שקיעתה של רומי

בשנת 2001 התפוצצה פרשת “אדובי” ואליס בארץ הפלאות. מי שרכש את הספר הדיגיטלי של “אליס” נדרש לאשר שהוא קרא את “רישיון השימוש” בספר וברישיון השימוש נכתב כי על הרוכש נאסר לקרוא את הספר בקול רם (read aloud). כאשר הדבר התפרסם התעוררה מהומה. כיצד יתכן שקריאה בקול רם היא פגיעה בזכויות היוצרים, הקניין או כל זכות אחרת של מישהו. “אדובי” מיהרה להסביר שאין הכוונה שמישהו יקרא את הספר בקול רם אלא לכך שאין להשתמש בפונקציה read aloud, המבוססת על טכנולוגיית Text to Speech, שקיימת במוצר “אקרובט” של “אדובי”, ומאפשרת לתוכנה להקריא את הטקסט. רגע, אבל למה בעצם זה אסור? למה?

סוגיית הקראת הספרים עושה בימים אלו קמבק ענק. יהונתן קלינגר הפנה את תשומת ליבי למאבק שמנהלת גילדת הסופרים בחברת אמזון שהשיקה את “קינדל 2“, הדור החדש של גאדג’ט הספרים שלה. אחד השיפורים בקינדל 2 מאפשר להקריא את הטקסט שמוצג על המסך באמצעות טכנולוגיית Text to Speech. מזכיר לכם משהו?

גילדת הספרים עמדה על כך שתכונה זו פוגעת בזכויותיה. היא דרשה לנטרל את היכולת הזו או לכל הפחות לדרוש עליה תשלום נוסף. מדוע? מכיוון שלטענת הגילדה, היא פוגעת בזכויות היוצרים של הסופרים כי זו יצירה הנגזרת מהיצירה המקורית וממילא היא פוגעת בהכנסות חברי הגילדה ממכירת ספרי אודיו, ספרים בהם משתמשים עיוורים, ילדים או אנשים שתקועים בפקקים (ורוצים להאזין לסיפור).

רגע. כאשר אני קונה ספר ומטעין אותו לקינדל 2 אני קונה אותו כדי לקרוא אותו לא כדי להאזין לו וגם אם אני אאזין לו, סביר להניח שלא אאזין לכל הספר מכיוון שמדובר בטכנולוגיה בסיסית למדי שאינה מתקרבת ליכולת של בן אנוש להקריא סיפור עם כל ההטעמות, הרגשות והטונים המשתנים – זו פאקינג הקראה של מכונה! אף אחד לא יקנה ספר ויטעין אותו לקינדל 2 כדי להאזין לו, אז מה העניין? העניין הוא, כפי שמסביר פול איקן, העומד בראש הגידלה, שיש את הפוטנציאל שאנשים יעשו את זה, שלא לדבר על כך שעלול להתפתח שוק (שימו לב לטיעון הבא) במסגרתו אנשים יקליטו את קינדל מקריא את הספר ואז ימכרו את התוצאה כספר אודיו!! משום כך, דורשת הגילדה לבטל את התכונה או לגבות עליה סכום כסף נוסף במידה והיא פתוחה.

איקן מודה שהוא לא ניסה להאזין לקינדל מקריא ספר שלם. הוא מודה שהוא לא יודע אם יש אדם אחד בעולם שירצה להאזין כך לספר אבל זה לא משנה לו. בעיניו הטכנולוגיה החדשה מאיימת על מודל עסקי ישן (מכירת ספרי אודיו) ואין כל סיבה שהוא ייכנע סתם כך. אחרי הכל, גם תעשיות המוזיקה, הסרטים, הטלפוניה, העיתונות, הטלוויזיה – כל אלו נפגעו בשנים האחרונות מטכנולוגיות חדשות, גם הן יצאו למאבק וגם הן… המממממ.

האם הטיעון מגוחך? כן. חסר כל היגיון? כן. חסר כל סיכוי? בהחלט כן. אז מה אמזון עשתה? נכנעה כמובן.

Kindle 2’s experimental text-to-speech feature is legal: no copy is made, no derivative work is created, and no performance is being given. Furthermore, we ourselves are a major participant in the professionally narrated audiobooks business through our subsidiaries Audible and Brilliance. We believe text-to-speech will introduce new customers to the convenience of listening to books and thereby grow the professionally narrated audiobooks business

Nevertheless, we strongly believe many rights-holders will be more comfortable with the text-to-speech feature if they are in the driver’s seat

Therefore, we are modifying our systems so that rightsholders can decide on a title by title basis whether they want text-to-speech enabled or disabled for any particular title

כאשר מדברים על כך שחוקי זכויות היוצרים יצאו מכלל שליטה, כאשר מדברים על הטירוף של בעלי הזכויות להשיג שליטה מוחלטת על היצירה שלהם, מדברים על זה, על זה בדיוק. חוקי זכויות היוצרים מעולם לא תוכננו כך שלבעלי זכויות היוצרים תהיה שליטה מוחלטת ביצירה שלהם. הטענה שיש צורך למכור ברישיון נפרד את היכולת של המכונה להקריא בקול רם את הטקסט שקניתי, היא טענה דרקונית שתעשה רק דבר אחד: תגרום ליותר ויותר אנשים “לגנוב” את תעשיית הספרים.

הכניעה של אמזון היא כניעה מבישה, הדרישה של הגילדה היא דרישה מטופשת וחוקי זכויות היוצרים מחסלים בשנים האחרונות כל זכר לתרבות האמריקאית, פשוט יורים לה בראש.

איתרע מזלנו ואנו חיים בתקופה המאפשרת לנו לחזות בשקיעתה של רומי. אולי טוב שכך, אולי הגיע זמנה.

24 מחשבות על “שקיעתה של רומי

  1. אני חושב שהשאלה של החלופה הטכנולוגית היא לא שאלה נכונה. כלומר, השאלה היא מה יקרה כשהטכנולוגיה תהיה טובה מספיק כן להחליף? וכאן גם אתה חוטא. ברור שאף אחד לא רוצה להאזין להקראה ממוחשבת, וברור שגם כשהיא תהיה טובה יותר אני אקרא מהר יותר מהמהירות שבה מקריאים לי ואבין טוב יותר. השאלה היא למה להגביל את היכולת?

    דמיין שהייתי מפתח אפליקציה שיודעת לקרוא כל טקסט או לשיר כל פואמה בקול של נינט טייב (ורכשתי את הזכויות בכסף מנינט), האם אז עדיין היתה בעיה? ברור שכן. האם הפתרון היה טוב מספיק? לא.

    הטכנולוגיה תשתפר, ואז יצוצו עוד פעם אותן בעיות: יש חוקי זכויות יוצרים מטורפים מדי.

  2. יובל, יש לי כמה שאלות בעקבות הפוסט, אולי ברוח שונה מזו של קלינגר.
    האם יש הוכחות שלפגיעה העצומה ברווחי האמנים מהורדות פיראטיות יש תחליף או אלטרנטיבה?
    האם אי אפשר להודות בפה מלא שעסקי התקשורת אכן נפגעו מעיתונות חינמית ברשת, ואפילו ה”פועלים” נפגעו מכך, משום שהעיתונאים הפכו זולים מאי פעם?
    נניח שאתה ואני כותבים ספר, המוצר המודפס בקושי הולך, אבל רבים מורידים אותו, היי, זה אחלה פרסום, ממה נתפרנס?

  3. יהונתן – הטיעון שלי עדיין יחזיק מכיוון שיש אינספור לדוגמאות לטכנולוגית שפגעו במודלים עסקיים ישנים ובכל זאת אנחנו לא מעוניינים לפגוע בהן. אחת הדוגמאות שאני נותן בשיעורים היא האוטוסטרדה. הטכנולוגיה של הכבישים המהירים פגעה בצורה ממשית בתעשיית הרכבות. אז מה? נבנה כבישים רק של שני נתיבים כדי שימשיכו להעביר סחורות רק באמצעות רכבות ולא באמצעות משאיות? האם נוותר על צילום דיגיטלי כדי לא לפגוע בביזנס של קודאק שמכרה בזמנו המון פילם?

    ריקי – כמובן שאפשר להודות בפה מלא שעסקי התקשורת נפגעו אבל האם לא פורחים עסקים אחרים? האם אריאנה הפינגטון היתה יכולה להפוך כל כך מפורסמת וכל כך מצליחה (ואמידה) בשנות ה-60? אין ספק שמודלים עסקיים ישנים – ואלו שהתפרנסו מהם – נפגעים. השאלה היא האם המאבק לשימור המודל העסקי הישן הוא מאבק בעל סיכוי ומהו מחיר המאבק? כן, תעשיית הסרטים נפגעה בטווח הקצר מהוידאו אבל בטווח הארוך 50% מההכנסות שלה נבעו מהוידאו (ומאוחר יותר מה-DVD). האם כדי להגן על תעשיית הסרטים היית מעדיפה עולם בלי וידאו?

    כן, תעשיית המוזיקה נפגעת מהחלפת קבצים אבל האם זה לא אומר שבמקום שאמנים יעשו כסף ממכירת תקליטורים (כלומר שחברות התקליטים יעשו כסף ממכירת התקליטורים) המודל צריך להיות מוטה יותר לכיוון הופעות חיות?

    אז כן, זה משביז להיות בצד המפסיד משינוי טכנולוגי אבל לעתים השינוי הטכנולוגי הוא בעל תנופה כל כך חזקה שהדבר הנכון לעשות הוא להשתמש בו כדי לגלות את עצמך (ואת המודל העסקי שלך) מחדש ולא לנסות ולהדוף אותו.

    זה אולי נשמע כמו דטרמיניזם טכנולוגי – מגיעה טכנולוגיה ואין לנו אלא לשבת ובצד ולראות אותה מחריבה את העולם הישן. זה לא תמיד כך, אבל בחלק מהמקרים זה בדיוק מה שקורה פשוט מכיוון שלעתים לטכנולוגיה יש כוח משל עצמה – היא ממש לא ניטראלית, היא מוטה לכיוון מסוים ולעתים הכיוון הזה בא על חשבוני וחשבונך. השאלה האם להתבאס מזה או לחפש את ההזדמנות.

  4. יובל,
    ברור שהטכנולוגיה משפרת ומחליפה. זה בדיוק העניין: לא צריך להכנס למגרש שלהם ולהגיד “הטכנולוגיה לא טובה מספיק” אלא לשחק במגרש שלנו, להסביר שהטכנולוגיה היא ההכרח. העובדה שאנחנו בסך הכל לא מקשיבים עכשיו לקינדל היא כי זה מעפן להקשיב לספרים בכל מקרה.

  5. אני חושב שנקודת המפתח פה היא “יצירה נגזרת”. בהקראה אוטומטית של ספר אין משום יצירה נגזרת פשוט כי אין פה “יצירה” אלא “המרה”. ההמרה תמיד תהיה זהה.
    זה בדיוק כמו פילטר שמחדד תמונות בפוטושופ. זו לא יצירה חדשה. כדי שתהיה יצירה צריך להוסיף משהו אישי. לקנות קינדל לא הופך אותך ליוצר.

    גם החשש שבעתיד ימכרו יצירות שמוקראות ע”י קינדל הוא לא רציונלי. למה לי לקנות יצירה מוקראת כשאני יכול לקנות קינדל משל עצמי שיקריא לי קובץ טקסט? כששחקן מקריא יצירה אין מכשיר שיכול להקריא כמוהו.

  6. יהונתן – אני מסכים. הסוגיה היא לא בהכרח טיבה של הטכנולוגיה אבל במקרה הזה, הטיעון הטכנולוגי הופך את כל הדיון למגוחך פי כמה.

  7. האם אין בשינוי הפתאומי ביכולות המוצר משום פגיעה בצרכנים? הרי אמאזון יעשו את השינוי הזה מרחוק במכשירים שכבר נמצאים בשוק (ויש להם היכולת לעשות כן). ומה פתאום אמאזון מחליטים בשבילי מה אני עושה עם המוצר? הוא שלי.
    כמה זמן ייקח עד שיופיע באינטרנט טלאי קטן שמשחזר את היכולת להקריא כל ספר? זה אפילו יהיה חוקי להשתמש בו, חוץ מבארה”ב, שם, בגלל ה-DMCA הדרקוני, אסור אפילו לדבר על האפשרות של טלאי כזה. מרוב קניין רוחני כבר אבדה המשמעות של קניין פיזי.

  8. אתה לא לבד.
    ניל גיימן, הסופר האמריקאי, טוען פחות או יותר כמוך. כאשר קונים ספר, הוא אומר, קונים גם את הזכות להקריא אותו בקול רם. אם זה לילדיך, או לעצמך. וגם את הזכות להקליט את עצמך, ואז להשמיע להם את זה. אף אחד לא חושב שזו פגיעה בעולם ספרי האודיו. אז וודאי שקול מכני של מחשב לא יפגע.
    גיימן עצמו מקליט את ספריו בקולו שלו כספרי אודיו, ומרוויח מהם לא רע, כך שאין סיבה לכאורה שירצה לראות אותם נפגעים.
    הוא טוען שבמקום להשקיע כסף במלחמה חסרת סיכוי והיגיון, עדיף לקדם את ספרי האודיו, את האיכות שיש בשמיעת בן אנוש (קריין מוכשר או לפעמים הסופר עצמו) ולשכנע אנשים שהאיכות הזו שווה את זה.
    הנה גם קישור להתייחסות האחרונה שלו לנושא (בין השאר).

  9. I’m a very avid consumer of audio books, I listen to them for at least an hour or 2 every day, sometimes a lot more. And I still, surprisingly enough, buy ordinary paper books as well. As Neil Gaiman said, it’s a very different experience and a lot of times I read a book in paper form and then “read” it again in audio form.

    This is not even the problem with what Amazon did, the problem is that they decided to modify a product because of a possibility of future criminal use of it.
    So basically, they should also work for the de-legalization of all recording studios, MP3 players, and CDs because someone might decide to use those and produce an audio books also without paying to the author (well, publisher)…

    Or drug companies should stop producing Ritalin all together cause some people might abuse it as a recreational drug, not to mention that candlestick should be outlawed right now cause someone might decide to bash someone else head with one. Oh and also cars, because just having them in the street might encourage someone to steal them.

    This is not even about copyrights, it’s just about stupidity.

  10. הבעיה היא לא עם הגבלות כאלו או אחרות שאמאזון מחליטים לשים על הקינדל שלהם. הם יכולים גם להחליט שהקינדל יקריא רק ספרים ששמם מתחיל באות Q, או רק ספרים שהם PG 13 (על מנת שאף נוסע רכבת לא יאלץ להקשיב לקינדל של היושב לצידו מקלל בקול מכני). הבעיה היא בקשר בין הנגן למדיה. אם את הספרים שנמכרים באמאזון היה אפשר לקרוא (ולשמוע) גם בנגנים אחרים, לא הייתה בעיה. זה נשמע כאילו לאמאזון אין שום אינטרס לעשות דבר כזה – אבל אפילו אפל כבר מוכרת את השירים באייטיונז בצורה חופשית לגמרי ובלי מגבלות, והמכירות של האייפודים לא ירדו בסנט.

    נראה לי בסוף שזה יתגלה כNon-Issue – בסופו של דבר רוב הוצאות הספרים יבחרו לאפשר הקראה של הספרים בקינדל. עד כמה שאוהבים לשנוא את חברות המדיה, בסוף גם הן מקבלות שכל – אחרי כל התביעות המטופשות, ה-DRM והמגבלות, היום כבר אפשר לדגום כמעט כל אלבום חדש בצורה חוקית נוחה והוגנת דרך שרותי הסטרימינג השונים. אפשר לקוות שגם הוצאות הספרים יקבלו שכל בסופו של דבר.

    ויובל – הדוגמאות שנתת (נניח, תעשיית הפילם שנפגעה מהצילום הדיגיטלי) לא ממש טובות. במקרים הללו חלה ירידה בביקוש למוצר בשל מוצר אלטרנטיבי שהצרכן העדיף. למוזיקה/סרטים/ספרים אין ירידה בביקוש או אלטרנטיבה – רק דרך לצרוך בלא תשלום. ולהגיד “הופעות חיות” זאת לא תשובה מספקת – לא כל עוד יש המוני אנשים שמשתתפים בתהליך היצירה והם לא חלק ממעגל ההופעות (מאנשי סאונד ובעלי אולפנים ועד סתם כותבי שירים שהם לא מבצעים ואמנים שבוחרים לא להופיע). אם הקהל עדיין רוצה את המוצר (מוזיקה) חייבת להיות דרך שהאנשים האלו יקבלו גמול על עבודתם.

  11. מסכים איתך בכל טיעוניך למעט הטיעון הטכנולוגי.
    ראשית, עניין זכויות היוצרים הלך רחוק מדי בכל צורה ומקום. כבר הוכח בעבר שלא נכונה הטענה כאילו פיראטיות פוגעת במכירות. להיפך, ישנם אנשים שמורידים מוסיקה רק בכדי להחליט האם הם הולכים לקנות את הדיסק בחנות או להוריד אותו מהחנות באופן חוקי (במדינות מתוקנות כמובן שמאפשרות את זה, וכידוע בישראל זה לא המצב לרוב). טיעוני חברות התקליטים, חברות הסרטים ולצערי עכשיו גם אנשי גילדת הסופרים הינן טענות מגוחכות וחסרות שחר, ולצערי חברות אחרות משתפות איתן פעולה מתוך אינטרסים צרים של טובה זמנית ולא מתוך ראייה כלל מערכתית או ארוכת טווח, וחבל שכך. אם כבר בספרים עסקינן, הרי מומלץ במיוחד לקרוא את “מרד הנפילים” בכדי להבין מה קורה כאשר סדרה ארוכה של צעדים קטנים שנעשים מתוך אינטרסים צרים יכולה לגרום לכלכלה של אומה חזקה.
    לחילופין, אפשר להסתכל על מה שאתה מכנה התמוטטותה של האימפריה. אני גר עכשיו בסינסינטי, וללא ספק “זוכה” לצפות מקרוב בהתמוטטות זו. כל כך הרבה דברים נרקבים ורקובים פה, שהשאלות הנכונות אינן “למה המשבר הכלכלי הזה קרה?” או “מתי המצב ישתפר?”. השאלות הנכונות הינו: “איך זה קרה רק עכשיו ולא לפני 20 שנה?” ו”האם יש סיכוי להציל את המצב?”. ארה”ב כבר מזמן איננה אומה יצרנית במובן של ייצור ומכירה של מוצרים מוחשיים. היא יוצרת ומוכרת “רעיונות”, “נגזרים”, ו”מחשבות”. תעשית הרכב המקומית הוכתה שוק על ירך כבר לפני 20 שנה על ידי יצרנים יפניים, שייצרו מכוניות טובות יותר, זולות יותר, חסכוניות יותר ואמינות יותר. הצרכן האמריקאי איננו טיפש וקנה מהן במקום מהתעשיה המקומית שלו. באופן דומה כמעט כל הדברים שיוצרו בארה”ב עברו למדינות אחרות: צעצועים מייצרים בסין, בגדים בדרום מזרח אסיה, תוכנה ושירותים בהודו. כל שנותר לאמריקאים הוא ה”רעיונות” ו”זכויות היוצרים” על הרעיונות. כל הכלכלה פה מבוססת על זה ועל צריכה של אנשים שמרוויחים כסף מאוויר. בשלב מסוים כל בועה תתפוצץ. בד”כ זה יקרה כשהילד יכריז ש”המלך הוא עירום” או קצת לפני כן. זה גם מה שקרה כאן.

    לדעתי, עד שהאמריקאים לא יתפכחו מאשליותיהם הכלכלה שלהם תמשיך להידרדר מדחי אל דחי. בין היתר, גם זכויות היוצרים והחוקים עליהם צריכים לעבור התאמה וחזרה לשפיות. זה טוב לתת זכויות ליוצרים ולפצות אותם על עמלם ויכולותיהם. אבל יש גבול.

  12. יובל, תודה על התשובה המושקעת. אותי מדאיג שאני עדיין לא רואה מודל כלכלי מוכיח באלטרנטיבות. הופעות חיות לא מתאימות לכולם, ולא תמיד מפרנסות כפי שדיסקים היו בעולם הישן. סופרים גם ככה בקושי חיים, ונאלצים להשלים הכנסה. אנחנו באינטרנט כמה, 12,13 שנה, והאתר הרווחי היחיד הוא וואלה! אתר תוכן, לא מסחר אלקטרוני. זה די מטריד.

  13. פחחח, זה לגמרי מזכיר את הקטע ממדריך הטרמפיסט שבו הפילוסופים תובעים לנתק את Deep Thought בטענה שאסור לו לחפש את התשובה לחיים, הייקום וכל השאר, כי זה לוקח להם את הפרנסה.

  14. ריקי. אני לא מבין למה צריך לדאוג למודל כלכלי מוכח.
    כל עוד יהיה מי שיצרוך מוזיקה – יהיה מי שיעשה מוזיקה (ולהיפך גם) (וספרים וריקודים וכנראה גם סרטים)
    החיים כבר ימצאו דרך שמוזיקאים וסופרים לא ימותו ברעב – הם תמיד מצאו. אנשים עשו מוזיקה (וכתבו ספרים) אלפי שנים לפני שהמושג קניין רוחני בא לעולם.
    קניין רוחני וזכויות יוצרים במשמעות המבולבלת והמוזרה שהם מקבלים לנוכח ההתפתחות הטכנולוגית משרתים את האינטרסים של מעט מאד אנשים ורובם אינם יוצרים. לא רואה למה אני צריך להיות מחויב לשטות הזו. זכויות יוצרים וקניין רוחני זה בעיני מושגים מתים. פשוט לא כולם הבינו את זה עדיין.

  15. mio – מה זאת אומרת זכויות יוצרים הם מושג מת? בוא נניח שיבוטלו זכויות היוצרים בכלל. קח תעשיה כמו תעשיית הקולנוע – אם תבטל את זכויות היוצרים כליל תקבל לא רק העלמת עין משיתוף קבצים, אלא מצב שבו כל בעל קולנוע יכול להקרין את הסרט מבלי להעביר אגורה למפיקים. במצב כזה לאף סרט מלבד סרטי סטודנטים בתקציב מזערי אין הצדקה כלכלית. אי אפשר לבטל כליל את זכויות היוצרים ולקוות שאנשים ימשיכו ליצור כרגיל. נכון שהשוק צריך להתאים את עצמו למצב החדש, וגם מרדף אחרי ילדות בנות 12 שמעלות שירים הוא מגוחך – אבל להתעלם כליל מהבעיתיות של המצב זה מגוחך לא פחות.

    שים לב גם שככול שפחות כסף יעבור בצורה ישירה מהצרכן של היצירה ישירות לאמן, יגיע יותר כסף מגורמים מתווכים שאין כלום ביניהם לבין אומנות – חברות סלולאריות, נותני חסות ומפרסמים. אי אפשר להתעלם מהקשר בין כמות הכסף ההולכת וקטנה שהצרכן הישראלי משקיע במוזיקה שהוא צורך לבין ה”סלקומיאדה” של תעשיית המוזיקה.

  16. יובל, אני מסכים איתך לגבי העניין העקרוני, אבל בניגוד אליך אני לא חושב שאמזון התבזתה או גרמה לפגיעה חמורה ולהחמרה נוספת במגבלות זכויות היוצרים.

    לדעתי, מדובר בשיקול קר שאמר: הקינדל זו טכנולוגיה לא בשלה שלא זוכה לפופולריות (למעט כקוריוז) ולכן למה לנו עכשיו להיכנס לעימות משפטי, תקשורתי וציבורי, על סוגיה שמבחינתנו היא תיאורטית לגמרי?

  17. נמרוד. אני לא בא לטעון ש:
    “נבטל את זכויות היוצרים ואנשים ימשיכו ליצור כרגיל”
    אני בא לטעון ש:
    נבטל את זכויות היוצרים ואנשים ימשיכו ליצור.

    מה בדיוק הבעיה עם זה שבעל קולנוע יוכל להקרין מה שהוא רוצה? סרטים עולים המון כסף בלי שום סיבה אמיתית. כל ה”תעשיה” הזו חייה על פיקציות שפשוט יפסיקו להתקיים. מישהו חכם מאד אולי ימציא חדשות. ואולי לא. אני משוכנע שימשיכו ליצור סרטים. אני די משוכנע שיצרו גם סרטים טובים.
    אם מה שהאמנים צריכים בשביל להמשיך ולחיות (וליצור) זה סלקומיאדה – סו בי איט. אני לא מבין למה זה רע. אישית אני מאמין שגם על רינגטונים אין שום סיבה להוציא כסף. הצלצול אצלי הוא הקלטה בפורמט MP3 של הילדים שלי (כן אני מהמעצבנים האלו) אבל יכול היה להיות באותה מידה עריכה של איזשהו שיר שהורדתי מאיפהשהו. מפרסמים? – קדימה. הם ינסו לפרסם ואני אנסה להתקין אדבלוקים למיניהם ונראה מה יקרה. אני אגיע לתוכן שאני רוצה ואני אנסה לעשות את זה הכי בחינם שאפשר.
    בקיצור – זה מסקרן מאד לראות איזה מודלים החיים ימציאו על מנת לתגמל יוצרים (אישית אני בעד תרומות וולנטריות אבל זה אני). אבל זה בפירוש לא צריכה להיות בעיה שלי כצרכן תוכן. זו אולי תתחיל להיות בעיה שלי כשיהיה מעט תוכן או שהתוכן יהיה ברמה נמוכה מאד. כרגע, בחינם, זמין לי יותר תוכן איכותי מאשר אני אוכל לצרוך בכל החיים שלי.

  18. אני חושב שאם הטכנולוגיה לא ניתן לשחק,הטכנולוגיה היא דבר שרץ,אין מה לעשות נגד זה ,זה כמו לעצור את השעון ,והשעון לא יכול להעצר כי העולם ממשיך ונותן תפוגה הזמן לא נעצר,כך גם הטכנולוגיה לעולם לא נוכל לעצור אותה,אפשר לומר שהטכנולגיה האמיתית החלה אי שם בתחילת שנות ה-80 עם מחשבי ה-ibm זאת הייתה ההתחלה והיום בשנת 2011 הכל בנוי על מסך לכל מכשיר כמעט יש מסך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: