אל תשכחו אותנו

תמרתמר, סטודנטית לתקשורת במכללת ספיר, שלחה אלינו טקסט שבעיניי הוא מרתק, חשוב ומעורר מחשבה. הקדישו לו כמה דקות – גם לקרוא וגם להגיב. הנה הוא לפניכם:

השבוע שמעתי אנקדוטה מרירה-מתוקה מפי נועם בדין, סטודנט ג'ינג'י ממכללת ספיר, שמכלה את כל זמנו הפנוי במתן עזרה (מכל סוג אפשרי) לתושבי שדרות. נועם סיפר על ביקור שערך בגן ילדים באזור המכונה "עוטף עזה". ילדי הגן עסקו בנושא בוער וחשוב עד מאוד: חלזונות. כשהגננת שאלה מי יודע מדוע חיים החלזונות בקונכייה, ענו לה הילדים ברצינות משתוממת: "זה המיגון שלהם מהקסאמים".

ביום שישי שעבר נסענו לת"א. עשינו פרובוקציה נדושה במטרה להעיר את יושבי בתי הקפה של שינקין. כסטודנטים לתקשורת, אנחנו מבינים היטב שהצעקה שלנו חייבת להצטלם ולהתפרסם. את רובנו זה קצת מביך. אנחנו לא זקוקים לפרסום האישי, ורגילים להיות בדרך כלל בצד המסקר. אף אחד מאתנו גם לא היה מעורב מעולם בפעולות מחאה, ואנחנו די סולדים מפוליטיקה מכל סוג שהוא. חציית הקווים מבלבלת אותנו.

ובכל זאת, בשבועות האחרונים אנחנו לא מסוגלים לשתוק עוד. הוואקום התקשורתי שנוצר אחרי ה"רגיעה" המדומה הימם אותנו. מכמות של 40 קסאמים ביום, הגענו לשלושה "בלבד". שוב נשכחנו. המבטיחים התפזרו, הפוליטיקאים חזרו לבחוש בצלחות מזנון הכנסת, התקציבים שוב נתקעו בצינורות הבירוקרטיה, ומהשמיים ממשיכים ליפול טילים. זה בסדר, כי הם נופלים ב"שטח פתוח".

"שטח פתוח" הוא ביטוי מכובס, שמאחוריו מסתתרים רחבת הדשא בקיבוץ גבים, השביל המוביל מבניין המנהלה לתחנת הרדיו במכללת ספיר, שדה התירס בכניסה לקיבוץ אור הנר, הכביש הראשי בכניסה לקיבוץ סעד (האירועים האלו יכלו להתרחש ובטח גם התרחשו במציאות, אבל בדיתי אותם מליבי. אין לי מידע אמיתי, מפני שלא רוצים שנדע).

חבל ארץ שלם בתוך גבולות לגיטימיים של מדינת ישראל נמצא כבר 7 שנים במלחמה. הפכנו לקריית שמונה של שנות ה-2000, רק בלי מיגון, בלי כסף, בלי פתרון באופק. הבעיה הביטחונית שלנו היא בעיה לאומית. כל קסאם שנופל הוא מתקפת טילים על אדמת ישראל. איך אפשר לסבול מצב כזה? תושבי ישראל מוכרחים לתמוך במחאה שלנו, ולא רק בגלל שהיום זה נופל אצלנו ומחר אולי אצלם.

אנחנו לא פוליטיקאים. אין לנו פתרונות ואין לנו דרישות לפעולה מיידית. אנחנו נזהרים מאוד מלומר: "שלום עכשיו!" או: "מלחמה כרגע!". אנחנו מבקשים שעד שיפרצו השלום או המלחמה, יעניקו לנו את מה שמגיע לנו, ולא מרחמים. אנחנו נגעלים מה"תרומות" של סוחר הנשק, אבל נשמח אם תושבי ישראל יבואו לעשות את הקניות שלהם אצלנו.

אנחנו מבינים שכעת תורנו לשמש מגן חי, אבל מבקשים שגם מי שלא מורגל בשמיעת סיסמת הכריזה המצמררת "צבע אדום", יטעם קצת משגרת חיינו הבלתי נסבלת. אנחנו יודעים שאנחנו תמימים, אבל לא מסוגלים יותר לשבת באפס מעשה. אנחנו מקווים שאולי המחאה שלנו תגדל ותתפתח, שייווצר נוהל קבוע של "שישי אדום" ברחבי הארץ, עד שהתמיכה תהיה כל כך רחבה, שאפשר יהיה למלא את הכיכרות ולהפעיל לחץ אמיתי על מקבלי ההחלטות.

40 מחשבות על “אל תשכחו אותנו

  1. אז אם אין לכם דרישות לפעולה מיידית, מה בעצם אתם רוצים? איזה לחץ צריך להפעיל על מקבלי ההחלטות?

    או, בניסוח אחר: למה אתם מניחים שתושבי תל אביב אדישים לקסאמים? איך נראה תל אביבי לא אדיש? מה הוא עושה? על מה הוא מוחה? במה הוא תומך?

  2. מישהו* פעם סיפר לי על שיטה שהוא חשב עליה להוצאת האדישות. דומה לשלכם, אבל עם יותר טוויסט:

    המצרכים:
    דיסק עם הצליל של "שחר אדום" (שקל)+ 3 רכבים שעליהם 4 מגברים (ציוד בהשכרה+דלק= 400 שקל) +4 חזיזים שאפשר למצוא בכל מגרש כדורגל (עוד 100 שקלים)+צופר אוויר ב50 שקלים שאפשר לקנות בטמבור+ צינור ברזל עבה+מלקוש (עוד 100 שקלים מ'ace' או 'קנה ובנה')+ סרט צהוב עבה (גם יש בשלושים שקל בACE). סה"כ- 681 שקלים.

    אופן ההכנה:
    תחשבו על נסיעה בצהרי יום שישי ברוטשילד-שנקין-אחד העם בתל אביב. במרחקים סבירים בין רכב לרכב. בשעה שתיקבע יש להפעיל בשלושת הרכבים את האזעקה, לחכות 40 שניות ואז לפוצץ את ארבעת הנפצים בכמה מקומות שונים בצורה בטוחה שלא תסכן אף אחד. מיד לאחר מיכן לחפור עם טוריה באחת המדרכות באיזורים המבוקרים בעיר. אולי אפילו באמצע הכביש באספלט עם המלקוש ולתרוע את הצינור בתוכו. להקיף את האיזור בסרט צהוב.

    וללכת.

    התוצאה:
    יש להניח שרוב רובם של אישי תקשורת ובעלי השפעה נמצאים באיזורים אלו. ולכן, אם זה לא יכנס לעמוד הראשון של כל אתר חדשות/עיתון/מהדורה וירעיד את תושבי הערים הגדולות- אני צנצנת**

    * אם אני הייתי אומר לעשות את זה, זה היה הופך אותי למשדל. ואני חס וחלילה, לא כזה.
    ** קחו בחשבון שמישהו מיכם אולי ייעצר, או משהו כזה

  3. תעזבו את שינקין בשקט
    למה כולם נטפלים לשינקין בתור מייצג משהו. הרי גם אם נניח שהתדמית של האזור אכן מייצגת נאמנה את התושבים, עדיין אין לרוח הזו שום השפעה על השלטון ועל מוקדי ההחלטות.
    מי אחראי למציאות הכואבת של יישובי עוטף עזה הן ממשלות ימניות, אז תלכו להפגין מול קריית הממשלה.

  4. חס וחלילה. אני אוהב בשישי בצהריים לשבת בשינקין עם חברים מהאיזור… אין שום דבר נגד האנשים שגרים שם. אבל רק משום ששם כל ההוז אני שמוז שותים קפה שווה מבחינה תקשורתית לעשות את זה

  5. אני רק הסברתי לכותבת איך להכין את העוגה שהיא רוצה להכין. זה לא אומר שאני הייתי אוכל אותה…
    אגב, תל אביבי לא אדיש זה כזה שהיה בהפגנה נגד חולדאי. או אלה שמפגינים נגד 40 שנות כיבוש. ככה הם ניראים. קצת מטריד שעל סגירת אושיסקין שורפים צמיגים ונגד עיר שנפגעת מידי יום רק מצקצקים בלשון. לא?

  6. ההבדל הוא שעל גורל אוסישקין יש להם עמדה מגובשת, בעוד הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא סוגיה אפעס מורכבת יותר. מה גם שאנשים נוטים לגבש עמדות נחרצות יותר (ורציונליות פחות) ככל שנושא קרוב אליהם אישית.

    אני לא בטוח שזה מעיד על אדישות.

  7. חגי, בתור מי שכותב בבלוג שלו שמי שהשמיע את "שחר אדום" בתל אביב הוא "אנשי ימין קיצוניים" מבלי שהוא בודק את הדברים, לא הייתי יוצא נגד אנשים עם עמדות נחרצות.

    אגב, איך הסכסוך הישראלי-פלסטיני קשור לקבלה של מצב שבו טילים עפים על עיר ריבונית בישראל?

  8. איפה כתבתי “אנשי ימין קיצוניים”?
    כתבתי "אנשי ימין", ואם טעיתי בנקודה הזו אני אשמח אם יעמידו אותי על טעותי. בשביל זה כתבתי את תגובה מס' 1.

    השאלה שלי היא פשוטה: ממה אתה מסיק שאזרחי ישראל מקבלים את המצב עם הקסאמים?

  9. אולי אם לא היית סטודנטית לתקשורת היית יודעת שזה שהמחאה שלכם מצטלמת זה לא משנה כלום. למעשה, גם כסטודנטית לתקשורת היית צריכה להתקל במאמרים שנכתבו, למשל, על המאבק של החד הוריות, ואיך התקשורת התחילה להשתעמם מהם די מהר וניסתה לחמם פלגים מתוכן כדי ליצור כותרות מעניינות. ברגע שהולכים על משיכת תשומת לב זה הופך למרוץ להמשיך ולרגש את התקשורת אל מול עייפות ושעמום הולכים וגוברים.

    חשבתם, אולי, לנסות לשכנע את בעלי הכח האמיתיים, במקום לנסות לרגש את הכתבים של איזה מקומון?

  10. ללכת לתל אביב ולעשות רעש לא ישנה כלום מבחינת שדרות, ומדובר בפריקת עצבים חסרת תועלת (אך בהחלט לגיטימית). יש בתל אביב אנשים האדישים למצב בשדרות – כמו שיש הרבה שאדישים לדברים אחרים – אבל הם לא הבעיה, בטח לא הבעיה העיקרית, ובטח לא בעיה שתושבי שדרות צריכים להתעסק איתה.
    לתושבי שדרות מגיע מיגון וצריך לדאוג להם ולהזרים כספים וכו' וכו', אך זו הממשלה שצריכה לדאוג לכך; לכו להפגין בירושלים – לא בתל אביב.

  11. לפוצץ משהו בשישי בצהריים בשינקין זה לעצבן את אפי פוקס ויתר הראשלצים, בת ימיים, חולונים ורמת גנים שכובשים את העיר בשעה הזו 🙂

  12. סופסוף מישהו הבין אותי P:
    בגלל זה דיברתי על יום שישי בצהריים בשינקין :). ככה השדרותיים יחשבו שהם משפיעים על התלאביבים שבכלל ספונים בבית או שהלכו לים, והראשונים החולונים והבת ימים יקבלו את הבשורה וההפתעה. אבל בגלל שהם לא מתל אביב במקור הם יחשבו שככה זה תמיד… התל אביבים לא יתעצבנו שעשו מהבית שלהם פוסטר מחאה. וכולם יהיו שמחים.

    דרך אגב, את מפגש הרחובות אחד העם רוטשילד לא בחרתי סתם 😉 …

  13. אולי לברק הפתרונים, מעניין כמה מהר הוא יכול לפנות את עוטף עזה ואם זה יהיה מהר יותר מהבריחה מלבנון?

  14. אני עם חגי. קראתי את הטקסט המרתק החשוב ומעורר המחשבה ולא הבנתי מה אני אמור לעשות.
    כשקרית שמונה הופגזה בשנות ה- 80 הפתרון היה להכנס יותר עמוק ללבנון. כשרמת גן הופגזה במלחמת המפרץ הפתרון היה לעודד את בוש לטחון להם ת'אמא. כשהחיזבאללה התחיל עם השטויות שלו בקיץ שעבר הפתרון היה להכנס בו גם אם זה מצריך גיוס מילואים. כל זה טוב ויפה אבל מה הפתרון עכשיו? מה רוצים השדרותים שנעשה? מה הם מצפים מ"מקבלי ההחלטות"? שיחליטו להורות ליקום להפסיק לשגר קסאמים על שדרות? נראה לי שיותר אפקטיבי להפגין בעזה מול משרדי החמאס – שם נמצאים מקבלי ההחלטות האמיתיים.

    ולגבי האדישות, גם אני לא מבין איך אני אמור לזהות תל אביבי "לא אדיש". חוצמזה שהעובדה שכל קבוצה של מפגינים טוענת נגד האדישות גורמת לזה שיש כבר אדישות מזה שמתלוננים נגד האדישות.

  15. הדרך היעילה יותר היא להקים את התנחלות שדרות ביו"ש.
    תקבלו מיד דיור, מיגון, מענק, כביש עוקף, הקלות במיסוי, ואת דניאלה בתור בונוס

  16. אני לא יודע מה צריך לעשות כדי להפסיק את הקאסם (אני יודע מה צריך לעשות אבל אני לא רוצה להגיד לכם), אבל כשאני שומע את צחי הנגבי אומר ברדיו ש"כשיפגיזו מקומות אחרים מלבד שדרות נצטרך לפעול" זה מרתיח.
    שדרות הפכה למין ברירת מחדל – ברור שכשיפגיזו את אשדוד נגיב. אם תיפול שערה מראשו של ילד הגדרה נכנס באים אמא שלהם וגו'

    אין שום מקום בעולם שבו שטח ריבוני מופגז יום יום ולא עושים שום דבר

  17. מבקר המדינה – אני עם אלי. גם אני לא יודע מה צריך לעשות כדי להפסיק את הקסאם אבל אני יודע שהמצב הנוכחי הוא בלתי נסבל. אני לא חושב שיש כאן קשר לימין או שמאל. הדבר היחיד שאני יודע הוא ששדרות זו מדינת ישראל ומדינת ישראל היא מדינה ריבונית ואין מצב שמדינה ריבונית נותנת שיפגיזו עיר שלה במשך 7 שנים.

    מצד שני, יש מצב.

    כמובן שזה לא עוזר מה שאני אומר, כי החוכמה היא למצוא פתרון. אני לא יותר אם הפתרון שתמרתמר מציעה הוא פתרון טוב או פתרון בכלל. אני יודע שהטקסט שלה מביע תסכול, תסכול שאני שותף לו.

  18. גדלתי בקריית שמונה. אני יכול להזדהות עם כל מילה.

    החיים היו לא רעים רוב הזמן אבל היו תקופות ממש דפוקות. בקריית שמונה לא היתה אפילו הפריווליגיה של "שחר אדום". ישבתי בסלון וחשבתי שהנה זה נופל לי עוד רגע ישר על הראש. התביישתי להיכנס להתקלח כי ידעתי שאם זה יפול עלינו בזמן שאני אתקלח, תהיה סצינה משפחתית מביכה.

    היום זו שדרות ואני בירושלים הרחוקה ומבין בדיוק איך הרגישו אלה שחיו פה בזמן שאני התמודדתי בצפון.

    הבעיה היא שגם כשהייתי בצפון וגם כשאני גר פה אין לי מושג מה צריך לעשות. באמת שאין לי שום רעיון טוב. נכון – צריך למגן יותר אבל מה הלאה?

  19. יובל: השאלה נוגעת להאשמת התל אביבים (וכלל אזרחי ישראל) באדישות. מה בהתנהגות שלהם מלמד על אדישות?

    תמרתמר קוראת לתל אביבים "לטעום קצת משגרת החיים הבלתי נסבלת" של השדרותניקים. מה זה ישרת?

    מה זאת הקריאה התמוהה הזו ל"הפגנה, לא חשוב על מה"?

  20. יובל, זה בדיוק העניין – קראתי את הטקסט ולא ברור לי על איזה פתרון מדובר. ואם המטרה היתה רק להוציא תסכול, מותר בהחלט – אבל אי אפשר לכעוס על אחרים שהם אינם מתוסכלים כמוך מזה שמצבך בקאנטים.

    לגבי צחי הנגבי – אני לא חושב שצריך להתייחס לדברים טפשיים שבאים מאנשים טפשים.

  21. נו, פשוט תחליף את "לא חשוב על מה" ב"לא ברור לאיזו מטרה פרקטית". אתה סתם נטפל לסמנטיקה במקום להתייחס לעניין.

    (זהו, עכשיו אני חוזר ליציע. פשוט הייתי חייב להעיר)

  22. חגי, אף אחד לא אשם.
    הרצון להעלות את המודעות הציבורית לא נובע משנאה או אשם שמופנים כלפי התל אביבים (או אלה שממלאים את תל אביב בימי שישי), זה כמו חברי עמותת אנונימוס שמראים לי בדיזינגוף וידאו'ז של תרנגולות בלי מקור ועגלים מתים. זה לא נעים, אבל זה מעלה את המודעות.
    אם בשדרות חשים שאין מודעות למה שקורה אצלהם, זו זכות לגיטימית ממעלה ראשונה לבטא במקומות הללו שבהם הם חושבים שאין את המודעות הנדרשת את המצוקה שלהם.

    אגב, לגבי פיתרון.. יש כזה. הוא כואב, מסריח, ואפל, הוא קשור לדם ואבק שריפה, וכולם יודעים מה הוא. אני חושב שגם אני לא הייתי בוחר בו לו הייתי יושב על כיסא מקבלי ההחלטות. אבל אני יושב עכשיו בראשון לציון ושותה קפה, ולא בשדרות. שם אולי הייתי חושב אחרת.

  23. 1. אני טוען שיש בסאבטקסט של הניסיונות להעלאת המודעות האשמה של התל אביבים, והיא באה לידי ביטוי גם בפוסט הזה. את הטיעונים לכך הצגתי בפוסט שלי*.

    2. הגיוני שאנונימוס ינסו להעלות מודעות של אזרחים, כי הקושי העיקרי שהם נתקלים בו הוא אכן חוסר מודעות, ולא אי-הסכמה. כשמזכירי הקסאם / המחסומים / העוני פועלים להעלות מודעות, הם מתעלמים מהעובדה שהקושי העיקרי שהם נתקלים בו הוא אי-הסכמה. ההתעלמות הזאת היא זו שמפריעה לי.

    3. בוודאי שהפעולות להעלאת המודעות לגיטימיות! ובכל זאת, זכותי להתרגז מהן.

    4. סביר מאוד שבשדרות היית חושב אחרת; אבל ייתכן מאוד שזה שאתה בראשון לציון ושותה קפה, הופך אותך למי שיכול לקבל החלטות יותר טובות.

    * לטובת אלה שלא יודעים על איזה פוסט אנחנו מדברים: כנסו כנסו.

  24. ומלבד זאת, ההתעסקות התמידית בתל-אביב מראה בהרבה מקרים על פרובינציאליות בהפוך-על-הפוך: ההנחה המובלעת שת"א היא כזה מקום אדיר, בטוח ושקוע בשביעות רצון, ושאם רק נעלה שם את ה"מודעות"*, דברים יתחילו לזוז פתאום. רגשי נחיתות מגוחכים. הרי אם צריך להעלות מודעות היכנשהו, זה בפריפריה, כי ככל שמקום קטן, מרוחק ומסוגר יותר, כך הוא מודע פחות לבעיות של אחרים. איפה בדיוק התארחו תושבי הצפון שנמלטו מבתיהם בזמן המלחמה – בדימונה?

    *מודעות? של מי? לְמה? מי לא יודע שיש קסאמים בשדרות?

  25. קורא: תל אביב היא מקום כזה אדיר, בטוח ושקוע בשביעות רצון.
    כמו שאמרתי כמה פעמים- בישראל יש עיר אחת שנקראת תל אביב והמון פריפריה. ולכן, כמו שאמריקאים עולים לווישנגטון כדי להפגין ולעורר תשומת לב ציבורית, ככה הגיוני ללכת לירושלים (ואל תגיד לי שילכו לירושלים, ירושלים תהיה עיר הבירה שלי ביום שבו כולם יוכלו לצעוד בה, וירושלים תהיה עיר בירה ביום שבו ערוץ השפעה תקשורתי אחד יתיישב שם. בינתיים היא עיר של סמלים, דתיים ועניים ולא יותר מזה). בגלל זה שילכו לתל אביב.

  26. בלי קשר לנושא האשכול…

    אהההה. אבירי חופש הביטוי, צרי המוחין, שאוהבים ישר להתגולל על ש"ס שמ"ס חשוכים דתיים וכל שאר הסיסמאות. הנה, גרמניה – מדינה חילונית וליברלית להפליא, נוהגת אותו דבר ואף חמור מכך. נראה אותכם מדגישים בפוסטי פולו-אפ.

    ————-

    פליק לחופש הביטוי

    גולשי פליקר בגרמניה לא יכולים לצפות בצילומים שמסווגים כתוכן למבוגרים, בגלל פרשנות מרחיבה לחוק המקומי.

    המגבלה החדשה הופעלה בשבוע שעבר, עם ההתרחבות של פליקר לשפות נוספות ובהן גרמנית. מיאהו נמסר שהצעד נבע מהצורך להתאים את האתר לחוקים האנטי-פורנוגרפיים החמורים בגרמניה, הדורשים מאתרים לוודא שמבקרים קטינים לא ייחשפו לתכנים שאינם ראויים לגילם

    http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/596/427.html

  27. בנוגע לצחי, גם אם הוא טיפש (והוא לא) יש לו כח והוא משפיע – 1/120 ועוד כמה וכמה זה המון כח לשנות, יותר ממה שיהיה לנו אי פעם

    גם אני, כמו גורע, במקור מהצפון הרחוק, ותאמינו לי, לא נעים לי מתושבי שדרות, זה כאילו שהם אזרחים סוג ב'
    למה מותר לפתוח במלחמת לבנון השניה ובמבצע שלום הגליל (בצדק או לא) ואי אפשר לעשות את אותו הדבר בשדרות

    אני יודע שכולם יגידו שזה לא הפתרון אבל שימו לב מה קרה אתמול – נפלו 23 קטיושות על קרית שמונה וידידנו חאסן נסראללה מיהר להתנער (אני יודע שזה יעבור עד המלחמה של הקיץ אבל זה היה נחמד לראות)

    בנוגע לתל אביבים – זה חלק מתסמונת הצפרדע במחבת שכולנו נגועים בה, אנחנו כישראלים חילונים לא יודעים להתארגן וזה לא קשור לתל אביב או לכל מקום אחר, זה משהו תודעתי

  28. כל אדם רוצה לחיות בשקט. גם תושבי שדרות, גם תושבי תל אביב. תושבי שדרות לא רוצים שיפציצו אותם כל היום בקסאמים ותושבי תל אביב לא רוצים שיפציצו אותם כל היום במסרים פוליטיים כי הם "אדישים"[1].
    בשביל זה יש לנו ממשלה וכנסת נבחרות. צאו לירושלים, עשו שם את ההפגנות וצרו שם את הפופוליזם. אמר מישהו שביום שיפול קסאם על צפון תל אביב, פתאום יעשו משהו. לדעתי, רק ביום שיפול קסאם על הכנסת יעשו משהו.

    אני מסכים עם הרעיון הכללי של חגי – תל אביבים לא אדישים. מצד שני, מה הם כבר יכולים לעשות? הפגנה? כבר ראינו כמה שזה משפיע על ההנהגה שלנו.

    אפי

    הרצון להעלות את המודעות הציבורית לא נובע משנאה או אשם שמופנים כלפי התל אביבים (או אלה שממלאים את תל אביב בימי שישי) […]

    מתי בפעם האחרונה קראת טוקבקים או שמעת את תושבי שדרות בטלויזיה? אולי אלה שאתה מכיר לא מאשימים את התל-אביבים, אבל רבים מתושבי שדרות מרגישים שהם בשר התותחים של האליטות האשכנזיות שגרות ברמת אביב ג'.

    [1] כמובן, עם אלף אלפי הבדלות.

  29. "אמר מישהו שביום שיפול קסאם על צפון תל אביב, פתאום יעשו משהו"
    מצטער לפנצ'ר את משאלת הלב הזאת אבל נפלו טילים על תל אביב רבתי (ב- 91) ואני לא זוכר שבעקבות זה "עשו משהו". אפילו להיפך.
    ככה זה עם אנאלוגיות מתלהמות. אבל אני מוכן לתת עוד כמה:
    אם היו נופלים קאסמים על השכונה של שר הבטחון בטוח היו עושים משהו
    אם היה לנו ראש הממשלה שלחם בעזה הוא בטוח היה עושה משהו
    אם ראש הממשלה לא היה איש צבא אלא אזרח שקול בטוח היו עושים משהו
    אם היו סופסוף בוחרים רמטכ"ל שלא מכוחות היבשה בטוח היו עושים משהו

    (יש לי עוד, אני פה כל השבוע).

  30. אני רוצה להצטרף לשאלה של חגי: מה אתם רוצים שאני אעשה?
    לא, ברצינות.
    אני מקבל את הביקורת. אני אמנם רחוק מאד מתל אביב אבל גם אני קצת אדיש והגיע הזמן להפסיק עם זה. הבו לי תכניות. אני מוכן לקחת חלק במיזם אורקולי מהסוג שהציעו פה. אני מוכן לעלות להפגין מול הכנסת. אני מוכן לבוא לעשות קניות בשדרות (זה ממש רחוק לי אבל אני אמצא את הזמן). אבל מאבק שרוצה להשיג משהו (ואפשר להשיג דברים במדינה הזו, אל תתנו לאף אחד לומר לכם אחרת) צריך להיות ממוקד, מאורגן, עם מטרות ברורות ברות השגה ודרכי פעולה מתוכננות. מצטער, אני לא הולך להנהיג את המאבק שלכם. אבל אני מוכן להיות חלק מהגייסות. תגידו לי איפה, מתי ומה – אני אביא כמה חברים. מבטיח.

  31. נני: זה בסדר גמור, להגביל את ספקי התוכן. בדיוק כמו שאצלנו מגבילים את חברות הכבלים בתחום הפורנו. הבעיה בהצעה 892 היא שהמדינה רוצה לפקח ולהגביל את הצינורות.

    זה כמו ההבדל בין איסור בחוק על עבירות שקשורות בדיבור (הטרדה, הטרדה מינית, הדחה לפשע, גילוי סודות מדינה), לבין ציתות לקווי הטלפון כדי למנוע את אותן עבירות.

  32. סליחה שלא הגבתי עד עכשיו, אבל רק כעת גיליתי שהטקסט פורסם.
    אני חושבת שהטקסט עצמו כבר מספק תשובות לשאלות שצצו בעקבותיו, אך רק לשם ההבהרה: שיירת מחאה בשינקין היא פרובוקציה. הפרובוקציה הזו איננה מזיקה, אולי גם לא מועילה, אבל היא בבחינת ספתח הולם לפעולות שיבואו אחריה. אנחנו יודעים היטב (על אף הפרובנציאליות שלנו) ש"יושבי בתי הקפה" בצהריי שישי בשינקין הם אינם תושביו. המתחם שבו עברה השיירה הפך לסמל, ומשום כך נבחר כאזור ראשון להבעת מחאה. בשישי האחרון עברה השיירה ברחובות מרכזיים בירושלים (היה מוצלח מאוד), ובשישי הקרוב שוב נוסעים לת"א, אך לאזור אחר. השאיפה היא לבקר בערים רבות, לא רק מרכזיות או סמליות.
    לגבי עיקרי המסר ומה שאנחנו מבקשים להשיג, ציינתי כבר שלא אנחנו אמורים לספק את הפתרונות. זו התארגנות חברתית / אזרחית של תושבים חלוקי דעות. יש קיבוצניקים, שדרותיים, סטודנטים שתיכף יחזרו למרכז, סטודנטים שהתאהבו בחיים כאן ומתים לבנות פה בית ולהקים משפחה, אנשי ימין ושמאל, חילוניים ודתיים. הדעות חלוקות מאוד באשר לפתרונות (בלשון המעטה), אך ישנה הסכמה משותפת ואחידה שהמצב אינו יכול להימשך ושהאזור שלנו מופקר.
    לעת עתה, זה כל מה שאנחנו מבקשים לומר, גם לציבור וגם להנהגתו. מי שחושב שבזאת אנחנו "משכנעים את המשוכנעים" שוגה. יש מרחק רב בין הנהון מדוכא מול הטלוויזיה לבין התגייסות אקטיבית למחאה. לפיכך, מטרת העל של שיירות "שישי אדום", היא לגייס תמיכה אקטיבית (באמצעות הסברה ולא פרובוקציה המעוררת אנטגוניזם) שתאפשר בהמשך הדרך למלא כיכרות (אינשאללה).
    ואם מותר לנצל קצת את במת הגלוב… יום שישי הקרוב, 22/6, 10:30 בחניון האוטובוסים ברידינג, מתכנסים ומכינים את הרכבים לקראת השיירה. רק תבואו.

  33. אנחנו יודעים היטב (על אף הפרובנציאליות שלנו) ש”יושבי בתי הקפה” בצהריי שישי בשינקין הם אינם תושביו.

    בהנחה שההערה בסוגריים הופנתה אליי, אני רוצה להבהיר שהתכוונתי לגישה הפשטנית שרואה בת"א סוג של אוייב אליטיסטי שצריך להחריד ממושבו הרם, לא להפגנות *הזדהות*. הבעיה היא לא עם זה. הבעיה היא שרוב המלינים על הפאסיביות של יושבי המרכז, לא יזיזו את התחת בעצמם, בהתאם לתפישת עולמם האקטיביסטית, להפגין באופן לגיטימי מול מוקדי הכוח, אלא ימשיכו להיתפס לתרגילי תקשורת זולים ולצאת עם הצהרות בסגנון "אם ייפלו גם שם קסאמים אולי דברים יתחילו לזוז". משום מה, אף אחד לא מדבר על פיגועי ההתאבדות בת"א בתקופת האינתיפאדה ולפניה, שבגללה אנשים חששו לצאת למקומות ציבוריים ולנסוע באוטובוסים.

  34. איכשהו כולם בטוחים שאין בכלל מה לעשות עם הסיפור של הקסאמים אבל… הפלא ופלא בעיראק יש כבר מערכת (לא יקרה במונחי דברים שנועדו להפיל טילים מהשמיים) שעובדת ואפילו עוצרת פצצות מרגמה

  35. רק כעת הודות לפוסט הובהרה לי מהות הפעולה האקטיביסטית. עד כה סברתי לתומי שמדובר בעוד אחת מהפגנות המחאה על 40 שנות כיבוש.

  36. זה לא בדיוק משתלב עם הכתבה, אבל אולי דרככם אגיע: אני מעוניינת לתת 200 ש"ח למי שנוסע לשדרות לעשות שם קניות, גר באזור ראשל"צ בית דגן, שיוכל להביא לי את המצרכים אחר כך, תמורת דמי משלוח. וכך נרוויח ביחד מצווה…. תודה lililittt@walla.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: