יואב איתמר שלח טקסט לקטגוריית "כתב אורח" בו הוא בוחן את תחרות הכתיבה החדשה והכל כך טרנדית, עליה הכריז מפעל הפיס. הנה הטקסט לפניכם:
הצרצר בספר פינוקיו משמש כקול המצפון, אולם שום מצפון לא עצר את מפעל הפיס מליצור תחרות חתרנית שחותרת תחת התרבות והספרות עצמה. עם כל העובדה שתחרות כתיבה מלכתחילה ניצבת על בסיס רעוע מאוד, ולא לחינם קרא לכך שלונסקי "פרסטיטוציה", התחרות הזו שברה את השיא. מקימיה לקחו ז'אנר ניסיוני, חתרני, וגרמו לזילותו ולנזק תרבותי בלתי משוער. לא רק שאין יותר אמות מידה של כישרון, או מאמץ כאשר שולחים לתחרות סיפור באורך של הודעה בטוויטר, לא רק שהדבר פוסל מראש כל יכולת להפגין יכולת תיאורית, ביסוס דמויות, דיאלוגים עדיני מבע פסיכולוגי, או כל מה שהופך סיפור לסיפור.
לא רק שאינני יודע איזה שיפוט יכולים השופטים הנכבדים לעשות מלבד לומר שאהבו או לא אהבו את הטקסט, או על סמך מה יושווה סמס אחד לשני, לא רק שהכסף הגדול שעושה מפעל הפיס בתחרות יגרע מכיסם של יוצרים אמיתיים חדשניים ואוונגרדיסטיים, שתלויים במימון כאוויר לנשימה, אלא משום שסעיפי התקנון הם איוולת משפטית ממדרגה ראשונה, אשר רוב המשתתפים כלל אינם מודעים אליהם. למה כוונתי?
עיון קצר בתקנון (זהירות, קובץ PDF) מגלה כי סעיף 2.2 נותן אישור לגרפומניה בכך שהוא מאפשר משלוח אינסופי כמעט של סמסים ואינו מגביל את כמות הסמסים שכל אדם יכול לשלוח. זאת אומרת שקופת מפעל הפיס תתעשר בהרבה יותר מהפרסים העלובים שהוא מציע. עיני לא צרה במפעל הפיס, הרי גם הוא צריך להתפרנס, אלא שהמשלוח הבלתי מוגבל מזכירה את הניסוי התיאורטי המפורסם שאם מיליון קופים היו מתקתקים במכונת כתיבה אותיות בסדר אקראי היינו מקבלים את יצירות שייקספיר למרות שגם כאן זה לא יקרה כי שייקספיר מעולם לא כתב יצירות של 140 תווים, וגם כי אסור לשחזר את יצירותיו של שייקספיר כפי שנראה בהמשך.
סעיף 2.3 הופך את הזוכים לעבדים של מפעל הפיס: עליהם לעשות יחסי ציבור לפרויקט בלא תמורה.
סעיף 2.5 יוצר מגבלה המדירה עולים חדשים ויוצרים בשפות אחרות מלהשתתף בתחרות
סעיף 2.6 מנשל את היצירות מן היכולת לתת ארמזים או הקשרים ליצירות ספרותיות או שיריות אחרות או כל דבר שמעניק איזשהו עומק ליצירה. אני חשבתי לכלול בסיפור שאשלח לשם שורה המכילה מסתורין, רומנטיקה, ותיאולוגיה:(אלוהים, אני בהריון! ממי?) אבל מכיוון שקראתי את השורה הזו בספר של דידי מנוסי, זה היה פוסל את כל היצירה.
סעיף 2.10 הוא עבודת אמנות. בסעיף זה נאמר שיצירה המכילה תוכן פוגעני לא תיכלל בתחרות. יצירות אמנות לאורך כל התקופות היו פוגעניות ומתחו את כללי הנימוס המקובל. לא שאני מעודד יצירות פוגעניות אבל אני בטוח שאף אחד מהשופטים בתחרות לא היה עובר את סעיף התוכן הפוגעני ביצירותיו, ולא רק זה אלא שמי בדיוק יקבע מה פוגעני ומה לא? חנה בבלי?
סעיף 4.1 מנשל למעשה את היוצר מיצירתו ומזכויות היוצרים שלה, סעיף נפוץ בתחרויות כתיבה, ומבטיח שוב רווחים למפעל הפיס, אינני מבין מה הטעם לגזול גם כאן את כבשת הרש, או אם סעיף כזה יעמוד במבחן בג"ץ.
אינני יודע מי ניסח את סעיפי החוזה הזה, אבל שיא מצעד האיוולת הוא שלא ניתן לערער על החלטות השופטים. אז מה? מצד אחד קובעים כללים ומצד שני לא ניתן לערער עליהם?
אלה רק כמה מטעמים מתוך התקנון של התחרות. אינני אומר שלא אשתתף בה, אבל לא אתן לכך שום תשומת לב גדולה יותר ממילוי טופס לוטו. אני בדרך כלל אומר שחוזה קשה מבטיח חיים שלווים אולם אינני בטוח שזהו המקרה. אם מפעל הפיס הוא הממונה על קביעת חלק נכבד מהתקציב של תרבותנו הרי שלא עומד איש אחראי ליד ההגה.
עדכון: ואלו הם הזוכים.
אני חושב שיש כאן מידה של הפרזה, במיוחד בחלק הראשון. ישנה קטגוריה של סיפורים קצרצרים כבר הרבה מאוד שנים. לדוגמא, הסיפור הקצרצר הבא (במקור באנגלית) זכה בתחרות שנתקלתי בה לפני כעשור:
הסיפור הקצרצר הזה מכיל הרבה מאוד אלמנטים של פרשיית רצח. יודעים מה קרה, מי עשה את זה, ולמה. יודעים איפה. יודעים שזה סיפור עכשיווי. ועדיין נשארו לי חמישים תווים לבזבז. בקטגוריית הסיפור הקצרצר – הקורא אמור להשלים את הפרטים.
בקיצור, אני לא רואה בעיה עם סיפורים באורך 140 תווים באופן עקרוני. אני מסכים שראוי היה לפרסם מי יהיו השופטים בתחרות, ושאם באמת מחפשים יצירה משמעותית אזי יש להביא צוות שופטים בעל סמכות.
הנקודהשל המחבר היא אחרת לדעתי.
1.זה לא ז'אנר שנועד להיות מיינסטרים.
2.לא נקבעו אמות מידה אובייקטיביות לגבי מה הופך סיפור לטוב.
3.הסיפורים הוגבלו בשם דרישה מטורפת למקוריות שאיננה חלה על יצירות אמיתות מאותו ז'אנר והמשתתפים כלל לא מודעים לכך.חצי מהיצירות שראיתי הן מז'אנר "גלעד שליט" הזכור לטוב מהטוקבקים באינטרנט (אז מה? ככולן ייפסלו?) רבות מהן מצטטות מהתנ"ך, הברית החדשה וטקסטים אחרים (אז מה? גם הן ייפסלו?) והחוקים סותרים זה את זה. נניח שהשופט בוחר יצירה המצטטת יצירה אחרת, אז מצד אחד זה לא לפי החוקים, מצד שני, השופט אמר. אז מה קובע?
תפסיקו לעשות מכל זבוב פיל. אז מה אם הם קוראים לזה תחרות סיפור קצר? זה לא אומר שזה זה. התקנון שלהם הוא לגמרי תקנון סטנדרטי בכל תחרות פופולרית כיום, כמו למשל כוכב נולד. זה ריאליטי בשקל וככה צריך להתייחס אליו. הרעיון של לבדוק את זה בכלים שמשווים את זה לתחרות מלומדת כלשהיא הוא פשוט מיותר ולא קשור.
חורחה, אם אלו 3 הנקודות של המחבר, גם אז הבסיס שלו רעוע.
לומר "זה לא ז'אנר שאמור להיות מיינסטרים" זה אווילות. מי נתן לו בעלות על הז'אנר? מה זה "אמור להיות"?
אני לא חושב שניתן לקבוע אמות מידה לגבי מה הופך סיפור לטוב. זה משהו שמרגישים, וכל קביעת אמות מידה תוביל לנסיון פתטי ומוגזם לכלול את כל האלמנטים שנקבעו בכללים, ואז להתנצחויות.
הדרישה למקוריות אינה מטורפת. מן הסתם, רצוי שאם מישהו ישלח את אחד משני הציטוטים שנכללו כאן (אלוהים, אני בהריון + קשה לחיות עם כנר) הוא יפסל מלזכות. מעבר לכך, בטח קיימים שיקולי זכויות יוצרים, בין השאר, מכיוון שהם נותנים פרס. אני חושב שזה סעיף לצורך משפטולוגיה או העתקות ברורות. זה לא שהם מכירים את כל הסיפורים בעולם, ויוכלו לקבוע בקלות מה מועתק מאיפה.
שאר הביקורת גם היא הפרזה בסגנון "אמא'לה, עכביש" שהוזכרה כאן קודם 🙂
שמעון, הבעיה שלי שמנסים לתת לזה יוקרה, ושמוסד מכובד ועתיר זכויות משווה את הטיקבוק הזה ליצירת אמנות ולגמרי מוריד את הרף הנדרש כדי ליצור משהו "אמנותי". לקבל את המצב כמות שהוא
זה פשוט עצוב.
סירו, אני יודע שאתה מאוד אוהב לומר ההפך ממה שמי שכותב כאן חושב במגילות ארוכות כאורך הגלות, אבל מדהימה אותי בכל פעם העובדה כמה שהמחשבה שלך אוטומטית ומקובעת. אני אנסה לענות לך במילים שתבין, לא שהדבר לא מבטיח שתנסה לשוב ולהתנצח איתי.
אם אי אפשר לשפוט מה טוב על פי אמות מידה אובייקטיביות אין טעם בתחרות. ברור שסיפור בשש מילים או ב-140 תווים הוא קוריוז ולא יכול להיחשב ברצינות לסיפור אלא נועד לצורך מחשבה מחודשת על יצירות אחרות, עמוקות יותר וארוכות יותר. להפוך את האלטרנטיבה למרכז משל היה נניח הייקו, אומר שמוכרחים לקבוע לו כללים מסוימים, אחרת גם כותרת בעיתון יכולה להיחשב ליצירת אמנות, ואז אנחנו נידונים לשאול שוב את השאלה – מהי אמנות? ואם אין הבדל בין יצירה אומנותית לטוקבק על גלעד שליט, היכן אנו נמצאים?
לא כתבתי שהתכוונתי לשלוח את הסיפור עצמו התכוונתי לומר שאני לא יכול לא לסמפל או לכתוב מחווה שתאיר באור אירוני את היצירה שלי. לפי מה שאתה אומר כל יצירה שהיא מסמפלת או מה שנקרא יצירה נגזרת פוגעת בזכויות היוצרים. אבל כמובן הרבה יותר קל לשלוף מהמותן מאשר להקדיש גרם של מחשבה. נכון?
יואב איתמר – סימפול אכן פוגע בזכויות יוצרים. תנסה לסמפל קטע, לשחרר לרדיו, ונראה אם תצליח לחסות בצילו של חריג השימוש ההוגן. אלא שהחלת דיני זכויות היוצרים בפועל, ובכללם השימוש ההוגן, משתנה מסוג יצירה אחת לאחרת (כלומר, לא דין יצירה מוסיקלית כספרותית). אבל כאמור, הרבה יותר קל לשלוף מהמותן.
מה הטעם בתחרות? מה הטעם באוסקר? מה הטעם באמי? בטוני? בפרס ישראל לספרות? מה הטעם בכל פרס? הרי אין שיטת ניקוד. אין קנה מידה "אובייקטיבי". ואפילו אי אפשר לערער! ובאמת, מה הטעם בפרסים? הבעיה עם הפרסים האלו היא לא עצם חלוקתם, אלא שיש אנשים שלוקחים אותם יותר מדי ברצינות ומפחדים מהם. באופן לא מפתיע, אלו אותם אנשים שבטוחים שיש כזה דבר "יצירת אמנות" באופן אובייקטיבי. זה מן מעגל קסמים שכזה, מעגל שוטים. אכן, מהי אמנות? למה שטוקבק על גלעד שליט לא יהיה אמנות? "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות" זה סיפור מופלא בהרבה פחות מ-140 תווים.
ובאותו רוח שטות, בבלוג שלי מתקיימת תחרות מגניבה לא פחות, בה עליכם לבחור ב140 תווים את הזוכה שלכם ב"הישרדות איי הפנינה". ערך אמנותי אין לזה, למרות שיתכן שאולי יום אחד הSMS שלכם יזכה בפוליצר.
יואב, אני דווקא חושב שהיוקרה של הטיקבוק עלולה להפגע מחוסר היוקרה של מפעל הפיס אבל נעזוב את זה.
חוץ מזה עצם זה שאנחנו מדברים על זכויות יוצרים על משהו באורך 140 תווים מראה את מצבנו העגום בנושא זכויות היוצרים.
לגבי מליון הקופים, אני חושב שרשת האינטרנט הוכיחה שזה לא עובד.
והעיקר, ברור שלמפעל יש איזה שהיא חובת "תמיכה בתרבות" וכך הם יכולים לעקם את כוונת המחוקק (כמו הריאליטי בטלביזיה) ולהגיד שהם תמכו בתחרות יצירה. יש שיגידו ש140 התווים יכולים להקל על מתן הפרס לאחד המקורבים אבל אני לא רוצה להגזים.
"זאת אומרת שקופת מפעל הפיס תתעשר בהרבה יותר מהפרסים העלובים שהוא מציע" אני בשוק! אני בהלם! מפעל הפיס מרוויח יותר מהפרסים שהוא מציע?! לא יכול להיות!
סיכום היום – המאמר הזה יותר אופוזיציוני מאשר הבמה הזו ומעניין מדוע רק גברים ימנים וקפיטליסטים עם בעיות בהבנת הנקרא הגיבו לו. מה לעשות שסבחול יש אמת מידה של ביקורת ושיפוט שבארץ אין. מה לעשות שבארץ הכל חאפ-לפ. המגיבים, הטוקבקים, תוכניות הריאליטי וגם התחרויות.
אני מניח שמרבית הקוראים לא יטרחו לפתוח את קובץ הפד"ף, ובמידה מסויימת, חבל. לא שבאמת משנה אם אנשים יקראו את התקנון, הסטנדרטי למדי (בין אם ישתתפו בתחרות ובין אם לאו), אבל הפוסט הזה עושה עוול אמיתי לתחרות. מילא הדעות הקדומות, אלו תמיד לגיטימיות, אבל ההוצאה מהקשר? התשובה למרבית הנקודות שמעלה הכותב היא "נו, באמת.".
למשל:
"מקימיה לקחו ז'אנר ניסיוני, חתרני, וגרמו לזילותו ולנזק תרבותי בלתי משוער. לא רק שאין יותר אמות מידה של כישרון, או מאמץ כאשר שולחים לתחרות סיפור באורך של הודעה בטוויטר, לא רק שהדבר פוסל מראש כל יכולת להפגין יכולת תיאורית, ביסוס דמויות, דיאלוגים עדיני מבע פסיכולוגי, או כל מה שהופך סיפור לסיפור."
אני לא יודע מה נסיוני או חתרני בז'אנר הסיפורים הקצרצרים. הוא בשימוש כבר עשרות שנים, לפחות. ולא ברור איזה נזק נגרם. מה, להמון אסור להתנסות ב"אומנות"? רק למכובדים מותר? ואם לא למכובדים, אלא לכשרוניים, איך ימצאו אלו ללא תחרויות?
ביסוס דמויות כמעט ברור שלא ימצא, אלא אם כן מישהו כשרוני במיוחד. דיאלוגים? בהחלט היו כאלה בדוגמאות שהמתחרים כבר העלו. מבע פסיכולוגי? בהחלט ניתן ליצור, רק הרבה יותר מאתגר. אני אישית חובב יותר את הז'אנר הקצרצר עוד יותר (שש מילים בדיוק), ודוגמאות של סופרים ידועים שניתן למצוא ברשת מראות שניתן להשיג תוצאות מרהיבות בכלים מוגבלים כל כך.
"לא רק שאינני יודע איזה שיפוט יכולים השופטים הנכבדים לעשות מלבד לומר שאהבו או לא אהבו את הטקסט, או על סמך מה יושווה סמס אחד לשני,"
נו באמת. ובתחרויות אחרות אתה כן יודע איזה שיפוט עושים הכותבים?
"סעיף 2.2 נותן אישור לגרפומניה בכך שהוא מאפשר משלוח אינסופי כמעט של סמסים ואינו מגביל את כמות הסמסים שכל אדם יכול לשלוח."
ציטוט מהתקנון:
"2.2 התחרות פתוחה לכל גולש המעוניין להשתתף ואשר יקבל על עצמו את
תנאי תקנון התחרות . הגולש ישלח סיפור קצר ו/ או מספר סיפורים
אותה ניתן לשלוח מכל sms קצרים …"
בקיצור, נו, אז מה. לא מגבילים את השתתפות המשתמשים. אוי, הם מרושעים.
"סעיף 2.3 הופך את הזוכים לעבדים של מפעל הפיס: עליהם לעשות יחסי ציבור לפרויקט בלא תמורה."
אכן, סעיף מוזר, שלא ברורה לי כוונתו.
"סעיף 2.5 יוצר מגבלה המדירה עולים חדשים ויוצרים בשפות אחרות מלהשתתף בתחרות"
ציטוט מהתקנון:
"2.5 המשתתפים יהיו רשאים לשלוח סיפורים אך ורק בשפה העברית ."
נו, באמת. האם מחבר הטקסט יכול להציע בשליפה ולו תחרות אחת שלא מגבילה את שפת ההשתתפות? אני מכיר כמה תחרויות בינלאומיות כאלו, לספרי ילדים, למשל, או לטקסטים אקדמאים. אבל גם אלו (שניתן כנראה לספור על אצבעות יד אחת) הן למוצרים מוגמרים. לא תחרויות בהזמנה. לא רוע יש כאן. בסך הכל התנהלות סבירה.
"סעיף 2.6 מנשל את היצירות מן היכולת לתת ארמזים או הקשרים ליצירות ספרותיות או שיריות אחרות או כל דבר שמעניק איזשהו עומק ליצירה."
ציטוט מהתקנון:
"2.6 משתתף שישלח סיפור שהועתק מיצירה אחרת או קרוב אליה בנוסחו
ייפסל"
נו, באמת. הם בסך הכל אוסרים על פלגיאטים. נשמעת לי דרישה סבירה לחלוטין. אף אחד לא מדבר על ארמזים או השראה, או אפילו ציטוט מילות שיר (דבר שכנראה אעשה בו שימוש בסיפורון שנרקם בדעתי).
"סעיף 2.10 הוא עבודת אמנות. בסעיף זה נאמר שיצירה המכילה תוכן פוגעני לא תיכלל בתחרות. יצירות אמנות לאורך כל התקופות היו פוגעניות ומתחו את כללי הנימוס המקובל. לא שאני מעודד יצירות פוגעניות אבל אני בטוח שאף אחד מהשופטים בתחרות לא היה עובר את סעיף התוכן הפוגעני ביצירותיו, ולא רק זה אלא שמי בדיוק יקבע מה פוגעני ומה לא? חנה בבלי?"
מי יקבע? אנשי התחרות. אני לא מבין, אתה רוצה שמות, דרגות, ומספרים אישיים? אז זאת תחרות ש*לא* מאתגרת את כללי הנימוס המקובל. לא רק שמרבית יצירות האומנות אי פעם לא טרחו לאתגר את חנה בבלי, הרי שכנראה שמרבית אלו שכן ניסו היו מחורבנות.
אבל כל הדיון ההגותי על אומנות וערכה הוא קצת לא במקום. סיפורונים כאלו הם בעיקר בדיחה. הכשרון העקרי הנדרש הוא שנינות. בסופו של דבר אני מקווה שמה שיצא מהתחרות הם סיפורונים שיעלו חיוך על השפתיים, ומן הסתם ישכחו כמה דקות אחר כך. וגם בעבור זה, התחרות הזאת מגניבה בעיני. אף אחד שפוי בדעתו לא יחשוב שהסיפורים הללו יחליפו רומנים או נובלות או וואטאבר. בדיחות. זה הכל.
אה, והפרסים באמת מרשימים.
ועוד, נסו להסביר למלחינים הגדולים אנשי השם שהז'אנר המוסיקלי השולט כמה מאות שנים אחריהם יהיו יצירות של דקות ספורות.
זילות! זלזול! חוסר אפשרות למבע אומנותי!
יואב איתמר,
מי שכותב פסקה שכזו, "הבעיה שלי שמנסים לתת לזה יוקרה, ושמוסד מכובד ועתיר זכויות משווה את הטיקבוק הזה ליצירת אמנות ולגמרי מוריד את הרף הנדרש כדי ליצור משהו "אמנותי". לקבל את המצב כמות שהוא זה פשוט עצוב.", מי שכותב כזו פסקה, פשוט אין לו מושג באמנות (וזה אתה).
הרי המינגווי העיד שהסיפור הטוב ביותר שלו הוא "הטיקבוק הזה", ששש המילים שכתב הן הדבר אשר 'מוריד את הרף הנדרש כדי ליצור משהו "אמנותי'". אז מה? המינגווי או טוקבקיסט? האמנות שלו לא ראויה? מהמינגווי ועד מארק טווין, מאי אי קאמינגז ועד סטיבן ליקוק, ואף אחד לא מזיז לך?
במחי נפיחת-מקלדת ביטלת עכשיו ז'אנרים שלמים של פחות מ-140 תווים. למשל, ז'אנר שירה יפנית המכונה הייקו, שהצליח להשפיע הן על שירת המזרח והן על שירת המערב. אילו היה לך שמץ של הבנה במילה הכתובה, היית מבין שיצירת אמנות לא יכולה להישפט על היותה קצרה מדי (אם כבר, עיין במושג שנקרא התער של אוקאם, צא ולמד קצת על קיצור).
בקיצור, של נעליך מעל רגליך בפני התחרות הזו, שגם בעיניי אינה ראויה מדי, אבל השיקולים שלך רק תורמים לה, מפני שהתנגדות מתוך בורות היא עידוד.
ערן, חשבתי על נושא ההיקו, אבל להייקו גם יש חוקים ויש שיפוט. אני יודע שאתם מנסים להוכיח באותות ובמופתים שאני טועה. הייתי יכול למעוך את התשובות שלכם בקלילות – אני לא חושב שארנסט המינגווי אי פעם חשב שיקשרו את הסיפור שלו למשהו כה נלוז ועלוב, ומי שבור כאן זה אתה. הקריאות של הטוקבקיסטים בחוזה הזה רק מראות למשל שמעולם לא התמודדתם עם חוזה משפטי ולא הבנתם כמה רשעות יש כאן – ואני עדיין מחזיק בדעתי שרובכם או יותר טיפשים מרשעים או יותר רשעים מטיפשים ובאמת צר לי עליכם.
"סיכום היום", אם לשאוב ממך ביטוי:
ראשית, אתה מוציא מהקשרם סעיפים בחוזה, באופן שלא רחוק משקר. בהמשך אתה גם טורח להגיב כאן בכינויים שונים. ואם זה לא מספיק, הרי שמי שלא מסכים איתך הוא:
– בעל "מחשבה אוטומטית ומקובעת".
– מעדיף "לשלוף מהמותן מאשר להקדיש גרם של מחשבה".
– אחד משורה של "גברים ימנים וקפיטליסטים עם בעיות בהבנת הנקרא".
– נטול "אמת מידה של ביקורת ושיפוט".
– ישראלי אזיאתי לבטיני (הו!), ולכן "חאפ-לפ".
– שבור.
– מעולם לא התמודד עם חוזה משפטי.
– וגולת הכותרת: "יותר טיפשים מרשעים או יותר רשעים מטיפשים". שזאת אכן יצירת מופת. לא שאני חולק על הטיעון. הסבירות שמישהו יהיה טיפש ומרושע באותה מידה היא אפסית, ולפיכך המשפט נכון בסבירות גבוהה מאוד.
רגע, רגע, זה לא נגמר. "הייתי יכול למעוך את התשובות שלכם בקלילות". על זה יאמר, יאללה יאללה. ותלמד להתדיין כמו בן-אדם.
הייתי עונה לך, אבל אז הייתי יורד לרמתך.
אם רמתי, כפי שהיא מתבטאת כאן, היא "דיון מנומק והגיוני", היכן היא רמתך הנעלה?
דווקא שופטים מעניינים יש לתחרות הזאתי.
האמת היא שאת הניסוי עם הקופים עשו באמת – אמנם לא מליון, אך כמה פרימטים בהחלט מייצגים. ההתנהגות שנצפתה בקרב כולם היא התכנסות לחזרה מסיבית על אות אחת ולאו דווקא מגוון הקשות. כך שסר ויל יכול לישון בשקט. ההגמוניה לא בסכנה. לא ע"י איזה מקק, בכל מקרה.
(מפהקת) כל כך הרבה כאב ראש. אני בסה"כ צריכה כמה גרושים לגמור את החודש. שווה לי לכתוב 140 תווים עבור זה. לעזאזל ההשלכות.
חבל שאף אחד לא חשב על הפאשלה הכי גדולה של התחרות:
** לא אכנס לכל בחשבונות – רק בקצרה. כל אחד יכול לעשות אותם לבד **
לתחרות יישלחו כ 7000 סיפורים (אפשר לעשות בדיקה: אתמול ה 17.5 נשלחו למעלה מ 770 סיפורים. נכפיל בעשרת ימי המבצע ונגיע ל 7700. להערכתי, בימים האחרונים הקצב אף יגבר. אבל נניח ש"רק" 7000 סיפורים יישלחו)
לצוות השיפוט יינתנו 4 ימים כדי לעבור על הסיפורים (אם נביא בחשבון שהם יעבדו גם בשישי-שבת, מה ששופך אור על סיכויי הכותבים הדתיים ..).
נניח של שופט יקדיש 10 שעות רצופות לקריאת הסיפורים.
בחשבון פשוט נגלה שכל סיפור יזכה לתשומת לב של 20 שניות, בהם הוא ייקרא, יעוקל ויקוטלג. ואם ימצא זכאי לכך, הוא יושווה ליצירות המובילות.
* אם השופטים לא יעבדו בשישי-שבת, הזמן הזה מתקצר ל 10 שניות לסיפור בלבד …
* הזמן יתקצר עוד יותר, אם נביא בחשבון, שהשופטים יעבדו "רק" 8 שעות רצופות.
* מאחר והשופטים צריכים לגבש הסכמה בינהם על הסיפורים המנצחים, יש להוריד עוד שעה שעתיים מזמן הבדיקה של השופטים.
להערכתי, מפעל הפיס בנה מעין תוכנת טטריס, ששופכת צרצרים למסך המחשב, וכל שופט שלא יעמוד במשימת "חיסול" צרצר בחמש שניות – המסך שלו יתמלא, והוא יפסיד את המשחק …
אני מבסוטה מהתחרות הזאת. אתמול קראתי הרבה קצרמרים ויש שם פשוט טקסטים טובים בין כל ההתחכמויות/התאבדויות/ליריקה בגרוש וכו'. או כמו שהגדיר זאת קצרמר אחד:
(יובל, הוספתי תמונה, אם אתה יכול לאשר אותה…)
זאת לא תגובה.
אני דיסגראפית ושלחתי צרצר עם שגיאה,
גיליתי רק היום את שלושת הסיפורים הזוכים וגם את העובדה שהסיפור שזכה במקום השלישי מכיל 142 תווים וזה שבמקום הראשון – "רק" 144 תווים, אכן – טרחתי וספרתי.
אז מה עם הדרישה ל-140 תווים מקסימום?
או שהשופטים התייחסו לטכסטים בלבד?
מאכזב למדי, וטעון בירור – לדעתי.