על תדרים, שבויים ומחשבות חיוביות

גלילי שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות קישור לטקסט של אחת איריס יוטבת המפרסמת את הגיגיה בערוץ ניו-אייג’ של נרג’.

יוטבת מספרת שהיא שומעת את הקריין מספר על כמה ימים נמצאים בשבי גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב וליבה נחמץ. הוא נחמץ מכיוון שזו טעות.

הטעות היא באנרגיה שנשלחת בעזרתן ליקום. לתחושתי, אמירה כזו מרחיקה את אפשרות חזרת השבויים לביתם ולא מקרבת אותה.

בעיה.

אבל! אל חשש, ליוטבת יש פיתרון. הפיתרון נמצא בטינופת שנקראת “הסוד”, שכזכור קובע שיש ביקום כוח משיכה שנוצר כתוצאה מהמחשבות שלנו.

מחשבות הופכות למציאות. הן כמו תדר הנשלח ליקום ומשנה בו משהו. רובנו חושבים הרבה על מה שאנחנו לא רוצים בחיינו ואז מתפלאים שזה באמת קורה. חוק המשיכה והמיגנוט פועל כל הזמן ולכן עלינו לשים לב היטב על מה אנחנו חושבים ועל מה אנחנו מדברים!

אז מה צריך לעשות במקום להזכיר כמה זמן השבויים נמצאים בשבי?

אני מציעה שבמקום ספירת הימים והלילות המייאשת והמכאיבה, נשדר ברדיו כל יום כמה פעמים אמירה חיובית מחזקת: “כולנו מאמינים שגלעד, אהוד ואלדד חוזרים הביתה בריאים בהקדם. אנו מודים לכל מי שתרם לחזרתם הביתה בשלום. אנו מדמיינים אותם מתחבקים עם המשפחות שלהם ושמחים ביחד איתם”. ואני תורמת את יכולתי כקריינית באהבה למבצע זה.

כמו כל שרלטנות מטונפת, גם לטקסט מלאה האהבה, החמלה והחיבוקי של יוטבת מצורף איום:

האם אינכם מאמינים בכך? האם יתכן שבחוסר אמונתכם אתם יוצרים מציאות שבה זה לא יקרה? איזו אחריות אתם לוקחים על עצמכם? במה אתם בוחרים עכשיו?

יוטבת לא קוראת לפעולה ציבורית, היא לא קוראת ללחץ על מקבלי ההחלטות, היא לא קוראת לשינויים הקריטריונים באשר ל”מחבלים עם דם הידיים”, היא לא קוראת למשא ומתן עם החמס, היא לא קוראת לפיטורי ראש הממשלה, היא אפילו לא קוראת להנייה לשחרר את שליט בשם הומניות אוניברסלית. לא. היא קוראת לשדר ברדיו אמירה חיובית ומחזקת.

הגברת יוטבת, בואי שניה. אני רוצה שתשימי לב טוב-טוב לתדר שלי, לאנרגיה שלי ולדברים שאני מנסה כעת למשוך לתוך החיים שלך. אני יודע, זה לא לפי החוקים, אבל היי, כדאי לנסות.

אומממממ
אומממממממממ

תחנקי.

34 מחשבות על “על תדרים, שבויים ומחשבות חיוביות

  1. אני מאמין בכל ליבי שאמונה במשהו לא הופכת אותו לאמיתי.
    זהו, סתרתי את ה”סוד”. אין יותר. נגמר.

  2. omeran, יפה 🙂

    בכלל, אני לא רואה בעיה עם מה שהיא אומרת, כי זה בסך הכל שייך לגל שנעשה מאוד אופנתי היום של רוחניות בשקל לחילוניים.

    החילוניים קונים את הרוחניות בשקל הזו כי היא מבטיחה עולם ומלואו (במקרה שלה נראה לי זו ההבטחה המפורשת), ומצד שני הם לא צריכים לקיים שום מצוות (שזה בדיוק הדבר שצריך לעשות, והרבה, אם אתה אדם דתי). במילים אחרות, זו רוחניות לאנשים עצלים, וכאלה תמיד יהיו.

  3. יונתן – הסלחנות שאתה מקבל את הדברים היא שערורייה. “הסוד” הוא זיהום אינטלקטואלי שהשפעתו רעה יותר מעשן סיגריות. אבל אין שום חוק נגד הטינופת הזו שמזהמת את המרחב הציבורי בשעה שאתה, שמדבר גבוהה גבוהה על אנשים שלא נוקפים אצבע כדי לשנות כאן דברים מהיסוד, “לא רואה בעיה עם מה שהיא אומרת” כי זה “גל אופנתי”.

    זהו לא “גל אופנתי”. זהו גל עכור, מסריח ומתועב שקורא לפאסיביות ולשידור מחשבות טובות בתדר של היקום בשם הבטחה שיקרית לחיים טובים יותר.

  4. טעות, הסוד אומר שאתה כן צריך גם לנסות להביא דברים ושהיקום יעזור לך.
    הבעיה היא שמציגים את זה עם טיעונים כאילו מדעיים שמנצלים את חוסר הידע של אנשים וגורמים להם באמת להאמין בשטויות האלה, אפילו הדת (זאת שמובילה אנשים להרוג אנשים אחרים) עדיפה כי שם לפחות לא השקיעו יותר מדי בשקר מאחורי זה, אלוהים אמר, זה די מופלץ.

  5. אם “הסוד” עושה לכמה אנשים טוב, מה רע בזה? 🙂
    אני מאמין שחשיבה חיובית ומעשים חיוביים לא חייבים להתנגש.
    אם היא טוענת שרק חשיבה חיובית תספיק, זה כבר משהו אחר…

  6. לדעתי, יובל, איפשהו בארץ יש כמה חסידים של הסוד שהרגע סיימו תרגיל בסדנה שבו הם שלחו את המחשבה הבאה ליקום: יובל דרור, תקרא את ערוץ הניו-אייג’ של נרג’. אחרת, ופרט למסקנה הבלתי נמנעת שאתה מזוכיסט, אין לי שום הסבר למה אתה משחית את זמנך על גללי ההגיגים האלה שאם אתה שואל אותי, כל עוד הם בנרג’ אפשר להיות סמוכים ורגועים שחוץ מהסטודנטים בסדנה של יוטבת הזאת, אף אחד לא קורא אותם.

  7. אני מודה ומתוודה הכעס שלי הוא לגמרי לא רציונלי.
    אני רואה טקסט שמתפרסם באתר תוכן שמתיימר להיות מרכזי שקורא לאנשים לחשוב מחשבות טובות כדי לשחרר את השבויים ואני נמלא חימה.
    זה פשוט טקסט מזוהם. מזוהם.

  8. רואה שחורות, כי הסוד הפליץ הסבר כאילו מדעי, רמאות, שגורם לאנשים להאמין שלמה שהם אומרים יש תוקף, שזה הוכח במעבדה, נמדד, נשקל וקיים.
    הדתות לאורך ההיסטוריה לפחות היו ישרות יותר והודו שזה איזה אלוהים, שאת זה כל אדם שיש לו קצת שכל יכול להבין שזאת שטות.

  9. ר”ש, ההבדל היחיד הוא שמבחינת היהדות “אל תעשה כלום ורק תתפלל 3 פעמים ביום” הוא חטא בפני עצמו.

  10. יובל, אני מסכים עם כל מילה שלך. הגברת ודבריה מטונפים וראויים לגינוי.

    רק, אממה, קשה לי להתעלם מהעובדה שהגברת צודקת.

    ולפני שתחשבו שהלכתי קוקוריקו, אני אסביר: נניח שבאמת ישדרו כל יום ברדיו שלוש פעמים את המסר “כולנו מאמינים שגלעד, אהוד ואלדד חוזרים הביתה בריאים בהקדם. אנו מודים לכל מי שתרם לחזרתם הביתה בשלום. אנו מדמיינים אותם מתחבקים עם המשפחות שלהם ושמחים ביחד איתם”. מה יקרה אז? אני אגיד לכם: הציבור יתנער מהמחשבה שאין מה לעשות, ויפנים שהחיילים יכולים להיות בבית. שיש תקווה. שיש תמונה שהיינו רוצים שתתקיים. שיש מצב רצוי, והוא מוחשי. כל מסעודה וחים ידמיינו את זה, יתארו את זה קורה, ואז יתעוררו ויבינו שזו לא המציאות. וחוזר חלילה, שלוש פעמים ביום. אחרי כמה זמן, הזעקה הציבורית על התקווה שנכזבה תהיה כל כך גדולה, שיכול להיות שזה באמת יזיז מישהו בממשלה לפעול סופסוף. זה כמו שטיפת מוח לפעולה למען מצב חיובי, במקום שטיפת המוח שאנחנו מקבלים כרגע מהתקשורת, שמעודדת פסיביות ודכאון.

    וזה מעניין, כי כולנו הרי יודעים שחשיבה חיובית כן עוזרת. לא בהכרח מסיבה קוסמית לא-מדעית, אלא פשוט כי היא נותנת מוטיבציה, עושה אותנו שמחים יותר, זה עושה אנשים אחרים שמחים יותר, וכן הלאה. או מסיבות אחרות. אז צריך לזכור שעם כל הקוקוריקו, אי אפשר לטעון שהקשקוש הוא קשקוש מוחלט. יש גרעין של אמת, אבל הסהרוריות של הגברת לא נותנת לזה להתבטא.

    לסיום אזכיר שלדעתי הגברת מגונה ואכן ראוי שתיחנק.

  11. אלעד: לא. לא לא. גם לא הבנת שהנקודה של יובל היא שמחשבה חיובית היא עדיין רק מחשבה, וגם לא הבנת שהכותבת מגונה לא כי היא ממציאה הסברים מופרכים, אלא בגלל שהיא ממציאה הסברים מופרכים לשטויות חסרות שחר.

  12. לפני כמה שבועות כתבתי פוסט ביקורת על השטויות של “הסוד” והקשר בינן לבין תיארויות ליברטריאניות – בתקווה שזה יעניין מישהו ויובל לא יכעס על הלינק.
    אני מוטרד בעיקר מהחדירה של הכתות הללו למערכת החינוך הממלכתית (בחסות שרי אריסון ודומיה), ופחות מהפרסום שלהם באתרים כמו NRG.

  13. אלעד – זה כמו שאני אגיד שאחרי שאני שותה מים התדר של המים מתחבר עם תדר הגוף והשילוב שלהם מביא לעודף אנרגייה שמתבטא בצורך להשתין.

  14. ליונתן אורלב . אתה טועה בגדול בקבלתך את הדברים כי כתבת “ומצד שני הם לא צריכים לקיים שום מצוות”.
    הטינופת והכפיה הנוראית של הטקסט הזה לדעתי מתבטאת בעיקר בחלק האחרון שלו, שועוד איך דורש לקיים מצוות.
    “האם אינכם מאמינים בכך? האם יתכן שבחוסר אמונתכם אתם יוצרים מציאות שבה זה לא יקרה? איזו אחריות אתם לוקחים על עצמכם? במה אתם בוחרים עכשיו?”זו כפיה אכזרית והטלת אחריות לחיי אדם על כל אחד מהקוראים! לצערי יש הרבה אנשים שלא מאמינים ב”הסוד” אבל כן מאמינים שיכול להיות שיש דברים שמעבר ושלאמונה יש משמעות, ואנשים כאלה, שהם רבים לאין ספור מהאנשים שממש מאמינים ב”הסוד”, כשהם קוראים משפט כזה, מרגישים שאם הם לא יחשבו מחשבות חיוביות ואם הם לא יצליחו להפסיק לחשוב מחשבות שליליות על כמה מסכנים החטופים דמם של החטופים בראש אותם קוראים (ונסו אתם לא לחשוב על פיל לבן…). תחשוב על כמות הקוראים שמסתובבים עכשיו עם רגשות אשם קלים ושנאה עצמית על כך שהם מאמינים בשטויות האלה ומרגישים רגשות אשם קלים. במשפחתי לצערי יש אחת כזו לפחות שאני מקווה שלא קראה את הדברים. חייבת להיות במה שיוטבת כתבה איזושהי עבירה על החוק ועילה לתביעה, כמו שתבעו בזמנו מקובלים שהבטיחו החלמה מסרטן או משהו כזה.

  15. אודי פסמון, יש לך טעות אחת קשה במאמר המוצלח, אמא שלי (אחות במקצועה) היתה בהרצאה וסיפרה לי משהו מעניין, עלה פרופסור, חוקר סרטן וסיפר על מחקרים שמראים תוצאות חיוביות מאוד בטיפול בסרטן עם דימיון מודרך ומדיטציה.
    מצב הרוח והלך המחשבות שלך כן משפיע על היכות הפעילות של מערכות בגוף שלך והשינוי הזה לבדו יכול למנוע החמרה בחלק מהמקרים ויש אפילו מקרים של ריפוי, כבר הוכיחו שמספיקה אמונה כדי לגרום לכוויה או אפילו לשכך כאבים, מדובר כמובן על השפעה על הגוף שלך, לא של אחרים, לזה אין שום בסיס.

  16. אודי פסמון (18) – אני בדרך כלל נמנע מלהשתמש בכינויי גנאי אבל אחרי שקראתי את הפוסט שלך אני משוכנע שאתה אידיוט. נהוג, במקומות תרבותיים, לכתוב ביקורת על משהוא שמבינים בו – אבל הכלל כנראה לא תקף לגביך.

  17. לר”ש ול-omeran: כן כן וכן. גם כן. כן הבנתי שהנקודה של יובל היא שמחשבה חיובית היא עדיין רק מחשבה, וגם כן הבנתי למה הכותבת מגונה.

    ברור שהגברת אומרת שטויות. במקום להתווכח בינינו על הברור מאליו, שהרי כולנו מסכימים שהגברת מדברת קישקושים מכעיסים, אני רק מזהיר מללכת לקיצוניות השניה ולהגיד “לא משנה מה חושבים. צריך רק להיות ריאליסטי וזה כל מה שחשוב”. כי מחשבה חיובית כן עוזרת. לא מסיבות קוסמיות, אבל עדיין כן עוזרת.

  18. 25. תחפש יותר טוב.
    אני אתן לך מילה להתחיל ממנה, פלצבו.
    ברר קצת גם על הרחבה וקיבוץ של כלי דם על ידי שימוש בדימיון, על זה תמצא מידע בהקשרים של היפנוזה.
    זה הבסיס ואת זה אני יודע שאפשר למצוא גם ברשת (אם כי אמין יותר למצוא ספר שאתה יודע מי עומד מאחוריו), לצערי אין לי את השם של הפרופסור בשביל למצוא את הנושא שעליו הוא מדבר ברשת אבל אתה מוזמן לחפש.

  19. ראשון ראשון ואחרון אחרון.
    בטטה, אין לי בעיה לקבל את ההנחה שגישה אופטימית מייעלת את ריפוי וגישה פסימית מפריעה לו. המאמר עסק במשמעויות המסוכנות של הקצנת ההנחה הזו; אני סבור שההקצנה הזו עשויה להזיק לחולה ולמשפחתו, ובהיבט החברתי – לפגוע בתקציבי המחקר הרפואי.
    כפי שתיארתי במאמר, ההתמקדות בההיבט האישי בריפוי (תקוות, תפילות, אנרגיות ושאר ירקות) על חשבון ההיבט החברתי (פיתוח מחקר רפואי) גוררת ומחברתת קשר של אחריות בין החולה למחלתו. הקשר הזה בולט גם בטרמינולוגיה: החולה “ניצח את הסרטן” או “נכנע לו”.

    הסטטיסטיקה של העליה באחוזי הריפוי מסרטן השנים האחרונות מאששת את טענתי. החולים לא הפכו רוחניים או אנרגטיים יותר מבעבר. המחקר הרפואי האפור הכולל הקרנות, תרופות והרבה שנות אדם המושקעות במחקרים – הוא הגורם האמיתי, והחברתי, לשינוי. בגלל המחקר האפור הזה, ולא בגלל הבלי ניו אייג’ למיניהם, הסרטן פסק מלהיות גזר דין מוות.

    רוגל, אינני עונה למגדפים בדרך כלל, אך במקרה זה אשמח להפנות אותך למקור המתאים (אבות, ה’, ז’) לעניין נימוסין. בכל מקרה, אם תרצה לפתח דיון ענייני, אשמח מאוד.

  20. למתעניינים בזיקה בין עשייה/פאסיביות, יהדות ומלים מומלץ מאד לקרוא את הטקסט המדויק והיפה של אסף ענברי “מעמד הפעלים”:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: