השרברב כותב: הפגישה האחרונה עם רבין

במשך שנים ארוכות הגיע מנשה לוי לביתו של רבין לפתוח סתימות בביוב. במלאות 13 שנה להירצחו של רבין בידי מתנקש קיצוני בתל-אביב, כותב השרברב על הפגישה האחרונה שלהם, בשבת של הרצח הנורא. לפניכם יצחק רבין – גרסת השרברב.

פוליטקאי? מנהיג? ראש ממשלה? יצחק רבין היה קודם כל איש עם בעיות ביוב קשות. נפגשנו בפעם הראשונה כאשר היית שר ביטחון בסוף שנות ה-80. לאה התקשרה אליי ואמרה ששוב הביוב סתום ושנמאס לה. שאלתי אותה איך היא הגיעה אליי. היא אמרה לי שפתחה את דפי זהב ומצאה אותי ראשון: "א. א. א. א. א. מנשה לוי ביוב". באתי אליכם הביתה.

הביוב היה סתום.

פתאום נכנסת. החזקת סיגריה, הבטת בי ואמרת בקול העמוק, קול הבריטון החכם שלך: "הביוב סתום". הרמתי אליך עינים ואמרתי "כן". מאז אותו יום נקשרה בינינו ידידות אמיצה. הייתי מגיע אליכם בחגים, סופי שבוע, ימים או לילות. לא עשיתי לכם חשבון. כלומר עשיתי לכם, אבל בקטנה.

בשבת אחר הצהריים, ביום הרצח הנורא, שוב התקשרה אליי לאה. "מנשה", היא אמרה, "הביוב סתום". אמרתי לאשתי שאני חייב לנסוע לרבין, עזבתי את הילדה באמבטיה, נכנסתי לאוטו ונסעתי. רק מאבטח אחד היה בחזית הבית. רק אחד. ועוד אחד היה במעלית. רק אחד. ועוד אחד ליד הדלת. רק אחד. נכנסתי לבית. "הביוב סתום", אמרה לי לאה והצביעה על השירותים. נכנסתי לשירותים. היה שם מאבטח. רק אחד.

אתה נכנסת לשירותים. "נו מנשה, מה אתה אומר?", שאלת. הסתכלתי בתוך עינייך הכחולות החכמות והמחייכות. פתאום חיככת את ידך על הבטן שלך ואמרת בשקט: "אחחחחחח החמין של לאה, זה משהו". הייתי צריך לרדת לאוטו להביא את הצ'רנוקה שבעזרתה אני פותח את הסתימות. כשחזרתי אתה כבר היית לבוש לאירוע בכיכר. הכיכר הארורה הזו.

"אתה חושב שאנשים יבואו מנשה?", שאלת אותי. "חופשי יבואו יצחק, חופשי", עניתי לך בעודי שומע את ה"פלוק!" המבשר שהסתימה נפתחה. "אין כמוך מנשה", ענית וטפחת לי על השכם. "כמה זה יוצא?". "בשבילך 550 שקל. בלי מע"מ", עניתי.

בדרך הביתה קיבלתי עוד כמה קריאות. בתוך הבתים השונים הצלחתי לראות כמה תמונות בטלוויזיה שהיתה פתוחה. כולם ראו את השידור מהכיכר, כולם. ראיתי אותך שם, מאושר כל כך, שמח כל כך. ידעת שכאשר תחזור הביתה, השירותים כבר לא יהיו סתומים. בסביבות 11 בלילה חזרתי הביתה. פתחתי את הדלת ואשתי צעקה. ידעתי שמשהו קרה; שכחתי את הילדה באמבטיה.

אני מתגעגע אליך יצחק.

הרחבה: יצחק רבין – גרסת השכן.

10 מחשבות על “השרברב כותב: הפגישה האחרונה עם רבין

  1. יצחק! יצ-חק! יצחק? יצחק?? אתה שומע אותי יצחק? תמיד קיוויתי שתראה אותי חייל, יצחק, שתבוא לחתונה שלי, יצחק. שתראה אותי עושה את המיליון הראשון, יצחק. אז מה אם אתה מת ואני בקנדה. תדע, יצחק, שאני מתגעגע אליך נורא ויודע שאתה מביט עליי. למה יש בינינו קשר חזק יצחק, איך אחרת הייתי מגיע לynet?

  2. איזה שרברב דוגרי וחצוף.
    ממש כמו ילד בן 19 טיפוסי, או איש עם בעיה לשמור את קו המכנסיים מעל לחריץ.

  3. אני ממתין לגרסת המכונאי שבדיוק יום לפני תיקן את המכונית של רבין.

    "אתה חושב שהפלאגים הלכו?" "חופשי הלכו, יצחק, חופשי."

  4. אני הייתי אתמול בעצרת ממלכתית רשמית* שבה ילד בן 13 הקריא משהו דומה לזה:

    יצחק היה שם של צחוק ושמחה, עכשיו הוא שם של עצב ודמעות… יצחק, האיש היחיד שיכל לעשות שלום ועכשיו יש מלחמה**

    סטאלין היה מוריק מקנאה

    *כזו ששודרה בטלויזיה, לא כזו שנערכה במתנ"ס הקרוב למקום מגורי
    ** הייתי המומה מכדי לכתוב/להקליט את הטקסט המדוייק, אז אלה לא בדיוק המילים, אבל בחיי שלא הגזמתי לצורך הדגשה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: