יום שישי היום. זמן פחח היום.
מנחם בן, האיש והאגדה, כותב היום במוסף "תרבות" של מעריב, שהגיע הזמן להחליף את "התקווה" היהודי המיושן ולמצוא המנון ישראלי חדש. הצעותיו של בן, ובכן, קטונתי מלתת להן שם מבלי לגלוש לקללות בפולנית. אחת מהן היא: "הכל פתוח עוד לא מאוחר. מצב הרוח ישתפר מחר. זה יתכן, זה אפשרי – כל עוד אנחנו כאן שרים". לא, באמת!
טובה מזו היא הצעתו להפוך שיר אחר של נעמי שמר להמנון המדינה: "אורחים לקיץ" הידוע יותר בשמו: "אצלנו בחצר", עם המילים: "בן מאיטליה אומר בונג'ורנו, בת מצרפת אומרת בונז'ור, קן מיפן אומר אוהיו, כשהוא בא לביקור". נו, ברצינות!!
"כאן, ברחבת יד ושם, תם טקס יום השואה. הקהל מתבקש לעמוד לשירת ההמנון" (הקהל נעמד בשקט):
"אצלנו בחצר, בצל עלי הזית, באים בדרך כלל, המון אורחים לקיץ, לכל אחד מהם, שפה משלו, ודרך משלום להגיד שלום!".
"הקהל מתבקש להמתין עד לצאת כבוד הנשיא ופמלייתו".
הטור הנוכחי של בן הזוי במיוחד ובהמשך הוא טוען שניצחונה של שפרה ב"אח הגדול" היה איתות אלוהי לכך שציפי לבני תנצח את ביבי. הוא גם מציע לחקור את טענתו של גואל רצון כי אחת מבנותיו שותקה לאחר שקיבלה זריקת פוליו. האיש זקוק לעזרה ולמרות שאני ד"ר, אני לא ד"ר מהסוג הזה.
אך בואו לא ניתן לזה לקלקל לנו את הפחח.
אני מבקש מכם לקבל הצעות להמנון חליפי למדינת ישראל. התנאי היחיד שעל ההמנון החדש לקיים הוא שעליו להיות בשפה העברית. על המציע להסביר מדוע דווקא השיר שהציע ראוי להחליף את "התקווה", היהודי המיושן.
בתור ספתח אני מציע את "שיר הבטלנים" המוכר גם כ"הופה הולה-הולה-הולה". דמיינו את ליברמן מסובב את האצבע באוויר כאשר הוא שר את ההמנון הלאומי במסגרת אירוע רשמי כלשהו ומיד תסכימו איתי שזה המנון מנצח. למרות שאני בטוח שאין המנון מוצלח מההמנון שזה עתה הצעתי, אני פתוח להצעות.
ההצעה הטובה ביותר תהפוך בשלב הראשון להמנון הגלוב ומאוחר יותר, אחרי ההפיכה הצבאית, להמנון המדינה.
פחח נעים.
כתיבת תגובה