ענת פרי שלחה לנו טקסט מרתק וחשוב לקטגוריית כתב/ת אורח/ת. הנה הוא לפניכם:
נעמה שפי (מה רע בפארק הירקון?, "הארץ" 12.6.07) מצאה את האחראים לאלימות החרדית ולחקיקה נגד הומוסקסואלים – האשמה לדעתה היא הקהילה ההומוסקסואלית עצמה, שמתעקשת לקיים מצעד גאוה בירושלים, במקום להסתלק לתל-אביב, שזה לדעת הד"ר שפי מה שצריכים לעשות הומוסקסואלים שהתעקשו להיוולד בירושלים למשפחות ירושלמיות, גדלו והתחנכו וחיים בירושלים, שם משפחותיהם, שם ביתם ושם קהילתם. חסד עשתה עימנו הד"ר שפי שהיא מסלקת אותנו רק לתל-אביב ולא לסדום, שהוא המקום הראוי להומוסקסואלים וכנראה גם להוריהם שהביאו אותם לעולם, ומסרבים להתנכר לילדיהם ולהתרחק מהם.
כמובן שגם יצחק רבין ותומכיו הם האשמים ברצח רבין. לולא התעקשו לקיים עצרת בכיכר מרכזית בתל-אביב לא היו רוצחים אותו. ולהתקפות הנוראות על בית המשפט העליון אחראי כמובן בית המשפט העליון עצמו, ובמיוחד השופטת דורית בייניש. לולא התעקש בית המשפט לפסוק פסקי דין שמרגיזים את הפוליטיקאים, לא היה תוקף אותו איש.
והנשים, הנשים, הן כל כך מרגיזות בדרישות הפמיניסטיות שלהן. מה רע להתחתן ולשרת את הבעל, במקום להתעקש למלא תפקידים ציבוריים, לשרת בפרקליטות ובבית המשפט העליון. כמה טוב יותר היה מעמדו של בית המשפט העליון לו עמד בראשו גבר, אחד מחבריהם המרובים של אהוד אולמרט וחיים רמון ומנחם פרי, שהיה אפשר לסגור איתו עניין תוך צפייה במשחק כדורגל כזה או אחר. כמה טוב היה לו נעדרו מן המערכת המשפטית כל אותן שופטות קשקשניות שאינן מבינות לנפשם הרומנטית של גברים מזדקנים החושקים בצעירות נאות ומכנות את מחוות החיזור המופלאות שלהם בכינויים בלתי נאים בעליל, וכמה עיצבנה הנודניקית הזאת בילי מוסקונה-לרמן, עד ששמו סופסוף גבר לעניין להשגיח עליה, כזה שנוהם ומעליב אותה בכל עת שהיא מעזה לפתוח את הפה, כמו שצריך להתנהג לנשים – ככה צריך לעשות בכל מקום שבו אשה מרימה ראש, להציב גבר שיעמיד אותה במקום, כמו שר המשפטים דניאל פרידמן שמעליב את השופטת בייניש בסגנון דומה לזה של בן כספית.
והרי אין זה רק מקרה שהתוקפנות גם כלפי בית המשפט העליון וגם כלפי מצעד הגאוה בירושלים עלתה פלאים כאשר הגברים שעמדו בראש קודם לכן הוחלפו בידי נשים, את מקום השופט אהרון ברק תפסה דורית בייניש ועל מקומו של חגי אלעד בראש הבית הפתוח התיישבה אשה צעירה – נועה סתת.
והנה לפתע מגלים הכל שפע נימוקים הגיוניים בתכלית מדוע צריך לצמצם את סמכותו של בית המשפט העליון, ולהרחיק את מצעד הגאוה לתל-אביב. לפתע צריך לאפשר לקיצוניים דתיים, שאינם מייצגים אפילו את הציבור הדתי, שרבים מן ההומוסקסואלים והלסביות בירושלים באים מקרבו, להסית לאלימות ולרצח, והציבור הנפגע של ההומוסקסואלים ומשפחותיהם, שהוא ציבור חלש וגם מבויש, שהרי אין דבר שקל יותר להתגולל עליו מאשר חריגות מינית, הציבור הזה צריך להסכים לשלילת זכויותיו דוקא במקום שבו הוא זקוק יותר מכל למחוה של קבלה ופתיחות.
וכאילו לא די בהתנפלות האלימה של קבוצות פנטיות יהודיות ומוסלמיות ונוצריות, קמים גם מי שמתנאים בתמיכה בזכויות האדם לתקוף את ההומוסקסואלים ולא את הפוגעים בהם. כמה קל להציע וויתורים למתנגדי זכויות האדם על חשבון הציבור החלש והמבוזה ביותר, זה שזקוק ביותר לתמיכה ולהכרה. ואת הוויתורים האלה מציעים מי שלא היו מוכנים לוותר על אתרי בידור וקניות פתוחים בשבת, ולא על משחקי כדורגל בשבת באיצטדיון טדי והשתוללות של אוהדים, ובוודאי שלא על נסיעה ברכבם בשבת.
והנה פתאום הם גילו שהעיר ירושלים, ביתם של שבע מאות אלף איש בני כל הדתות, הלאומים והאמונות, אינה שייכת לתושביה אלא לאפיפיור, לקאדי ולרב, שלפתע הפכו ידידים בנפש, כאשר נמצא להם קורבן משותף להעלות אותו לעולה. ובחוצפה שלא תיאמן מעלים נגד ההומוסקסואלים את טענת הסובלנות הדתית. כאילו אותם אנשים שמתגייסים כעת לפגוע בהומוסקסואלים אינם אותם אנשים עצמם שיורקים על כמרים נושאי צלבים ומחללים קברי מוסלמים. כאילו ההומופוביה אינה אחותם של הפנאטיות והגזענות. כאילו הצלחת האלימות החרדית נגד ההומוסקסואלים לא תופיע מחר נגד תהלוכות נוצריות בעיר הקודש ונגד מתפללים מוסלמים, שהרי מאחורי כל הנימוקים כולם אין עומדים אלא תאוות הכוח והרשעות, של מי שחשים את שקר הליברליות של החברה הישראלית הפטריארכלית, הכוחנית והגסה, ויודעים בדיוק לאלו מיני שפלות ייקל עליהם לגייס להם תמיכה.
הכותבת היא אם גאה לבת לסבית
כתיבת תגובה