אז היא קצת שומעת קולות

“כל הדיווחים על שרי אריסון והתקשורים שלה עושים לי חשק לקחת את המינוס שלי לבנק אחר” (היו”ר. בטוויטר. שם, שם).

שוקי טאוסיג עושה היום ב”עין השביעית” עבודה קשה ומרתקת כאשר הוא סוקר את הדרך שבה העיתונים השונים מסקרים את הסוגיה ההזויה שנקראת “שרי אריסון”. מכיוון שלא קראתי את העיתונים (אני לא מנוי כיום על אף עיתון) אני מבין משוקי שבאופן כללי העיתונים מתחלקים לשניים: אלו שמדגישים שאריסון התחלקה על השכל ואלו שממש לא מתרגשים.

לטענת תומר פרסיקו, גם חלק גדול מהציבור, לא ממש מתרגש:

נכון לרגע זה נראה שדבריה של אריסון לא הפילו את השמיים. אף בעל סמכות לא קרא לבחון את יחסיה עם דירקטוריון הבנק שלה, ציבור בעלי החשבונות לא נכנס להיסטריה, ומניית הבנק בכלל עלתה אתמול ב- 1.59%. על אף התדהמה המופגנת והציניות שבה התקבלו דבריה בתקשורת, אנשים “רגילים” שאני דיברתי איתם גילו אהדה לדבריה, גם אם לא האמינו שהיא אכן חוזה עתידות.

קשה להאמין שיש מישהו שמתפלא שהציבור הישראלי מקבל בשוויון נפש גמור את מה שנראה כמו הזיות שמחייבות טיפול רפואי. הסיבה לכך, לדעתי, אינה קשורה לכך שיש מי שבאמת מזדהה עם דבריה של אריסון או חושב שיש בהם ממש. הסיבה היא שהשיח הניו-אייג’י, האמונות הטפלות הנלעגות והמטופשות, כבר מזמן הפכו לחלק מהמיינסטרים הישראלי.

שחקני כדורגל משתטחים על קברי צדיקים רגע לפני משחק מכריע. בתוכניות הטלוויזיה משודרות כמעט מדי יום תוכניות העוסקות בגילוי עתיד, קריאה בקפה, בכוכבים, ובקלמנטינות. כאשר הרב יעקב ישראל איפרגן (“הרנטגן”) עורך את ההילולה השנתית שלו בנתיבות, מגיעים לחגיגה שורה של אישי ציבור:

שר התחבורה שאול מופז, שר הדתות, איציק כהן, מפקד המחוז הדרומי של המשטרה, אורי בר לב, והמפכ”ל הקודם, משה קראדי, ח”כ יואל חסון… דובר צה”ל, תא”ל אבי בניהו, השר לשעבר רוני מילוא, האמרגן חיים סלוצקי, מנכ”ל ‘רשת’, יוחנן צנגן, כתבת הכלכלה של ערוץ 2, קרן מרציאנו, מנכ”ל איי.די.בי, נוחי דנקנר ועוד.

שלא לדבר על אינסוף טקסטים שמתפרסמים בתקשורת הישראלית שמהללים ומשבחים כל מיני שרלטנים בגרוש וחצי גרוש, רמאים וגנבים שלוקחים כסף מאנשים אומללים שמוכנים לעשות הכל כדי שמישהו יגיד להם את מה שהם רוצים לשמוע.

השיח הישראלי מלא בטינופת ובסחי הניו-אייג’י ולכן כאשר מגיעה אריסון ואומרת שהיא שומעת קולות, אנשים מושכים כתפיים. נו, אז היא שומעת קולות. אז היא במקרה שולטת על הבנק שבו נמצאים כל חסכונותיי עלי אדמות. ביג דיל.

ולשאר החדשות: סגן שר הבריאות יעקב ליצמן מתנגד להקמת אגף ממוגן בבית החולים ברזילאי שבאשקלון מכיוון שבאתר הבניה התגלו קברים.

22 מחשבות על “אז היא קצת שומעת קולות

  1. צודק. גם בתור סקפטי מוחלט, לאור הסחי (אחלה מילה, אגב) הניו אייג’י וה”רוחני” הכל כך נפוץ במחוזותינו, התגובה שלי היתה בדיוק זו – משיכת כתפיים. “נו מילא, עוד אחת שמתקשרת”. התחושה היא שכל אדם שני היום נמנה על הגרפולוגים, האסטרולוגים והיועצים הרוחניים שמתקשרים עם חיזרים.

  2. באמת, אדוני היו”ר. אתה מפיץ סביבך אנרגיות שליליות שמפחיתות את כושר הריכוז הטרנסצנדנטלי של האנשים בעלי האנרגיות החיוביות. אולי טיפול בפרחי בארך יעזור במשהו, שלא לדבר על תמציות קישואים בשמן ארומטי בריח יסמין. אתה צריך להתחיל את השינוי מתוכך, כפי שאמרה האדמורית שליט”א זעי”א.

  3. אני חייב לומר שלמרות שאני מתקשר לפחות שלוש פעמים ביום, אין קולות שקוראים לי לבצע או לא לבצע עסקאות.
    עוד לא נתקלתי בטיעון שבגלל שמישהו מתפלל לישות בלתי מוחשית, הרי שהוא עלול לבצע החלטות לא רציונליות שישפיעו על גורלם של אלפי (מאות אלפי?) אנשים. מה שאין כן במקרה של מישהו שאומר שהחליט לבטל מכירה של חברת ענק בגלל קולות.

  4. יובל, לא חושב שזה קשור לניו אייג’יות כמו לעובדה ש’בנק’ נתפס כישות שעומדת בפני עצמה.
    ישות שלא קשורה לאריסון, דנקנר ושאר החברים אלא כזו שמתקיימת ותתקיים לבדה גם בלי הליצנים האלו.

    גוף לגביית עמלות שתמיה היה ותמיד יהיה.

  5. ומה בדיוק אתה מצפה מהציבור לעשות? בבנק הפועלים הבעלים שומעת קולות, בבנק לאומי גונבים (לכאורה) כסף מניצולי שואה, ובשאר הבנקים סתם עושקים אותנו.
    גם קברניטי שאר הבנקים, אלה ששמעו קולות של קופה רושמת בשנים האחרונות, קבלת ההחלטות לא הייתה רציונלית לגמרי, והתבססה על רדיפת בצע שגרמה לנפילות מטורפות ולהחלטות בלתי שפויות בעליל. זה גרם למישהו לברוח מהבנקים?
    ואם כבר רשימה מפוארת של עובדי אלילים, חסרה לי שם ג’ודי “אני מעדיפה ללכת לאסטרולוג ולא לפסיכולוג” ניר-מוזס-שלום, שמחזיקה 12% מכלי התקשורת החזק בארץ.

  6. אני חייב לומר שלמרות שאני מתקשר לפחות שלוש פעמים ביום, אין קולות שקוראים לי לבצע או לא לבצע עסקאות.

    ישי, תתקשר אלי ויהיו לך…

    עוד לא נתקלתי בטיעון שבגלל שמישהו מתפלל לישות בלתי מוחשית, הרי שהוא עלול לבצע החלטות לא רציונליות שישפיעו על גורלם של אלפי (מאות אלפי?) אנשים

    זה לא מה שרוב המנהיגים הדתיים בשלוש הדתות המונותאיסטיות עושים כל הזמן?

  7. יכול להיות שהציבור קולט שלמרות המיליארדים שרי אריסון היא למעשה אישה די אומללה, שחייה האישיים מלאי טרגדיות והיא אינה מוצאת לעצמה מנוח. ואולי אנשים רבים מזדהים דווקא עם האומללות הזו, וחושבים לעצמם משהו בסגנון של “הנה עובדה – כסף לא קונה לך אושר”, ממש כפי ששרי אריסון עצמה מנסה לומר. ואם כסף לא קונה לך אושר אז למעשה אין הבדל בין שרי אריסון לכל אדם מן השורה, והרי לך קתרזיס.

    לדעתי, מטרתה של שרי אריסון בראיון הזה הוחמצה לחלוטין. היא אינה מנסה לחלוק עם העולם תובנות אלוהיות. האשה הזאת חיה בקונפליקט בלתי פתיר של החיים שלה כבעלת כוח, כסף והשפעה, ולעומתם הכמיהה שלה לחיות כאחד האדם, ללא האחריות, להיות אחת מהחבר’ה. את זה היא מנסה בכל דרך אפשרית להגיד לעולם.

    העולם לא מעוניין לשמוע. ובצדק.

    גברת אריסון, תתבגרי כבר.

  8. אני פשוט חושב שקפצתם למסקנות. תקשור זה לא דבר שמתקבל פה בכזאת קלות. ביחוד בעם שיש לו חלקים דתיים ומסורתיים לא קטנים. אני חושב שהסיבה היא הרבה יותר פשוטה: לציבור נמאס משרי אריסון. זה כבר כמו לשמוע על בריטני ספירס. ולכן גם אם היא הייתה אומרת שהיא הולכת להתחתן עם טיבטי בן 12, אף אחד לא היה כבר מתרגש. היא פשוט לא מעניינת אף אחד יותר.

  9. אני עם מומי והחתול. זו לא הפעם הראשונה ששרי אריסון מתפרסמת עם כל מיני דעות ומחשבות רוחניות שלה. פעם זה היוזמה שלה עם החוברות (לא זוכר איך קראו לה), פעם זו סתם אמירה רוחנית. יאללה, הבנו, נמאס. מה גם שהחודש האחרון באמת היה גדוש שרי. הגירושין, בנק ישראל, ואז הספר החדש.
    בסך הכל, בחורה די מסכנה שיושבת על בוחטות של כסף. וזה כבר לא מעניין אף אחד.

  10. אחרי שהתגובה התפרסמה ראיתי שגם השתרבבה שם י’ מיותרת.
    צ”ל עלי אדמות.

  11. הסגן שר הזה הוא בדיחה שחורה…

    העיקר שהוא דואג לבצע “ביקורות פתע” בחדרי מיון, דבר שמזכיר מאד את בחני הפתע בבית הספר שבעצם מעידים על הישגי המורה ופחות על התלמידים.

  12. אתמול בידיעות אחרונות פרסם גדעון עשת טור די אמיץ, ובו הוא אומר שאין בעצם הבדל בין הקולות ששומעת שרי אריסון ובין היעוץ שנותן “הרנטגן” לנוחי דנקנר, או התובנות העסקיות שלב לבייב מוצא בגמרא. נדמה לי שיש בזה משהו.

  13. ולאן נוליך את החרפה? זה מייאש אותי שאין מה לעשות נגד זהת רק לגלגל עיניים ולהאנח בקול.

  14. רק תגידי תודה שלגלגל עיניים ולהאנח בקול זה עדיין לא נגד החוק. אני חוזה, בעזרת כוחות העל שלי, שיום יבוא ולהיות אתאיסט יהיה משהו שאנשים יפחדו להודות בו. בארה”ב הם כבר לא רחוקים משם.

  15. יובל,

    אני שמח לכל ציטוט מדברי עם איות השם נכונה, אבל המסקנה שאתה מסיק אחרי הציטוט שלי היא בדיוק המסקנה שאני עצמי הסקתי, וכתבתי, באותו מאמר שאתה מצטט ממש אחרי הציטוט שלי. הנה דברי מאותו הלינק:

    תגובות אלה מעידות יותר מכל עד כמה בישראל 2009 ההיגיון הניו-אייג’י, גם אם אינו מובן מאליו, בהחלט מובן, עד כמה התקשור עם ישויות רוחניות וההכרזה על מהפכות תודעתיות הפכו לדבר שמדי פעם “אנשים עושים”. ראיונותיה של אריסון בימים האחרונים ודאי הציבו רף חדש בכל הנוגע לכניסתו של הניו-אייג’ למיינסטרים, אבל ניתן בהחלט לקבוע כי יש לה תרומה ארוכת שנים לפרוייקט הזה, שלדעתה מקרב את הגאולה עליה היא מדברת. אין ספק שמגיע לה על כך, בהתאם להשקפה, קרדיט או גינוי. לי אישית דווקא חשוב לשמור את שתי הרגליים על האדמה העובדתית ואין לי הרבה סבלנות למתקשרים למיניהם, אבל היי, זה כנראה פשוט משהו שאנשים עושים.

    האמת היא שאני ממש משוכנע, באמת, שאתה אדם הגון, ולכן אני מנחש שכחת את דברי בהמשך וייחסת את התובנה בדבר התקבלותו של הניו-אייג’ למיינסטרים לעצמך. אבל מן הראוי וכו’.

    רק אנרגיות טובות,
    תומר

  16. היי תומר,

    לא שכחתי דבר. אכן הגענו למסקנה דומה רק שלדעתי היית עדין מדי (תכונה שחסרה לי לא פעם, אך במקרה הזה חשבתי שהיא דווקא עומדת לך לרועץ). אני ניסיתי להראות כיצד היא באה לידי ביטוי בדיווחים של התקשורת על התופעה ובמקומות נוספים. קישרתי לכל הטקסט שלך כבר בפתח הטקסט שלי כדי שגם הקוראים של הטקסט שלי יוכלו להנות מכל הטקסט שלך ולא רק מהקטע שציטטתי.

    אנרגיות מצוינות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: