כבר זמן רב מתקתק לאחור שעון דיגיטלי בטור השמאלי של הגלוב שמזכיר לי עוד כמה ימים נותרו לי עד לדדליין האחרון להגשת עבודת הדוקטורט שלי לועדה לתואר שלישי וממנה לשופטים שיקראו אותה ויעריכו אותה.
אינני זקוק לשעון יותר.
היום בצהריים הגשתי את עבודת הדוקטורט למנחה שלי וממנו לועדה וממנה לשופטים שיחליטו האם מגיע לי תואר.
זהו רגע מרגש עבורי למרות שמוקדם לשמוח שכן כעת מתחיל שלב נוסף ומורט עצבים: המתנה לתשובה (עניין של חודשים ארוכים, למי שמתעניין). ובכל זאת, עבודה בה השקעתי כמעט שלוש שנים מחיי הוגשה ואני מקווה שהיא תחזור עם "תנו לו תואר!".
הנה כמה נתונים ומספרים על עבודת הדוקטורט שלי:
מספר עמודים כולל: 431
מספר עמודים של העבודה נטו (לא כולל נספח, ביבליוגרפיה, תקציר וכד'): 330
מספר פרקים: 5
מספר הערות שוליים: 1,550
מספר עמודים של הביבליוגרפיה: 60
מספר מנחים: האחד והיחיד, ד"ר נח עפרון.
העבודה עסקה באירועים שבהם תכונה מסוימת שהיתה קיימת בגרסה 1.0 (לצורך העניין) של טכנולוגיה מסוימת, נמחקת מגרסה 2.0. אין המדובר במחיקה של התכונה מכיוון ש"לא היתה מוצלחת" או בגלל ש"הצרכנים לא אהבו אותה". המחיקה או הגבלה בשימוש בה בוצעו בגלל שמישהו/מישוהם החליטו למנוע מהצרכנים את האפשרות להשתמש בתכונה הזו.
המקרה הקלאסי הוא מקרה פוטושופ. חברת אדובי הודתה ב-2004 ששילבה מנגנון שמונע מהמשתמשים מלסרוק שטרות כסף (דולרים, יורו וכדומה). מי שינסה לסרוק את השטר באמצעות פוטושופ יקבל הודעת שגיאה שמבהירה לו שהוא מבצע פעולה אסורה. כך, אם קודם לכן פוטושופ היתה אדישה לחלוטין בנוגע לסוג הפריטים שהמשתמש סורק, פתאום יש לה דעה! היא קובעת: זה כן, וזה לא.
המחקר שלי עוסק באירועים מהסוג הזה ומנתח את התהליך החברתי-טכנולוגי-כוחני שמתחולל ברקע שלו. בכל פעם שמטמיעים מן מנגנון מגביל שכזה בתוך טכנולוגיה ותיקה (וזה קורה לעתים הרבה יותר קרובות ממה שנהוג לחשוב), מתחולל מאבק עצום בין קבוצות שונות שמנסות להשתלט על "הפירוש הנכון" של הטכנולוגיה. בדרך הן מבצעות עוד כמה פעולות כוחניות מרתקות, חלקן מאוד מתוחכמות.
המקרים האלו מעניינים לכשעצמם אבל הם הופכים מעניינים במיוחד כאשר מצליבים אותם עם תיאוריה שאמורה לסייע לחוקר (כמוני) לבדוק אירועים מהסוג הזה אך מסתבר שהיא עושה עבודה חלקית. משום כך, המחקר שלי מציע לא רק להציץ לתוך האירועים האלו וללמוד מהם את מה שניתן (וניתן ללמוד המון על הדרך שבה מתנהל שינוי טכנולוגי, על הכוחות שפועלים ברקע ועוד), אלא גם ואולי בעיקר, לבצע רביזיה בתיאוריה סוציולוגית מצוינת (הנקראת Social Construction of Technology) שלמרבה הצער (או השמחה, תלוי בנקודת המבט), מתקשה להתמודד עם האירועים שבחרתי להתמקד בהם.
אז זהו. מחר בבוקר השעון יוסר באופן רשמי.
החזיקו לי אצבעות.
בינתיים, אני אלך להתעלף קצת.
כתיבת תגובה