אם ליובל מותר לעשות פרויקט ויסטה גדול, אז גם לי. המטרה: לבדוק אם אפשר לחיות עם מערכת הפעלה שלא עולה כסף, ולהשתחרר סוף סוף מכבלי המונופול. לא, הכוונה לא לבזק. האמצעי: הגרסה החדשה של אובונטו לינוקס, המכונה Feisty Fawn ומספרה 7.04.
יובל קנה לכבוד ויסטה מחשב חדש. בתגובה, נטלתי מחשב בן קצת יותר משלוש שנים, עם מעבד AMD Athlon 64 וגיגה של זכרון DDR בא בימים. הורדתי את התקליטור של אובונטו עם ביטורנט (אחחח… אין כמו הורדות חוקיות) וצרבתי אותו. להלן התרשמויות ראשוניות.
התקנה: מהירה למדי, הרבה יותר מ-XP, לדוגמה. השאלות די בסיסיות. במהלך ההתקנה יש ניסיון להתחבר לאינטרנט להורדת עידכונים וחבילות תוכנה, אז מאוד עוזר אם יש חיבור פעיל (ראוטר, למשל). אפשר גם בלי.
איך זה נראה: גוונים מדבריים מקדמים את פני המשתמש, כנראה שלאמריקאים זה נראה אקזוטי… אצלי היה צורך בהתעסקות קלה כדי להגיע לרזולוציה מקסימלית, ייתכן שבמחשבים אחרים לא יהיה צורך כזה. תוכנות רבות כבר מותקנות עם הכניסה הראשונית, לדוגמה: מסרים מידיים, טלפון אינטרנט, דפדפן (פיירפוקס כמובן), תוכנת דואר אלקטרוני, עיבוד תמונה, ואופן אופיס לכתיבת מסמכים.
מכיוון שויסטה אוהבת להתהדר באפשרויות התצוגה החדשות שלה (חלונות שקופים וכאלה), התקנתי מייד את Beryl. תוסף זה מאפשר מגוון של צעצועים ויזואליים משובבי נפש, שלא עוזרים הרבה לפרודוקטיביות: מסגרות שקופות, חלונות שקופים, חלונות גמישים שנמתחים כשגוררים אותם (שעות של הנאה), תצוגה מקדימה של תוכן החלון לפני שעוברים אליו (כולל, לדוגמה, סרט שרץ בנגן הוידאו), וגם שולחן עבודה תלת מימדי מרשים.
צריך לומר שהתקנת תוכנה באובונטו (וגם בכמה הפצות אחרות של לינוקס) היא שיא הקלות, כתוצאה משיתוף הפעולה בעולם התוכנה החופשית. כשרציתי להתקין את Beryl, כל שהיה עלי לעשות הוא לפתוח את מנהל החבילות Synaptic, לסמן V ליד Beryl, וזהו. כל הרכיבים ירדו והותקנו אוטומטית. בזכות אותו שיתוף פעולה, Synaptic מכיל מגוון עצום של תוכנות ותוספים להתקנה פשוטה ומהירה.
בעיות: יש, ואסור להתעלם מהן. הראשונה היתה בעיית החיבור לאינטרנט. אני צריך חייגן L2TP (ותודה לכבלים), וזה עניין בעייתי בלינוקס. יש פתרונות לעניין, אבל לא הצלחתי להשמיש אף אחד מהם. בינתיים, ובלי קשר, קניתי ראוטר חדש, וזה פתר את הבעיה.
בעיה שניה ואזוטרית: יש לי, בעוונותי, שני כרטיסי קול. אחד נמצא על לוח האם ואיכותו פרופורציונית ל-$3 שעולה הרכיב המרכזי בו. והשני הוא כרטיס Sound Blaster Live! 5.1 לא צעיר, אבל איכותו טובה למדי. כמובן שבו אני רוצה להשתמש, אבל מה לעשות, כשכל תוכנה שעושה קול, עושה אותו דרך הרכיב שעל לוח האם. זה הצריך קצת חיפוש בגוגל ושינוי של קובץ קונפיגורציה.
בעיה שלישית: וידאו. הנגן דומה בהרבה דברים ל-Windows Media Player, גם בצורך שלו בקודקים אינספור. אמנם, הוא נותן אפשרות לחיפוש והתקנה אוטומטית של קודק, שזה כבר יותר טוב מ-WMP, אבל משום מה XviD פשוט הכשיל אותו. התקנה זריזה של VLC (שוב, עם Synaptic) והעניין פתור.
בעיה רביעית ובלתי פתורה: פלאש. כן, אותו רכיב מובן-מאליו שיש בכל דפדפן. אלא שאני משתמש בגרסת 64-ביט של אובונטו (בשביל מה יש לי מעבד 64 ביט?!), אדובי לא ממש מזיזים את ישבנם לתמיכה בזה, והפתרונות של קהילת הקוד הפתוח חלקיים מאוד. מצד שני, אם הבנתי נכון, אין פלאש גם למי שמשתמש בגרסת 64 ביט של Windows, אבל כמה כאלה כבר יש?
אז נחמד לי באובונטו, וממנו אני כותב את הפוסט הזה. יש בעיות קלות, שאין להקל בהן ראש, אבל מי שקונה מחשב פחות מסובך משלי, ומתקין את גרסת 32-ביט, יכול בקלות להסתדר. יש עברית, יש דפדפן ואימייל ואופיס, יש נגן וידאו ומוזיקה, וגם תמיכה באייפוד (פיכס); וכל זה בלי להיכנס ל-terminal אפילו לשניה אחת. הכל עובד מהר על מחשב די ישן, והדיסק לא טוחן יום ולילה.
לסיום, הנה סרטון חביב שמראה את נפלאות Beryl. אני אישית לא יכול לראות אותו, כי נגן הפלאש לא עובד. המממ. עדכון: אהוד (תגובה 8) עזר לפתור את הבעיה. אבל הפתרון מסובך, לכן מומלץ, למי שרוצה לנסות, להתקין גרסת 32-ביט (המכונה גם i386) – ולהימנע מהבעיה מראש.
כתיבת תגובה