גן העדן הפדופילי

דוברמן עיין אתמול במבזקי נענע ושאל את עצמו האם לא הגיע הזמן שנשלח קצת את הילדים לשחק בחוץ. הנה הטקסט ששלח אלינו לקטגוריית כתב/ת אורח/ת:

עלעול ברצף המבזקים של נענע, העלה נתון מאוד מעניין לגבי הפשעים שבוצעו אתמול:

 

איך הגענו למצב, שיש כל כך הרבה עברות פדופיליה כל כך חמורות – ורובן בתוך המשפחה – ביום אחד? אבא לילד בן 9, משתמש בו כעבד מין, ועוד מביא חברים בשביל שהילד יענג אותם? ילד אונס את אחותו שרק הגיעה לגיל 4? כנראה שההסבר לכך הוא הסעיף האחרון, שאותו מביא ד”ר קדמן – הפכנו מארץ זבת חלב ודבש, לגן עדן לפדופילים.

אני זוכר כיצד כבר בכיתה ב’ הלכתי לבדי לבית הספר בבוקר, שנמצא בשכונה אחרת. מגיל שמונה בערך הייתי נוסע לבד העירה. הייתי עולה על קו 4, ונוסע למרכז העיר לבלות ולפגוש חברים. בכיתה ב’. הייתי משחק במגרש שליד הבית, רוכב על אופניים לבד עד מאוחר ומטייל בעיר – לבד או עם חברים.

אבל כיום, כבר לא רואים ילדים שמסתובבים לבד. ילדים לא יוצאים מהבית ללא אבא או אמא. הם לא נוסעים באוטובוס – אלא בהסעה מוסדרת בלבד או בתורנות איסוף. לכל החוגים לוקחים אותם ומחזירים אותם, ואת החברים הם פוגשים בחוגים, בבית הספר או בבית. אין יותר סטנגה במגרש החניה למטה. אין יותר טיולי אופניים נועזים בשכונה. אין יותר לנסוע לבד העירה. לא רק שאנחנו מסוגרים ומנותקים, אנחנו גם פראנואידים. וכמובן – כמו שאמר לי פעם אדם חכם – זה שאתה פראנויד, זאת לא אומרת שאף אחד לא עוקב אחריך.

לפי מחקר משנת 2006, אחד מכל שבעה ילדים בישראל נפגע מינית בתוך המשפחה. ממצאי המחקר הראו שרוב מקרי ההתעללות המינית בישראל בכלל לא מדווחים למשטרה. עוד עולה מהמאמר, שככל שהקרבן צעיר יותר, כך גדלה הסבירות שמדובר בהתעללות מינית במשפחה.

אז מחד גיסא, אנו סוגרים את הילדים שלנו תחת סורג ובריח. מאידך, למדנו שרוב פשעי המין מתרחשים בתוך הבית, ע”י קרוב משפחה. כך שבעצם אנחנו עושים את ההפך ממה שצריך. הילדים שלנו גדלים, ולא מכירים חברים חדשים, כי גם הילדים של השכנים “כלואים” בביתם. חלק מאותם ילדים סובלים מהתעללות, משום שאותם הורים, אחים ודודים יכולים להתעלל בהם ללא חשש. הרי מי יידע ומי יגלה?

לו היינו חברה יותר פתוחה, פחות שמרנית ומסוגרת, המצב היה משתפר עשרות מונים. לו הילדים היו משחקים עם חברים בחוץ, במקום לשבת בבית מול המחשב, הם היו גדלים בריאים יותר, חברותיים יותר, פתוחים יותר ומחושלים יותר לעולם הרחב, ומאידך גם ייתכן שחלק מאותם פשעים שלא מדווחים היו יוצאים אל האור, כי אף אחד לא היה מצליח משתיק את אותם קרבנות. כל עוד הם ספונים בבתיהם – הסוד לעולם יישאר כלוא בדל”ת אמות, וכך גם גן העדן הפדופילי הזה.

שחררו את הילדים – תנו להם לרדת למגרש המשחקים, לרכב על אופניים, לקפוץ בחבל, לשחק קלאס או חמש אבנים. הכליאה בבית לא מועילה להם, ובוודאי שגם לא מגינה עליהם. רוצים להגן ולשמור על הילדים? דברו איתם, אל תכלאו אותם!

14 מחשבות על “גן העדן הפדופילי

  1. הרי ברור שהורים מגוננים-יתר הם לא אותם הורים שמביאים בילדיהם. וברור שהורים שמביאים בילדיהם לא כולאים את ילדיהם מתוך חשש מפדופילים זרים. ובכלל, קשה להאמין שיש כיום יותר מקרי פדופיליה מבעבר, רק המודעות גדלה.

    אגב, מתוך 4 עבירות המין שהפכת לתופעה, רק שתיים הן תקיפה מינית של קטינים בתוך המשפחה.

  2. מישהו כתב פעם שהבעיה היא שרק הטלפון של יצחק קדמן נמצא ברשימות של כל העיתונאים ליד המילה “ילדים”.

  3. אחד מהפרקים היותר טובים של סאות’פארק מתאר את התופעה הזו – בהתחלה פוחדים מזרים אז בונים חומה סביב העיר ומשאירים את הילדים מהבית. אחרי זה אומרים בטלוויזיה שמרבית התקיפות מבוצעות בבית, אז שולחים את הילדים מחוץ לעיר.

  4. לילדים יש סכנה גם בבית וגם בחוץ. אתה טוען שבגלל שרוב המקרים קורים בבית, צריך להוציא את הילדים החוצה. אני מסכים עם יוסי שאמר שבין כה וכה אלו המתעללים בילדיהם שולחים אותם החוצה והילדים פשוט לא מתלוננים כי “ככה זה” או “אמרו לי לא להגיד.” אז בעצם אתה טוען שאותם הורים שלא מתעללים בילדיהם צריכים לשלוח אותם החוצה לאותן סכנות שיש בחוץ.

    מסכים שילדים צריכים להסתובב בחוץ עם החברים שלהם. לא מסכים עם זה שרק ילד שעובר התעללות צריך ליזום את השיחה על זה וכתוצאה מכך הדבר הטוב ביותר יהיה לשלוח אותו החוצה לגירויים החברתיים.

    (וגם: משתיק צ”ל להשתיק)

  5. לפני שאתה שולח אותם לגני משחקים, תסתכל מסביב: אין יותר גני משחקים. במקרה הטוב הם הפכו למגרש חניה. במקרה הרע לבנין “דירות יוקרה”.

  6. זה מתקשר לפוסט שפרסמתי לפני כמה ימים, אני אשלח Trackback.

    בכל מקרה, כפעיל במועצה לשלום הילד (אפרופו יצחק קדמן, שהוא מלך) אני חושב שאיבדנו קצת את זה שיש פה ילד, שיודע להגיב. יצחק קדמן אמר בכנס באר שבע לשלום הילד האחרון (וגם לפני): “הפנים צריכות להיות לילד, לא למשרד החינוך ולא לרווחה”. דהיינו, תעשו את כל המאבק נגד מעשי הפדופיליה, אונס, אלימות וכו’ עם הילד, לא בשבילו.

    ההצעה שלי, שעלתה במועצה לשלום הילד עדייף בתוקף כאן: “תעשו לי טובה, תדחפו עמוק לתחת את כל השירותי סינון ובקרת הורים ותחנכו את הילדים לסביבה שהם נמצאים בה. כי כמה שזה יהיה עמוק, אני חוסך לי כספי מיסים (כל ההצעות החוק שיכולים להתקבל) וגם מגדל ילד שיודע מה קורה בשכונה וברשת. השמירה הכי טובה היא דווקא באמצעות הסברה קבועה שנכללת בחוק החינוך חובה, בדיוק כפי שמתמטיקה והיסטוריה הינם מקצועות חובה וכמובן שיחות עם הילד במסגרת האחריות ההורית.”

    העולם לא תמים והילד צריך לדעת את זה. להיות מודע לסביבה שלו, להבין מגיל גן חובה שהוא צריך לדווח על המקרים הללו.

    נכון, זה ישבור אולי את התמימות של עולם הילד, אבל זוהי גם ככה נשבר ממזמן וזה רק נעטף יפה.

  7. אני רוצה לציין שיש טיעון לוגי לא ממש נכון כאן.
    רוב מעשי האונס נעשים בתוך המשפחה + הילדים נשארים בבית = אם הם יהיו בחוץ יהיו פחות מקרי אונס.
    מי אמר? נשמע לי הגיוני שאם הם לא היו בבית אז היו מקרי אונס בחוץ, זה כל ההבדל.

  8. צור, זה לא הטיעון.
    הטיעונים שאני מעלה הם:
    1. אנשים כולאים את הילדים בבית מפחד שהם ייפגעו.
    2. הם לא ייפגעו בחוץ – הם ייפגעו מכך שאין להם ילדות נורמלית.
    3. תנו להם לצאת החוצה ולחיות חיים טובים ובריאים.
    4. כתוצאה מכך, שיש גם סיכוי שקשר השתיקה אצל אלו שנפגעים – יישבר.

    לגבי סעיף 4, הטיעון הוא לא שאם הם לא היו בבית אז לא היו מקרי אונס, אלא שאם הם היו יותר בחוץ, אצל חברים ופתוחים לאנשים ולחברה, יש סיכוי שהם היו מדברים ומספרים.

  9. בסדר גמור, קיבלתי את הטענה. תודה על ההבהרה.
    אבל קשה לי עם הטענה שילדות בחוץ דווקא היא “ילדות נורמלית”. כן, יש פחות דגש על משחקים פיזיים ונהייה דגש יותר גדול על מכשירי חשמל למיניהם. אבל מה לעשות, זה העתיד כפי שנראה לפחות. אני מעדיף לדעת להשתמש במחשב מאשר לרוץ טוב (הכי טוב גם וגם). אין לי שום סיבה להאמין שהדורות ששיחקו 7 אבנים במדשאות היו מאושרים יותר, אין שום דרך להשוות תקופות כל כך שונות.
    יש מסחור מסוים של כל דבר (אפילו בריאות נפשית כבר נהיית דבר שקונים) וזה בהחלט חבל. אנשים שצריכים מכון כושר בשביל לרוץ מפספסים הרבה, לפחות לדעתי. כשהכל סביבנו מתייעל והכל עניין של כסף, זמן והספק, איך אפשר לצפות מאנשים להעריך את שירת הציפורים כשהם עוברים בפארק הקרוב, לנוכך השינויים שהחברה שלנו עברה ועדיין עוברת?

  10. אני לא רואה קשר בין הפגיעה שאתה מתאר בילדים לעובדה שהם לא משחקים בחוץ. וגם אם יש קשר כלשהוא, הוא רופף ביותר.

    הסיבה שכל כך הרבה ילדים נפגעים בימנו (אם זה אכן יותר ממה שהיה בעבר) היא שיש הדרדרות קבועה ומתמשכת בכל הקשור לענישה ושלטון החוק.

    להגיד “חינוך חינוך” כל הזמן זה לא מספיק. צריך לבנות גם בתי ספר וגם בתי סוהר. אם כל מי שרק נוגע בילד היה יושב שנה או שנתייםב בבית הסוהר, מספר המעשים האלה היה יורד פלאים.

    אני לא יודע כמה מהם מרשים את זה לעצמם כי הם סוברים שלא יענשו, אבל אני בטוח שיש הרבה כאלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: