הדיווחים בעיתונים ובאתרי האינטרנט צהלו משמחה: בשורה לנהגים, קטע חדש נפתח בכביש 6. המדובר בקטע דרומי שמאפשר לנוסעים בכביש 6 להגיע עד קריית גת.
האמת? גם אני שמחתי. כאשר אני נוסע לאוניברסיטת בן-גוריון אני מתחבר אל כביש 6 מהכניסה הצפונית ביותר ונוסע עליו עד הקטע הדרומי ביותר. עד לפני שבוע נאלצתי לרדת ליד צומת ראם, עכשיו נוספו 20 ומשו קילומטרים ואני יכול להגיע עד קריית גת. אמריקה!
שמח וטוב לב יצאתי מאוחר יותר מהבית – אחרי הכל, כביש 6 חוסך לי את הרמזורים המעיקים ולחצי התנועה שבכביש באר-שבע-תל-אביב. הגעתי לרגע שבו נכנסים לקטע החדש ואוחחח איזה כיף, אפשר להמשיך לנסוע. הכביש ריק, הכביש מהר – קלאסי! אבל כמו כל דבר טוב, גם הקטע הזה נגמר ופונים ימינה לכיוון קריית גת, נוסעים קצת ומגיעים לרמזור שפניה שמאלה בו היא לבאר-שבע ופניה ימינה לכיוון תל-אביב. אני צריך שמאלה.
העניין הוא שבישראל אף אחד לא חושב רמזור אחד קדימה. מהרגע שהקטע של כביש 6 נפתח לנסיעה, מגיעים לרמזור הזה פי כמה מכוניות. הרמזור הירוק לעומת זאת, מותאם לנפח תנועה המתאים לנפח התנועה הקודם, היינו לאנשים שיוצאים מקריית גת לכיוון באר-שבע, היינו, רמזור ירוק שנמשך 4.5 שניות.
תוצאה מספר 1: פקק של שני קילומטרים לפני הרמזור.
תוצאה מספר 2: כל הרווח הנקי שהושג מהנסיעה המהירה בכביש 6 הלך לעזאזל ברמזור.
תוצאה מספר 3: בפעם הראשונה, כמעט איחרתי לאוניברסיטה.
פקקי תנועה הם לא רק דבר מעצבן הם גם דבר יקר למשק. מדובר באיבוד שעות עבודה, שריפת דלק לחינם ושאר נזקים. למדינה לכן, יש אינטרס לבנות מערכת כבישים משוכללת ומהירה. אבל כאשר בצד האחד משקיעים מאוד מיליוני שקלים בסלילת כביש חדש ובצד השני אף אחד לא חושב לשנות תזמון של רמזור אחד קטן, פעולה שעלותה למשלם המיסים מוערכת על ידי בכ-19 אגורות, אין אלא לשאול שאלת תם: אלוהים אדירים, כמה מטומטמים אתם יכולים להיות?!?!
כתיבת תגובה