1. שעת בוקר מוקדמת, חנות ירקות אי שם בבן-יהודה. אני עומדת בתור עם שקית של אפרסמונים (28 ש"ח לקילו!?) וממתינה. נכנסת תיירת אנגלייה, מבוגרת, ומוציאה מהמקרר בקבוק קטן של מים מינרליים. היא שואלת את הירקן למחירם והוא משיב לה בעברית "חמישה שקלים." היא מנידה בראשה, היא לא מבינה עברית. הירקן פותח את פיו, נעצר לרגע, ומשיב בלי להניד עפעף, "טוונטי שקלס." אני תוהה אם לזה התכוונו כשדיברו על תרגום-תלוי-תרבות.
2. בשל נסיבות טכניות, אני נאלצת לעזוב. נהניתי מכל רגע ואני מודה לכל מי שקרא והגיב, לחברי הקונצרן ובמיוחד לתמר שהסבירה לי לאט ובסבלנות על אילו כפתורים ללחוץ, על אילו כפתורים אסור בשום פנים ואופן ללחוץ (בעיקר על האדומים, עם השלט מאיר העיניים לידם: "אסור בשום פנים ואופן ללחוץ") והיכן תיבת התלונות של האחראי על האינטרנט. וכמובן תודה ליו"ר שהביאני עד הלום. (הוא מבקש שאוסיף ואומר, מרצוני החופשי וללא איומים בנשק חם, שהוא שילם לי את המשכורת בזמן).
3. זו היתה שנה מטלטלת בשבילי, והיא חלפה במהירות בלתי נתפסת ממש. איחולים לשנה הבאה: שנהייה נבונים יותר, סלחניים יותר, צדקניים פחות וניזהר מירקנים תאבי בצע. בליל השנה החדשה, שמעתי את מוריסי שר: "אם את יפה כל כך, מדוע את לבד הלילה. ואם את מצחיקה כל כך מדוע את לבד הלילה. ואם את חכמה כל כך, מדוע את לבד הלילה?" רציתי להסביר שאהבה לא מחכה לחצות. עוד בבוקר הלב שלי נשבר.
4. אם אתם יכולים לקרוא רק ספר אחד השנה, ר-ו-צ-ו לקרוא את הספר Tales from the town of widows של ג'יימס קאנון. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי צריכה לגרד את עצמי מהרצפה מרוב צחוק. מין שילוב בלתי אפשרי בין אלמודובר של "נשים על סף התמוטטות עצבים", וגרסיה-מרקס של "מאה שנים של בדידות". תענוג טהור. אל תחכו לתרגום העברי, הוא כתוב טוב מדי מכדי לאבד אפילו טיפה אחד של שנינות.
5. שיר סיום:
כתיבת תגובה