פולסא דנורא? שטויות

מצעד הגאווה שעומד להתקיים בשבוע הבא בירושלים, מטריד מאוד את החרדים. את משטרת הבירה – קצת פחות. בלמהנט מדווח על פשקווילים שהופצו בעיר, המציינים כי המעורבים במצעד ייפגעו "בגופם, בנפשם, ובממונם". בנוסף, מצויין במודעות, כי מדובר בקללות מצוינות עם אחריות לכל החיים, שהוכיחו את עצמן בעבר. החרדים טוענים שהמשטרה אשמה בקללות; הם נאלצו לקלל לאחר ששיחות עם משטרת ירושלים לא עלו יפה.
האם המשטרה מתייחסת ברצינות לאיומים על משתתפי המצעד? כנראה שלא. בנרג' נכתב כי גורמים במשטרה לא מתרשמים במיוחד – כמה קללות על מודעה קטנה, לא משהו שיש להתרגש ממנו.

מה שמעלה את התהיה – אילו קללות יעשו יותר רושם על המשטרה?

17 מחשבות על “פולסא דנורא? שטויות

  1. אהבתי את הדו-משמעות שלא נראה לי שהתכוונו אליה
    "הלא תדעו אם לא תשמעו את אשר קרה לאנשי רשע אשר הטילו עליהם הקללה".
    אני מצפה בכליון עיניים לראות מה יקרה לאנשי רשע שמטילים קללות.

  2. גם אם המשטרה יתרגשו – ביג דיל.
    מדברים רגע עם אלי (ישי), תיק תק מעלים הצעת חוק שתקרא "התרת לשון הרע", שתתן למועצת העיר של עיר מסויימת (בואו נגביל את העניין לעיר בעלת השטח הכי גדול במדינה) שיקול דעת בנוגע לפשקווילים המופצים בתחומה ומכילים קללות לגבי ציבור מסויים. שיקול הדעת יכלול את הסמכות להורות למשטרה להתעלם מכל מילה שלילית בפשקוויל ובעצם נקבל משהו כמו "אומואים, איזה כיף!".

    זהו, העניין סגור.
    הדמוקרטיה הישראלית נצחה שוב.

    דרך אגב, התחילה להתארגן איזה עצומה מקוונת בקשר לחוק מצעד הגאווה. לדעתי שווה לחתום.

  3. הייתי חותם אבל לא ראיתי שום אזכור למטרת העצומה בעמוד. עד כמה שידוע לי זאת יכולה להיות עצומה נגד הצעדה.

  4. לראשונה זה הרבה זמן אני מרגיש סֵלֵבּ אמיתי.

    אם גדולי הרבנים טורחים להטיל פולסא דנורא ישירות על ראשי כנראה שאני עושה דברים נכונים.

    חוצמיזה, אתמול היה הערב הראשון בו יצאנו לטיול של ערב בו התרכזנו בלהוריד פשקווילים. זו פעילות ספורטיבית ירושלמית אופיינית לתקופה המשלבת הליכה בנעלי ספורט (עם אופציה לריצה בעת הצורך) ואדרנלין גבוה.

    ועכשיו, גלוברים יקרים, טלו שתי תרנגולות שנולדו בשבת, דגדגו אותן פעמיים ולחשו 3 פעמים שלמה ניצן. זה עובד!

  5. זה יופמיזם לללכת למשטרה ולתקוע לרבנים שטרנבוך ובראנסדארפער וחבריהם תלונה על הסתה לאלימות ולהזכיר למשטרה שלפני שנתיים בדיוק בגלל דברים כאלה היה בחור אחד, ישי שליסל, שניסה לרצוח 3 צועדים ועכשיו הוא בכלא ל-12 שנה.

    חתיכת יופמיזם. אתה חושב שהם יבינו את זה לבד?

  6. עם כל הכבוד, זכותם של אנשים במדינה דמוקרטית לקלל ולברך את מי שבא להם. זה חלק מחופש הדת. כמובן שיכול הגלוב לחשוב שאותם מקללים הם אינפנטילים פרימיטיבים שזקוקים להשתלת אונה, אבל זה לא מעלה ולא מוריד מן הזכות לקלל.

    אגב, לעניות דעתי, אי אפשר להאשים מקללים בעבירה על חוק הכישוף. החוק אוסר על *הוצאת דבר במרמה* על ידי *התחזות* לעשיית דבר כישוף. החוק לא מתייחס למצב שבו המכשף אינו מתחזה ואינו נוכל, אלא פועל ממניעים דתיים ו/או שלא למטרת בצע כסף.

    עם כל זאת, נושא ההסתה לאלימות הוא כבר אופרה אחרת. הבעיה שלי היא לא עם עצם הקללה, אלא עם הפרסום שלה בפשקווילים. מנקודת מבט של מכשפה אני לא ממש מתפעלת ממי שנזקק לאלימות פיזית כדי שהקללות שלו יתממשו.

  7. אני חושש שהטיעון שזו לא התחזות לעשיית דבר כישוף, אלא כישוף של ממש, ייתקל בקשיים בבואם בפני בית המשפט.
    ואגב, הנה נקודת מבט מעניינת: אם הפולסא דנורא לא עובד, הם אשמים בהתחזות לעשיית דבר כישוף. אם זה כן עובד, האם הם לא אשמים ברצח?

  8. אם זה לא עובד, אז או שהם מתחזים, או שהם מכשפים לא מוצלחים במיוחד. אם זה כן עובד, אז הם לחלוטין כן אשמים ברצח (וזו עוד סיבה לכך שהפשקווילים אידיוטים בעיניי. אם אני מקללת מישהו שימות, ובטוחה ביכולות שלי, אז הדבר האחרון שאני אעשה זה לתלות מודעות שמבשרות לעולם איך אני מבצעת רצח).

    בכל מקרה, החוק המדובר לא עוסק בכישוף כלל, הוא עוסק במרמה והתחזות (וגם מופיע בפרק של "פגיעה ברכוש" ותת-פרק של "מרמה, סחיטה ועושק":

    "המתחזה לעשות מעשה כישוף בכוונה לקבל דבר, דינו – מאסר שנתיים; לענין סעיף זה, "כישוף" – לרבות מעשה קוסם והגדת עתידות".

    במילים אחרות, אסור להתחזות לעשות כישופים תמורת תשלום. לא אסור לעשות כישופים.

    אני לא לגמרי יודעת איך לישב את עניין ההתחזות מול כישוף "אמיתי". זו בעצם נקודה שתמיד עניינה אותי. אני כן חושבת שצריך להבדיל בין הגדרה של כישוף "אמיתי" לפי החוק, לבין הגדרה של כישוף "אמיתי" על פי המדע. זה לא אותו דבר. מבחינת החוק, כל עוד אין כוונה פלילית למרמה והוצאת כספים – אז הכישוף הוא לגיטימי במסגרת חירות האזרח, ולא מעניין בכלל את המחוקק אם הוא אמיתי או לא. בכל מקרה יש כאן עניינים של כבוד האדם וחירותו, חופש העיסוק, חופש הדת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: