פְּרָ-טִי-יוּת

ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת אישרה את הצעת החוק לזריקת הפרטיות שלנו לפח. כן, יש לה גם שם אחר, שהוא תירוץ להצעת החוק הזו. הנה תקציר מהיר: משטרת ישראל האמיצה כבר מיגרה את כל הפושעים הקטנים, האנסים, הנהגים העוברים באדום והבליינים המעשנים בפומבי; רק לפשע המאורגן והמתוחכם היא לא מצליחה להגיע. השר לבטחון פנים הזיל דמעה ופכר באצבעות ידיו הכבולות בחוקים המגינים על האזרח – וביקש בנימוס לאפשר למשטרה גישה למידע על כל שיחות הטלפון הקוי והסלולרי, וכן באילו אתרים היינו באינטרנט ועם מי דיברנו במסנג'ר. אה, כן, וגם איפה אנחנו נמצאים כל הזמן על פי נתוני האיכון של חברת הסלולר. אץ-רץ לעזרה חבר הכנסת מנחם בן-ששון, ואחרי עשרה דיונים מפרכים בוועדה החליט להקדים ולהצביע היום בשעה 9 בבוקר.

יש כבר שאומרים שבן ששון עשה מחטף, כי לחברי הועדה קשה להגיע לדיון ביום שני בתשע בבוקר. זה אולי נכון. גם הפרשן המשפטי של קול ישראל, משה נגבי, אמר שמזל שיש בג"ץ שיכול להגן על האזרחים מפני חוקים כאלה, שמפרים זכויות בלי מידתיות ובלי הצדקה. זה בטוח נכון. אבל שני הטיעונים האלה קטנים, לטעמי, לעומת הבעיה הגדולה באמת, שאישור החוק הזה הוא רק סימפטום שלה.

חברי הכנסת לא עושים את עבודתם. הגיע הזמן להגיד את זה. הם היו אמורים לייצג את האינטרס של הציבור, שבמקרה הזה הוא שמירה על הפרטיות של האזרח, ומתן כלים למשטרה בדמות תוספת תקציב וכוח אדם. במקום זה, ולא בפעם הראשונה, הם רואים באזרחי המדינה עדר פרות שיש למשול בו, ונותנים בידי המשטרה שוט. אם צריך להילחם בעבריינים, למה נלחמים באזרחים שלא עשו כלום? כי זה קל. ארגוני הפשע העשירים ימצאו מהר מאוד דרכים להתגבר על הבעיה – כי אמצעים טכניים יש הרבה, ותמיד אפשר לשחד איזה קצין משטרה (כפי שקרה בעבר פעמים רבות). אבל האזרח שמסוכסך עם שכנו השוטר, האזרח שעשה תאונה עם מישהו שיש לו דוד במשרד לבטחון פנים, האזרחית שמנסה להיפרד מהחבר הפסיכי שלה – האנשים האלה יגלו שהחיים שלהם הפכו לפתע לקשים עוד יותר.

בתכנית "עובדה" ששודרה לא מזמן הובאו פרטים, כיצד משפחת פשע שיחדה שוטר על מנת לקבל פרטים אישיים של מישהו ש"הפריע" לה. אלה האנשים שירוויחו מהחוק הזה, שכל ההצדקה לקיומו היא העצלנות והרשלנות של המשטרה – כנראה שמישהו שם החליט שלחקור פשע זה קשה מדי, ויותר קל שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילם. זה מזכיר לי את השריף שהציע, ברצינות מוחלטת, להציב מצלמות מעקב בבתי כל התושבים בעיר. "מי שאין לו מה להסתיר, אין לו סיבה להתנגד", הוא אמר, ולא הבין מה הבעיה.

13 מחשבות על “פְּרָ-טִי-יוּת

  1. […]כי לחברי הועדה קשה להגיע לדיון ביום שני בתשע בבוקר. זה אולי נכון.

    מה זאת אומרת אולי? שיבדקו איפה הם היו, ומה הם עשו!

  2. לא בדיוק אותו דבר אבל בערך.

    הסיבה העיקרית שחוקקים כאלו נחקקים היא כי ניתן לישם אותם כיום. למרבה הצער זה פשוט תולדה של העובדה שאנשים בשלטון חושבים שהם צריכים לשלוט. אולי הגיע הזמן שיסעו קצת לטייל בחול? כבר מזמן לא היו חילופי משלחות עם וולטה תחתית.

  3. מרק, יש הבדל בין חברי הפרלמנט, שעבודתם היא לחוקק חוקים ולייצג את הציבור, ובין הממשלה, שאמורה לבצע את החוקים. כלומר, אמור להיות הבדל, אבל בישראל הוא קטן. מאוד קטן.

  4. לצורך הענין הספציפי לא נראה לי שיש טעם להפריד בין הזרוע המחוקקת לביצועית של השילטון. בכל אופן הזרוע הביצועית לא יכולה לצאת לחופש, אבל המחוקקת כן…

  5. לא, זו בדיוק הנקודה שרציתי להדגיש. הרשות המחוקקת נורא רוצה לשלוט, ולכן היא לא מבצעת את תפקידה – להגביל את הרשות המבצעת. כששתי רשויות עושות יד אחת, התשתית הדמוקרטית של המדינה נפגעת. שים לב איך הם מסמנים את המטרה הבאה שלהם – פגיעה בסמכויות בית המשפט. העמדת הפנים כאילו הם לא רוצים דיקטטורה תימשך עוד זמן קצר בלבד.

  6. יום אחד עוד יעשו ממה שמתרחש פה סרט ריאליסטי מרתק. עם סוף לא טוב אבל כמו שאומרים המבקרים: "מטלטל", "מעורר מחשבה", "לא מרפה מהצופה לרגע". ודני דה-ויטו יהיה פואד (בשביל הרגעים הקומיים). ואיך-קוראים-לו השחקן מניצוצות יהיה אולמרט (דרמה ונכלוליות). וגליה אלבין תהיה דליה איציק (אוי היא נולדה לתפקיד). ולתפקיד חברי הכנסת הסמולנים אפשר להסתפק בניצבים או בובות גומי מתנפחות. ושדה שלם של כרוב-ניצנים(אורגנים) יתפקד היטב כעםישראלחי. אחחח אוסקר איי טל יו.

  7. ר"ש, אני מאוד מצטער אבל חברי הכנסת והחקיקה הזו מיצגים באופן נאמן ביותר את העם. אין היום בכנסת מפלגה אחת שיש לה אפילו רמז לעקרונות של חופש ושיוויון אזרחי בתוכנית העבודה האופרטיבית שלה. הכנסת מורכבת משרלטנים חברתיים, פופוליסטים אהבלים, בובות של רבנים ועוד מספר חיות שלא קוטלגו עדיין, אבל ידוע שאין להן יותר משני ניורונים פעילים במוח. לפי מבחן הבלוגוספירה זהו יצוג נאמן ביותר של העם.

    הכנסת מעניקה לעם בדיוק את מה שהוא רוצה. יותר משחברי הכנסת רוצים להיות דיקטטורים, זה העם שמסרב להיות חופשי ורוצה שמישהו אחר יקח אחריות לחייו.

    עד כמה אתה מאמין שאם תציג את החוק הזה בצורה ניטראלית לאדם ברחוב, כלומר – "חוק שיאפשר למשטרה לאסוף נתונים על הגלישה באינטרנט ושיחות טלפון של כל האזרחים בשביל לתפוס עברינים", הוא יגיד שגם אם הענין יעבוד הוא לא שווה את אובדן הפרטיות של כל אזרחי המדינה?

  8. טוב, אני טוען את זה בדיוק כבר שנים. הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם. מצד שני, אם נאמין לזה יותר מדי, נגיע למסקנה שאין לנו שום תקווה. אמנם קוראים לי רואה שחורות, אבל אני בינתיים מסרב לוותר.

  9. אולי הגיע הזמן לדבר ישירות עם חברי הכנסת, אתם מבינים משהו פשוט שגם הם יבינו.
    משהו כמו – אתם מבינים שעם הצעת החוק הזאת עוברת, כבר לא תוכלו לתת טובות קטנות לחברי מרכז, זה ירשם באיזה מקום, ותמיד יוכלו למצוא אותכם אלו שמחפשים אותכם.
    בכלל את התקציב לשמירת הקשר עם הבוחר לא תוכלו לבזבז על מחשבים ניידים יוקרתיים, ולקבל קבלה על כיבוד או משהו דומה, משהו יכול להקליט את שיחת הטלפון שלכם.
    וכן הלאה והלאה, כיד הדמיון הקרמינלי האהוב עליכם.

  10. עומר,
    יש הבדל בין ויתור על פרטיות מרצון ובין כפיה של אבדן הפרטיות.
    החופש הוא להיות "מסוגל" לעשות מה שאתה רוצה, אתה לא חייב לבצע הכל. גם לא קצת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: