יש לך מאפייה קטנה ואתה רוצה לשרוד את הפסח בלי להכשיר אותה? מכור אותה למוסלמי. אתה רוצה לאכול אוכל חם בשבת, אבל מקפיד על המצוות? מזל שיש פלטת שבת. ושעון שבת לטלוויזיה ולאורות בבית. וגוי של שבת במקרה שאתה בית חולים או רשת או חנות שרוצה לפתוח בשבת. רק לא להדליק אש, כי זה מה שכתוב, וגם אם הכוונה המקורית היתה אחרת, אפשר לעקוף את העניין בפתרונות יצירתיים.
הבשורה החדשה לשומרי מסורת שהולכים עם אבל רוצים להרגיש בלי – גוי של סירוס. מכיוון שמצווה (מוסרית) לסרס ולעקר חיות מחמד, אבל הפוסקים הגדולים קבעו כי חל איסור לעשות כן, שומרי המסורת נאלצים לבחור איזו מצווה חשובה יותר לטעמם, ובשעת הצורך נעזרים בפיתוח חדשני ושימושי – מוסלמי (בשעת הדחק ניתן להשתמש גם בנוצרי).
שמואל דברת, צעיר דתי חובב חיות מחמד, נקרע בין המחויבות להלכה לאהבתו הגדולה והכריע: 'היתר המכירה' תקף גם כאן. לקראת יום זכויות בעלי החיים שמצוין היום הוא מכר את פונטי, החתול הג'ינג'י שלו, לידידה מוסלמית, וקנה אותו בחזרה מיד לאחר הסירוס.
כל בית צריך מרפסת, וכל דוס צריך ערבי מחמד.
עבור מי ששומר מצוות, מדובר בפתרון הגיוני ביותר. אבל יש קץ'.
רב העיר ר"ג, הרב יעקב אריאל, שפסק לפני כחצי שנה כי סירוס כירורגי אסור על פי ההלכה, לא מסכים עם מסקנותיו של דברת ולא קונה את הפיתרון. בשיחה עם ynet הוא מודה כי הגמרא והפוסקים אכן התירו ליהודי "להסכים בשתיקה" אם השכן הנוכרי יחוס על בעל החיים ויסרס אותו על דעת עצמו, ובמקרה זה כלל אין צורך במכירה, אך אסור להערים ולעשות זאת במכוון.
להערים? חס וחלילה. למכור את החתול לגוי (במקרה), לגלות (במקרה) שהוא סירס אותו (גם כן במקרה) ולקנות אותו מידיו (במקריות מוחלטת). ואיך זה מתיישב עם חוסר הרצון, וזה בשיא העדינות, של שומרי מצוות רבים לגור בסמוך לשכן נוכרי? מי יסרס להם במקרה את החתול?
בכלל, נראה כאילו חלק משומרי המסורת לא מחזיקים מאלוהים מישהו שמרגיש שעובדים עליו בעיניים.
כתיבת תגובה