היא עידוד צמיחה, מה שמעלה את כמות הכסף שנכנסת בסוף לכיס של המדינה. אולי קראת לאחרונה על עודף גביה של כמה מיליארדים ? זה משם.
    לגבי מערכת הבריאות הרשה לי לספר לך סיפור, לפני כשנתיים, לאחר פגישות עם מספר מומחים, אולטרהסאונד וכמה צילומי רנטגן, עברתי ניתוח ע"י מנתח מעולה (חוות דעת של חבר שהוא מנתח בעצמו) ואחריו כיומיים אישפוז. כל הסיפור עלה לי פחות משמונים ש"ח וגם זה רק בגלל שלא היה לי שום סוג של ביטוח משלים.
    לגבי שאר הנתונים, סיפורי סבתא. תביא לי מספרים, עובדות. מאיפה לך שהמצב של עובדים הקבלן היה טוב יותר פעם ? ערבים בארץ חיים טוב יותר מבכל מדינה ערבית בעולם, בדואים בוחרים את אורח החיים שלהם.
    "העיקר שיש צמיחה. העיקר להקטין את החוב." – נכון, כי על החוב אתה משלם ריבית. אני לא אוהב לשלם ריבית, אני מעדיף לקבל ריבית. להוריד את החוב יהיה הרבה יותר קשה כשאנחנו נהיה באותה שורה בתל"ג עם ארה"ב, עדיף לעשות את זה עכשיו כשאפשר לצמוח ביתר קלות.

  22. אני רוצה לצאת קצת מחוץ לדיון הטכני שמתפתח כאן, ולהגיד שישנה אמירה אחת שמעצבנת אותי במדינה כיום, וזאת האמירה של רבים-"המדינה חרא", "המדינה לא דואגת לי", "המדינה מושחתת". די תפסיקו כבר. אנחנו שוכחים לפעמים מה זאת מדינה, אנחנו מדברים עליה כאילו היא מין איזה בניין או חיה שמסתובבת בעולם,אבל האמת היא שהמדינה היא אנשים, ואם האנשים לא יתעשתו, ואם האנשים לא יקחו את עצמם בידיים ויקבלו את האחריות לגורל של המדינה שלהם, אז יהיה רע מאוד.

  23. דני – נתחיל מזה שסיפורי הסבתא הם שלך. כמה עובדות שאתה מתעלם מהן – רוב העניים בישראל הם אנשים עובדים. רובם עובדי קבלן. שיטת ההעסקה תחת קבלן היא תופעה ישראלית חדשה, שבאה במקום העבודה המאורגנת של פעם. אתה רוצה השוואה? תשווה את זה.

  24. מוסיף, נייר זה כשמו כן הוא, נייר עמדה. חסידיו מתנגדים למהלכי השוק החופשי וזכותם לעשות זאת, אבל זה לא מחקר, זה לא פורסם בשום ירחון מדעי אלא סך הכל הבעת עמדה של קבוצה בנושא שקרוב אליה. אני מתנגד לרוב מה שכתוב שם (מהמעט שהספקתי לקרוא) וכמוני לא מעטים וגדולים לא פחות מכותבי עמדה זו.
    אם כבר, אז נייר זה תומך בעמדתי (ע 9-10, שם) שהאקדמיה בישראל במצב מעולה, הם יטענו שזה הביטחון התעסוקתי, אני טוען שזו הדיפרנציאציה שהשוק החופשי יוצר במתן גרנטים, לחם חוקה של האקדמיה היום.
    קטונתי מלהעביר ביקורת על עבודה מקיפה שכזו, אבל כשאני נתקל במשפטים נוסח "וחשוב לשים לב שלחסידי הרפורמות הקיצוניים אין בסיס מחקרי מסודר , מקיף ושיטתי" בהבלטה, קצת קשה לי שלא להעלות תהיות בנוגע למידת הרצינות בה הכותבים מתייחסים ליריבם האידיאווגי.

  25. "אולי קראת לאחרונה על עודף גביה של כמה מיליארדים ? זה משם." – אתה בודאי מתכוון לכספי המיסים העודפים שנותרו. אותם עודפים נוצרו בגלל שמשרד האוצר לא אישר למשרדים האחרים להוציא את כמות הכסף שהותרה להם. יצא שהם מוציאים פחות ממה שהממשלה הקצתה ואז כשמקבצים את כל הכספים האלו ביחד יוצא עודף גדול של מס שלפי חוקי המדינה אסור בכלל לנצל אותו. ככה שזה בסך הכל טריק בשביל להוריד עוד פעם את המיסים.
    "ערבים בארץ חיים טוב יותר מבכל מדינה ערבית בעולם" – כשנוח לך אתה משווה לארה"ב וכשנוח למדינות עולם שלישי? זה המודל שלך?
    "בדואים בוחרים את אורח החיים שלהם." – בדואים בוחרים להיות האוכלוסיה הענייה ביותר בארץ? מה פה אורח חיים?

  26. פפפ….
    לא כל המיסים הם מס הכנסה, לא כל המיסים פרוגרסיביים. שיעור המיסים הרגרסיביים בארץ ביחס להכנסות ממיסים גבוה ביחס למדינות אחרות (מיסים עקיפים שאינם תלויים בהכנסה דוגמת המע"מ) בעוד שהירושה והרכוש אינם ממוסים.

    בקשר למערכת הבריאות, הרשה לי לספר לך סיפור על מספר לא מבוטל של חולי סרטן שהפגינו מול משרד ראש הממשלה בגלל שהתרופות שהם צריכים אינם מכוסות בסל הבריאות. עכשיו כשהמשרד אישר לקופ"ח כללית ומכבי להפעיל ביטוח משלים רחב יותר, הכולל מספר רב של תרופות שאינן נמצאות בסל הבריאות, נורתה יריית הפתיחה לריקון סל התרופות והטיפולים מתוכן והעברת המסה המשמעותית לביטוחים היקרים יותר, זאת במקביל להעלאת המחיר של הביטוחים בקצה העליון והקטנת האוכלוסיה הנהנת מהם. אותה אוכלסיה שבדרך כלל, הייתה זו שהובילה את המאבק להוספת תרופות נוספות (המעמד הבינוני-גבוה).

    לגבי עבדי הקבלן – זהו סוד גלוי שבשנים האחרונות מספר העובדים אשר מועסקים דרך חברות כח אדם נמצא בעלייה מתמדת בעוד שהעובדים המאוגדים מאבדים מכוחם. לא רק המעסיקים הפרטיים נותנים ידם בדבר, גם המדינה מעדיפה "לחסוך" ולהפריט ענפים שונים לעובדים זולים יותר. זולים יותר מכיוון שהם אינם זוכים לפנסיה משמעותית (אם בכלל) ושאר ההטבות הסוציאליות. אם קצת חיטוט אפשר למצוא המון נתונים בנושא – אתה יכול להתחיל כאן: http://www.adva.org/UserFiles/File/adva2005(1).pdf

    בדואים – המדינה אינה מכירה בחלק הארי של יישובי הבדואים בנגב. כיישוב לא מוכר נמנעת ממרבית האוכלוסיה גישה למים זורמים, חשמל, תשתיות תחבורה, תברואה וכו'. אורח החיים הבדואי אינו כולו תולדה של בחירה, בחלקו (המשמעותי, יש לציין) הוא תולדה של השתַנה ארוכת שנים של המדינה על זכיותיהם.

    ערבים – מה אכפת לי ממדינות ערב? עשרים אחוז מאזרחי המדינה מופלים לרעה בגלל שיוך אתני ואמור להיות לי אכפת מה מצב הקבוצה האתנית המקבילה במדינה אחרת? הם צריכים להגיד תודה ולשתוק?

    החוב הוא אינו קדוש. אם כספי גירעון מופנים למטרת צמצום פערים חברתיים והבראת החברה, התועלת תהיה גדולה מן העלות. החוב של מדינת ישראל הוא ברובו חוב פנימי, אנחנו יכולים לעמוד בזה.

  27. דני – דווקא היחס המבטל שלך כלפי הנתונים המובאים בנייר (כולם מגיעים ממחקרים אקדמיים) מראה על חוסר רצינות. האמת היא שעוד לא ראיתי מחקר אקדמי שטוען את ההיפך.

    הנתונים מגיעים מכאן. הפרזתי בהערכת שיעור העובדים בקרב עניים, אבל עדיין מדובר בשיעור לא מבוטל (35% מהעניים בישראל הם שכירים). בכל מקרה מדובר בהתדרדרות מאז שנות ה-80 למרות מציאות של צמיחה כלכלית.

  28. דני, או שאתה יותר טיפש מרשע, או שאתה יותר רשע מטיפש, כמאמר הצרפתים. אם מצב ההשכלה הגבוהה כל כך טוב, למה אין לאוניברסיטאות ולמכללות כסף? ברור לי גם מה תהיה תשובתך. צריך לנהל אותן יותר טוב. למה עשיתי תואר ובכל זאת חברות כוח האדם גילגלו אותי בעבודות נמוכות שכר במשך חודשים ארוכים? למה מי שעבדו איתי היו יותר מובטלים ממועסקים? היה בטוח שאני לא היחיד. אני טוען את הדבר הבא – יש שלושה דברים שלעולם יהיו לא רווחיים – חינוך, בריאות וסעד. תמיד תהיה אוכלוסיה שתזדקק לתמיכה. מה שהופך אותנו לבני אדם מבחינה מוסרית, היא שאנחנו לא משליכים כבני ספרטה את התינוקות הפחות מוצלחים לים כשהם לא עומדים בסטנדרטים של החיים שהצבנו לנו אלא מאפשרים להם לחיות חיים מלאים. אנחנו מביאים לכאן עולים, חלקם בגיל כה מבוגר שלעולם לא יסתדרו בשוק העבודה ובכל זאת אנחנו צריכים להיות אחראיים לכלכל אותם עד סוף ימיהם. מדינת ישראל נוסדה כדי להיות אור לגויים, לא תרנגולת של ביצי זהב בשבילם. חשוב על כך.

  29. א. נכון, אבל להוציא מע"מ מדובר בעיקר במיסי מותרות (דלק, רכב).
    ב. חולי הסרטן הפגינו על תרופה שעולה עשרות אלפי שקלים בחודש ומוסיפה בממוצע 3 חודשים לחייהם. מדינות רווחה מערביות רבות לא נותנות את התרופה הזו לחולי הסרטן בגלל יחס העלות תועלת, בכסף הזה אפשר לעשות הרבה יותר טוב במקום אחר.
    ג. מטבע הדברים שביטוח פרטי/משלים יציע את מה שלא נמצא בסל. אבל איזה תרופה מצילה חיים המדינה לא מממנת וביטוח משלים כן ?
    ד. הקובץ שלך לא עולה, למי שרוצה, תוסיפו pdf בסוף.
    לא אהבתי את הגישה הסוציאליסטית של המכון, היתי שמח יותר לנתונים אובייקטיביים, אבל ניחא.
    הנתון המרכזי שיכול להיות רלוונטי הוא התמורה לשעה (עמוד שש) אבל הם עשו מניפולציה זולה והציגו נתונים רק משנת אלפיים. התפוצצות הבועה (פיטורי היי-טק) מורגשת היטב בטבלה הזו וניתן לראות שהשפל כבר מאחורינו ולאחריו התאוששות, בסקטור העיסקי יש עליה רצופה משנת 2003. באופן כללי אפשר לראות מתאם (עם שני יוצאי דופן) בין העליה בתוצר לעליה בשכר. הדבר היחיד שלא מצאתי פה הוא ההוכחה שפעם היה יותר טוב, במיוחד בעניין הפנסיה שדוברה.
    ה. זה לא שהמדינה לא מכירה, הם בונים על דעת עצמם איפה שהם רוצים. אני לא הולך להיכנס לויכוח פוליטי, ללא ספק לחלקם אין ברירה, אבל כשאתה רואה אוהל-פחון באמצע שומקום עם מרצדס חדשה חונה בכניסה, אתה מבין שמישהו בוחר שלא לשכור דירה בבאר-שבע.
    ו. אני לא הולך להיכנס לויכוח פוליטי. השאלה היתה האם היום טוב יותר מאתמול, גם לערבים התשובה היא כן.
    ז. חוב פנימי זה עדין חוב, מישהו צריך לשלם אותו, כמה שנחכה יותר נשלם יותר, זה לא יהיה קל יותר בעתיד. מדינה חכמה צריכה להגיע למצב בו היא אוספת כסף ואז יכולה לנצל את הריבית להקלת חיי אזרחיה.

  30. מוסיף, כבר כתבתי שהעוני מוגדר לפי השכר הממוצע, לכן שיעור העניים הוא פונקציה של התפלגות השכר ולא גובה השכר או התמורה לכסף. כמו כן, עם כל החיבה שלי למחקרים של מרכז אדווה, אפשר בבקשה בפעם הבאה להפנות אותי ספציפית לנתון שמוכיח את הטענה ? כמו כן בבקשה לא להפנות לנתוני אי שוויון (אדווה למשהו אוהבת את זה), אי שוויון זה לא עוני ולא מדד לעוני. מחסור בלחם זה עוני, בין אם לשכן יש באגט או בוגאטי.

  31. אני חושב שהדיון הזה חשוב אבל הוא קצת סטה מהעיקר. העיקר זה שהאזרחים היום פחות מאמינים במדינה ובמוסדות שלה.
    אם נתעלם רגע מהשאלה הכלכלית שגם דני יסכים שבכל זאת יש עוד דברים חוץ ממנה, היו המון אכזבות בשנה האחרונה וכמעט ולא קיבלנו חדשות טובות במישור המדיני. בין אם זה היה קיים תמיד או לא, התוודינו לשחיתות בקרב רוב ההנהגה ובקרב השרים הבכירים ביותר בממשלה. היתה מלחמה שכולם זוכרים לה כמעט ורק נקודות רעות.
    שנה לא קלה היתה ויש סיבה לדאגה. תמיד אפשר להיות אופטימי וזה גם חשוב – למצוא גם איך אנחנו כן מתקדמים ומגיעים לאנשהו.

  32. אביר, לא יודע מה איתך, אבל אני מכיר כמה חוקרים שלא חסר להם כסף (רמז, הם לא מקבלים שקל מהממשלה, אבל המחקרים שלהם כל כך טובים שגופים פרטיים שמחים לממן אותם).
    אני לא יודע למה חברים שלך מובטלים, מעניין שחברים שלי עוד בתיכון היו מחליפים עבודות כמו גרביים סתם כי שיעמם להם. לא יודע מה היה לך לחפש בחברת כוח אדם, אבל אם למדת מקצוע והוצאת תואר ראוי, אין סיבה שחברה בתחום לא תיקח אותך. אם למדת מדעי הדשא וגם בזה לא הברקת, למי בדיוק אתה בא בטענות על זה שאין לך פרנסה ?

  33. הפתרון לדואליות שמתרחשת במדינה ובתגובות פה, זה שלא מדובר במדינה אחת אלא בשתי מדינות.
    אין כל אפשרות יותר לבצע חיבור בין משפחת גליק משיכון עממי ד' קומה 3 בעכו – בעל נהג משאית, אם עקרת בית,
    ילד בכור היגר למדינת המרכז, ילדה צעירה בצבא ומתה לעזוב גם, מיצובישי לנסר יד שלישית,
    לבין משפחת גליק מסביון – אבא חתם בשוק ההון, אמא עורכת דין, אח בכור משלים דוקטורט בהרווארד,
    אח צעיר בבית ספר לאומנויות, ג'יפ, אופנוע ים, יאכטה משותפת עם חברים בהרצליה, דירת נופש באילת,
    שלוש חופשות בחו"ל בשנה, פאג'רו בגראג' ושני רכבי מנהלים.

    המשפחות האלו לא יפגשו בצבא, לא יפגשו בלימודים, לא יפגשו בעבודה, לא יפגשו בחופשות, לא יפגשו בטקסים,
    לא יפגשו במקומות בילוי. הן חיות בשתי פלנטות שונות, שתי מדינות שונות. המושג של מדינה לא רלוונטי עבורן.
    משפחת גליק מעכו לא מסוגלת לעזוב, משפחת גליק מסביון יכולה לקבל תוך יומיים ויזה לארצות הברית.
    הבן של גליק מעכו יהיה מוכנאי בצבא, הבן של גליק מסביון ישרת בממר"ם.
    הם יפגשו כשגליק מסביון יביא את הפג'רו למוסך הזול ברמלה שבו עובד הבן של גליק מעכו שעזב למרכז.

  34. דווקא הברקתי במדעי הדשא ויש לי המון פרנסה 🙂 אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שאם אתה חי בסביון או בהרצליה פיתוח, ברור למה אתה לא רואה את מקבצי הנדבות בצמתים. קשרתי לעצמי את האצבעות מלהביא מקרה מבחן שמוכיח שכל הטיעונים שלך לא מחזיקים מים, כי זה יתפרסם בכתב עת שאני עובד בו ב-1 במאי, וחבל לבזבז משהו כזה.

    וההסתמכות שלך על מחקרים פרטיים גם מוכיחה את טענתי. ידוע בקרב תלמידי היסטוריה שיש שקרים, יש שקרים יותר גדולים ויש סטטיסטיקה. גם הסטטיסטיקות הרשמיות של ישראל מזויפות (כלומר יש יותר עניים, יותר ערבים, יותר מסכנים פשוט סופרים אותם אחרת). תאמין לי שאם גוף פרטי היה מממן אותי, הייתי שמח לשכור אותך כחוקר 🙂

    לשאלתך מה היה לי לחפש בחברת כוח אדם – בדיוק השתחררתי מהצבא עם התואר וקיוויתי שיהיו להם רעיונות יצירתיים. דווקא לשירות התעסוקה היו רעיונות מקוריים יותר.

  35. כמו שבמלחמה המפסיד הוא זה שחש כי לא ניצח, כך גם בחיינו כאן, התחושה כי המדינה אוזלת לנו מבין האצבעות – לא תגווע כי המספרים מראים כי תוחלת החיים במגמת עליה.
    לטעמי העתיד אינו אפל וגם לא לא זוהר. הוא כמו החיים, מורכב.
    לדוגמא: אני לא משוכנע כי רמת ההשכלה הגבוהה בארץ במגמת עליה/ירידה/שקר כלשהו.
    אני בעיקר סבור שכאשר בהודו יוצאים כל שנה 10,000 מהנדסים לשוק העבודה, השאלה הזו הופכת למעט פחות רלוונטית.

  36. אני מציע לאנשים שלא חושבים שיש בעיה, לברר כמה דירות נכרו בכרמיאל, במעלות, באופקים או בלוד בשנה האחרונה.
    אם תחברו את כל הדירות שנמכרו דרומית מאשדוד וצפונית מנתניה, תקבלו אולי את הכמות שנמכרה בפתח תקוה לבדה, אולי.
    יש ישובים בארץ שההגירה השלילית מהם נעצרה רק כי בית שלם בהם שווה בקושי חדון במרכז, התושבים הם אסירים של מצבם הכלכלי. זה לא שהם לא רוצים לברוח, אין להם איך ולאן. וכשזה 3 מליון נפש, חצי מדינה, החצי שלא רואים ולא שומעים עליו עד שמתרחשת מלמחה בצפון ואנשים לא עוזבים את הבתים כי אין להם איך לשלם חדר ללילה בבית מלון הכי פשוט. אז זה העסיק את המדינה חודש אחרכך, ושוב זה נעלם כאילו לא היו הדברים מעולם. זרקו את התושבים חזרה בישובים, ונגמרה המצוקה.

  37. דני, יש פה אנשים שהם לא בני 27 וגם לא גרים במרכז ושוק העבודה לועג להם והם מתים שהילדים שלהם יעופו מפה כדי שהם לא יגיעו לאותו מצב. והם צופים בטקס יום הזיכרון בטלוויזיה וחשים ניכור, זעם ותסכול על החיילים שמתו להגנת מדינה לא ראויה. והם מנסים לעשות משהו אבל לא בגלל שיש להם תקוה, אלא כדי להעביר את הזמן.

  38. בהמשך לדבריהם של האלמוני (28) ושל עומר (31): כבר כמה חודשים שאני משתעשעת, או ליתר דיוק מתייסרת, במחשבה להקים מפלגה חדשה (בעצם אני רוצה לעשות הפיכה ולהשתלט על מפלגה קיימת, אבל זה רק מטעמים פרקטיים), שיהיו בה קבוצה של אנשים צעירים שבאים לשנות, מבטיחים מראש לעזוב אחרי 8 שנים לכל היותר. שלא יהיו חייבים שום דבר לאף אחד, מלבד לקיים את ההבטחת לבוחרים ויש לי גם רעיון איך אפשר לעשות את זה. השאלה העיקרית שמטרידה אותי כרגע היא האם באמת האנשים האלה יצליחו להשאר נקיים ולקיים את ההבטחות שלהם, כי אחרת זה באמת לא שווה את הטרחה.

  39. בלונדינית – זה טוב שזה מטריד אותך – ככה תשימי לב יותר טוב לאיפה את וחבריך עומדים בכל עת.
    מה הנטיה הפוליטית של המפלגה?

  40. בלונדינית, אני מתקשה להאמין שזה אפשרי, כללי המשחק בפוליטיקה הישראלית מחייבים שחיתות. זה מתחיל ברמה הנמוכה ביותר – העובדה שרוב השלטים בקמפיין בחירות נתלים בניגוד לחוק, ממשיך בעובדי הקבלן של יום הבחירות, ב"קניית" (אולי בעצם המרכאות מיותרות) סיפורים בתקשורת באמצעות יחצני"ם פוליטיים ויועצים (שבלעדייהם אף אחד לא יסתכל עליך) והלאה… משהו במנגנון הדמוקרטי שלנו רקוב ומרקיב גם אנשים טובים שנכנסים אליה.

  41. האמת היא שאם היתה מפלגה לדעתי שהיתה יכולה לשנות את הדרך שבה הארץ מתנהלת זו היתה אחת שלא היתה באה עם אג'נדה לכאן או לכאן אלה אחת שמציעה לשנות את השיטה לדעתי. משהו עם בחירות ישירות יותר – אבל אני סבור שאתם לא תסכימו איתי.

  42. דניאל, אני מודה ומעריכה.

    האמת היא שהדבר העיקרי שמטריד אותי הוא באמת התופעה שאייל (67) ציין ואחד הדברים שאני חושבת עליהם כדרך לשינוי הוא חזרה לקמפיין של חוגי בית, שמעמיד את המועמד/ת מול 10-15-20 איש, שמסתכלים לו/לה בלבן של העין כשהוא/היא מבטיח/ה להם הבטחות ומאפשר לו/לה לשמוע מה מטריד אנשים ואיך לדעתם ניתן לפתור את הבעיות. כבונוס זה גם מאפשר לנהל קמפיין שאינו יקר פלצות ולכן לא דורש עסקאות מפוקפקות של תרומות, עמותות וידיים רחוצות.

    מצד שני זה דורש חבורה של אנשים שרוצים ויכולים, גם מבחינה כלכלית וגם בכלל, להקדיש שנתיים לפחות ללעבור משכונה לשכונה ולדבר עם אנשים…

  43. ירדן (71), אני מסכים.

    צריך להוציא את הפוליטיקה מניהול המדינה ולהוריד אותה לדרגים נמוכים יותר. ממשלה של אנשי מקצוע מוכשרים ומוכחים (את הפוליטיקאים נשאיר בכנסת ואת הבירוקרטיה אצל הפקידים) תהיה יותר אפקטיבית.

    צריך גם להעלות את רמת ה-accountability (מצטער, לא מוצא מילה מתאימה בעברית; הצעות יתקבלו בשמחה) של נבחרי הציבור. צריכה להיות ועדת ביקורת אובייקטיבית ולא תלויה (או משהו דומה) שיכולה להעיף חבר כנסת שלא עומד ברף הגבוה של נבחר ציבור. מי שמועף לא יכול להכנס לכנסת יותר לעולם (או לתקופה קצובה). זה שהכנסת שופטת את עצמה זה לא מקובל. גם למשטרה יש את מח"ש.

    אולי אני לא מדינאי ולא פוליטיקאי, אבל אלו שתי האגורות שלי.

  44. ירדן, לא ממש הבנתי מה תפקיד נבחרי הציבור בהצעה שלך. אני גם לא מבינה מה הרעיון במפלגה שהאג'נדה היחידה שלה היא שינוי שיטת השלטון, הרי אנחנו לא בוחרים כדי לבחור, אנחנו בוחרים כדי לקבל מדיניות…

  45. ט=אז לא הבנתי, מה זא "להוציא את הפוליטיקה מניהול המדינה ולהוריד אותה לדרגים נמוכים יותר. ממשלה של אנשי מקצוע מוכשרים ומוכחים (את הפוליטיקאים נשאיר בכנסת ואת הבירוקרטיה אצל הפקידים) תהיה יותר אפקטיבית."

  46. טוב אם כבר עברנו לדיון הזה אני אגיד מה אני אישית הייתי רוצה. אני דווקא לא מסכים עם רעיון "ממשלת מומחים". יותר חשוב שלעם תהיה יותר שליטה על השלטון.
    הרעיון הכללי הוא מפלגה שתבטיח לשנות את אופי השלטון כי לדעתי אם נשנה את השיטה יכול להיווצר מצב טוב יותר. לשנות את השלטון לכיוון שבו יש פחות צורך/מקום לשחיתות/קשרי הון.

    אני בעד סוג של דמוקרטיה ישירה. במקום לבחור מפלגות אזרחים יוכלו לבחור נציגים (כשכל אחד יכול להיות נציג – מהפוליטיקאי בטלויזיה ועד הדוד שמבין בהכל). אפשר יהיה לבחור נציגים שונים לנושאים שונים. למשל נציג אחד שייצג בענייני כלכלה ונציג אחר לעניינים מדיניים וכו'.
    תהיה אפשרות אלטרנטיבית להצביע בעצמך לכל החוקים (או להשאיר לעצמך רק חלק ואת השאר בידי מישהו אחר – מה שבא).
    במערכת כזו (ממוחשבת כמובן) אפשר לדאוג בקלות שיהיה מעקב אחרי ההצבעות של הנציגים שלנו ובגלל שהמערכת אישית יותר הם יצטרכו לתת הרבה יותר הסברים וסיבות להצבעות ולמדיניות שלהם. במצב כזה האחריות נופלת עוד יותר על האזרח ומשתפת אותו יותר במה שקורה במדינה שלו והוא מעורב יותר שזה דבר חיובי.
    יתקיים יותר דיון סביב חוקים.
    מצד שני אין את המחוייבות להצביע כל הזמן – עדיין יש נציגים. הם פשוט ייצגו טוב יותר את העמדות.

    אני בעיקר מתבסס על רעיון שראיתי בקהילה

    נראה לי שנציגות ישירה עדיפה על הנציגות הנוכחית שמכריחה אותנו לבחור רשימת מפלגה כחבילה אחת ולהתפשר על חברי כנסת שאנחנו לא רוצים או להתפשר על מדיניות אחת למען השנייה (מדיניות כלכלית בשביל מדיניות ביטחונית למשל). 

  47. בלונדינית – ראשם של הפוליטיקאים שמכהנים כשרים בממשלה טרוד יומם וליל בפוליטיקה וברוב המקרים, אין להם שום הסמכה השכלתית לתפקיד שלהם (נגיד עמיר פרץ כשר בטחון או חיים רמון כשר אוצר). צריך שהבנאדם שעומד בראש משרד ידע להתייחס לתפקיד בצורה מקצועית ושלא יהיו לו הסחות דעת. את הפוליטיקה (ניסוח החוקים, השגת רוב בכנסת העברה דרך ועדות וכד') אפשר להשאיר לדרג נמוך יותר.

  48. ירדן, זה רעיון מעולה לקהילה, אבל מה קורה כשמיליון וחצי (בהערכה גסה מאוד) איש מצביעים על תקציב של 282,864,058 אלף ש"ח? או על השאלה מה להכניס לסל התרופות, או האם עדיף לתקצב שילוב או חינוך מיוחד*?

    גם עניין הנציג לכל נושא הופך להיות לא מאוד ריאלי בעיני כשעולים בסדרי הגודל. שלטון (בניגוד לניהול קהילה) הוא בעיקר עניין של קביעת סדר עדיפויות, של חלוקת משאבים, זה לא דבר שאפשר לפצל.

    חיזוק הקשר בין הבוחרים למציגים, לעומת זאת, זה אחד הנושאים הדחופים ביותר בעיני בפוליטיקה הישראלית. לשני הצדדים. לי אין עדיין פתרון טוב.

    *סליחה, הייתי חייבת

  49. אני דיברתי על הצבעות בכנסת.
    זה לא אומר שלא תהיה ממשלה של נציגים.

    אם את רוצה לחזק את הקשר בין הבוחר לנציג בלי להפוך מדינה תמיד אפשר לעשות בחירות אזוריות כמו בארה"ב (שמעתי שזה מחזק את הקשר בין הבוחר לנבחר ומונע קשרי הון ושלטון).

  50. תמיד אפשר לעשות בחירות אזוריות כמו בארה“ב (שמעתי שזה מחזק את הקשר בין הבוחר לנבחר ומונע קשרי הון ושלטון).

    ועל זה נאמר – אשרי המאמין (פחחחחח)

  51. גם מצטרפת לרוגל וגם מזכירה שבישראל המשוסעת סכנת הבחירות האיזוריות גדולה מיתרונותיה
    :+(

  52. בלונדינית – מוזמנת להצטרף לחבורתנו – לא יודע מה יצא מה בסוף – מהפכה מבפנים או בניית אלטרנטיבה מאפס, אבל נראה לי שיש לך הרבה מה לתרום.
    למי שמרמז לבחירות אזוריות-אישיות כפתרון לשחיתות – נא להביט בנושא המוניציפלי ולראות שזה לא העניין. המוקד הוא באמת בשינוי החשיבה של
    האזרחים. ופה בקיום אלטרנטיבת מידע חזקה לתקשורת הממוסדת יש תפקיד.
    אם חבורת בלוגרים תתאגד לבניית אתר חדשות שהוא עצמאי ולא כפוף לבעלי ההון מצד אחד, בנוי לקהל רחב ולא לאליטות גיקים מצד שני, ולא צהוב ורודף שערוריות מצד שלישי – זה הרבה יותר חשוב מעוד מפ,לגונת

  53. רעיון נחמד. אני מסכים שהכי חשוב זה החשיבה של האזרחים.
    אף פעם לא התעמקתי בנושא בחירות אזוריות אבל כן שמעתי דברים טובים כבר מכמה אנשים בנושא. אין לי דעה מגובשת ולכן זו היתה יותר זריקה באוויר מאשר הצעה רצינית. הייתי שמח לשמוע למה זה רע ומצד שני הדין יאבד כל קשר שהוא למציאות. אם למישהו יש כוח אני אשמח להסבר כלשהו באימייל או סתם הפנייה.
    בזמנו חשבתי שיהיה רעיון נחמד לתת לכל רשות מקומית מעמד של כמעט מדינה וככה להפוך את השטחים למדינה שהיא חלק מהיישות האחת הזו. ככה המדינה תשאף לסדר בין המדינות והפיתרון יהיה חינוכי, משטרתי אבל רק לא צבאי כי כולם בסופו של דבר ארץ אחת (פדרציה אחת אם תרצו). מצד שני זה רעיון אוטופי שאף אחד לא הסכים איתו. פשוט חשבתי שככה כל אחד יוכל לחיות את אורח החיים שיתאים לו והדמוקרטיה תנצח את המלחמה.

  54. איתי, תודה, נראה מפתה.
    ירדן, אני לא מוצאת כרגע בההרי החומר שלי את ההסבר המעמיק על בחירות איזוריות, אני מניחה שחיפוש מהיר בגוגל יציג בפניך שלל טיעוני בעד ונגד, אבל הבעיה העיקרית עם שיטה איזורית היא שבמדינה שסועה כמו ישראל חלוקה איזורית עשויה דווקא להגדיל את המתחים החברתיים ולפגוע במגזרים חלשים ובמיעוטים (בגלל קביעה מוטה של גבולות איזורים, בגלל העובדה שלאיזורים מיושבים יותר יש יותר נציגים, בגלל שבסופו של דבר יכול להיות שהמפלגות החזקות בכנסת לא יהיו האנשים שרוב האזרחים בחרו בהן ועוד).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: