גל עכור שוטף את האינטרנט בשבועות האחרונים והוא הגיע לשיאו בימים האחרונים עם סדרת התחקירים של חדשות ערוץ 10 על הפדופילים מהאינטרנט. זה התחיל כבר ביום שישי, אז כתב הערוץ, נדב שנברגר, הכין את הקרקע למה שעתיד להתרחש במהלך השבוע.
כך, מבלי למצמץ, מבלי להתבלבל, ממסגר שנברגר את הדיון: אוסף של אנשים מבוגרים, חרמנים, על גבול הפדופיליה – אם לא מעבר לו – מסתירים את פניהם אל מול המצלמה (ומה רצית? שיראו את פניהם?) כאשר ברקע מרעים בקולו הקריין "התמונה הזו ממחישה בצורה הטובה ביותר מה מתרחש בעולם הוירטואלי".
אתמול, יום ראשון, רזי ברקאי, שרק מחכה לאירועים מהסוג הזה כדי להוציא את כל הפוביות שלו החוצה, התנפל על ראש מפלגת עבירות מחשב במשטרת ישראל ושאל אותו "האם בעזרת שישה שוטרים ניתן להתמודד עם אלפי הפסיכופטים שיש באינטרנט". כמה קל וחמים בעולם של רזי ברקאי, עולם שבו יש רעים וטובים. הטובים מדברים ברדיו, הרעים כותבים באינטרנט וזו לכשעצמה אינדיקציה לנפש המעוותת שלהם; אין פלא שהם רוצים לבעול ילדות קטנות.
על הגל העכור רוכבים גם כוחות שאמורים להראות תמונה קצת יותר מורכבת של המציאות כמו מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט שכפי שאהוד קינן אמר לי "זהו מכון לחקר האינטרנט שלא ממש אוהב את האינטרנט". דבר היו"ר מחרתיים, מוקדש לאירוע שהתקיים במכון בשבוע שעבר ואשר עסק, איך לא, במכורים לאינטרנט.
הפסיכופטים של ברקאי וההקדמה של שנברגר מספקים הצצה לדרך שבה פועלת התקשורת הנואשת בישראל (הקרדיט לאבחנה המדויקת שייך לילדה). היא כל כך נואשת שכתבה שאמורה היתה להתפרסם ביום שישי בחדשות ערוץ 10, נדחתה למהדורת שבת (כדי להשיג עוד כמה זוגות עיניים) ואז נמרחה על פני שבוע שלם. בכל יום, כפי שציין מבקר התקשורת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", ייחשף הציבור למאניאק נוסף שבא לחפש סקס עם ילדה בת 13.
התקשורת מגיעה אל הסיפורים האלו בידיים שאינן נקיות. הסיפורים אודות הפדופילים בצ'אטים מוכרים מאז שנות ה-90 ואולם משום מה רק עכשיו החליטו לטפל ב"תופעה" אולי מכיוון שהבטיחו לנו שזו כבר "מגיפה". אלא שבניגוד להבטחות, בתחקיר של דב גילהר אין חשיפה של ממדי התופעה; יש חשיפה של 11 סוטים נאלחים אשר אמורים "להמחיש בצורה הטובה ביותר מה מתרחש בעולם הוירטואלי".
אף אחד לא היה חושב להציג כנופייה של פורצי בתים מרמת גן ולטעון "התמונה של הכנופיה ממחישה בצורה הטובה ביותר מה מתרחש ברמת-גן". אף שדר רדיו היסטרי לא היה טוען שברמת-גן יש אלפי פסיכופטים. אבל לאינטרנט הכל נדבק וטוב מזה, באינטרנט הכל קיצוני: כאשר מישהו עושה כסף הוא עושה מיליארדים, כאשר מישהו נחשף הוא נחשף בצורה טוטאלית, כאשר מישהו נופל אין סולם בעולם שיצליח לחלץ אותו מהבור.
העובדה שברשת הכל צבוע בצבעי יסוד עזים ובוהקים גורמת לכך שניתן להתייחס לכל דבר שמתרחש ברשת כאל פריק-שואו אחד גדול. זה בדיוק מה שחדשות ערוץ 10 עשו מהתחקיר שלהם: פריק שואו אחד גדול: "בואו, בואו לטלוויזיה! מראים עוד סוטה מהאינטרנט!".
פדופיליה היא סטיה מטונפת במיוחד וגם בגלוב יש אפס סובלנות כלפיה אבל התמונה של החשודים שאת ראשם מכסה חולצה אינה ממחישה בצורה הטובה ביותר את מה שמתרחש בעולם הוירטואלי, היא ממחישה בצורה הטובה ביותר את תפיסת העולם הסנסציונית שפושה בכל חלקה טובה באמצעי התקשורת בישראל (טלוויזיה, רדיו, עיתונות ואינטרנט כאחד), שמעדיפים להשתמש בטקטיקות הפחדה וכותרות המציירות עולם פשטני של שחור-לבן על פני הצגת תמונת עולם מורכבת. העניין הזה, של "עולם מורכב", הוא דבר שטוב רק לאקדמיה, סבורים בתקשורת, אקדמיה נאיבית שלא מבינה את מגבלות המדיום ולכן כאשר אקדמאים באים לדבר בתקשורת אומרים להם: "זמננו קצר אז במשפט אחד, האמריקאים עשו טוב שנכנסו לעיראק?".
התקשורת בישראל הולכת בבטחה אחרי אחותה הגדולה באמריקה שבטוחה שהצופה/קורא/מאזין אינו מסוגל להתמודד עם משפטים ארוכים ולכן אין ברירה אלא להאכיל אותו בזונדה במזון אינטלקטואלי דל שכל. בקצב הזה, זה רק עניין של זמן שבחדשות נשמע טקסטים כמו: "מטח קסאמים על שדרות. פלסטינים זה רע. וכעת לסיפור הבא".
כתיבת תגובה