ואז השקרן אמר: “לא לקחתי שקל לכיסי”

בימים האחרונים תוכניות הרדיו והעיתונים התמלאו בסיפורי דמעות על הרב שלמה בניזרי. כל מיני טקסטים בלירה מתבכיינים על הרב הנפלא שעומד להישלח לכלא לארבע שנים. הם מספרים את סיפורו קורע הלב של אב לשמונה ילדים ומסבירים מדוע יש לרחם על החוזר בתשובה, שונא ההומואים, משמיץ הדמוקרטיה, אחד מגסי הרוח הכי גדולים שיצרה הפוליטיקה הישראלית, מקבל שוחד בזוי, שבית המשפט העליון כמעט ושילש את עונשו תוך שהוא מציין כי הוא לא ממצה את הדין עם האיש.

כאשר יצא מבית המשפט אמר בניזרי:

במשך 8-9 שנים עברתי עינוי דין קשה מאוד. נרדפתי, הוכפשתי על קבלת שוחד-שוחד-שוחד, בסופו של דבר, בית המשפט קבע חד-משמעית שלא לקחתי שקל לכיסי, למרות שהפרקליטות ניסתה להגדיר את זה כלקיחת השוחד הגדולה. שוחד בלי לקבל שוחד. לכן אני לא מבין את חומרתו של הפסק דין הזה.

שקרן עלוב.

מעבר לאינסוף טובות הנאה שקיבל עבור הישיבה של פטרונו, קובע בית המשפט העליון (קחו נשימה ארוכה, מדובר במקבל שוחד סדרתי):

אשר לתקופה הראשונה, נטען כי בניזרי קיבל מסלע את טובות ההנאה הבאות: במרץ 1998 רכש סלע עבורו שולחן וכסאות אוכל בעלות של 6,500 ש”ח; בסמוך לכך נשא סלע בשכר טרחה בסך 28 אלף ש”ח, אותו נדרש בניזרי לשלם לעורכת-דין אשר ייצגה אותו בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדו; בחודש אוגוסט 1998 מימן סלע התקנת מערכת מיזוג אויר בביתו של בניזרי, בעלות של 23,400 ש”ח; בשלהי שנת 1998 הועבר לאשתו של בניזרי סכום של 40 אלף ש”ח; במהלך אותה שנה מימן סלע, במספר הזדמנויות, שרותי ניקיון בביתו של בניזרי; בסוף שנת 1998 או בתחילת שנת 1999 קיבל בניזרי מבני הזוג סלע שעון בשווי של 4,500 ש”ח, הליכון חשמלי ומצלמת וידאו בשווי של 6,000-5,000 ש”ח. פרק מיוחד באישום זה יוחד לרכישת דירה נוספת לשימושו של בניזרי. נטען, כי בחודש דצמבר 1998 רכש סלע את הדירה הצמודה לדירתו של בניזרי, ולאחר מספר חודשים השכיר לו אותה תוך הסכמה שהאחרון יחבר את הדירות על ידי הריסת הקיר המפריד ביניהן. כן נטען, כי סלע מימן את שיפוץ הדירה בעלות כוללת של 19,500 ש”ח. בחודש יוני 2000 הוסכם כי בניזרי ירכוש את הדירה הנוספת בסכום של 240 אלף ש”ח, ולצורך מימון התמורה הוא נטל הלוואה של 220 אלף ש”ח מבנק “טפחות”. נטען, כי בין השנים 2000 עד 2001 העביר סלע לבניזרי, מידי חודש, סכומים שונים כדי לסייע לו בהוצאותיו האישיות ולפירעון ההלוואה.

עד המדינה בפרשה, משה סלע, סיפר בחקירתו על פרשת שיפוץ הדירה:

“אני שילמתי לכולם [בעלי המקצוע]… אני שילמתי הכל. כשהתפוצצה הפרשה של איילה חסון [הכתבות בטלווויזיה] תיאמנו עמדות שבעצם כל אחד שילם את התשלומים שלו… שלמה לא שילם לאף אחד שום דבר, אפילו לא שקל”

בניזרי טען שסלע אינו אמין ועל כך כתב בית המשפט:

גם לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור והאזנתי לטיעון על פה, לא מצאתי כי בית המשפט המחוזי שגה בדרך בה החליט להתמודד עם עדותו של סלע. אכן, עדות של עד מדינה המופרכת על פניה, גם סיוע לא יוכל להושיע אותה מדחייה אולם, סבורני כי זה אינו המצב במקרה הנוכחי, הואיל וכפי שמצא השופט המלומד של בית משפט קמא, חלקים רבים מתוך עדותו של סלע אומתו בראיות נוספות, ועל כן זהו מסוג המקרים שאין נוהגים בעדות כזו בדרך של פסילה גורפת, אלא בודקים אותה בדיקה פרטנית.

הרב שלמה בניזרי הוא עבריין מהסוג המטונף ביותר והעובדה שבעיתונים מופיעים כל כך הרבה טקסטים המלמדים עליו דבר סניגוריה מבלי שהכותבים אפילו מרפרפים  בדברים שהיה לבית המשפט לפסוק לגביו, מלמדת על רמתם של הכותבים כמו גם על רמתם של עורכי העיתונים, שמפרסמים דברי הבל שטחיים מבלי לדרוש מהכותב ללכת ולבדוק מה נפסק בעניינו של האיש שניצל את מעמדו כדי לקדם את “חבריו”, כספומטים אנושיים, שהרעיפו עליו ועל פטרונו טובות הנאה במאות אלפי דולרים.

איזה איש עלוב. איזו עיתונות עלובה.

35 מחשבות על “ואז השקרן אמר: “לא לקחתי שקל לכיסי”

  1. משום מה הוא מזכיר לי איזה אחד- אריה דרעי. אה, והוא גם מזכיר לי עוד מישהו- יאיר לוי. אה, ועוד מישהו…ועוד מישהו…ועוד מישהו…

  2. הוצאת לי את המילים מהפה. מביא לי את הסעיף שעיתונים מעסיקים היום עיתונאים שלא פותחים פסק דין, לא קוראים דבר, והכל אצלם זו גרסה כנגד גרסה כנגד גרסה והעיקר לספר את מה שהם קוראים “הסיפור האנושי” בלי להתייחס לעובדות, בלי לשלוט בפרטים. כלום.

  3. אני חושב שחלק גדול מהבעיה הוא שהיום בבוקר בית המשפט מפרסם פסיקה. בינתיים צריך להוציא תגובה מהנאשם, מהפרקליטות, מעורכי הדין. אה, גם ליועמ”ש יש מה להגיד. ואשתו. ותמונות של הילדים הבוכים. ובכלל צריך ללכת לסקר מסיבת עיתונאים בנושא אחר לגמרי, ופתאום הגענו ל-10 בלילה ולא היה לנו זמן לנשום. כל זה אחרי קיצוצים מסיביים בכל העיתונים, כשלכל כתב יש פי 3 עבודה מאשר לפני 10 שנים, אז למי לעזאזל יש זמן לקרוא פסקי דין?

    הפובליציסטים האמיתיים, האנשים שמשתכרים מכתיבת טורי דעות בלבד ולא מסיקור מתמעטים מיום ליום, ולכתבים עצמם אין זמן לגבש דעה מבוססת או אפילו מקורית. מבחינתי אפשר לבטל את טורי הדעות בימות השבוע ולפרסם אותם בסופי שבוע בלבד. ככה אולי יהיה להם זמן לחשוב על מה שהם אומרים.

  4. הוא חוזר על המשפט “לא לקחתי שקל לכיסי” שוב ושוב כמהלך יחצ”ני, כדי שזה מה שהציבור יזכור. העובדה שגם בשעה הקשה לו אישית (אני משער שאדם שעומד להיכנס לבית הסוהר לארבע שנים נמצא בלחץ נפשי וחרדה, לא משנה עד כמה זה מגיע לו) הוא ממשיך בהצגה היחצ”נית הזו, מעידה משהו על אופיו. וזה לא משהו טוב.

  5. לא שאני תומך בבניזרי, אבל ברצוני להביא כאן עמדה של מרצה שלי שנאמרה בתקופת פרשת דרעי. הטיעון שלו בזמנו היה שלפי המסורת של עדות המזרח יש מתנות שנועדו לכבד את בעל השררה, ויש את לקיחת הכסף לכיס. מכיוון שכל מה שהזכרת בפוסט, גם בפירוט השוחד, לא היה כסף לכיסו אלא מתנות לשררה, זו הסיבה שבניזרי דבק בנושא שהוא לא לקח כסף לכיסו.

  6. יואב (5): אני דוחה על הסף את הרלטביזם התרבותי במקרה הזה. התירוץ הדי דוחה הזה, מעליב בעיקר את יוצאי עדות המזרח שכן הוא רומז שאצל המזרחים זה מקובל לקחת שוחד כי זה “מכבד את בעל השררה”. בולשיט.

    בניזרי דבק בנושא שהוא לא לקח כסף לכיסו בגלל שהוא שקרן, לא בגלל שהוא מזרחי.

  7. יובל – תוכל לצטט קצת מאותם “טקסטים המלמדים עליו דבר סניגוריה”? בפוסט נמצאים רק דבריו של בניזרי עצמו – שמכעיסים ולא צודקים ככל שיהיו בעינך, עדיין ראוי שיתפרסמו לצד גזר הדין (ממש כפי שראוי שיקבלו במה במשפט עצמו) – בטח כאשר מדובר במקרה קיצוני כל כך (בו בית המשפט כמעט ומשלש את עונשו של הנאשם). אני זוכר הרבה דברי סניגוריה מרגיזים אחרי משפט דרעי, ולא שמתי לב לכאלו עכשיו.

    בכל מקרה, למרות שיש לי אמון רב במערכת הצדק הישראלית, הרי שיש גם מקום לפירסום ביקורת עליה ועל פסיקותיה – הרי היו מקרים בהם הפסיקות הללו התגלו כשגויות (אני לא מנסה לרמוז דבר על המקרה הנוכחי, בו אני אינני בקיא כלל).

  8. נמרוד – זה בכל מקום ובכל עיתון. ב”מילה האחרונה” בגלי צה”ל הסביר שלשום קובי אריאלי למה הוא מרחם על בניזרי (כי הוא לא לקח לכיסו) ועירית לינור לא ממש התווכחה (הם כבר מזמן לא מתווכחים בתוכנית הזו, רק מתחרים בפאנצ’ים מטופשים). כתבות נוספות התפרסמו אתמול ומתפרסמות הבוקר (לדוגמה ב”מעריב”). הן בכל מקום. פשוט תפתח עיתון נמרוד.
    זה הדבר הזה, מהנייר.

    ובאשר לטענתך כי ראוי שדבריו של בניזרי יתפרסמו. ובכן, בהחלט. אני בעד חופש הביטוי גם של פושע עלוב ומכוער כמו בניזרי, רק שאני מצפה מהעיתונאי שפסקה אחרי זה יכתוב: “למרות שבניזרי טוען כי לא לקח לכיסו, קבע בית המשפט כי…”.

    עניין של עבודה עיתונאית בסיסית.

  9. טוב, אני מודה שאני לא קורא הרבה עיתונים מנייר (בטח שלא ידיעות או מעריב), כנראה כיוון שאני יודע באיזה עיתונות עלובה מדובר – ובייחס למהדורות הדפוס של שני העיתונים הללו, מהדורת האינטרנט נראית כמו מופת של חוסר צעקנות ועידון. מקובי אריאלי אני קצת מאוכזב, תפסתי ממנו אדם עם יותר עצמאות מחשבתית.

    עם הפיסקה האחרונה שלך אין לי שום ויכוח. קביעת בית המשפט צריכה להיות הבסיס העיקרי לכל כתבה כזאת. אני לא חושב שהבעיה היא שהעיתונאים לא טורחים “לרפרף בפסק הדין” (קל מאוד למצוא תקציר מספק שלו, כפי שמופיע בפוסט הזה – לא פחות קל מלקבל את תגובתו של בניזרי עצמו), אלא שהם פשוט מעדיפים את הדרמה סוחטת הדמעות על פני העובדות כסדרן הראוי.

  10. אני לא יודע מה אתה רוצה, הוא באמת לא לקח שקל לכיסו.
    הוא לקח דברים הביתה הוא קיבל שירותים ומתנות בחינם. גם הכסף שהוא קיבל הועבר לחשבון הבנק שלו. הבן אדם צודק, הוא לא לקח שקל אחד לכיסו רק אלפים (בטח בדולרים) לחשבון הבנק.

  11. יובל,

    האם אתה מכיר גוף תקשורת שטיפל בעניין בצורה רצינית?

    האם אפשר להתשמש ברשתות חברתיות ובתוכן גולשים כדי לשפר את העבודה העיתונאית? נניח שהתגובה שלך, על נימוקיה, היתה מתפרסמת באתר חדשות כתגובה לידיעה הרשמית. יש סיכוי טוב שהגולשים היו מעלים אותה מעלה, והכתב היה צריך להתמודד עמה.

    בברכה,
    אודי

  12. אודי, זה לא פייר לפנות לעיתונאי מקצועי (לשעבר, לשעבר) ולבקש ממנו לפרסם את התגובה שלו לכתבה באתר חדשות מסחרי כתוכן גולשים. זה גם לא היה בסדר אם הוא היה עורך דין או חבר כנסת או שום דבר אחר.

    אנשים רציניים עושים עבודה רצינית ומקבלים תשלום על העבודה שלהם, אף אתר חדשות לא יכול לסמוך על ביקורת הגולשים ככלי להערכת האיכות העיתונאית שלו.

  13. יובל, אני חושב שפספסת את הפסקאות הנכונות בפסק הדין. הפסקה שהבאת היא מהמבוא, ועוסקת בטענות התביעה ולא בהחלטת בית הדין. לא כל טענות התביעה שהבאת התקבלו:

    במחוזי:

    אחזור ואזכיר את העובדות אשר הוכחו ועליהן מתבססת הרשעתו של בניזרי בעבירה של לקיחת שוחד. סלע מימן עבורו את תביעת הדיבה (בשנת 1998); רכישת ריהוט ומערכת מיזוג אוויר לביתו (1998); תשלום לפועלים שעסקו בשיפוץ הדירה, שתחילה הושכרה על ידי סלע לבניזרי ולבסוף נרכשה על ידו (1999); פירעון ההלוואה שנטל בניזרי מקופת גמ”ח (1998); ולבסוף, הבטחתן של זכויות בבית המלון שהיה אמור להיבנות בתחום המועצה האזורית מגילות (1999-1998).

    שים לב, לדוגמה, שמכל פרשת הדירה נשאר רק התשלום לפועלים. ההבדלים הם לא סמנטיים בלבד – הפסקה הראשונה מכילה את טענותיה, הבילתי מוכחות עדיין, של התביעה. זו שציטטתי מכילה את הכרעת בית המשפט.

    בכל מקרה, בית המשפט העליון מקבל כלשונה את הכרעת המחוזי:

    אולם בכך לא די לבסס הרשעה בעבירה של לקיחת שוחד, הואיל ויש להוסיף ולבחון אם היתה זיקה בין אותן טובות הנאה לבין פעולות שביצע בניזרי לטובת סלע והקשורה לתפקידו הציבורי.

    סבורני כי בתשובתו החיובית של בית המשפט המחוזי לשאלה זו לא נפל פגם.

    ובמילים אחרות – בית המשפט העליון קבע שבניזרי לקח שוחד לכיסו. כשבניזרי טוען אחרת, הוא משקר בצורה גסה ביותר.

  14. מכיוון שבית המשפט מקבל כלשונה את הכרעת המחוזי ומכיוון שבמחוזי נטענו הטענות בדבר שוחד, אני לא מבין מה בדיוק פספסתי: בית המשפט העליון מקבל את טענות התביעה בעניין השוחד שחלקו הגיע גם הגיע לכיסו הפרטי של בניזרי.

  15. מזה זמן רב בשיחות יום שישי מדברים על זה שהתקשורת האלקטרונית וגם הכתובה בשפל המדרגה.הדיווחים אינם דיווחים מחפשים את הצהוב וחוזרים על עצמם מספר פעמים.ישנם מספר כתבים שבגללם כדאי לפתוח רדיו (רזי ברקאי אילה חסון ) ובכתובה 2-3 (נחום ברנע) היתר זה אוסף מילים ללא קשר וללא ניתוח מעמיק. בהרבה מקרים אפילו הדווחים בחדשות שגוים.
    מה גם שכל היום מחפשים פולטקאים בכדי לעלות לשידור וזה נמאס לשמוע אותם.

  16. @יובל
    לא כל טענות התביעה התקבלו. אתה מצטט מתמצית כתב התביעה.

    @שאול
    שמעת את רזי ברקאי מדבר על אינטרנט?

  17. vaiden – אתה מחייב אותי לחזור ולקרוא את פסק הדין שמעורר בי כעס וזעם.
    אנא גש לעמוד 27 בפסק הדין (מספרי העמודים מוצגים בצבע אפור בהיר). בסעיף 32 מתחיל השופט לוי למנות את טובות ההנאה האישיות להן זכה בניזרי ואז בראש עמוד מספר 28 קובע השופט:

    כל הסכומים האמורים לא הוחזרו לסלע עד לחודש אפריל 2000.

    הם הוחזרו רק בלחץ של שתי כתבות טלוויזיה וגם אז קובע השופט:

    המשיבה טענה כי לאחר צאתם של העדים מהחדר, השיב סלע לבניזרי את עשרת אלפים הדולר (שכאמור, שולמו במזומן), וגם את תמורת השיק השיב לאחר מספר ימים. לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי לאחר שבחן את עדותם של אשר בן הרוש, יצחק אבידני ודוד שלומי, כי לא ניתן לקבוע בוודאות כי הסכומים הנקובים ב”מסמך ההשבה” הוחזרו לידיו של בניזרי. עם זאת, הוסיף בית המשפט וקבע כי בניזרי וסלע לא ראו באותם כספים הלוואה, ואם הם הוחזרו באותו מועד היה זה רק עקב הכתבות שהתפרסמו בטלוויזיה. בעניין זה לא ראיתי מקום לשנות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי

    בעניין שיפוץ הדירה פוסק השופט:

    נוכח הראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי, ומעט מתוכן הבאתי, סבורני כי בית המשפט המחוזי היה רשאי גם רשאי לקבוע כי בעלות שיפוץ הדירה נשא סלע

    אני יכול לעזור בעוד משהו?

  18. אני מאחל לו שירקב בכלא, אבל כבר ברור שהוא יטופל בכלא כVIP עם ביקורים יומיים וחופשות לרוב,מרחב חפשי לשטיפת מוחות האסירים בתורת ש”ס, והעתונות תשמח ללוות אותו עם כתבות אוהדות גם בכלא – כל זאת היא עדות למנטליות העיירה לפי בני פלד המנוח.

    כך היה עם המורשע בפלילים יאיר לוי ( שנהג לצוד חזירי בר בשבתות עוד בהיותו חילוני ונגד בצה”ל, לפני ש’חזר בתשובה’ ועלה לגדולה כעסקן צמרת בש”ס), פנחסי ודרעי הגנבים המדופלמים – כך הם התרגלו, וכך יהיה.

    את המנדטים הנוספים הם יגזרו בבחירות הבאות כי העתונות שמחה לחזור על המסרים הגזענים, אנטי דמוקרטיים והאנטי חברתיים שלהם.

  19. @יובל
    בית המשפט לא קיבל את כל טענות התביעה, אבל בוא לא נכנס להתפלפלות משפטית עמוקה מדי. שנינו לא נהנים מהעסקות יותר מדי רצינית בעורכדיניות. אני בטוח שתסכים איתי שיש טעם מסויים לפגם בציטוט כתב התביעה, ולא החלטת בית המשפט. תאר לעצמך שאיזה עיתונאי היה עושה את זה במשפט דמיאניוק.

  20. vaiden – אכן הדיוק הזה איתך מעיק. הוא מעיק כי אין לו שום משמעות. הסיבה היחידה שציטטתי מהחלק העליון בפסק הדין (שמצטט את כתב התביעה) ולא מהחלק התחתון (שבו קובע השופט שהוא מקבל את מה שנכתב בחלק העליון) הוא שבחלק העליון ערימות השוחד נכתבו בפסקה אחת ולא במספר שורות. מכיוון שבית המשפט, כפי שציטטתי בתגובה 19, מקבל את טענות התביעה במקרה הזה, אני לא מבין מה בכלל הפואנטה שלך.

    יש לך פואנטה בכלל?

  21. כן – הפואנטה היא שגם אני אוהב עבודה עיתונאית טובה, לא רק אתה. חבל שלדעתך רק לך מותר להעיר ולהאיר בנושא. יאללה – בוא נסגור את הדיון ונמשיך בחיינוץ רות סוף.

  22. ממש לא רק לי מותר להעיר או להאיר בנושא ולא פעם (ולא פעמיים, ולא עשרים) מעירים לי, מתקנים אותי, נוזפים בי וחולקים עליי. מצד שני, מעולם לא קרה לי שהייתי צריך להסביר מדוע הדבקתי חלק של טקסט מהחלק העליון שלו ולא מהחלק התחתון שלו למרות שאני עדיין לא מצליח למצוא כל הבדל מהותי או עובדתי בין שני החלקים.

    אם זו עדות לעבודה עיתונאית טובה, הרי שללא ספק למדתי לקח חשוב היום.

    ד”ש.

  23. יובל, אתה חייב להיזהר יותר בכבודם של רבנים, שידוע שהם נציגות של השמים עלי אדמות. אחרי הכל אם הרב שליט”א אומר שהוא לא שיקר – ברור לנו שהוא לא שיקר ובית המשפט טעה! (ממש כשם שאם היה אומר לנו שצבע השמים הוא ירוק, אזי היינו למדים שיש לנו טעות בשמות הצבעים שאנו מכירים).

    זה מסוכמן מאוד מה שאתה עושה, כי הוא עוד עלול לעשות לך עין הרע או פולסא דינורא או נזלת או משהו כזה.

  24. בהמשך למה ששאול (27) כתב, בזמן האחרון אני מכיר יותר ויותר אנשים שפשוט לא קונים עיתונים מאותן סיבות – מעט מדי תוכן לא צהוב ורמה נמוכה (מאד) של כתיבה עיתונאית ראויה.

  25. ממתי בניזרי רב? כי אני לא זוכר שהוא ממש הוסמך למשהו (מלבד, כמובן, רב משמיץ סדרתי)
    לא צריך להדביק את התואר “רב” לכל מזוקן עם כיפה, בטח כיפה שחורה. לימודים לתואר רב הם ארוכים ולא פשוטים כלל, אני בספק גדול האם בניזרי היה או יהיה מסוגל למאמץ מתמשך של שנים שיקנה לו תואר כזה

    בניגוד לפושע השני (דרעי), בניזרי איש מגעיל וגס רוח. בכל פעם שהתפרסמה ידיעה בנושא השחיתות האישית שלו הוא עלה לדוכן הכנסת וגידף את ההומואים. גם הפעם, הייתה איזה תגובה בסגנון “הוא נשלח לכלא על לא עוול בכפו, משום שהתנגד למצעד הגאווה” רק שהתגובה הזו כבר לא קיבלה הבלטה.
    העיתונות? צהובה כהרגלה

  26. תודה על המענה. ובכן, העובדה שבניזרי אכן רב מעידה בעיקר על מעמד הרבנים…
    יש לא מעט אנשים, כולל דתיים וחרדים, בעלי “קלאסה”. בניזרי בעיקר מעורר את התחושה ההפוכה, מוסמך למה שזה לא יהיה

  27. אין צורך להתרגש מהתואר רב, מוסמך לרבנות או דיין.

    תארים אלו איבדו מחשיבותם זה מכבר, לא מעט בגלל השימוש הפוליטי שנעשה בהם וחלוקתם למקורבים ונגדים שסה”כ רצו להגדיל את הפנסיה הצבאית. להבדיל אלף הבדלות, גם לעילוי גילה גמליאל תואר שני (!!) וגו’.

    חוץ מזה, האין זה משעשע שתחת הסעיף “שפות” לא מוזכרת השפה העברית? ושהשפה הערבית בדיאלקט המרוקאי שלה נקראת “מרוקנית” (העיקר לא לשרבב את המילה ערבית).

    מעין חפיפניקיות המאפיינת את אתר הכנסת. אולי בעצם את הכנסת.

  28. לא חושבת שיש עיתונאי כלשהו שחושב, ולא לרגע קט, שבניזרי הוא לא אימ-אמא של כל השקרנים המטונפים (הוא והמפלגה שלו, שמחזיקה בשיא המכובד של הכי הרבה ח”כים עם הרשעות פליליות בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית – כבוד!). אבל ייתכן שמאלצים אותם קצת מלמעלה להכליל את התגובות ההזויות האלו שלו, מחשש מתביעות, מברוגזים וכו’.

    פירסמתי פעם כתבה מנומקת מאוד על אחת מחברות הפירסום המוכרות בישראל ועל טקטיקות נלוזות שהיא השתמשה בהן. בתגובה הם אמרו עליי הכל חוץ מהיותי רוצחת סדרתית. אני מדברת על תקיפה אישית שלי במקום התייחסות לטענות שהועלו בכתבה. ולמרות זאת אולצנו להוסיף את התגובה השיקרית הזו.

  29. עוד סיפור על בניזרי, שקרים ותקשורת שבגללו אני ממש שמח שהוא חטף כי הוא שקרן שקרן שקרן:

    הוא ניסה לקדם תיאוריה שמנהיגי הציונות העדיפו במוצהר שהחרדים באירופה יושמדו ולא יגיעו לארץ.
    כחלק מהנסיון הזה הוא התנפל בתחילת/אמצע שנות ה-90 על ספר שכתב תומאס פרידמן (מבירות לירושלים? אני ממש מקווה שלא ערבבתי אנשים) על ההתיישבות היהודית וטען שהסופר עצמו כתב שם שעדיפה פרה אחת על 100 חרדים (חיפשתי 10 דקות בגוגל ואני לא עיתונאי, אז סליחה אם זה לא חרדים אלא מרוקאים/תימנים/השלם את החסר). הארץ געשה ורעשה עד שבערוץ 1 העלו אותו לראיון מול פרידמן/מתרגם הספר שעלה לשידור עם הספר ביד ודרש מבניזרי להגיד לו באיזה עמוד המשפט הזה כתוב. בניזרי התחיל לגמגם משהו על רוח הדברים, האיש פתח את עמוד שבו נכתב שמספרים שמישהו אמר פעם את המשפט הזה אבל אין לזה הוכחות ויש ציטוטים של מנהיגים אחרים בכירים יותר שאמרו דברים מנוגדים וכו’ ודרש מבניזרי להסביר את טענותיו. הראיון נגמר מהר מאוד ובאחת מהפעמים היחידות שראיתי שבה נחשף שקרן בקלונו וללא שום ספק.

    מעבר לסיפוק שבצפיה באמת נותנת נוק-אאוט נדיר במוחלטותו, זעזע אותי שאף אחד לא בדק עד אותו רגע אם הציטוט הזה קיים או לא (ואם בדק זה לא התפרסם באותה עוצמה של הטענות). לאחר מכן זעזע אותי שכבוד השר לא איבד את כל שמו הטוב בעקבות השקר הגס אלא עלה ופרח. את דרכיו אני רואה שלא שינה מאז, והתקשורת רק איבדה משאבים מאז.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: