אתם זוכרים את הימים

כאשר אינני עסוק בניהול ענייני הקונצרן (איום מתמיד על חברי ההנהלה שאינו נושא פרי – כנראה שמקרה ג’וני דו נשכח מהם, כנראה שמקרה ז’אקו-ילדה ברח מעיניהם, אל דאגה, אזכיר להם שוב) וכאשר אינני טרוד בענייני הדוקטורט, העבודה בעיתון, ניהול ענייני המשפחה, ריב עם שכנים, חינוך כלבים, הדברת עכברים, סלילת כבישים, ניצול אלמנות ויתומים, כניסה למשא ומתן עם ערבים, ייבוש ביצות, שתילת אקליפטוסים, כיסוח הדשא, השקעה בבורסה, שוד בנקים ואכילת פשטידת בטטה מלחם ארטיזן, אני מכין קורס חדש שאותו אעביר בסמסטר ב’ במחלקה לתקשורת של אוניברסיטת בן-גוריון.

הקורס יספק סקירה היסטורית-סוציולוגית-תרבותית (מרתקת, כך אני מקווה) של הניסיונות לצנזר אמצעי תקשורת מסוגים שונים: רדיו, קולנוע, טלוויזיה, קומיקס, משחקי וידאו, אינטרנט ועוד וזאת בשל תכני הסקס והאלימות שהוצגו באמצעותם. כחלק מההכנות לקורס אני קורא לא מעט כתבות, ספרים ומחקרים שבוצעו בראשית המאה ה-20 המספרים על הנזקים הא-יו-מים שנגרמים לנפש הרכה של הילדים. אלו טקסטים שמתרפקים על הימים הטובים, אלו שלפני החוברות המזעזעות של הקומיקס, לפני תוכניות המתח ברדיו שמשחיתות את מיטב הנוער. חומר טוב.

קריאה בדיעבד של החומרים האלו מעלה לא פעם חיוך. אבל מי שחושב שעם השנים ההתרפקות על העבר הרומנטי חלפה מן העולם מוזמן לקרוא את הטקסט של סיימון ג’נקינס מהגארדיאן הבריטי שתורגם ב”הארץ”, בו הוא נזכר בערגה אינפנטילית בימים שבהם כתבו מכתבים ולא סמסמים, ימים שבהם אנשים חשבו על כל מילה שהוציאו מהפה ולא תקתקו את עצמם ולחצו על Send.

אני האחרון לזלזל בהשפעות החברתיות-תרבויות של אמצעי התקשורת המודרניים אבל הטקסט של ג’נקינס כל כך אנכרוניסטי, כל כך מנותק מההקשר ההיסטורי הרחב שבתוכו הוא נטוע, שהוא פשוט משעשע. טקסט דומה יכול היה להיכתב לפני 100 שנה אודות הקולנוע בו הכותב היה קורא לאנשים להפסיק ללכת לקולנוע ולבהות בתמונות מרצדות ולהתחיל לדבר האחד עם השני, גד דאמיט!

הטקסט של ג’נקינס בקושי בן כמה שעות אבל כבר עכשיו ברור ערכו ההיסטורי לחוקרי תקשורת בעוד 100 שנה. אני לא אהיה כאן עוד 100 שנה. אולי הנכדים שלי. עבורם הדפסתי את הטקסט. הוא יהרוס אותם מצחוק.

16 מחשבות על “אתם זוכרים את הימים

  1. היה עכשיו בטלוויזיה בתכנית על הפרטיות בערוץ 2 פסיכיאטר שטען שפרטיות היא רגש בסיסי שתמיד היה ותמיד יהיה. הוא נשמע לי בלתי היסטורי ואנכרוניסטי בדיוק כמו הג’נקינס הזה.

    ומה הביאו כהוכחה? חולי רדיפה. כאילו שכולנו נהיה כאלה אם נדע שאין לנו פרטיות.

  2. פרטיות היא לא רגש. פרטיות היא מושג חברתי-תרבותי.
    ואולי הוא תמיד היה אבל בוודאי לא כפי שהוא בא לידי ביטוי החל מהמאה ה-19.

  3. דווקא אני קראתי את אותו טקסט, וקיבלתי וייב הפוך. אמנם נראה שקשה לכותב עם השינויים, אבל יש עננה של “זמנים משתנים ואנחנו איתם” מעל הכתיבה, לפחות לדעתי.
    אולי אני צריך לקרוא את זה שוב. מצד שני, אולי לא…

  4. כן, אין ספק, פרטיות זה רגש, כמו אהבה, כמו כעס, כמו פחד, כמו חמלה. כמוהם הוא גם היה פה תמיד, מאז ומעולם: כשמשפחות שלמות חיו (ישנו, אכלו, התקלחו, קיימו יחסי מין, רבו) בחדר אחד, כשהמשפחה המורחבת או החמולה, על עשרות חבריה, חיו באותו במבנה, כשאנשים חיו את כל חיהם בכפר אחד, בחברת אותם 200-300 אנשים ולא התרחקו ממהם מרחק גדול יותר משאדם יכול ללכת.

    ודאי, פרטיות היא רגש אנושי על זמני, בכל תרבות קדומה ניתן למצוא מיתולוגיות ויצירות ספרותיות העוסקות בתוצאות הטראגיות של הפגיעה בפרטיות.

  5. מי שאומר את זה על פרטיות כנראה לא חי בתנאים קרובים עם הודים או יפנים למשל. הייתי שולח את הפרופסור הנכבד לנסיעת רכבת במחלקה שלישית לכלכתה, הוא ילמד כמה דברים על פרטיות.

  6. המאמר אכן כתוב בצורה מעט מיושנת אבל יש בוגם משהו מאוד נכון.
    1. כמות המיילים המגיעים עם שגיאות כתיב ועריכה מעידה על כך שהכותב לא השקיע, ולו שניה אחת, על מנת לבדוק אם מה שכתב ראוי וניתן לקריאה.
    2. כאשר מיילים מחליפים שיחת טלפון או פגישה בארבע עיניים יש בכך טעם לפגם.
    3. אפשר להזכיר רק את הפוסט בנוגע לברכות השנה טובה אשר כבר מפסיקות לרגש אותנו מאחר והן נשלחות באופן המוני.

  7. גיא, יש בטקסט שני טיעונים:
    1. שימו לב להשפעות של שיטות התקשורת החדשות עלינו.
    2. חזרו לשיטות התקשורת הישנות!!! הו, בבקשה!

    בעוד שעל הנקודה הראשונה אפשר לדון, הרי שהנקודה השניה היא מגוחכת. הקריאות הנואשות האלו לימים הטובים שבאו לפני שאמצעי התקשורת החדשים הרסו לנו את החיים מוכרות מאז ימי ה”penny press” בראשית המאה ה-18. הם לא שכנעו אף אחד אז והן לא משכנעות היום.

  8. רבותיי, שפה קלוקלת או תת שפה אינם דבר חדש. זה קרה גם ליוונים לאחר שנכבשו ע”י הרומאים, ואז הופיעה עגה, שבעזרתה נכתבו יצירות רבות. אנחנו מחשיבים זאת כשקיעה שהסתיימה בהרס האוניברסיטה היוונית ותחילת ימי הביניים, אבל מי אמר שימי הביניים לא היו פצצות לגבות? צריך רק לשנות את הפרספקטיבה.

  9. גיא, אני זוכר שהיו שולחים ברכות שנה טובה בדואר רגיל באופן המוני. גם אז זה לא ריגש אותנו.

  10. אגב “השפעה רעה על הנוער”, יש התייחסות לנושא בהקשר של קומיקס בספר המעולה “הרפתקאותיהם המדהימות של קליי וקוואליר” של מייקל שייבון.

    אני מנצלת את הבמה להמליץ עליו, אם מישהו עוד לא קרא. ספר ענק.

  11. קשור בעשירית:
    מה עם צנזורה עצמית בהתנדבות?
    סלקום סגרו שלשום או אתמול את פורטל הסקס הסלולרי שלהם.
    כן, הםהרוויחו זמן אוויר, נהנו מהכנסות יפות, גם הגולשים שלהם כנראה נהנו אבל… החליטו שאולי זה לא רעיון כל כך טוב לעשות כסף מסקס כששר התקשורת הוא חרדי
    פלאפון ואורנג’ “בודקים” את העניין כבר שנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: