בשעה שבארה"ב חוגגים את ניצחון ההיסטוריה, בשעה שמיליוני אמריקאים צעירים, שהצביעו לפני כמה ימים בפעם הראשונה בחייהם מרגישים ששינו את מהלך ההיסטוריה האמריקאית, שהצליחו לסלק ממשל סכסכני, שקרן ומניפולטיבי ובחרו בדרך חדשה, במנהיג שלא נולד בתוך מערכת פוליטית מסואבת, בישראל מתכוננים לבחירות שיתקיימו בעוד שלושה חודשים.
מה מחכה לבוחר הישראלי?
אחד אהוד אולמרט שנפגש עם "הרב" ואמר לו: "הרב יחכה שנה, שנתיים, ובינתיים הוא יפעל להחזיר אותי להיות ראש ממשלה", אחד אהוד ברק, החייל המעוטר ביותר בצה"ל, שילחם היום בניסיון לשריין את פואד, כן את פואד, במקום השישי ולדחוק את הנשים למקומות לא ראליים ברשימת מפלגת העבודה שמאבדת את דרכה לדעת, אחת ציפי לבני, שממשיכה לחזר אחרי הכרוב, כן הכרוב, בניסיון להבטיח לו שהוא יהיה "השר הבכיר" בממשלתה העתידית שעוד לא נבחרה, אחת אסתרינה טרטרמן, המדינאית המהוללת שחילצה מפיה את ההצהרה החלולה ביותר שנשמעה כאן ברבע שעה האחרונה: "ישראל צריכה לגבש לעצמה דרך להגנה מוחלטת על קיומה כמדינה יהודית ולפעול בצורה אסרטיבית, נבונה וחכמה מול ידידתנו הגדולה, ארה"ב", אחד יחיאל "המוח" חזן שרוצה לשוב אל הכנסת מכיוון ש:"אני רואה את התגובות ואת הפניות שיש אלי, שצריכים אותי – אחד כמוני שהגיע לכנסת אבל נשאר אחד מהעם. אני שומע את זה כל יום ברחוב". וכמובן ביבי, התקווה הגדולה ביבי, שבזמן כהונתו שיסה ציבור בציבור, שנאומיו המיוזעים היו מלאים ב"הם מ-פ-ח-דים" ובלחישות על אוזני מקובלים נוטים למות.
אז אפשר לצחוק על האמריקאים עד מחר, אפשר ללגלג עליהם על כך שבחרו באיש שהצליח לפמפם סיסמה נבובה מבלי שהראה תוכנית פעולה, אבל להם יש משהו שבישראל אין ולא נראה שיהיה בעתיד הנראה לעין: תקווה. הישראלים ימשיכו להצביע ביד אחת ולסתום את האף ביד השניה, ימשיכו להפקיד את גורלם בידי מנהיגים קטנים, מושחתים אימפוטנטים וצבועים.
זהו שחר של יום ישן, עם אותה מנהיגות עלובה, ירודה וסקטוריאלית המנסה לתמרן בתוך מערך אינטרסים בלתי אפשרי, מנשקת זקני רבנים, מתחנפת לקבלני קולות ולעסקני מרכזים. התקווה האמריקאית מחדדת את היאוש הישראלי ממערכת פוליטית שנמצאת בפשיטת רגל מנהיגותית, מוסרית וערכית ואין מי שיושיע.
כתיבת תגובה