כמו בעלי מסעדות מזרחיות שמצפים את הקירות בצילומים המציגים את גבי עמרני מחייך בתוספת שני שיפודים, כמו אחרונת המעריצות של דניאל בן חיים המתעלפת על אולפן כוכב נולד, יש אנשים שאוהבים להתחכך בסלבס. כשזה נשיא המדינה, זה הופך לתמוה אפילו יותר (בעת הצילום לא נעשה שימוש בחוט אדום).
אין ספק שאיסוף תמונות בחברת מפורסמים הוא לגיטימי יותר מאינוס, ויכול אפילו להכניס סכום נאה באחת המכירות של סותבי'ס, אבל המראה של אדם כמו פרס, הרודף אחר פוטו-אופ כאילו היו הסכמי שלום, מעורר גיחוך. אם מצרפים לכך את כתבתה של ענת מידן (המוסף לחג, ידיעות) מקבלים תיאור לא ממש מחמיא של פרס, המחפש ללא הרף, וסליחה על השפה הבלתי נשיאותית, צומי.
"ביום הולדת ה-50 של רפי אלול היה פרס אורח הכבוד, עלה לבמה לברך והתנשק עם מי שרק ביקש. בחתונה של חגית, בתו של לב לבייב, התקבל כמלך. רבנים ואברכים הובילו אותו אל הבמה, הוא צעד על שטיח כשמשני צדדיו מוחאים לו כפיים. 'פרס הוא מנוע חיפוש אחר אהבה'…מסביר מי שיש לו אינספור שעות פרס…אנשי צוותו המסורים דואגים לצופף לו את הלו"ז: פגישות, סיורים, צוותי חשיבה, חתונות, מסיבות, לחיצות ידיים וצילומים, רק שלא יישאר לו רגע פנוי"
האם פרס לא הפנים עדיין את כניסתו לתפקיד, והוא מנסה לדחוס הכל מתוך חשש שמישהו יקבע שחלה טעות והוא צריך לחזור לחדרו במרכז פרס לשלום?
כתיבת תגובה