הבוקר נתקלתי בסאטירה משעשעת ששודרה בשנות השמונים ב-Tonight Show עם ג'וני קרסון. זו היתה התקופה שבה חברות הסרטים נלחמו ב"סוני" בשל המכשיר השטני, הנוראי הזה, שאפשר לאנשים, כלומר לגנבים, כלומר לפושעים מסוכנים, כלומר לפיראטים חסרי לב ומצפון, להקליט תוכניות! טלוויזיה! ללא אישור! לשימוש אישי! הנה הקטע:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=zxYw1mPSv1w[/youtube]
ולחשוב שהיום הנבלות ממירים תקליטורי מוזיקה לקבצי MP3. אין גבול לזוועה.
הורדת התוית מהכרית שקולה היום להפעלת iPhone ברשת בלתי נתמכת?
קשה לי לחשוב על פשע חמור יותר מאשר הפעלת iPhone ברשת בלתי נתמכת.
אז פעם סוני הייתה בצד שלנו?
רגע רגע רגע. גם הקטע הזה הוקלט מהטלויזיה!!! כולכם עצורים.
מעניין איך בארץ היו משיגים תכנים גנובים מניכר. היו אנשים עם יונות דואר שהיו יכולות לסחוב קלטות, ולמי שהיה יותר יונים ויותר קלטות היה יכול להתקדם יותר ולקבל דברים יותר מהר? או שמה היה כאן כבר רשת של BBSים?
פנטסטי!
תודה!
אני אומר: להוציא להורג את אל גור*
*לא באמת
קרסון במשפט המחץ "Talking about the Boob-tube" !!
קודם כל, הם ניצחו. אנשים לא הקליטו ב-20 השנים האחרונות בבטאמקס.
שנית, זה רק אני או שבטי ווייט נראית די דומה היום ולפני 20 שנה?
אי אפשר לפספס את הגודל של מכשיר הווידאו.
הבדיחה עם הכובע לא מצחיקה. והם עוד חוזרים עליה שלוש פעמים.
בכלל בסטנדרטים של היום זה לא קטע "מצחיק". למרות זאת אני חושב שמבחינה היסטורית הקטע הזה מאוד משעשע בהתחשב במה שאנחנו יודעים היום על הוידאו ועל איך הוא סידר לתעשיית הסרטים 50% מההכנסות שלה במשך שני עשורים.
ויש על הדרך פארודיה על "הבלתי משוחדים", כמובן.
יובל, אותי הקטע די שיעמם למען האמת. אני יודע בערך על מה הפוסט עוסק רק מהתגובות, כי לא יכלתי לסבול צפייה בכל הסרטון.
אני דווקא נהנתי מהקטע. נכון שזה הומור מיושן ואיטי (תשע וחצי דקות!), אבל הוא עדיין מצחיק מכיוון שהוא עוסק בנושא קלאסי שלא התיישן, אלא רק החליף את הדמויות הראשיות.
מעולה.
וזה ממש לא משנות השמונים…
סוף השבעים לפחות.
תחשבו על זה שבאמצע שנות השמונים בטי וייט כבר כיכבה בסדרה על פנסיונריות…
ולאתר הסקס-וידאוז שלי אני בהחלט אקרא בוב-טיוב! שם גאוני…